אור שמח/מעילה/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | |||
'''כלליות ''' הפרק מבואר בתוספתא דבנהנה ופגם לא יצא מידי מעילה אף בקדושת דמים ובדה"ב ויש מועל אחר מועל אבל ביאר רבינו רק בבהמה וכלי תשמיש כמו חמור וקורדום, אבל דבר דלאו לאשתמושי ביה קאי רק לעשות ממנו איזה דבר להתיכו או ש"ד בזה בנהנה ופגם אין מועל אחר מועל דבראשון נתחלל ותו השני לא מעיל ואמר ברה"ש דקרן של עולה מתחלל ע"י מעילה יעו"ש, אבל בנתנה לחבירו יצא בקדשי בדה"ב לחולין והשני מותר להשתמש בה. וביאר רבינו בפירוש המשנה דזה ג"כ מדין פגם ונהנה דבנטלתו מרשות הקדש פוגם זה ובנתינתו לחבירו נהנה שמתכבד בה ונעשה רצונו שיגיע הדבר לזולתו, וכל זה בנתינה אבל במכירה שלוקח דבר מחבירו וא"כ נותנו בשביל תועלת עצמו ובשביל מטרתו אם הגיע אל המטרה שהיה רוצה היינו שהיה קנוי לו אותו חפץ הוא מקרי נהנה ומעל, אבל אם לא הגיע אל המטרה לא נהנה והוי פגם לבד ולא מעל וזה ביאור כל דבריו, ואין בכל דברי רבינו מעילה דהוצאה מרשות לרשות שחדשו רבותינו בתוספות רק נהנה ופגם דכן משמע כולא ברייתא דתו"כ דמביא בתלמודין: | |||
''' ולפ"ז ''' יש לפרש מה דמשמע סוף המפקיד שאם הנפקד בהיתר תשמיש חייב באונסין תו חייב המפקיד בקרבן מעילה אף כי לא אישתמש, וטעמו לרבינו דכבר נהנה שהגיע המפקידם בתור מעות חולין דאף שאם יאנסו וישרפו וכיו"ב הלא אית ליה גברא דמהימן ליה למיתבע מיניה וכבר נהנה במה שהגיע אל המטרה שרצה, ולא דמי למשאיל קרדום דאמרו דאם לא קנה השואל במשיכת הקורדם כי לא בקע בו לא מעל המשאיל, דטעמו דשם הוא משאיל היא מטרתו לההנות להשואל וכי לא נהנה השואל שאין בידו לבקע בה דמצי המשאיל למיהדר ביה תו לאו הנאה לשואל ולא שייך לומר דמעל המשאיל במה דיתחייב השואל באונסין כיון שאין זה המטרה של המשאיל רק לההנות את השואל, אבל כאן מטרתו להפקיד את המעות ולשומרם וכי אשכח גברא דמהימן דמתחייב באונסין ומותר להשתמש א"כ במה דיהא מותר להשתמש הוא פוגמן מרשות הקדש ותו נהנה מה שהגיע למטרתו שאף אם יאנסו אית ליה גבר למיפרע מיניה ודוק: | |||
''' ולפ"ז ''' אזדא התמיה שנפלאתי בחידושי לב"מ על דברי רבינו שכתב שאם קנה חפץ במעות מישראל לא מעל כיון שחכמים הפקיעו קנין מעות יעו"ש, והלא הרי"ף והרא"ש בשם רב האי גאון כתבו דלמסקנא המוכר חייב באונסין על המעות ואמאי אינו מועל הלוקח חפץ ונתן מעות הקדש ולא משך כמבואר כאן ה"י והארכתי שם, ולפ"ז א"ש טובא כיון דעיקר מטרתו לקנות החפץ והמוכר יכול לחזור בו תו לא הגיע אל מטרתו ולא נהנה עדיין במה שהמוכר יכול להשתמש בו ולהתחייב באונסין ושאני בהך דהמפקיד כמו שבארנו. ורבותינו בתוס' אזלו לטעמייהו דמשום מעילה דהוצאה מרשות הקדש הוי לכן נדחקו טובא בב"מ {{ממ|דף כ"ט}} ד"ה והוי שואל כו' יעו"ש ודו"ק בכ"ז: | |||
''' | '''ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה כו'.''' | ||
''' | ''' דברי ''' רבינו צ"ב לשיטת תוספות דכי נטלה הוא מעל מפני הוצאת רשות וזה מורה קצת לשון הגמרא חגיגה מכדי משקל שקלה מ"ל הוא מ"ל חבירו ואף אם הוא גזבר וכסבור שהן שלו ג"כ מעל כיון דשניא ותפרו בבגדו, ואף לשיטת רבינו דליכא מעילה דהוצאת רשות כלל רק מעילה דהנאה ופגמא, אבל כתב לקמן ה"ח בבנאה תוך ביתו מעל מפני שנהנה שבנינו נתייקר בפרוטה כן הכא בגדו הלא נתייקר בפרוטה ומעל תיכף מכי תפרה, ולמה בעי ולבשה הלא כיון שתפרה הוא נהנה ופגם בהמטלית מה שנחסר המטלית מהקדש, אם לא שהמטלית בעצמו אינו שוה כלום ולא פגמו כלל רק עיקר השווי הוא מלאכת התפירה וכי נתפר בו השבח הקדש ששוה כעת הבגד על ידו שייך להקדש ונהנה בהקדש ודחוק, וצ"ב לחלק בין אבן להך יעוין בפירוש המשנה שם, או משום שיקרע אותו מבגדו והוי כשינוי דהדר