חכמת אדם/יא
|
< הקודם · הבא > |
א דרך הריאה לגדל בה מיני צמחים והם ג' מינים: א. בועות ב. טינרא ג. מורסא:
ב בועות הם כוללים מינים הרבה פעמים הם מלאים רוח או מים. לפעמים מים זכים ולפעמים מים עכורים וסרוחים וכן לפעמים מלאים מוגלא עכורים וסרוחים ולפעמים הם מלאים ליחה כדבש וכיוצא בו כל אלו נקראים בועות והן בולטים וגבוהים מבשר הריאה. וטינרא הוא בלשון תרגום סלע ר"ל שהם קשים כאבן בין שיש בה ליחה יבישה מעט וקשה כאבן ומראהו דומה למוגלא (דאם מראהו כמראה ריאה והוא יבש לגמרי כאבן הוי אטום כדלעיל בדין נקובת הריאה סימן י"ב) וגם היא בולטת מן הריאה ואם יש בה טפה ליחה דינו כבועה וצריך לבדוק אח"ז ואם לא בדק מחזקינן לבועה: ומורסא היינו שקורין בלאטער שאינם גבוהים מבשר הריאה וקרום הריאה מכסה אותה ומראה הליחה אשר בתוכה הוא כעין מראה אבן טוב שקורין (טירקיס) והם גדלים בין עור נבשר ואין לה מראה ריאה רק מראה המורסא ושמור כללים אלו ושמותיהן:
ונבאר חילוקי דיניהם בפרטיהם:
ג ריאה שנמצא בה בועות ואפי' הרבה אלא שאינם סמוכות אפילו היא מלאה ליחה סרוחה ועכורין למנהגינו ע"פ רמ"א כיון שאינם סמוכות כשר' דהדרה בריא ומ"מ נקראת ריעותא לענין ב' לריעותא כדלעיל כלל ט' ואם עור הבועה משתנית למראה ריאה ממש אע"ג דעומדת בגבשושית או שאר ריעותא כשר דכיון דיש בו מראה ריאה לא ה"ל אלא חסרון מבפנים (ש"ך ס"ק ה') ואז אפי' סרכא תלוי' יוצא ממנה כשר שהרי אינה יוצא מן הבועה אלא מן הבשר (תבואות שור) ועיין לקמן כלל י"ג:
ד אבל אם יש בה ב' בועות סמוכות זו לזו אסורות אפי' מלאות מים זכים. והטעם י"א דאין סמיכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה את הבועות (רש"י) וי"א שהדבר קרוב שיש נקבים ביניהם (רמב"ם) וי"א דכיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת חבירתה סופו של עור לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי מעכשיו (רשב"א) ואפי' מלאות רות דעת הפ"ח להטריף לפי טעם זה והב"ח והש"ך מכשירין. ומ"מ כיון שיש פוסקים דס"ל דאפילו ב' בועות דסמיכי אם הם מלאים מים זכים צלולים ומתוקים דכשר (רמ"א סעי' ג' וע"ש בש"ך ובט"ז) ואפי' לטעם שדוחקת זו את זו דס"ל כיון דהמים זכים יתהפך מהר למיגלא וישוב להתרפאות במהרה וכן יש פוסקים המכשירים במלאים רוח אע"ג דסמיכי (ב"ח וש"ך בס"ק ט') יש לסמוך עליהם אם הוא הפסד מרובה וגם שעת הדחק אבל בלא"ה אין להכשיר אם לא במקום שכבר נהגו כך להכשיר עפ"י אותן הפוסקים (ש"ך ס"ק ט"ז) ולפי מה שכתב הש"ך שם ס"ק ט"ז דאין להכשיר במים זכים אם לא בהפ"מ ושעת הדחק והיינו מטעם הרשב"א וא"כ ה"ה במלאים רוח וגם דברי הש"ך שכתב דמלאים רוח לא מקרי בועה צ"ע שהרי המחבר בס"ח הכניס מלאה רוח בכלל בועות) והסימן לידע איזה מים זכים דאנן לא בקיאין בין זכים לעכורים כל שיש לה כיס בפני עצמה ונקלף מן הריאה ואין רוח יוצא ממנו כשמנקבים הבועה וגם עור של הבועה לבנה היא גם מבפנים הוא סימן שהיא מים זכי' (ש"ך ס"ק ט"ו) והמי' יקבל אותם בכלי ולא ביד ולא ינקוב בסכין אלא בקוץ שאם ינקב בסכין מיד יהיו מלוחים (פרי חדש ס"ק י"ב בשם מהרי"ו) ואח"כ יטעום אותם מן הכלי אם אינם מרים או מלוחי' (כן מוכח מדברי מהר"יו שהבאתי) דאז דינם כעכורים (ש"ך שם):
ה ולא מקרי סמיכי אלא שאין ביניהם כשני חוטי שער לאחר שנפחו הריאה אבל אם יש הפרש לפחות כב' חוטי שער כשר אפילו לטעם שדוחקת זו את זו כיון שרחוקים כ"כ לא ידחקו זה את זה ודוקא שיהי' במה שמפריש ביניהם מראה ריאה אבל אם הוא מראה מוגלא אעפ"י שהיא ממראות הכשרות שנבאר בכלל שאחר זה מ"מ כיון שיש תחתיו מוגלא ה"ז כסמיכי וטרפה:
ו ודוקא ב' בועו' דסמיכי טרפה אבל ב' טנרות או מורסות הסמוכו' כשר דקים להו לחז"ל דכל הטעמים שכתבנו בבועות לא שייך בטנרות ומורסות ולכן אפילו יש הרבה טנרות ומורסות על הריאה כשר אלא שצריך לבדוק כ"א וא' ולא מהני מה שבדק הרוב שכן דרכן להתקלקל א' א' (הב"ש):
ז ב' בועות זה כנגד זה בין ב' אונות כשרה אפילו לטעם דדוחקת זה את זה מ"מ כיון דדרך האונות להיות פרודות בחיי הבהמה אינן דוחקו' זה את זה אבל בועה נגד טנרי כהאי גוונא טרפה דהטנרי קשה ומנקבת הבועה שכנגדה ודוקא בזה כנגד זה בב' אונות אבל בועי וטנרי סמוכים זה אצל זה באונא אחד אע"פ שאין ביניהם כרוחב ב' חוטי שער כשר דכיון דהטנרי הוא קשה ועומד במקומ' אינה דוחק' הבועה (ש"ך בנק"הכ) ואע"ג דעדיין הבועה מצד עצמה נדחקת בטינרי (פרי חדש) צ"ל דוקא אם דוחקת זו את זו סופו לנקוב אבל כשהאחד עומד במקומו לא תנקב (כן נ"ל) ומ"מ יש להחמיר לעצמו (עוין ט"ז סק"ד ופרי חדש סקי"ח):
ח בועה על חריץ או קמט במקום שאין דרך להיות חריץ וקמט טרפה דהוי ב' לריעותא ואפילו הבועה במ"ז ואפי' בועה על חריץ אונא עליונה של ימין או חריץ הוורדא מ"מ טרפה דהוי כתרי בועי דסמיכי ואפילו במים זכים יש להחמיר בחריץ אונא עליונה שיש לחוש לחיכוך צלעות וגרגרת (ש"ך ס"ק י"ח י"ט) אבל בועה בשאר מקומות אפילו במקום שהריאה סמוכה לשדרה לא אמרינן סופה להתפרק דדרכה להכפף ולכנוס לפנים ואם נראה לעינים שכלה חוץ רק כאלו דבוקה בריאה יש לאסור בכל מקום בריאה שסופו להתפרק בצלעות (תבואות שור):
ט ב' בועי דסמיכי טרפה אפי' כשמנקבין א' שפכי להדדי לא אמרינן דהוי כאחת אלא אדרבה אמרינן שמתחלה היו שנים ונקבה הריאה ונתקרבו להדדי וה"ז כקרום שעלה מחמת מכה אבל אם היא אחת אלא שנראית כשתים אז רואין אם כשנוקבין אותה באחת מצידה שיפכות להדדי צריך לבדוק ולראות שאם הם בב' כיסים הרי חזינן שהיו שנים אלא שנתקרבו יחד ולא מהני אם שופכות להדדי אבל אם יש להם רק כיס א' כיון ששופכו' להדדי כשר (סעיף ג'):
י בועי שנמצא בשפולי ריאה דהיינו בכל מקום שיש שם חידוד אפי' למעלה במקום שהריאה דבוקה לשדרה אם הוא נגד חיתוך האונות שעדיין הריאה שם מדה ונקרא שפולי נוהגין לאוסרו משום שעומד בשפולי סופו לפסוק ולנקוב או משום שנראה כתרתי בועי דסמיכי וטרפה אם אין בשר כל שהוא מקיף בכל צד אפי' רק כחוט השערה אחת ואפי' אין בהיקף זה מראה ריאה ובלבד שיהיה מראה כשרה דכיון דסגי אפי' בהיקף כחוט השערה ובודאי דאין לזה מראה ריאה ואם אין חוט בשר מקיף נופחין אותה וממשמשין לצד בועה אם ע"י כך חוט בשר מקיף כשרה ואפי' אם לא היה לו חוט בשר מקיף ובאו אח"כ בודקים אחרי' ונפחוה ומשמשו בה ועשו שהיה שם חוט בשר מקיף כשר (סעי' ד') ודוקא בועה אבל טנרי כשר בשפולי ריאה וי"א דאפי' בועה אינו אוסר אלא בתחתית האומה או האונה שזה נקרא שפולי אבל לא החתוכים שבין אונא לאונא וכן סתם הב"י בש"ע אבל לדעת י"א שברמ"א גם החתוכים שבין אונא לאונא נקרא שיפולי ואף במדינתינו במקום שנהגו כהב"י אין למחות בידם (סעי' ד') ובועי בשפולי ולא הספיקו לנופחה ולראות אם חוט בשר מקיף או לא וכבר נחתכה הריאה אם עכ"פ ראו שהיה חוט מקיף כשר ולצורך גדול יש להקל אפילו לא ראו (תבואות שור):
יא בועה בריאה ונכרת מעבר לעבר אי קיימא במקום הסמפונות דהיינו ב' אצבעות מן השפולי בדקה וד' בגסה בסתם בהמה דעד שיעור זה מן השפולי במקום העבה יש שם סמפונות טרפה אפי' במים זכים משים חשש שמא נימוק הסמפון ובזה לא מהני בדיקה אפי' להבקיאין דאפשר שנימוח הסמפון ונרקב ואינו ניכר ויש מכשירין במים זכים ואומרים דאז אין לחוש לסמפון (ט"ז סעיף קטן י"ד) ובהפסד מרובה צריך עיון (ש"ך ס"ק כ"ו) ודוקא אי שפכי להדדי אבל בלא שפכי להדדי כשר אפי' בעכורים וסרוחים דכיון דלא שפכי אהדדי אין כאן חשש סמפון ואם לא קיימי במקום הסמפונות אע"ג דלא שפכי אהדדי ומחזי קצת כתרי בועי דסמיכי אפ"ה כשר ולכן לעיל סימן י' בבועה בשפולי וחוט בשר מקיף אין לאסור מטעם מעבר לעבר דהתם אינו מקום סמפונות (ט"ז ס"ק ט"ז):
יב בועה שהיא תחת הוורדא אפי' במקום הדק טרפה דניכרת מעבר לעבר ולא מהני כאן חוט בשר מקיף כדלעיל סי' י' שגם במקום הדק יש סמפון וכ"ש במקום העב או בשרש שלה אם ניכר מעבר לעבר דטרפה ואפי" חוט בשר מקיף ויש מכשירין אם חוט בשר מקיף (ש"ך ס"ק ל"א וע"ש בט"ז ס"ק ט"ו):
יג טינרא הניכרת מעבר לעבר במקום הפ"מ יש להכשיר דבטנרא אין חשש דסמפונות (עיין ש"ך ס"ק ל"ב):
יד בועה שנמצא בו נקב במקום דמשמשי ידא דטבח' כגון במיצר החזה או שתלשה בכח תלינן בטבח וכשר כדלעיל כלל י' סי' ו'. אבל אם הוא במקום דלא משמשא כו' אפילו יש ספק אם מחיים או לאחר מיתה טרפה אע"ג דנקובת הריאה דוקא בנקובה ב' קרומות מ"מ הכא כיון שקרום התחתון אינו אלא עור הבועה והוי כקרום שעלה מחמת מכה ולכן כשלא ניקב העליון כשר כיון שהעליון קיים והוא עיקר ריאה משא"כ כשניקב העליון (סעיף ו' וט"ז ס"ק ח'):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |