ריטב"א/קידושין/סז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי איכא למידק לימא ליה לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דיש קדושון ויש עברה והולד הולך אחר הפגום והולד מצרי שני ופגום. ואיכא למימר דאין ה"נ לרב דימי דפסיל במצרי שני שנשא מצרית ראשונה כל דכן דפסיל נמי בהא דיש עבירה ואפשר לתרוצי הכי אבל לדברי רבה בר בר חנה דמכשיר במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אפשר דה"ה דבהא נמי בנה כשר ואנן אליבא דרבה בר בר חנא מקשינן סתמא ודכותה בתלמודא: | אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי איכא למידק לימא ליה לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דיש קדושון ויש עברה והולד הולך אחר הפגום והולד מצרי שני ופגום. ואיכא למימר דאין ה"נ לרב דימי דפסיל במצרי שני שנשא מצרית ראשונה כל דכן דפסיל נמי בהא דיש עבירה ואפשר לתרוצי הכי אבל לדברי רבה בר בר חנה דמכשיר במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אפשר דה"ה דבהא נמי בנה כשר ואנן אליבא דרבה בר בר חנא מקשינן סתמא ודכותה בתלמודא: | ||
| שורה 10: | שורה 9: | ||
מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר מאותן שהם נולדים מארצכם שאמן מארצכם ואביהם משאר אומות תקנו ולא מן הגרים בארצכם שאם אדם מארצכם בא על אשה מארץ אחרת הרי הוא בלא תחיה כל נשמה: | מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר מאותן שהם נולדים מארצכם שאמן מארצכם ואביהם משאר אומות תקנו ולא מן הגרים בארצכם שאם אדם מארצכם בא על אשה מארץ אחרת הרי הוא בלא תחיה כל נשמה: | ||
'''מאי פגום שבשניהם איכא.''' | '''מאי פגום שבשניהם איכא.''' פי' דהאי לישנא משמע דהכי שדינן בתר דכל חד מינייהו הוי פגום אלא דחד מינייהו הוי פגום טפי והא איכא חד שאינו פגום דעמוני ולא עמוניות ובמשנתינו לא גרסינן בסיפא הלך אחר הפגום שבשניהם אלא אחר הפגום בלחוד וכדאיתא בעיקר נוסחי: | ||
אלא בעמוני שנשא מצרית דכל חד מנייהו פגום ושדינן ליה בתר דפגום ליה טפי דאי נקבה היא לא שדינן לה בתר האב דא"כ הויא עמונית וכשרה לאלתר אלא שדינן לה בתר האם ואסורא עד דור שלישי דאמה ואי זכר הוא נשדייה בתר האב והוי עמוני ומיתסר לדורות. ואי קשיא לך אמאי לא אוקים במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אי נמי איפכא שהולד הולך אחר הפגום. ואיכא למימר דלישנא דבאומות לא משמע אלא משתי אומות אי נמי והוא הנכון דהא דרבי יוחנן היא ולרבי יוחנן אליבא דרבה בר בר חנא מצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד כשר כדאיתא לעיל: | אלא בעמוני שנשא מצרית דכל חד מנייהו פגום ושדינן ליה בתר דפגום ליה טפי דאי נקבה היא לא שדינן לה בתר האב דא"כ הויא עמונית וכשרה לאלתר אלא שדינן לה בתר האם ואסורא עד דור שלישי דאמה ואי זכר הוא נשדייה בתר האב והוי עמוני ומיתסר לדורות. ואי קשיא לך אמאי לא אוקים במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אי נמי איפכא שהולד הולך אחר הפגום. ואיכא למימר דלישנא דבאומות לא משמע אלא משתי אומות אי נמי והוא הנכון דהא דרבי יוחנן היא ולרבי יוחנן אליבא דרבה בר בר חנא מצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד כשר כדאיתא לעיל: | ||
'''ודילמא אידי ואידי בבן הא לכתחלה והא דיעבד.''' | '''ודילמא אידי ואידי בבן הא לכתחלה והא דיעבד.''' פי' ואיצטריך דהא אשכחן טובא דיש עבירה בנשואי' וכי עביד מהני והוי קדושין תופסין דומיא דאלמנה בכ"ג ודכותה והוה אמינא דיליף מינה. | ||