ואכמ"ל: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה אחרונה מ־11:51, 15 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כלליות הפרק מבואר בתוספתא דבנהנה ופגם לא יצא מידי מעילה אף בקדושת דמים ובדה"ב ויש מועל אחר מועל אבל ביאר רבינו רק בבהמה וכלי תשמיש כמו חמור וקורדום, אבל דבר דלאו לאשתמושי ביה קאי רק לעשות ממנו איזה דבר להתיכו או ש"ד בזה בנהנה ופגם אין מועל אחר מועל דבראשון נתחלל ותו השני לא מעיל ואמר ברה"ש דקרן של עולה מתחלל ע"י מעילה יעו"ש, אבל בנתנה לחבירו יצא בקדשי בדה"ב לחולין והשני מותר להשתמש בה. וביאר רבינו בפירוש המשנה דזה ג"כ מדין פגם ונהנה דבנטלתו מרשות הקדש פוגם זה ובנתינתו לחבירו נהנה שמתכבד בה ונעשה רצונו שיגיע הדבר לזולתו, וכל זה בנתינה אבל במכירה שלוקח דבר מחבירו וא"כ נותנו בשביל תועלת עצמו ובשביל מטרתו אם הגיע אל המטרה שהיה רוצה היינו שהיה קנוי לו אותו חפץ הוא מקרי נהנה ומעל, אבל אם לא הגיע אל המטרה לא נהנה והוי פגם לבד ולא מעל וזה ביאור כל דבריו, ואין בכל דברי רבינו מעילה דהוצאה מרשות לרשות שחדשו רבותינו בתוספות רק נהנה ופגם דכן משמע כולא ברייתא דתו"כ דמביא בתלמודין:
ולפ"ז יש לפרש מה דמשמע סוף המפקיד שאם הנפקד בהיתר תשמיש חייב באונסין תו חייב המפקיד בקרבן מעילה אף כי לא אישתמש, וטעמו לרבינו דכבר נהנה שהגיע המפקידם בתור מעות חולין דאף שאם יאנסו וישרפו וכיו"ב הלא אית ליה גברא דמהימן ליה למיתבע מיניה וכבר נהנה במה שהגיע אל המטרה שרצה, ולא דמי למשאיל קרדום דאמרו דאם לא קנה השואל במשיכת הקורדם כי לא בקע בו לא מעל המשאיל, דטעמו דשם הוא משאיל היא מטרתו לההנות להשואל וכי לא נהנה השואל שאין בידו לבקע בה דמצי המשאיל למיהדר ביה תו לאו הנאה לשואל ולא שייך לומר דמעל המשאיל במה דיתחייב השואל באונסין כיון שאין זה המטרה של המשאיל רק לההנות את השואל, אבל כאן מטרתו להפקיד את המעות ולשומרם וכי אשכח גברא דמהימן דמתחייב באונסין ומותר להשתמש א"כ במה דיהא מותר להשתמש הוא פוגמן מרשות הקדש ותו נהנה מה שהגיע למטרתו שאף אם יאנסו אית ליה גבר למיפרע מיניה ודוק:
ולפ"ז אזדא התמיה שנפלאתי בחידושי לב"מ על דברי רבינו שכתב שאם קנה חפץ במעות מישראל לא מעל כיון שחכמים הפקיעו קנין מעות יעו"ש, והלא הרי"ף והרא"ש בשם רב האי גאון כתבו דלמסקנא המוכר חייב באונסין על המעות ואמאי אינו מועל הלוקח חפץ ונתן מעות הקדש ולא משך כמבואר כאן ה"י והארכתי שם, ולפ"ז א"ש טובא כיון דעיקר מטרתו לקנות החפץ והמוכר יכול לחזור בו תו לא הגיע אל מטרתו ולא נהנה עדיין במה שהמוכר יכול להשתמש בו ולהתחייב באונסין ושאני בהך דהמפקיד כמו שבארנו. ורבותינו בתוס' אזלו לטעמייהו דמשום מעילה דהוצאה מרשות הקדש הוי לכן נדחקו טובא בב"מ (דף כ"ט) ד"ה והוי שואל כו' יעו"ש ודו"ק בכ"ז:
ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה כו'.
דברי רבינו צ"ב לשיטת תוספות דכי נטלה הוא מעל מפני הוצאת רשות וזה מורה קצת לשון הגמרא חגיגה מכדי משקל שקלה מ"ל הוא מ"ל חבירו ואף אם הוא גזבר וכסבור שהן שלו ג"כ מעל כיון דשניא ותפרו בבגדו, ואף לשיטת רבינו דליכא מעילה דהוצאת רשות כלל רק מעילה דהנאה ופגמא, אבל כתב לקמן ה"ח בבנאה תוך ביתו מעל מפני שנהנה שבנינו נתייקר בפרוטה כן הכא בגדו הלא נתייקר בפרוטה ומעל תיכף מכי תפרה, ולמה בעי ולבשה הלא כיון שתפרה הוא נהנה ופגם בהמטלית מה שנחסר המטלית מהקדש, אם לא שהמטלית בעצמו אינו שוה כלום ולא פגמו כלל רק עיקר השווי הוא מלאכת התפירה וכי נתפר בו השבח הקדש ששוה כעת הבגד על ידו שייך להקדש ונהנה בהקדש ודחוק, וצ"ב לחלק בין אבן להך יעוין בפירוש המשנה שם, או משום שיקרע אותו מבגדו והוי כשינוי דהדר ואכמ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |