אור שמח/שביתת עשור/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== ב == | |||
'''כל מלאכה שחייבין על זדונה וכו' חייבין על זדונה בעשור כרת וכו' חייבין עליו קרבן חטאת ביום הכפורים.''' | |||
''' דייק ''' רבינו על מזיד בעשור כרת ולא נקט יוהכ"פ דכיון דעשה בו מלאכה בזדון א"כ לא עשה תשובה ואין יוהכ"פ מכפר כלל. ולדידיה לא הוי יוהכ"פ. | |||
''' השאגת ''' אריה סימן ע' האריך הרבה במה שיש בין יוהכ"פ לשבת ויש להעיר קצת בדבריו לפום רהיטא דמה שהקשה מהך משנה דאין בין שבת ליוהכ"פ וכו' דאם איתא לרפרם הא איכא הוצאה. אפשר לומר דהמשנה לא נקטה מילי דהוצאה משום דמספקא לי' לתנא בדאיסי דאמר בשבת דף ו' דאינו חייב על אחת מהן, ואע"ג דאמר הגמרא התם הא מהנך דלא מספקן היינו למ"ד מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוי וכדאמרינן שם בדף צ"ז. ואע"ג דהתו' כתבו דחטאת וכרת גם לאיסי חייב מ"מ לא פסיקא לי' למיתני בה מידי פסיקא ופשוט. - ומה שהביא ראיה מר' יוסי דאמר בכריתות הגבי' בה"ש מאי וכפירש"י במחכ"ת מפורש בתוספתא דלא כרש"י רק קאי על הגבהת הקורנוס על הסדן ומשום מכה בפטיש מיירי. וז"ל התוספתא אמרו לו מכה בפטיש יוכיח, אמר להן הגבהה היתה בשבת והורדה ביוהכ"פ ודו"ק. כעת נדפס בש"ס חדש בשמ"ק ובתו' שאנץ בתורת כהנים. ומה שהביא ראיה מהא דתקיעת שופר ביוהכ"פ דיובל אינו אלא כ"ז שב"ד יושבין ודאי דגזירה שמא יעבירנו א"כ ע"כ דיש הוצאה ביוה"כ מה"ת במחכ"ת אישתמיטתי' דברי רבינו בהלכות שמיטה ויובל פ"י הלכה י' וז"ל: מצות עשה לתקוע בשופר וכו' ומצוה זו מסורה לבית דין תחילה שנאמר והעברת שופר תרועה וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר ופירושו דקרא דוהעברת שופר בב"ד קאי וכמו קרא דוספרת שהוא מצוה על הב"ד ובזה מפרש הגמרא בר"ה דף ט' מפני מה אני אומר יובל היא אעפ"י שלא שלחו יכול אעפ"י שלא תקעו ת"ל היא כו' דבר אחר זו מסורה לבי"ד וזו אינה מסורה לבי"ד פירוש ומש"ה מסתברא דזה מעכב דקידוש שנים תלי' בב"ד וגם תקיעה מסורה לב"ד שהם מצווים לתקוע בקרא בפ"ע ועיין תו' שם ודלא כפרש"י שם ומשום זה היחיד אינו חייב לתקוע רק כ"ז שב"ד יושבין דלזה תלי' רחמנא בב"ד וכזה מצאתי בריטב"א. אולם מה לנו לדבר אחרי דהגמ' אמרה והא דרפרם בדותא היא. | |||
''' ובהא ''' דלעיל מובן טעמא דרבנן פרק ר"א דמילה דסברי דמכשירי שופר אינן דוחין השבת ויום תרועה אתא למעוטי לילה דלא ילפי ע"ז מהיקשא דתקיעת יובל דכיון דלב"ד מסורה כל מילי דמסור לב"ד כמו קדוש החדש ועבור השנים ודין הן ד"מ הן ד"נ נוהגים ביום ולא בלילה, אבל תקיעה דראש השנה דמצוה על היחיד סד"א דנוהג בלילה לכן צריך קרא לזה ודו"ק ויעו"י שם בתוס'. | |||
''' עוד ''' עמד לחקור בסימן ע"א בהבערה ביוהכ"פ מירושלמי דדריש ביום השבת כו' ולא ביו"ט יעו"ש ומה שדקדק על הירושלמי מהך דפליגי ר' עקיבא ור' ישמעאל אם מקטירין חלבי שבת ביוהכ"פ יעו"ש. נעלם מכ"ת דברי הירושלמי בפרק במה מדליקין דזר ששימש בשבת דעל הקטרה איכא משום מבשל וטעמא משום שרוצה באיכולו. ובזה נדחה נמי מה שהביא שם ראיה מסוגיא דגמרא דילן ביומא מ"ו דפריך ואפילו בשבת תנינא והיום חמש ע"ש דאפשר דתלמודין סבר כהירושלמי דאיכא משום מבשל. והא דפריך ביבמות ל"ג זר ששימש בשבת במאי בהקטרה והא אר"י הבערה ללאו יצאת. היינו דמשום מבשל הא הוי מקלקל. דזר שהקטיר האימורים הא פסולים לגמרי [ועיין שו"ת חמדת שלמה אהע"ז סי' ט"ז י"ז] דלכן על בישול הא הוי מקלקל, אבל על הבערה אף דסבר דמקלקל בהבערה פטור כדמוכח משיטת תוספות שבת מ"מ הא מצי להיות מתקן היינו שהקטיר כזית האחרון שנשאר מן האימורים דכ"ז דלא הקטיר לא הוו מצו כהנים לאכול בשר והשתא לא גרע מנטמאו או אבדו דהבשר נאכל [ויש לעיין דהוי מלאכה שא"צ לגופה] אבל ביומא דעל כשרין או פסולים דאם עלו לא ירדו שפיר קאמר דהא איכא משום מבשל ביוהכ"פ וזה נכון. | |||
''' ומה ''' שהאריך בסימן ע"ב על מחמר מסוגי' דחולין ותוכן קושייתו דא"כ שבת היא למה לי הא ידעינן בקו"ח מיוהכ"פ דהוא כולל מחמר ועוד דחמור דבמיתה עיי"ש אפשר דהוה אמינא דיוהכ"פ חמירא טפי דעל המלאכה שעשה באיסור שבת אין בו כרת דהיום גופי' מכפר לרבי אף אם לא עשה תשובה, ובפרט על מוסיף דיליה דהוי לאו לחודי' פוסק רבינו דיוהכ"פ מכפר, משא"כ על איסור דיוהכ"פ אין יום הכיפורים מכפר כלל וא"כ הו"א דיוהכ"פ חמירא טפי. | |||
''' | '''וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביוהכ"פ.''' | ||
''' | ''' פירוש ''' אבל דבר שמותר לטלטלו בשבת כמו פירות העומדין לסחורה דמותר לטלטלן ביוהכ"פ ולא הוי כמו יו"ט דקיל ואסור לטלטלן לקמן בהל' יו"ט פ"א הלכה י"ז. | ||
== ד == | == ד == | ||
'''וכל האוכל כו' מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה כו' שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה.''' | '''וכל האוכל כו' מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה כו' שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה.''' | ||
''' בגמרא ''' יומא דף פ"א דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן לא ענש אלא א"כ הזהיר אף כאן לא ענש אלא א"כ הזהיר. כו' ולפלא הוא דשם גבי נערה המאורסה אין מלקות בחייבי מיתות רק באזהרה והכא כרת לא בעי אזהרה דפסח ומילה ג"כ חייבין אעפ"י שלא הזהיר כדמסיק במכות ואיך יליף למלקות מגז"ש דנערה מאורסה דשם אין מלקות. אולם מה נאות דר' ישמעאל לטעמי' בפרק אלו הן הלוקין דאם אתרו בו לקטלא אין לוקין ואם אתרו בו למלקות סבר ר' ישמעאל דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו א"כ שפיר יליף מהתם דלוקין כן הכא איכא אזהרה ולוקין עליו. ומה דיליף רב אחא בר יעקב יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן לא ענש אלא א"כ הזהיר כו' נקיט לישנא דתנא דבי ר"י וכונתו דכמו בעשה דשבת שבתון איכא לאו דלוקין וזהו תחומין בשלש פרסאות דלכו"ע מה"ת לשיטת הרי"ף ורבינו ואזיל לטעמיה דבעירובין סוף פ"ק אמר לוקין על תחומין כו' מתקיף לה רב אחא בר יעקב אלא מעתה כו' ה"נ דלא לקי עיי"ש הרי דסבר דלוקין על תחומין ושפיר ילפינן ודו"ק. ובדעת רבינו עיון לחם משנה פרק י"ח מהלכות סנהדרין הלכה ב' ואכמ"ל. | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־11:59, 15 ביולי 2020
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
כל מלאכה שחייבין על זדונה וכו' חייבין על זדונה בעשור כרת וכו' חייבין עליו קרבן חטאת ביום הכפורים.
דייק רבינו על מזיד בעשור כרת ולא נקט יוהכ"פ דכיון דעשה בו מלאכה בזדון א"כ לא עשה תשובה ואין יוהכ"פ מכפר כלל. ולדידיה לא הוי יוהכ"פ.
השאגת אריה סימן ע' האריך הרבה במה שיש בין יוהכ"פ לשבת ויש להעיר קצת בדבריו לפום רהיטא דמה שהקשה מהך משנה דאין בין שבת ליוהכ"פ וכו' דאם איתא לרפרם הא איכא הוצאה. אפשר לומר דהמשנה לא נקטה מילי דהוצאה משום דמספקא לי' לתנא בדאיסי דאמר בשבת דף ו' דאינו חייב על אחת מהן, ואע"ג דאמר הגמרא התם הא מהנך דלא מספקן היינו למ"ד מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוי וכדאמרינן שם בדף צ"ז. ואע"ג דהתו' כתבו דחטאת וכרת גם לאיסי חייב מ"מ לא פסיקא לי' למיתני בה מידי פסיקא ופשוט. - ומה שהביא ראיה מר' יוסי דאמר בכריתות הגבי' בה"ש מאי וכפירש"י במחכ"ת מפורש בתוספתא דלא כרש"י רק קאי על הגבהת הקורנוס על הסדן ומשום מכה בפטיש מיירי. וז"ל התוספתא אמרו לו מכה בפטיש יוכיח, אמר להן הגבהה היתה בשבת והורדה ביוהכ"פ ודו"ק. כעת נדפס בש"ס חדש בשמ"ק ובתו' שאנץ בתורת כהנים. ומה שהביא ראיה מהא דתקיעת שופר ביוהכ"פ דיובל אינו אלא כ"ז שב"ד יושבין ודאי דגזירה שמא יעבירנו א"כ ע"כ דיש הוצאה ביוה"כ מה"ת במחכ"ת אישתמיטתי' דברי רבינו בהלכות שמיטה ויובל פ"י הלכה י' וז"ל: מצות עשה לתקוע בשופר וכו' ומצוה זו מסורה לבית דין תחילה שנאמר והעברת שופר תרועה וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר ופירושו דקרא דוהעברת שופר בב"ד קאי וכמו קרא דוספרת שהוא מצוה על הב"ד ובזה מפרש הגמרא בר"ה דף ט' מפני מה אני אומר יובל היא אעפ"י שלא שלחו יכול אעפ"י שלא תקעו ת"ל היא כו' דבר אחר זו מסורה לבי"ד וזו אינה מסורה לבי"ד פירוש ומש"ה מסתברא דזה מעכב דקידוש שנים תלי' בב"ד וגם תקיעה מסורה לב"ד שהם מצווים לתקוע בקרא בפ"ע ועיין תו' שם ודלא כפרש"י שם ומשום זה היחיד אינו חייב לתקוע רק כ"ז שב"ד יושבין דלזה תלי' רחמנא בב"ד וכזה מצאתי בריטב"א. אולם מה לנו לדבר אחרי דהגמ' אמרה והא דרפרם בדותא היא.
ובהא דלעיל מובן טעמא דרבנן פרק ר"א דמילה דסברי דמכשירי שופר אינן דוחין השבת ויום תרועה אתא למעוטי לילה דלא ילפי ע"ז מהיקשא דתקיעת יובל דכיון דלב"ד מסורה כל מילי דמסור לב"ד כמו קדוש החדש ועבור השנים ודין הן ד"מ הן ד"נ נוהגים ביום ולא בלילה, אבל תקיעה דראש השנה דמצוה על היחיד סד"א דנוהג בלילה לכן צריך קרא לזה ודו"ק ויעו"י שם בתוס'.
עוד עמד לחקור בסימן ע"א בהבערה ביוהכ"פ מירושלמי דדריש ביום השבת כו' ולא ביו"ט יעו"ש ומה שדקדק על הירושלמי מהך דפליגי ר' עקיבא ור' ישמעאל אם מקטירין חלבי שבת ביוהכ"פ יעו"ש. נעלם מכ"ת דברי הירושלמי בפרק במה מדליקין דזר ששימש בשבת דעל הקטרה איכא משום מבשל וטעמא משום שרוצה באיכולו. ובזה נדחה נמי מה שהביא שם ראיה מסוגיא דגמרא דילן ביומא מ"ו דפריך ואפילו בשבת תנינא והיום חמש ע"ש דאפשר דתלמודין סבר כהירושלמי דאיכא משום מבשל. והא דפריך ביבמות ל"ג זר ששימש בשבת במאי בהקטרה והא אר"י הבערה ללאו יצאת. היינו דמשום מבשל הא הוי מקלקל. דזר שהקטיר האימורים הא פסולים לגמרי [ועיין שו"ת חמדת שלמה אהע"ז סי' ט"ז י"ז] דלכן על בישול הא הוי מקלקל, אבל על הבערה אף דסבר דמקלקל בהבערה פטור כדמוכח משיטת תוספות שבת מ"מ הא מצי להיות מתקן היינו שהקטיר כזית האחרון שנשאר מן האימורים דכ"ז דלא הקטיר לא הוו מצו כהנים לאכול בשר והשתא לא גרע מנטמאו או אבדו דהבשר נאכל [ויש לעיין דהוי מלאכה שא"צ לגופה] אבל ביומא דעל כשרין או פסולים דאם עלו לא ירדו שפיר קאמר דהא איכא משום מבשל ביוהכ"פ וזה נכון.
ומה שהאריך בסימן ע"ב על מחמר מסוגי' דחולין ותוכן קושייתו דא"כ שבת היא למה לי הא ידעינן בקו"ח מיוהכ"פ דהוא כולל מחמר ועוד דחמור דבמיתה עיי"ש אפשר דהוה אמינא דיוהכ"פ חמירא טפי דעל המלאכה שעשה באיסור שבת אין בו כרת דהיום גופי' מכפר לרבי אף אם לא עשה תשובה, ובפרט על מוסיף דיליה דהוי לאו לחודי' פוסק רבינו דיוהכ"פ מכפר, משא"כ על איסור דיוהכ"פ אין יום הכיפורים מכפר כלל וא"כ הו"א דיוהכ"פ חמירא טפי.
וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביוהכ"פ.
פירוש אבל דבר שמותר לטלטלו בשבת כמו פירות העומדין לסחורה דמותר לטלטלן ביוהכ"פ ולא הוי כמו יו"ט דקיל ואסור לטלטלן לקמן בהל' יו"ט פ"א הלכה י"ז.
ד[עריכה]
וכל האוכל כו' מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה כו' שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה.
בגמרא יומא דף פ"א דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי מה להלן לא ענש אלא א"כ הזהיר אף כאן לא ענש אלא א"כ הזהיר. כו' ולפלא הוא דשם גבי נערה המאורסה אין מלקות בחייבי מיתות רק באזהרה והכא כרת לא בעי אזהרה דפסח ומילה ג"כ חייבין אעפ"י שלא הזהיר כדמסיק במכות ואיך יליף למלקות מגז"ש דנערה מאורסה דשם אין מלקות. אולם מה נאות דר' ישמעאל לטעמי' בפרק אלו הן הלוקין דאם אתרו בו לקטלא אין לוקין ואם אתרו בו למלקות סבר ר' ישמעאל דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו א"כ שפיר יליף מהתם דלוקין כן הכא איכא אזהרה ולוקין עליו. ומה דיליף רב אחא בר יעקב יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן לא ענש אלא א"כ הזהיר כו' נקיט לישנא דתנא דבי ר"י וכונתו דכמו בעשה דשבת שבתון איכא לאו דלוקין וזהו תחומין בשלש פרסאות דלכו"ע מה"ת לשיטת הרי"ף ורבינו ואזיל לטעמיה דבעירובין סוף פ"ק אמר לוקין על תחומין כו' מתקיף לה רב אחא בר יעקב אלא מעתה כו' ה"נ דלא לקי עיי"ש הרי דסבר דלוקין על תחומין ושפיר ילפינן ודו"ק. ובדעת רבינו עיון לחם משנה פרק י"ח מהלכות סנהדרין הלכה ב' ואכמ"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |