פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/לז

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ורבים מכשירים. פי' אפילו גדולות מאוד וא"צ בדיקת הסמפון וכ"כ רש"ל ט"ז לכאורה הרמ"א לא כתב כ"א להכשיר עכורים וסרוחים כדעת הרא"ש ושאר פוסקים דלא כהמחבר שפוסק כהרי"ף והר"מ דעכורים או סרוחים טריפה. גם הר"מ בפ"ז מה"ש ה"י הוצרך בדיקת סמפון אף בבועא דלא אסרח ובסרוחה לית תקנה והרי"ף לא הביא בדיקת הסמפון ותמהני ממ"ש יש"ש בא"ט סי' ל"ז בשם מהרי"ו דמשמע מתוך האלפסי דבועא גדולה ונוגעת בסמפון צריך בדיקת הסמפון והרי הב"י אומר שהר"מ יחיד בדבר בבדיקת הסמפון והרי"ף לא הביאו ע"כ השמיטו בש"ע ואולי בהגהות הרי"ף מצא כן ושאני היכא דמגיע לסמפון. ומ"מ דברי הט"ז במ"ש ורבים מכשירין אפילו בועות גדולות מאן דכר שמייהו ואולי כוונתו אף שיש רקבון בתוך הריאה גופא לא אותן הגדילות בין עור לבשר אפ"ה א"צ בדיקת הסמפון וכ"כ רש"ל הוא ביש"ש פא"ט סיל"ז יע"ש. ומפני שיש בכאן מבוכה גדולה בין הפוסקים אבאר קצת ובש"ך אות א' וכ"ו וכ"ח אבאר:

הנה הב"ח ז"ל כתב ד' שמות מצינו בגמרא אבעבועות וצמחים וכנדי וטינרי ופי' הוא ז"ל דהר"מ מפרש בועות מ"ז מלשון מבועי מים צמחים מוגלא ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בה כנדי לשון נוד מלא רוח טינרי ליחה קשה כאבן עכ"ל והלבוש חשב ה' מינים מלא רוח מ"ז וליחה צילא וליחה כדבש וכיוצא בזה או טינרי. והר"מ בפ"ז מה"ש ה"י חשיב ד' ולא חשיב ליחה צילא. והאי כיוצא בה לא ידענא מהו. והנה הטור הביא כאן ובסי' ל"ו בנימוקי דעת הרי"ף והר"מ דסרוחים ועכורים טריפה ואמת שהרי"ף כתב דיניה אבועא וז"ל בועא מליא מוגלא או מ"ז כשירה וה"מ דלא אסרוח כדבעינן למימר לקמן. והוא בכוליא ומ"ז כשרים הכ"י והכ"י [לפי גירסתו שם] אלא דצילא ולא אסרוח וקאי גם אריאה. והנך רואה דעל בועא כתב והוא דלא אסרוח ולא כתב או עכירי משום דסתם ליחה עכור היא ומש"ה לא כתב כאן כ"א אסרוח ומ"ז מקומו לקמן ושם התנה שלא יהיו עכורים והר"מ בפ"ז מה"ש ה"י ואם נמצא ליחה סרוחה או מים עכורים וסרוחים טריפה הרי בליחה לא הזכיר עכורים דסתם ליחה עכור הוא עיין ברא"ש מ"ש לדחות דבריהם. וכן בפ"י מהל' אלו מנה ליחה סרוחה מים עכורים מים סרוחים ולא מנה ליחה עכורה והטור כתב כאן וכ"כ הרמב"ם ואם יש ליחה סרוחה או עכורה והא הר"מ לא הזכיר ליחה עכורה ואם נגיה או עכורים וקאי אמים הוה א"ש אלא דמסתפינא ולא די לנו הצער הזה אלא שהרשב"א בחדושיו הביאו הב"ח סי' ל"ו כתב בהיפך דמוגלא צילא בעינא וסרוחה כשירה שהוא ממש מהיפוך להיפוך והב"ח עמד במה שהקשה עליו דהר"מ פוסל ליחה סרוחה אמנם בהא דצילא בעינן לא השיג עליו ואלו הר"מ בפ"י לא מנה אלא ליחה סרוחה ומים עכורים וסרוחים וליחה עכורה לא מנה וכן בפ"ז לא כתב כן ומיהו בפ"ז י"ל כיון שמבואר ליחה כדבש וכיוצא אפשר דממעט נמי עכורה ולא משמע כן. שוב עיינתי בחה"ר נ"ה ב' וראיתי שלא כתב כן לפרש דברי הר"מ ז"ל אלא לעצמו הוא אומר דשמא מים סרוחין גריעי ומוגלא נמי אפשר צילא בעינן ויש לקיים גי' הרי"ף והר"מ לא שמפרש דבריהם כך ולסוף העלה כגי' הרז"ה ז"ל דבריאה מוגלא סרוחה או מים עכורים וסרוחים כשירה ולפ"ז קשיא מ"ש הטור דהר"מ פוסל ליחה עכורה ויש"ש בא"ט סל"ז בועא מעל"ע בעכורה או סרוחה תרי קולא לא עבדינן ואעתיק לשונו בש"ך אות כ"ו הרי הר"מ אין אוסר ליחה עכורה כדכתיבנא ועיין לעיל בסי' ל"ו בנשפכה ולקמן בועא מעל"ע:

והנה הטור ?א) בסי' ל"ו כ' ורי"ף אוסר בעכורים וסרוחים וכ"כ הר"מ ז"ל וא"א הרא"ש התיר אף בעכורים וסרוחים. הנה הרי"ף והר"מ לא ביארו כלום בנשפכה רק בבועה כתבו דבריהם וראיתי להתב"ש בסימן ל"ו אות מ"א הרגיש בזה וכתב דלא גרע לדידהו מבועא וכוונת דבריו שהטור למד כן מדבריהם מדאוסרים בועא כ"ש נשפכה כקיתון ואי משום הא לא ידענא הא הרשב"א ז"ל בתה"א למ"ד ב' כתב וז"ל וקשיא לי איך מכשיר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון והא איהו גופא בהעלתה צמחין חייש ולא מכשיר (בדף מ"ז ב' מימרא דעולא אר"י ריאה שנשפכה כקיתון ובמ"ח א' ר"נ משדר ליה לר"י בר"ש) וי"ל בנשפכה כקיתון לא מטו לקותא לעור דידיה אבל בועות הגדילות בין עור לבשר קרוב הדבר שניקבו הקרומים ולא קיבל מרבותיו ומש"ה לא אמר איסור ולא היתר. א"כ אין ראיה מבועא הגדילה בין עור לבשר ובולטת לחוץ גם י"ל דרוב בועות עור התחתון ניקב כמו שיראה הרואה בסי' ל"ו בהג"ה בס"א וכמ"ש לקמן א"כ אין ראיה דההיא דאסרי עכורי וסרוחה בבועא ולא בנשפכה וכדאמרן. ומפני שדרכי החכמה נעלמו ממני הארכתי עד כה ועם כל הטורח הזה לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים וצ"ע:

וראיתי להכר"ו אות ב' כתב דמה היו מסופקין בהעלתה צמחין וגם רבא תפשוט מדידיה גופא דב' בועות הא חדא כשירה ותי' במ"ז וע"ש שהאריך ולדידי אתיא כפשוטו דלהר"מ ז"ל איירי ב' בועת במ"ז ולמאן דמכשיר מ"ז סובר העלתה צמחין היו מסופקין אי בעינן בדיקת הסמפון כמו נשפכה ומב' בועות אין ראיה דהתם קאמר לית להו בדיקותא הא חדא בדיקה מיהא צריך הסמפון ומסיק דהנהו דחזי כנדי ולא אמרי מידי ש"מ דאפילו בדיקה א"צ וכמבואר:

שמעתי ממבהיל א' הקשה קושיא בשם רב א' מהא דכתב המחבר ס"ב ב' בועות אפילו מ"ז אסורים והא להמחבר באין מ"ז אפילו א' אסורה כהר"מ ומה אפילו ואני איני מאמין שאותו הרב אמר זה כי מוחזק אצלי בכשרות ואיך טח עיניו של אותו מבהיל ולא ראה שיש ה' מיני בועות והמחבר חשיב מהן בס"א ליחה כדבש וכיוצא ומרוב פשיטות לא ניתן לכתוב ומה אעשה שבעו"ה התורה משתכחת מישראל:

ב

אם. עט"ז ויש לראות בדבריו מה בא ללמדינו אם תלויה אסורה דהוה ב' לריעותא כמו שאבאר כ"ש דבוקה גם יש לעיין במ"ש דבוקה מטינרי טריפה דהוה ב' לריעותא כמ"ש בסי' ל"ט [?יג] ותיפוק ליה דא"א למיבדקיה בנפיחה שהטינרי סותם. גם קשיא טינרי לאו ריעותא ובועא הוה ריעותא דלקותא מיקרי כמ"ש רש"י הביאו הט"ז אות ג'. וב' טינרי כשירות הן. והנה התב"ש אות ד' כתב תלויה מבועה מהני מיעוך לט"ז דהא דבוקה דווקא כתב יע"ש ובשמ"ח ס"ב כתב דבוקה מטינרי אף שאין טינרי ריעותא כ"כ מ"מ מיעוך קולא גדולה ובהצטרף אליה ריעותא כל דהו אסור ולפי דבריו מתורצין ב' קושיות שהקשינן דמש"ה אמר ק"ו דבוקה דבזה לא מהני מיעוך ותלויה מהני מיעוך ודבוקה מטינרי א"ש וכדאמרן. אמנם כי אין לעשות מעשה להקל בתלויה מבועא ע"י מיעוך דב' לריעותא קיי"ל דלא מהני שום מיעוך ושוב ראיתי בבית לחם יהודה אות ג' כתב בפשיטות דאין מהני מיעוך ולא ידענא אם מסברא דנפשיה או ראה באיזה פוסק ותב"ש היקל בה"מ ע"י מיעוך. והנה מט"ז אין ראיה דבעי לאסוקי למילתיה בטינרי דדבוקה טריפה מש"ה אמר זה. או יאמר דהמחבר הביא סירכא תלויה והוא מראב"ד עיין ב"ה בסי' זה ואף נגד הדופן במקום רביתא טריפה דבעינן סביך יע"ש הא דבוקה לדידיה לפעמים כשר לדופן וכאמור ולזה כתב הט"ז לדידן אין סותם כמבואר סי' ל"ט א"כ פשיטא דבוקה מבועא טריפה ועיין רש"ל פא"ט סכ"ו דופן על הבועא אין מגין וב"י אין סובר זה כמו שאבאר לקמן. ומיהו אין נראה שיהא זה כוונת הט"ז. שוב ראיתי שדבריו פשוטין המה דה"א דווקא תלויה הוה ב' לריעותא הא דבוקה קילא דאפשר מצד הב' הוא עיקר הסירכא וכאן נאחזות רק בריר בעלמא ולא הוה ב' לריעותא וכמו שאבאר עוד לקמן לז"א דכ"ש הוא דבוקה טריפה מבועא וטינרי כו':

והנה סירכא מינה ובה מטינרי כפי הנראה יש להכשיר דטינרי לאו ריעותא גמורה אלא מיעוך קולא גדולה וזה שלא כסדרן הא מינה ובה דלא בעינן מיעוך יראה להקל ועיין סי' ל"ט אות י"ג כ' הט"ז סירכא דבוקה למקום אחר ולא די לומר דבוקה משמע דווקא למקום אחר ושם אבאר עוד בזה וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה ויש לצדד בה"מ ועיין סי' ל"ט אות י"ג וי"ד:

ג

וה"ה. עט"ז והנה מ"ש תרתי לריעותא הטעם דכ"א מעידה שיש כאן נקב או סופו להתקלקל כמו שאבאר לקמן אי"ה ומ"ש טינרי אין לקותא כלל הלשון דחוק דהא דבוקה מטינרי כתב הט"ז לקמן סי' ל"ט אות י"ג מב' לריעותא אלמא ריעותא כל דהו מקרי ובהצטרף אליה ריעותא גדולה דמיעוך קולא גדולה כמ"ש באות הקודם ואיך אמר כאן דאין עליה לקותא כלל. ומדבריו אתה למד ב' לריעותא מש"א לא הוה ב' לריעותא כמו ב' בועא מ"ז ולקמן בדיני ב' לריעותא אבאר באורך בזה:

עוד כתב הט"ז תלויה ממ"ז טריפה דבוקה למטה מחצין באין חלון כשירה וביש חלון כיון דאיכא מחלוקת או בין אונא לאומא דיש מחלוקת הוה ב' לריעותא. והנה במ"ש בחיתוך הסכים הנה"ך לדבריו ומ"ש נה"ך יפה כיון דטריפה היינו ביש חלון דלא כב"ח דמתיר בסי' ל"ט אפילו חלון ומיהו תלויה למטה מחציין גרע טפי ויפה כתב דטעמא למטה מחציה דהיינו רביתייהו דהקרום הולך וחזק שיש לו תרין סמכין משא"כ תלויה. ומ"ש בנה"ך דהר"ץ כתב דכשירה מוקי לה אביו הגאון ז"ל בליכא חלון אמנם הט"ז בסי' ל"ט אות י"ג מוקי להגה זו ביש חלון ולא פסק כמותה וכמ"ש כאן. ומ"ש הט"ז סירכא שיש בה דם הוא פשוט דוודאי ניקבה הריאה ומ"מ בסי' ל"ט מקומו ושם היה לכתוב לא כאן:

ודע מפני שהדינים המוזכרים פה ר"ל מסי' ל"ה עד סי' ל"ט מסורים לכל והבודקים והמורים שלא כהלכה מרובים והיודעים מועטים כמ"ש היש"ש בפא"ט ורבים מקילים שלא כהלכה ומכשירים בחנם לכן שמתי לבי לבאר קצת בעזה"י. בספר בית לחם יהודה אות ד' כתב דבסימן ל"ט כתב הט"ז דצריך מיעוך למטה מחציין וסיים מ"א והנה לא אאמין שיאמר אדונינו מ"א זה דשם מבואר דבטינרי למטה מחציין ביש חלון קאמר דצריך מיעוך ולא הוה ב' לריעותא שטינרי לאו ריעותא גמורה מיקרי וזה שכתב שם הט"ז ויש בדיקות מכשירין אפילו בועא ר"ל נתכוון על הגהת הר"ץ שהביא נה"ך כאן שאביו מוקי לה באין חלון והט"ז מוקי לה בחלון ומש"ה כתב דעכ"פ טינרי כה"ג יש להכשיר וע"י מיעוך הא בלא חלון הא כתב כאן סתמא להכשיר אף בלא מיעוך ועוד מה זה שכתב שם ונראה למטה מחציין מטינרי כשירה וכן יש בדיקות מכשירין מבועא הלשון מגומגם הכי היה ליה לומר ונראה דטינרי כשר בלא מיעוך ובועא כשירה כמ"ש בסי' ל"ז דהא כבר כתב דין זה כאן ומסיים ונראה דבעי מיעוך ועוד אמאי לא כתב כאן במקומו דבעי מיעוך. שוב ראיתי בתב"ש אות מ' בסי' ל"ט דפירש כן דברי הט"ז וסיים דלא כהרט"ץ והלא ידעת שהיה רב מובהק ולו אנו מחוייבין לשמוע בפי' דברי הט"ז וכן נ"ל מתוך הוכחות שכתבנו. ועוד שהב"ח בסי' ל"ט אפילו בחלון לא מצריך בדיקה ונהי דאנו מטריפין ולא מהני בדיקה מ"מ באין חלון א"צ בדיקה וכאמור:

עוד אבאר לך שהד"מ בסימן ל"ט והביאו בנה"ך כאן והשמ"ח בסימן ל"ט סמ"ד ב' בועות בין ב' חיתוכים ונסרכו למטה מחציין טריפה אפילו באין חלון וכתב שם השמ"ח ה"ה בועה גדולה שאין מניחה להדבק יפה טריפה:

אמר המר והנמהר ראיתי לכתוב בכאן קצת דיני תרתי לריעותא מפני שיש מבוכה גדולה זה אומר בכה וזה אומר בכה ולא פירשו לנו כל הצורך איזו מיקרי ריעותא ואיזו מיקרי ריעותא קצת ואיזו מיקרי ריעותא גדולה:

דע שדין תרתי לריעותא מקורו ממה דכתב הראב"ד הביאו הב"י תלויה מבועא הוה לקותא בתר לקותא ומעידות שיש נקב ואמרינן בנדה דב' ריעותות הוה וודאי טומאה וילפינן איסור מטומאה והט"ז כאן כתב דנלמוד ממ"ש בד"מ בהג"ה בועא על הגבשושית דב' לקותות טריפה והשמ"ח ס"ג ותב"ש אות ה' כתב או דמעידות שיש נקב כמ"ש הראב"ד או כמ"ש בד"מ דכייל להו עם בועא וטינרי דסופו להתקלקל יע"ש והנה אזכיר התנאים שצריכים להתיחס אל הריעותות שיהיו נקראים ב' לריעותא:

התנאי הא' כל מלתא דמצינו פלוגתא בש"ס או בפוסקים אף דלא קיי"ל כן ריעותא גמורה מיקרי והרי אתה רואה שהט"ז כתב למטה מחציין כיון דאיכא פלוגתא ביש חלון כו' והסכים עמו הש"ך בנה"ך. וכל היכא דחזינן דלקותא הוא כמו מים זכים דהתו' אומרים דהוה לקותא כמ"ש הט"ז ריעותא מיקרי ובהצטרף אליה עוד ריעותא הוה ב' לריעותא וטריפה ועיין שמ"ח כאן ובסימן ל"ט האריך וכתב [בסי' זה] דהוה ספיקא דאורייתא וכל מה שלא התירו בפירוש אין לנו להקל יע"ש והדין עמו:

התנאי הב' ב' לריעותא לא הוה אלא בעומדין זו על גב זו ולא מרחוק זה מזה. ואם הם קרובין עד שאין הפרש קש ביניהן הנה השמ"ח ס"ה ובתב"ש אות ט' אוסר וכתב דמרש"י ב' בועות שהעלו נקב יע"ש ומשמע אף בסמוכין ואף שמב"ח בסימן ל"ט לא משמע כן עכ"ל הנה ב' בועות לאו מטעם ב' לריעותא קאתינן עליה כיון ששניהם משם א' כדבעינן למימר לקמן ועיינתי בב"ח סימן ל"ט סכ"ח דמ"ש שם העלתה צמחין סביב לסירכא דאי בתוך הסירכא טריפה כדלעיל סימן ל"ז אם כן משמע לכאורה דזא"ז כשירה ואין ראיה מוכרחת דאיפשר סמוך היינו הפרש קש הא כל שאין הפרש קש אוסר ויראה לי להחמיר כדברי השמ"ח כאן וצ"ע:

התנאי הג' הוא שיהיה הב' רעותות כל א' משם אחר כמו בועא וסירכא וכדומה הא משם א' לא הוה ב' ריעותות כן כתב השמ"ח בסעיף ה' ו' וראייתו נכונה מט"ז דכתב ב' בועות במ"ז כשירה ויפה כתב דהא הט"ז כתב דב' בועות במ"ז כשירה דחדא לקותא הוה משא"כ תלויה מבועא דשם אחר הוא הרי כדכתיבנא גם הביא ראיה מאוכמי אוכמי אף דעומדין תכופין ואף דהוה לקותא. וזה לשיטתיה דסובר בסמוכין הוה ב' לריעותא והנך רואה מט"ז נמי מוכח כן דאל"כ מה קשיא ליה ממ"ז ב' בועות דהתם לאו ב' לריעותא הוה אלא כדאמרן. ויש לראות הב"ח לשיטתיה בסימן ל"ט דזא"ז לא הוה ב' לריעותא א"כ אין ראיה מב' בועות מ"ז דזא"ז לא הוה ריעותא ויש ליישב דבריו ואין להאריך:

התנאי הד' הוא דב' לריעותא לא הוה אלא היכא שמעידין עדות מכוונת או שיש כאן נקב או סופו להתקלקל הא אין עדותן מכוונת לא. המשל בזה סירכא תלויה מתוך האטום להרשב"א טעם האטום שאין מניף על הלב וסופו לינטל הלב וסירכא מורה ויגיד פסול בריאה שיש כאן נקב ואין עדותן מכוונות לא הוה ב' לריעותא. אמנם לדידן אטום מטעם נקב הוא כמו שסובר הר"מ או לקותא כפרש"י וכבר התבאר זה בסימן ל"ו וע"ש בתב"ש אות נ"ח. ויש להסתפק היכא שריעותא מעידה על חסרון לשיטת הר"מ ז"ל שמנה סוג חסירה בריאה בפ"ע לא מטעם סופו לינקב וכבר התבאר זה בפתיחה להלכות בדיקת הריאה בסימן ל"ה וריעותא מעידה שסופו לינקב או שיש כאן נקב הוה עדותן מכוונת או לאו ומ"מ כבר כתבנו שם דהלכה דכולהו טריפות דריאה מטעם נקובה הוא אם כן אין נ"מ כ"כ. ומעתה לאחר התנאים האלו אבוא לבאר ולמנות ב' לריעותא כמה הם כי המחבר ורמ"א מעט אשר הביאו והשמ"ח כאן ובסימן ל"ט הוסיף ואני הוספתי נופך משלי ע"כ אמנה בפרוטרוט ואצל דינים שלי אכתוב המחודשים וח"ו לא לקבוע הלכה באתי והיודע יבחר:

א סירכא תלויה מבועא טריפה [המחבר בשם הראב"ד] וה"ה מינה ובה וכ"ש דבוקה למקום אחר ומיהו למקום אחר לא מהני מיעוך ותלויה היקל התב"ש בה"מ ע"י מיעוך ואיפשר ה"ה מינה ובה וצ"ע אם יש לסמוך בזה. ולפעמים תלויה גרע מדבוקה למטה מחציין באין חלון בין אונא לאונא א"צ מיעוך ובתלויה טריפה כמ"ש נה"ך ואי מהני מיעוך הספק כדלעיל. וביש חלון או בין אונא לאומא למטה מחציין באין חלון טריפה ולא מהני מיעוך. ודבוקה מטינרי לא מהני מיעוך ותלויה כשירה ומינה ובה כבר צדדנו להקל בה"מ. ומטינרי למטה מחציין בחלון מהני מיעוך כמ"ש הט"ז סימן ל"ט אות י"ג כמ"ש התב"ש שם באות ס"ג דבריו וכמש"ל וה"ט דטינרי לאו ריעותא גמורה אלא קצת ריעותא ומש"ה דבוקה דרבו האוסרין למעך בהצטרף אליה עוד ריעותא כ"ד אסור משא"כ למטה מחציין דרבו המכשירין אף שיש חלון ולפ"ז ה"ה בין אונא לאומא מטינרי יש לצדד ולהקל וכדאמרן:

ב בועא על גבשושית טריפה (הגהות רמ"א בשם מצא כתוב) והנה גבשושית זה הוא המוזכר סי' ל"ה ס"ה היינו שעומדת בגבה ועליה בועא. ויראה לי אף דלא מצינו מי שאוסר גבשושית מגבה מ"מ כיון דזה גופא קולא גדולה לומר דלא מטרפא אלא בצורת אונא ולא כהר וגבשושת דלטעם חיכוך אין לחלק וע"כ סוברים דיתיר בגבה אין דרכה ומש"ה מכשירים בגבשושית א"כ בהצטרף אליה עוד ריעותא הוה ב' לריעותא וטריפה. עוד יראה לי דלא הוה ב' לריעותא אלא בט"ד ובועא עליה הא פחותה מט"ד ובועא עליה לא הוה ב' לריעותא וכשירה ומיהו ביתיר אונא מגבה ובועא על גבה אף פחותה מט"ד יש להטריף די"א יתיר ע"ג אפילו פחות מט"ד כמ"ש הב"י יע"ש ונהי דלא קי"ל כן מכל מקום הוה ב' לריעותא כיון שיש מי שחולק אמנם בגבשושית כה"ג אין לאסור וכמו שביארנו ועמ"ש בש"ך לענין בועא ע"ג הריאה יותר גבוה מט"ד אם יש להטריף יע"ש:

ג בועא העומדת על מקום דמשמעת קול או שהבועא בעצמה משמעת קול הוה ב' לריעותא (הוא ג"כ הגהות רמ"א מד"מ בשם המ"כ) דמשמעת קול הוה ריעותא דודאי ניקב א' מהקרומים ובועא ריעותא דהוה לקותא אפילו מ"ז כמ"ש הט"ז בשם התוס' וטריפה ויש לעיין בכל זה אי מורסא או טינרי העומדת במקום דמשמעת קול מהו והנה בשמ"ח כאן ס"ד כתב וז"ל מורסא או טינרי אגבשושית כשירה וכתב בשמ"ח אות ז' דבועא אמרו ולא טינרי ומורסא יע"ש אם כן לדידיה ה"ה במקום דמשמעת קול כן הוא דבועא אמרו ולא מורסא וטינרי. עוד נראה לי למאן דמכשיר סירכא תלויה מבועא מ"ז ה"ה גבשושית או משמעת קול דחדא הוא כדאמרן:

ודע דכל בועא המוזכר כאן דהוה ריעותא כתב הש"ך אות ה' דאם משתנית למראה ריאה כשירה וביאר השמ"ח ס"ד ותב"ש אות ז' דבעינן שיהא קצת בשר ע"ג הבועא ולא מהני מה שמתלבנת לחוד ואז אפילו גבוה הבועא משאר הריאה הוה גבשושית על גבשושית דלא הוה כי אם משם א' ולאו ב' לריעותא מיקרי. ואמנם בסי' ל"ט סמ"ז ביאר יפה והעולה מתוך דבריו הוא דתלויה ממורסא כשירה ודבוקה ממורסא טריפה ותלויה מבועא שיש עליה מראה בשר ממש אף שגבוה עדיין כשירה ודבוקה מבועא שכסה הבשר ויש לה מראה ריאה וגבוה עדיין הוה סירכא על גבשושית וטריפה אם לא ששוה ממש לשאר הריאה אז כשר כן יש ללמוד מתוך דבריו הקדושים ואבאר דעתו ז"ל. הנה תלויה ממורסא כשר כמו מטינרי דבועא אמרו ולא טינרי וה"ה מורסא וכ"ש הוא דהא ב' טינרי דסמיכי יש מפקפקין כמו שאבאר לקמן וב' מורסא כשירה דבועא משמע גבוה כו' וכ"ש למאן דמפרש שנוקבין זא"ז. וה"ה בתלויה דכשירה ודבוקה שלא כסדרן ממורסא טריפה כמו מטינרי דבהצטרף אליה ריעותא כ"ד לריעותא הגדולה של מיעוך ומשמוש דקולא גדולה היא טריפה. אמנם במה שחילק בין תלויה לדבוקה באם עדיין הבועא גבוה קשה ממ"נ אי גבשושית מיקרי א"כ ה"ה תלויה כה"ג מגבשושית טריפה ועוד דגבשושית יראה לי דלא הוה ריעותא כ"א על גב הריאה אמנם גבשושית מקמא לא הוה ריעותא כלל דלאו יתרת הוא. ע"כ נראה לי דאה"נ דודאי בועא מגבה אפילו גבוה כט"ד לאו בכלל גבשושית הוה דלאו בשר הוא וסוף הליחה ומוגלא להתמעט ויתרפא ולא יהיה כאן גבשושית ומש"ה תלויה כשירה כה"ג ודבוקה שהוא קולא גדולה למעך בזה החמיר שיהא שוה לבשר הריאה ממש ומראה הריאה ממש שאז אפילו מורסא לא מיקרי וכאמור זהו הנראה לי לדינא מתוך דבריו ז"ל וכמו שביארנו ופירשנו יפה דבריו ומהדברים שכתבנו #) נתחדש לי דבר א' והוא דבועא על גבשושית דמיקרי ריעותא היינו בעומדת ע"ג דהוה ריעותא וכן הוא דברי הפר"ח אות ה' שהראה מקום לסי' ל"ה בהג"ה א"כ משמע מקמא כה"ג אף למאן דפוסל יתרת מ"מ דוקא בצורת אונא אבל גבשושית אפי' כט"ד לא הוה ריעותא כלל והשמ"ח סי' ל"ה סי"ז כתב ופשוט דלהאוסרים יתרת מקמא הא גבשושית מודים דכשירה יע"ש וא"כ אף למה שאנו מטריפין בועא על הגבשושית היינו מגבה דלטעם שמתחכך הוה ריעותא ולא מקמא ומאחר דלא מצאתי חילוק זה בשום אחרון מסתפינא ואין לסמוך על זה כלל וכלל בהא דגבשושית מקמא ויש ריעותא עליה וצ"ע לדינא:

ד מראה כשירה על גבשושית הוה ב' לריעותא (שמ"ח ס"ד כאן) ונתן טעם לזה דהטור כתב דמראה כשירה הוה לקותא והט"ז בסי' ל"ח אות ב' הביאו א"כ הוה ב' לריעותא כמו מ"ז דהט"ז הטריף מכח זה. וכתב שם ובט"ז הכשיר מראה כשירה על גבשושית והוא תמה עליו יע"ש. וה"ה על כל מקום ריעותא הוה ב' לריעותא לדבריו של השמ"ח זולת מראה כשירה על הבועא דאין להטריף דאנו אומרים דמחמת הבועא הוא וכמו שיתבאר בסי' ל"ח בס"ד. והרבה מראות כשירות זא"ז כמו שחור [קצת] ושחור כשירה ובשחור (ובישרא) [וכבדא] דווקא בה"מ כשירה דמ"מ משם א' הוא יע"ש בס"ה:

ה בועא על הקמט וחסרון בחוץ הוה ב' לריעותא (שמ"ח ס"ה) והטעם כיון דר"מ פוסל חסרון בחוץ אף שאין ככ"ף כפופה הוה ב' לריעותא אבל מראה כשירה על הקמט מכשיר שם וכתב שכ"מ מהגהות הר"ץ יע"ש והנה רמ"א בהג"ה ס"ג בועא על חריץ וקמט טריפה מטעם ב' בועות דסמיכי ומ"ז יש להכשיר שם היינו בחריץ אונא עליונה דרך להיות שם חריץ והיינו חריץ היינו קמט אבל חריץ וקמט במקום אחר שאין דרך להיות שם הוה ב' לריעותא ואף מ"ז יש לפסול לדעת הט"ז וכאמור:

ו בועא על יתרת בדרי דאונא וכ"ש יתרת מקמא טריפה (שמ"ח ס"ה בשם בדיקת אחרונים) והטעם יתרת בדרי רבא פוסל וכ"ש יתרת מקמא רוב הפוסקים פוסלין ומחמת המנהג אנו מכשירין כמבואר סי' ל"ה א"כ הוה ב' לריעותא וכבר חקרנו לעיל סי' ל"ה דוקא אי ידוע איזה יתרת שנשתנה בתואר הא אין ידוע כגון ד' בימין וכולן שווין שא"א להכיר אין להטריף כ"א שיש ג' בועות על ג' אונות וד' הסמוכה לאומא אין עליה בועא דממ"נ טריפה אי יתרת היא שינתה הוורדא מקומה ואי לאו הא יש ב' לריעותא באותן ג' אונות ועיין במעשה דהר"ץ הביא הפר"ח והשמ"ח ס"ס ל"ה וכבר התבאר שם על נכון ואין להאריך כאן  :

ז סירכא תלויה מתוך האטום טריפה (שמ"ח סי' ל"ט סמ"ו) וזה להר"מ ז"ל דאטום מטעם נקב ואלו להרשב"א כיון שאין עדותן מכוונת שזה יגיד על נקב וזה יבשר שסוף הלב לינטל לא הוה ב' לריעותא ויש להחמיר:

ח סירכא מתוך מראה כשירה (שם סמ"ו) ובתב"ש אות ס"ו הביא דברי הט"ז בסי' ל"ח אות ב' והש"ך סי' ל"ז אות י"ז דמראה כשירה בין ב' בועות לא מהני הפרש קש ל"ק הא הוה ב' לריעותא (וזה לשיטתיה דסמוכין הוה ב' לריעותא והכי הלכתא) דמראה מחמת מוגלא הוה. עוד כתב שם דווארצלין ונתקים בריאה ויש אצלם מראה כשירה אין בידו להקל והניח בספק יע"ש:

והמחודשים שהוספתי קצת:

ט כיון שביררנו דיתרת הוי ריעותא א"כ מה לי בועא על היתרת או שאר ריעותות ה"ה סירכא ומראה כשירה וכדומה הוה ב' לריעותא אם הן על היתרת. וה"ה סירכא תלויה על הגבשושית או על מראה כשירה או מראה על הגבשושית הכל מיקרי ב' לריעותא וטריפה כאמור:

י ב' וורדות א' בימין וא' בשמאל ויש עליו סירכא תלויה או בועא ושאר ריעותא הוה ב' לריעותא וכ"ש הוא מיתרת מקמא דלש"ך בלא"ה וורדא בשמאל טריפה א"כ אף מאן דפוסק כט"ז ב' לריעותא מיקרי ופשוט הוא וגדולה מזו אם יש יתיר כיס בימין ואצלו סירכא דבכיס אין נקב וסירכא אוסר כמו שיתבאר בסימן ל"ט מ"מ ב' לריעותא מיקרי כיון דיש מטריפין ביתיר כיס ויש לעיין דאפשר לאו מש"א הוא:

יא כל החילופים המוזכרים בסימן ל"ה דמכשירין אם יש על החילוף איזה ריעותא תלויה ובועא ומראה כשירה יש להטריף ואף דבט"ז כתב שם אם יש עוד איזה ריעותא היינו למאן דמטריף וכאן אמרינן מטעם ב' לריעותא. אבל ב' וורדות בשורש א' וא' הפוך לא הוה ריעותא כלל ואף שיש שם בועא וכדומה לא הוה ב' לריעותא:

יב אם הריאה שיעא כאופתא ויש היכר סדק בין אומא לאונא ובועא על הסדק או מראה כשירה או תלויה יש לעיין ביה אי לא הוה ב' לריעותא כי י"א דסרוכין כסדרן וי"א דהריאה בריאתה כך ובפנים היא סדורה כהלכתה עסי' ל"ה:

יג יתרת על גבה פחות מט"ד כיון דיש מטריפין כמ"ש הב"י סימן ל"ה דט"ד לאו דוקא הוה ריעותא ובועא ותלויה וכדומה הוה ב' לריעותא הא יתרת מקמא ופחות מט"ד יש לומר דכ"ע מודים דלאו טריפה ולאו ב' לריעותא הוא:

יד סירכא תלויה או בועא מתוך צימוק במקצת הריאה יש לעיין כיון דהב"ח מטריף ואף דהוא נגד הגמ' מ"מ לקותא הוה ומיקרי ב' לריעותא:

טו ב' טינרי דסמיכי להדדי וסירכא תלויה בא' מהן יש לעיין דאיכא מאן דמטריף ועיין פר"ח ופ"ת ולקמן אבאר ישמע חכם ויוסף לקח.

(ועתה אבאר דברי הט"ז):

ד

הט"ז הביא רק סברת רש"י והרשב"א וכתב רמ"א דמכשיר בועא וטינרי כרש"י והשמיט סברת הר"מ בפ"ו מה"ש הי"א שהדבר קרוב שיש הרבה נקבים ביניהם ואין להם דרך בדיקה ויראה מלשונו דכבר יש נקבים ודלא כמי שפירש דסופו לינקב עיין כה"ג. והנה הנ"מ בין הני פירושים הוא להרשב"א אם בתחתיתן הם סמוכות והולכות ומתרחבין לרש"י ולר"מ טריפה ולהרשב"א כשירה ואם בתחתיתן מרוחקים כרוחב קש ולמעלה סמוכים להרשב"א טריפה ולרש"י והר"מ כשירה. ובועא וטינרי לרש"י והר"מ כשירה דדוקא בועא גמירי דהוה לקותא ולא טינרי ולהרשב"א לדעת הט"ז אסורה. ומ"ש נה"ך דהטינרי עומדת במקומה והבועא אינה מנקבת גמגם הפר"ח אות ח"י דמ"מ הבועא נדחקת בטינרי ומינקב הטינרי לבועא וזה יורה כמו שכתב הט"ז. עוד יש נ"מ במ"ז או מליאות רוח אם נאמר דלקותא הוא כפירוש רש"י והר"מ הנהו לאו לקותא ולהרשב"א הנהו נמי דוחקת זה את זה כמו שכתב הפר"ח אות טי"ת. ואם כן למה שכתב הט"ז דרמ"א כרש"י והר"ם מדמכשיר בועא וטינרי אם כן במ"ז אמאי לא היקל כי אם לילך אחר המנהג וזה אין קושיא דמכל מקום מ"ז נמי לקותא הוא ולפי זה במליאות רוח וודאי כשר לט"ז אליבא דרמ"א. ואם נאמר דכרשב"א סובר ובועא וטינרי הטינרי במקומה עומדת ומ"ז היינו טעמא דמיקל דעורות חזקים ובריאים הם דלאו לקותא כ"כ ואין סופו לינקב ה"ה מליאות רוח כן הוא וא"ש הכל. ובש"ך אות י"ז אבאר. ולענין דינא הנה השמ"ח ס"ז וסי"א האריך בזה ותוכן דבריו הוא כך דאם לא נגעי אהדדי למעלה ולמטה ויש רוחב קש או ב' חוטי שיער בה"מ מותר לכ"ע ואם קרובין הם למטה או למעלה אסור כפירש"י והרשב"א ומ"ז בה"מ וצורך גדול יש להכשיר ומשוה שם מליאות רוח למ"ז ולי נראה דיש חילוק דאם למטה קרובות ולמעלה מרוחקין במ"ז לקותא הוה ומליאות רוח לאו לקותא הוא ויש לצדד להקל בזה וטינרי ובועא לא היקל אלא בה"מ דווקא וכמ"ש הפר"ח באורך:

ודע דלענין מ"ז דעת הט"ז אות ט' במקום שאין מנהג להחמיר ובשמ"ח ותב"ש אות ט"ז הביא בשם הר"ץ שבק"ק קראקא נוהגין להקל וגבול בנימין העיד שבק"ק פראג נוהגין להקל ומ"י העיד בק"ק לובלין נוהגין להחמיר ואם בועא ומ"ז בשמ"ח ס"ט והתב"ש אות ח"י כתב בשם ט"ז להתיר במקום דמכשירין מ"ז והוא החמיר דא' מעידה על חברתה שגם היא אינה מ"ז דבלא"ה א"א בקיאים כ"כ איזה מ"ז אם לא לצורך גדול וה"מ יע"ש. ובלא"ה אין דומה בשלמא תרוייהו מ"ז י"ל דעורות בריאים הם ואין א' מנקבת חברתה וא"ש להר"ן ורשב"א כמ"ש השמ"ח שם משא"כ א' בועא וא' מ"ז להרשב"א וודאי טריפה אם לא שאין נוגעין למעלה ויש להתיר לצורך גדול  :

הפ"ת חקר הרבה בדין ב' טינרי דסמוכים להדדי באות ה' וכ' מי הגיד להם דבטינרי לא הוה ריעותא יע"ש ואי משום הא י"ל דאין טינרי שם בועא עליה ואף שהוא ז"ל פקפק עליה מ"מ אין כ"כ קושיא אמנם מה שהקשה דקודם היותם טינרי היו בועות כמ"ש רש"י טינרי הם צמחים גדולים והוקשו כסלע א"כ מאחר שנטרפו איך חוזרים להכשירן הא לכאורה קושיא אלימתא ואף שהוא ז"ל כתב דלא מכשירין אלא כשהטינרי בהיר ולבן דממ"ז נתהוו כמ"ש הר"ץ דבעינן שיהא הטינרי לבן או שיהא בלא כיס דבועא כיס יש להם יע"ש שהאריך ולדידן כל זה לא יעלה ארוכה דאנו פוסלין במ"ז גם אין מחלקין במראה הטינרי וגם אין בודקין אי יש להם כיס עיין שמ"ח וא"כ קשיא וי"ל דמה שאנו מכשירין ב' טינרי או בועא וטינרי אדרבה הוא כסברת הרשב"א ולא כרש"י דלא כמ"ש הט"ז אלא כנה"ך ויותר ממ"ש נה"ך דאלו הוא ז"ל כתב דאף לרשב"א ואלו לדידן דווקא לרשב"א דהטעם ב' בועות דסופן לינקב ולאו וודאי אלא ספק הוא והלכך כשאנו רואין שחזרו להתקשות ולעשות כאבן סימן הוא דהדרא בריא וליכא למיחש שמא ניקבו כבר מקודם לכן דאי איתא לא הוה הדר בריא דומיא דנשבר הרגל ולא ידעינן אי יצא לחוץ אי חזר ונקשר וודאי לא יצא לחוץ דבמילי דמיטרפא לא משביח ה"ה כאן ולפ"ז בועא וטינרי קשיא גם הא דאמרינן ב' בועי דסמיכי לית להו בדיקותא לרש"י משמע דהוה ודאי טריפה ולהר"ן והרשב"א והר"מ יש לעיין אי וודאי או ספק הוה ומ"מ ודאי חלילה לעשות ממנו ס"ס וב' בועי אנו מחזיקין לודאי טריפה. וגם לרש"י י"ל קושית הפ"ת דכי גמירי שהוא לקותא בועות משא"כ טינרי חזינן למפרע דלאו ריעותא ולקותא הוה  :

ה

אחת. הט"ז הביא בשם מהרש"ל בשם מהרי"ל דאם יש לכ"א כיס בפ"ע טריפה. וכן פסק בש"ך אות ו' ולענין בדיקה השמ"ח סי"ד לכתחלה בעי בדיקה ודיעבד כשירה בלא בדיקה ואם נקבוה ולא יצא המוגלא משניהם ושפכוהו מים ונתמלא הב' לקמן במרה מהני וכאן לא מהני ועש"ך אות ל"ג דלא כתב הר"ב כאן לעיין בסימן מ"ב כמ"ש בס"ה הוא דכאן אדרבה טריפה בפשיטות דלאו חדא אלא שניקבו אח"כ זה לזה וכן כתב השמ"ח סי"ג אלא שראיתי להכה"ג בהגהות הטור אות כ"ב אם מלאוהו מים ונתמלאו שניהם או נפחוה ועלו שניהם א' הוא מפה ס"ס זה עכ"ל. וזה דלא כש"ך דכתב באות ל"ג דווקא שם להחמיר ולא כאן כמ"ש בסמוך. והבל"י באות ו' הביא דין דכה"ג ומלת מפ"ה נקוד וטעות הוא דמרמ"א למד כן (וקורא אותו בעל המפה) ותמהני איך לא עיין בש"ך ל"ג היפוך מזה. ושוב ראיתי באות כ"ח הרגיש בזה ורוצה לחלוק על ש"ך ולהעמיד על שלו והנך רואה שהתב"ש פוסק כרש"ל וש"ך. ומ"ש שלא מצא כלל ביש"ש שפכי להדדי אני מצאתי בא"ט סימן נ"ז כש"ך וחלילה להקל בזה. אמנם יראה לי דאם יש רוחב קש או ב' חוטי שיער בה"מ ונוקבין ושופכין להדדי ואף יש להם ב' כיסים אין בכך כלום דחסרון בפנים לאו כלום וכשירה ודוקא שקרובות הם בלי הפרש קש או ב' חוטי שיער נ"ל בזה:

ו

אבל כו'. פי' ואין בהם טיפת ליחה כלל ט"ז והוא בתשובת רמ"א סי' ה' דרמ"א סובר כל שיש טיפת ליחה הוה בועא וכל שאין טיפת ליחה זהו הנקרא טינרי וכשירה וצריך לבדוק אח"ז ואי לא בדק טריפה וכ"כ השמ"ח סי"ב ולרש"ל כל שאין טיפת ליחה הוה אטום וכבר נתבאר דהלכה כרמ"א דאטום לא הוה שיש מראה מוגלא. וטיפת ליחה טריפה מטעם סמיכי להדדי:

ז

וה"ה מורסא עט"ז. ביש"ש סימן כ"ז ושם כתב ל"מ להר"ן ורשב"א אין דוחקות זא"ז כיון שאין בולטין אפי' לרש"י בועא היינו מה שעולה לחוץ מלשון מבועי מים והא חזינן דלא העלה כלום לחוץ ולא ניקב יע"ש ומשמע ודאי אף שמראה העור שעליו אין מראה ריאה כ"א מראה מוגלא אפ"ה כשירה וכ"כ השמ"ח סי' י' ובש"ך אות י"א אבאר:

ח

והוא. עט"ז ולכאורה הדין הזה מפורש ברמ"א סימן ל"ו ס"א אם נקלף העור העליון מבועא טריפה דעור התחתון מחמת מכה הוא וכן יראה משמ"ח סח"י וכתב שם ה"ה ניקב עור העליון דלא גרע מסירכא תלויה על הבועא ואני אומר דכאן ודאי טריפה הוא וכאמור. ואיפשר לומר דנתכווין למ"ש הבל"י אות א' בועא ישינה שנתמסמס ביד טריפה והיינו שנקלף עור העליון במשמוש היד טריפה. עוד כתב שם בבל"י יש בועות שנקלפין מעל הריאה והריאה תחתיהם שלימה טריפה עכ"ל וכן מצאתי בכה"ג בהגהות הטור אות ב' וכן הלכה וראוי לנהוג:

ט

ויש לילך אחר המנהג. ובמקום שאין מנהג יש לאסור ט"ז בשם רש"ל וכן החמירו רוב הפוסקים וכבר נתבאר ומ"מ בועות מליאות רוח יש לצדד להקל יותר ממ"ז:

י

נוהגין לאסור. הט"ז בשם התוס' מ"ז א' ד"ה או שהטעם דסופו ליפסק ויש עוד טעם דמתחזיא כב' בועות ויש עוד טעם בשם מהרי"ט הביא השמ"ח סי"ט דהמוגלא מכבידה שם. ובמ"ז בשפולי כתב השמ"ח סכ"ג מאן דמכשיר בסמיכי ה"ה כאן ואין להקל דסופו ליפסק אמנם נראה לי בועא מליאה רוח יש להקל בשיפולי ועיין באשלי רברבי בדף האחרון שם משמע מט"ז שמיקל קצת במליאות רוח בסמיכי ה"ה כאן יש להקל דדוקא מוגלא מכביד בעומדת בשפולי כמו שכתב מהרי"ט לא במליאות רוח נ"ל ואם טינרי או מורסא בשיפולי יש להכשיר הר"ץ הביא השמ"ח סכ"ב ועיין ש"ך אות כ"א הזכיר טינרי ולא מורסא ובזה שומעין להקל כיון דלא מוזכר בתלמוד:

יא

והוא עט"ז. ולענין דינא העלו אחרונים שאין צריך לחוט כשר מקיף מראה ריאה לפי שאין לו שורש בתלמוד משא"כ בסמיכי בעינן מראה ריאה דוקא וכן העלה בשמ"ח ובש"ך אבאר עוד מדינים אלו:

יב

אע"ג. עיין ט"ז. וכפי הנראה דהמחבר איירי שלא במקום סמפונות היינו סמוך לשיפול וא"כ גרע לא שפכי משפכי ולז"א דלית כאן סמיכי בעובי הריאה אין מזיק ורמ"א אמר דבמקום סמפונות שפכי גרע דחיישינן לסמפונות:

יג

דהיינו ב' אצבעות עט"ז ובשור הגדול ד' רחבו אגודל הוא אצבעות האמורות כאן ובדקה ב"א לשיפול שם אין חשש סמפונות ובש"ך אות כ"ו אבאר:

יד

ואפילו. הט"ז האריך לתמוה אם בסמיכי דיש לו שורש בתלמוד כ"ש כאן ועש"ך אות כ"ח האריך דדין זה ג"כ יש לו שורש בתלמוד ושם אבאר לענין דינא:

טו

ויש שם סמפון. מלשון ט"ז יראה דהא דמכשירין בועא בשיפולי מעל"ע היינו באין רואין שם סמפון הא יש שם סמפון טריפה וכ"כ הש"ך באות כ"ז בשם סמח"ב אמנם בתב"ש אות ל"ח העלה דבריאה אף שיש שם סמפון אין לחוש במקום הדק ובורדא יש לחוש שיש הרבה מסובכים כמו באמצע הריאה לכן יש להטריף בוורדא ולא בריאה והביא דברי מהרי"ק של"ה ול"ו ובש"ך אבאר:

טז

טינרי. עט"ז וכפי הנראה דש"ך באות ל"ב הסכים עמו בזה להקל בטינרי מעל"ע וכ"כ בנה"ך ובשמ"ח ס"ט היקל ג"כ יע"ש:

יז

היכי. עט"ז ולענין הלכה בכל היכא דאיכא למיתלי תלינן ואפילו בועא ולא הוה ב' לריעותא כי הנקב אנו אומרים שנעשה אחר השחיטה גם לא היתה הבהמה בחזקת טריפה מחמת הבועא ואפילו מים עכורים וסרוחים נ"ל מדלא חילקו הפוסקים וכתבו דתולין להקל משמע בכל גוונא:

מה שהביא הט"ז מעשה דר"י בן הרא"ש שהביאו הב"י ושהב"ח חלק עליו דהוה כנאבדה הריאה והט"ז היקל מטעם דלא הוה הכחשה ובסימן ל"ט היקל אף בהכחשה כיון דנבדקה עכ"פ יע"ש ואני לא ידענא אף אם נאמר בסימן ל"ט בסירכא יש להחמיר אבל כאן איך יעלה על הדעת לומר דהוה כנאבדה הריאה והא גדיים וטלאים מכשירין אף בלא ה"מ דעיקר בדיקות הריאה משום סירכא ובגדיים אין מצוי והא כאן נבדקה מסירכות רק מכועות אפילו היה הכחשה ב' אומרים סמוכים היה וב' אומרים לא דהוזכר בתלמוד יש להקל אפי' למאן דמחמיר בסימן ל"ט בסירכות וכאמור דמשום בועות לא היה עיקר הבדיקה וצ"ע בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.