אי הכי אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה פנויה שאין הולד ממזר. תימא מאי קושיא דדילמא אין הולד ממזר ולא תפשי בה קדושין וכ"ת דהא בהא תליא כל שאין הקידושין תופסין ה"מ והא אמרינן בפרק החולץ לשמעון התימני דאיזהו ממזר כל שחייבין עליו כרת ומיתה בידי שמים ומפרש בגמ' טעמא משום דכתיב לא יקח את אשת איש וסמיך ליה לא יבא ממזר ואם איתא למה לי האי דרשא תיפוק ליה דכיון דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות הולד ממזר. ותו דהא לר"י אין הולד ממזר מחייבי כריתות וא"ה לא תפסי בהו קידושין וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל למ"ד הולד כשר אלא לאו ש"מ דלא תליא הא בהא. ואפשר דלא תפסי בה קידושין ולא הוי הולד ממזר וא"ל דהכא לאו מסברא מקשינן דהא מסברא לא תליא הא בהא אלא אנן לתנא דמתניתין שקלינן וטרינן ולדידיה הא בהא תליא דהא תנא בהדיא דכל מקום שאין קידושין תופסין בה הולד ממזר ומהאי טעמא נמי הוא מאי דמקשינן לקמן אלא לרבי סימאי אי לאפוקי מטעמא דנפשיה קאמר דחייבי עשה הולד ממזר כי תהיין במאי מוקים לה פירוש דלתנא דמתניתין כל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ואף על גב דתנא דמתניתין ליה ממזרי דרבי עקיבא כדפרי' התם מ"מ בהאי כללא לא פליגי וכללא דוקא הוא לר"מ דכל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ובאיזהו ממזר הוא דפליגי מיהו איכא חדא שהכל מודים שאין הולד ממזר ולא תפסי בה קדושין והיינו יבמה לשוק אליבא דרב וההיא ליתא בכללא דמתניתין דשניא היא שאין לו עליו אלא על אחרים קידושין ופי' הכל מודים כלומר מודה ר"ש התימני בנדה ומודה רבי סימאי ורבי ישבב אליבא דר"ע דסברי דאין קדושין תופסין בחיי לאווין בסוטה והיינו ר"ע דמתני' דהתם דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר הא סוטה נמי חייבי לאוין דשאר הוא דזונה דעלמא לא מיפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו הוא דנאסרה עליו ואשתו שארו היא והיינו דמודה בהא ר"ע דאע"ג דלר"ע חייבי לאוין דשאר אין קידושין תופסין והולד ממזר ובהא חייבי לאוין דשאר הוא אפי' הכי מודה בה דהא כתיב בה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אבל רש"י ז"ל פירש שם דהא אתיא כרבי סימאי אליבא דאידך תנא דר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר דלתנא דר"ע דסיפא דמתני' דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר סוטה ליכא שאר ומאי רבותא ומודה ר"ע דהא הוא בכל דכוותא שאין בהם שאר שאין הולד ממזר לר"ע וליתא אלא כדפרישנא וכן פירש ר"ת ז"ל ועיקר ובמקומה תתברר בס"ד: | אי הכי אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה פנויה שאין הולד ממזר. תימא מאי קושיא דדילמא אין הולד ממזר ולא תפשי בה קדושין וכ"ת דהא בהא תליא כל שאין הקידושין תופסין ה"מ והא אמרינן בפרק החולץ לשמעון התימני דאיזהו ממזר כל שחייבין עליו כרת ומיתה בידי שמים ומפרש בגמ' טעמא משום דכתיב לא יקח את אשת איש וסמיך ליה לא יבא ממזר ואם איתא למה לי האי דרשא תיפוק ליה דכיון דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות הולד ממזר. ותו דהא לר"י אין הולד ממזר מחייבי כריתות וא"ה לא תפסי בהו קידושין וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל למ"ד הולד כשר אלא לאו ש"מ דלא תליא הא בהא. ואפשר דלא תפסי בה קידושין ולא הוי הולד ממזר וא"ל דהכא לאו מסברא מקשינן דהא מסברא לא תליא הא בהא אלא אנן לתנא דמתניתין שקלינן וטרינן ולדידיה הא בהא תליא דהא תנא בהדיא דכל מקום שאין קידושין תופסין בה הולד ממזר ומהאי טעמא נמי הוא מאי דמקשינן לקמן אלא לרבי סימאי אי לאפוקי מטעמא דנפשיה קאמר דחייבי עשה הולד ממזר כי תהיין במאי מוקים לה פירוש דלתנא דמתניתין כל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ואף על גב דתנא דמתניתין ליה ממזרי דרבי עקיבא כדפרי' התם מ"מ בהאי כללא לא פליגי וכללא דוקא הוא לר"מ דכל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ובאיזהו ממזר הוא דפליגי מיהו איכא חדא שהכל מודים שאין הולד ממזר ולא תפסי בה קדושין והיינו יבמה לשוק אליבא דרב וההיא ליתא בכללא דמתניתין דשניא היא שאין לו עליו אלא על אחרים קידושין ופי' הכל מודים כלומר מודה ר"ש התימני בנדה ומודה רבי סימאי ורבי ישבב אליבא דר"ע דסברי דאין קדושין תופסין בחיי לאווין בסוטה והיינו ר"ע דמתני' דהתם דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר הא סוטה נמי חייבי לאוין דשאר הוא דזונה דעלמא לא מיפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו הוא דנאסרה עליו ואשתו שארו היא והיינו דמודה בהא ר"ע דאע"ג דלר"ע חייבי לאוין דשאר אין קידושין תופסין והולד ממזר ובהא חייבי לאוין דשאר הוא אפי' הכי מודה בה דהא כתיב בה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אבל רש"י ז"ל פירש שם דהא אתיא כרבי סימאי אליבא דאידך תנא דר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר דלתנא דר"ע דסיפא דמתני' דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר סוטה ליכא שאר ומאי רבותא ומודה ר"ע דהא הוא בכל דכוותא שאין בהם שאר שאין הולד ממזר לר"ע וליתא אלא כדפרישנא וכן פירש ר"ת ז"ל ועיקר ובמקומה תתברר בס"ד: | ||
'''ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושי.''' | '''ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושי.''' תמיהא מילתא דהא אמרינן ביבמות דרב סבר אין קדושין תופסין ביבמה ודריש לא תהיה לא יהא בה הויה לית ליה לאו ביבמה אלא עשה מדכתיב יבמה יבא עליה ולא אחר והוה ליה לאו הבא מכלל עשה עשה ושמואל דריש לא תהיה ללאו וסבר דקידושין תופסין ביבמה וא"כ הא דאמרינן הכא דאית ביה לאו ולא תפסי בה קדושין מני לא רב ולא שמואל. ואיכא למימר דלעולם כרב דאמרינן דיבמה שיש בה לאו אינו לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה ופרכינן סתמא אליבא דרב אף על גב דלית הלכתא כוותיה דאשכחן דכותה בתלמודא. ובדין הוא דמצינן למימר הניחא לרב אלא לשמואל מאי איכא למימר אלא דעדיפא מינה קא פרכינן תדע דהא אפילו לרב מצינן למיפרך דא"כ אפי' חייבי עשה דהא יבמה לרב חייבי עשה היא כדאמרן חלא דאידך פירכא ניחא לן דהוי רבותא טפי וכלישנא דידיה דנקט לאו. רבינו הגדול ז"ל: | ||
ויש שסבורין דרב נמי סבר דלא תהיה ללאו אלא דסבר דאתי נמי לומר דלא תפסי בה קדושי והא דאמרי' התם בהא דאמר שמואל בעניותינו צריכא גט דמספקא ליה האי לא תהיה אי ללאי אתא אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא ה"פ אי ללאו בלחוד אתא אי דלא תפסי בה קידושין נמי אתא אבל דכ"ע ללאו קיימא והיינו דפרכי' התם ולימא אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולכ"ע פריך ובהכי מיתרצא הא דהכא כפשטה ושיטה דחיקא היא ומה שכתבנו נראה בעיני רבינו נר"ו. והא דאמרי' לעיל קולא וחומרא לחומרא מקשי' הקשה הראב"ד ז"ל דהא חומרא דאתיא לידי קילא היא דמפקת לה בלא גיטא ולאו קושיא הוא דלאו חומרא דקידושין גופיה אמרי' אלא חומרא דגופיה דאיסורא שחומר גופה גרם דלא תפסי בה קדושין לא צריכא גיטא כלל. ור"ע ע"כ בכהן כתיב פי' ומ"ה סתמיא קרא ולא איצטריך לפרושי: | ויש שסבורין דרב נמי סבר דלא תהיה ללאו אלא דסבר דאתי נמי לומר דלא תפסי בה קדושי והא דאמרי' התם בהא דאמר שמואל בעניותינו צריכא גט דמספקא ליה האי לא תהיה אי ללאי אתא אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא ה"פ אי ללאו בלחוד אתא אי דלא תפסי בה קידושין נמי אתא אבל דכ"ע ללאו קיימא והיינו דפרכי' התם ולימא אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולכ"ע פריך ובהכי מיתרצא הא דהכא כפשטה ושיטה דחיקא היא ומה שכתבנו נראה בעיני רבינו נר"ו. והא דאמרי' לעיל קולא וחומרא לחומרא מקשי' הקשה הראב"ד ז"ל דהא חומרא דאתיא לידי קילא היא דמפקת לה בלא גיטא ולאו קושיא הוא דלאו חומרא דקידושין גופיה אמרי' אלא חומרא דגופיה דאיסורא שחומר גופה גרם דלא תפסי בה קדושין לא צריכא גיטא כלל. ור"ע ע"כ בכהן כתיב פי' ומ"ה סתמיא קרא ולא איצטריך לפרושי: | ||
גרסה אחרונה מ־12:34, 17 ביולי 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלא כל מקום דסיפא לאתויי מאי איכא למידק לימא ליה לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דיש קדושון ויש עברה והולד הולך אחר הפגום והולד מצרי שני ופגום. ואיכא למימר דאין ה"נ לרב דימי דפסיל במצרי שני שנשא מצרית ראשונה כל דכן דפסיל נמי בהא דיש עבירה ואפשר לתרוצי הכי אבל לדברי רבה בר בר חנה דמכשיר במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אפשר דה"ה דבהא נמי בנה כשר ואנן אליבא דרבה בר בר חנא מקשינן סתמא ודכותה בתלמודא:
איזו זו דסיפא למעוטי מאי בירושלמי מקשה עלה דילמא למעוטי מחזיר גרושתו משנשאת לאחר דיש קידושין ויש עבירה והולד כשר ובגמ' דילן לא אקשינן הכי דאע"ג דהולד כשר כדאמרינן ביבמות היא תועבה ואין בניה תועבה מ"מ לא שייך למימר הכא אחר הפגום דהא ליכא בחד מנייהו באנפי נפשיה פגום אלא שאסורין נשואיהן:
מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר מאותן שהם נולדים מארצכם שאמן מארצכם ואביהם משאר אומות תקנו ולא מן הגרים בארצכם שאם אדם מארצכם בא על אשה מארץ אחרת הרי הוא בלא תחיה כל נשמה:
מאי פגום שבשניהם איכא. פי' דהאי לישנא משמע דהכי שדינן בתר דכל חד מינייהו הוי פגום אלא דחד מינייהו הוי פגום טפי והא איכא חד שאינו פגום דעמוני ולא עמוניות ובמשנתינו לא גרסינן בסיפא הלך אחר הפגום שבשניהם אלא אחר הפגום בלחוד וכדאיתא בעיקר נוסחי:
אלא בעמוני שנשא מצרית דכל חד מנייהו פגום ושדינן ליה בתר דפגום ליה טפי דאי נקבה היא לא שדינן לה בתר האב דא"כ הויא עמונית וכשרה לאלתר אלא שדינן לה בתר האם ואסורא עד דור שלישי דאמה ואי זכר הוא נשדייה בתר האב והוי עמוני ומיתסר לדורות. ואי קשיא לך אמאי לא אוקים במצרי שני שנשא מצרית ראשונה אי נמי איפכא שהולד הולך אחר הפגום. ואיכא למימר דלישנא דבאומות לא משמע אלא משתי אומות אי נמי והוא הנכון דהא דרבי יוחנן היא ולרבי יוחנן אליבא דרבה בר בר חנא מצרי שני שנשא מצרית ראשונה הולד כשר כדאיתא לעיל:
ודילמא אידי ואידי בבן הא לכתחלה והא דיעבד. פי' ואיצטריך דהא אשכחן טובא דיש עבירה בנשואי' וכי עביד מהני והוי קדושין תופסין דומיא דאלמנה בכ"ג ודכותה והוה אמינא דיליף מינה.
אי הכי אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה פנויה שאין הולד ממזר. תימא מאי קושיא דדילמא אין הולד ממזר ולא תפשי בה קדושין וכ"ת דהא בהא תליא כל שאין הקידושין תופסין ה"מ והא אמרינן בפרק החולץ לשמעון התימני דאיזהו ממזר כל שחייבין עליו כרת ומיתה בידי שמים ומפרש בגמ' טעמא משום דכתיב לא יקח את אשת איש וסמיך ליה לא יבא ממזר ואם איתא למה לי האי דרשא תיפוק ליה דכיון דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות הולד ממזר. ותו דהא לר"י אין הולד ממזר מחייבי כריתות וא"ה לא תפסי בהו קידושין וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל למ"ד הולד כשר אלא לאו ש"מ דלא תליא הא בהא. ואפשר דלא תפסי בה קידושין ולא הוי הולד ממזר וא"ל דהכא לאו מסברא מקשינן דהא מסברא לא תליא הא בהא אלא אנן לתנא דמתניתין שקלינן וטרינן ולדידיה הא בהא תליא דהא תנא בהדיא דכל מקום שאין קידושין תופסין בה הולד ממזר ומהאי טעמא נמי הוא מאי דמקשינן לקמן אלא לרבי סימאי אי לאפוקי מטעמא דנפשיה קאמר דחייבי עשה הולד ממזר כי תהיין במאי מוקים לה פירוש דלתנא דמתניתין כל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ואף על גב דתנא דמתניתין ליה ממזרי דרבי עקיבא כדפרי' התם מ"מ בהאי כללא לא פליגי וכללא דוקא הוא לר"מ דכל שהולד ממזר אין קדושין תופסין ובאיזהו ממזר הוא דפליגי מיהו איכא חדא שהכל מודים שאין הולד ממזר ולא תפסי בה קדושין והיינו יבמה לשוק אליבא דרב וההיא ליתא בכללא דמתניתין דשניא היא שאין לו עליו אלא על אחרים קידושין ופי' הכל מודים כלומר מודה ר"ש התימני בנדה ומודה רבי סימאי ורבי ישבב אליבא דר"ע דסברי דאין קדושין תופסין בחיי לאווין בסוטה והיינו ר"ע דמתני' דהתם דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר הא סוטה נמי חייבי לאוין דשאר הוא דזונה דעלמא לא מיפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו הוא דנאסרה עליו ואשתו שארו היא והיינו דמודה בהא ר"ע דאע"ג דלר"ע חייבי לאוין דשאר אין קידושין תופסין והולד ממזר ובהא חייבי לאוין דשאר הוא אפי' הכי מודה בה דהא כתיב בה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה אבל רש"י ז"ל פירש שם דהא אתיא כרבי סימאי אליבא דאידך תנא דר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר דלתנא דר"ע דסיפא דמתני' דפרק החולץ דבעי חייבי לאוין דשאר סוטה ליכא שאר ומאי רבותא ומודה ר"ע דהא הוא בכל דכוותא שאין בהם שאר שאין הולד ממזר לר"ע וליתא אלא כדפרישנא וכן פירש ר"ת ז"ל ועיקר ובמקומה תתברר בס"ד:
ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושי. תמיהא מילתא דהא אמרינן ביבמות דרב סבר אין קדושין תופסין ביבמה ודריש לא תהיה לא יהא בה הויה לית ליה לאו ביבמה אלא עשה מדכתיב יבמה יבא עליה ולא אחר והוה ליה לאו הבא מכלל עשה עשה ושמואל דריש לא תהיה ללאו וסבר דקידושין תופסין ביבמה וא"כ הא דאמרינן הכא דאית ביה לאו ולא תפסי בה קדושין מני לא רב ולא שמואל. ואיכא למימר דלעולם כרב דאמרינן דיבמה שיש בה לאו אינו לאו ממש אלא לאו הבא מכלל עשה ופרכינן סתמא אליבא דרב אף על גב דלית הלכתא כוותיה דאשכחן דכותה בתלמודא. ובדין הוא דמצינן למימר הניחא לרב אלא לשמואל מאי איכא למימר אלא דעדיפא מינה קא פרכינן תדע דהא אפילו לרב מצינן למיפרך דא"כ אפי' חייבי עשה דהא יבמה לרב חייבי עשה היא כדאמרן חלא דאידך פירכא ניחא לן דהוי רבותא טפי וכלישנא דידיה דנקט לאו. רבינו הגדול ז"ל:
ויש שסבורין דרב נמי סבר דלא תהיה ללאו אלא דסבר דאתי נמי לומר דלא תפסי בה קדושי והא דאמרי' התם בהא דאמר שמואל בעניותינו צריכא גט דמספקא ליה האי לא תהיה אי ללאי אתא אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא ה"פ אי ללאו בלחוד אתא אי דלא תפסי בה קידושין נמי אתא אבל דכ"ע ללאו קיימא והיינו דפרכי' התם ולימא אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולכ"ע פריך ובהכי מיתרצא הא דהכא כפשטה ושיטה דחיקא היא ומה שכתבנו נראה בעיני רבינו נר"ו. והא דאמרי' לעיל קולא וחומרא לחומרא מקשי' הקשה הראב"ד ז"ל דהא חומרא דאתיא לידי קילא היא דמפקת לה בלא גיטא ולאו קושיא הוא דלאו חומרא דקידושין גופיה אמרי' אלא חומרא דגופיה דאיסורא שחומר גופה גרם דלא תפסי בה קדושין לא צריכא גיטא כלל. ור"ע ע"כ בכהן כתיב פי' ומ"ה סתמיא קרא ולא איצטריך לפרושי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |