דרישה/יורה דעה/קצח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(תיקון ההעלאה הקודמת)
 
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}


== א ==
== א ==
שורה 30: שורה 29:
== ז ==
== ז ==


והראב"ד כתב שאם עמדה ע"ג כלי עץ שמקבל טומאה וטבלה לא עלתה לה טבילה מפני גזירת מרחצאות מטעם זה אוסר הרשב"א לעמוד על גבי נסרים שראויה למדרסות כו' עיין בבית יוסף שהביאה וכתב עוד הרשב"א והביאו ב"י שנשאל על מקוה שיורדין בו דרך שליבה של עץ מהו לטבול ע"ג השליבה והשיבו הראב"ד כתב דע"ג כלי עץ אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה ואפי' ע"ג פשוטי כלי עץ ואע"פ שקובעו בכותלי המקוה ויש לחוש לזה ולעשות במקומו מדריגה של אבנים ותהיה המדריגה רחבה ד' מקום הנחת רגל כדי שיהיה בו שיעור מקוה לבל תפחד ליפול ממנו עכ"ל ע"ש וכ"כ בש"ע דאפי' בדיעבד לא עלתה טבילה ע"ש ובפנים שכתב שגם להרא"ש יש לפרש שס"ל הכי והרמב"ם בפ"ב ממסכת כלים כתב בהדיא כלי עץ הראוי למדרס שקבעו בכותל ולא בנה עליו או שבנה עליו ולא קבעו עדיין מטמא במדרס כשהיה כו' ע"ש והוא מגמרא דמסכת כלים. ועיין מ"ש רבינו בסימן ר"א ז"ל וכן סילון של אבר או של מתכות אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה ואם הוא מחובר לקרקע שפיר דמי שאז אינו מקבל טומאה לפי שבטל אגב קרקע. שוב ראיתי בת"ה בסימן צ' גבי דין סוכה דסולם לא מטמא משום מדרס אע"פ שעולין ויורדין בהן דכן כתבו התוס' בפרק בכל מערבין ובפ' המוכר את הבית ובפ' הקומץ רבה והטעם משום דאין עשוין להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן ואפי' לפירוש ר"י דמשמע דמטמא מדרס היינו מדרבנן וכיון דלא אשכחן במקבל טומאה מדרבנן דאסור לסכך בו ליכא למיגזר נמי בהא כו' ומסיק דאפילו לר"י י"ל דאין מטמא כלל כו' ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דגבי טבילה שרי ולא גזרו בה. ועיין בתשובת רמב"ן בסימן רט"ו דשקיל וטרי בה לאסור ולסכך בה. ועיין בתשובת מהר"ם פדו"א סימן ל"א שהאריך בזה ומיישב מנהג אשכנז שנוהגין לטבול ע"ג קרשים שמשימים במקוה להבדיל בין מים עליונים למים תחתונים (וגם מיישב דברי הרשב"א דלעינ ע"ש ומסיק דבהא פליגי ובהא נחתינא דמותרין לטבול עליהן עכ"ה) וגם עיין בתשובת מהרו"ך מקראקא שכתב היתר בוה וגם מהר"ר ליב מפראג השיב להתיר (ע"כ מי ירום ראשו לחלוק על דברי הגאונים הללו ובפרט נגד המנהג שנהגו קדמונינו ז"ל ונמצא שבטלין ומבוטלין דברי רמ"י בש"ע שלו שהאריך בזה הרבה לאסור עכ"ה: <br>(בנות ישראל הולכין לטבול בצינעא פן ירגישו בהן מבני העיר כדאמרינן גבי יושבי צריפין שמרגישין זו בזו בטבילה ועל בנותיהן אמר הכתוב ארור שוכב עם בהמה רוקח הקופץ במקוה הרי זה מגונה. הטובל במקוה פעמיים ה"ז מגונה והקפדה שייך בדבר שרוב העולם מקפידין רוקח רש"ל עכ"ה):
והראב"ד כתב שאם עמדה ע"ג כלי עץ שמקבל טומאה וטבלה לא עלתה לה טבילה מפני גזירת מרחצאות מטעם זה אוסר הרשב"א לעמוד על גבי נסרים שראויה למדרסות כו' עיין בבית יוסף שהביאה וכתב עוד הרשב"א והביאו ב"י שנשאל על מקוה שיורדין בו דרך שליבה של עץ מהו לטבול ע"ג השליבה והשיבו הראב"ד כתב דע"ג כלי עץ אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה ואפי' ע"ג פשוטי כלי עץ ואע"פ שקובעו בכותלי המקוה ויש לחוש לזה ולעשות במקומו מדריגה של אבנים ותהיה המדריגה רחבה ד' מקום הנחת רגל כדי שיהיה בו שיעור מקוה לבל תפחד ליפול ממנו עכ"ל ע"ש וכ"כ בש"ע דאפי' בדיעבד לא עלתה טבילה ע"ש ובפנים שכתב שגם להרא"ש יש לפרש שס"ל הכי והרמב"ם בפ"ב ממסכת כלים כתב בהדיא כלי עץ הראוי למדרס שקבעו בכותל ולא בנה עליו או שבנה עליו ולא קבעו עדיין מטמא במדרס כשהיה כו' ע"ש והוא מגמרא דמסכת כלים. ועיין מ"ש רבינו בסימן ר"א ז"ל וכן סילון של אבר או של מתכות אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה ואם הוא מחובר לקרקע שפיר דמי שאז אינו מקבל טומאה לפי שבטל אגב קרקע. שוב ראיתי בת"ה בסימן צ' גבי דין סוכה דסולם לא מטמא משום מדרס אע"פ שעולין ויורדין בהן דכן כתבו התוס' בפרק בכל מערבין ובפ' המוכר את הבית ובפ' הקומץ רבה והטעם משום דאין עשוין להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן ואפי' לפירוש ר"י דמשמע דמטמא מדרס היינו מדרבנן וכיון דלא אשכחן במקבל טומאה מדרבנן דאסור לסכך בו ליכא למיגזר נמי בהא כו' ומסיק דאפילו לר"י י"ל דאין מטמא כלל כו' ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דגבי טבילה שרי ולא גזרו בה. ועיין בתשובת רמב"ן בסימן רט"ו דשקיל וטרי בה לאסור ולסכך בה. ועיין בתשובת מהר"ם פדו"א סימן ל"א שהאריך בזה ומיישב מנהג אשכנז שנוהגין לטבול ע"ג קרשים שמשימים במקוה להבדיל בין מים עליונים למים תחתונים (וגם מיישב דברי הרשב"א דלעינ ע"ש ומסיק דבהא פליגי ובהא נחתינא דמותרין לטבול עליהן עכ"ה) וגם עיין בתשובת מהרו"ך מקראקא שכתב היתר בוה וגם מהר"ר ליב מפראג השיב להתיר (ע"כ מי ירום ראשו לחלוק על דברי הגאונים הללו ובפרט נגד המנהג שנהגו קדמונינו ז"ל ונמצא שבטלין ומבוטלין דברי רמ"י בש"ע שלו שהאריך בזה הרבה לאסור עכ"ה:  
 
(בנות ישראל הולכין לטבול בצינעא פן ירגישו בהן מבני העיר כדאמרינן גבי יושבי צריפין שמרגישין זו בזו בטבילה ועל בנותיהן אמר הכתוב ארור שוכב עם בהמה רוקח הקופץ במקוה הרי זה מגונה. הטובל במקוה פעמיים ה"ז מגונה והקפדה שייך בדבר שרוב העולם מקפידין רוקח רש"ל עכ"ה):





גרסה אחרונה מ־14:55, 14 ביולי 2020

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קצח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ובלבד שלא יהו מוזהבים ולא יהו כו' כתב ב"י דכשהן מוזהבין מקפדת עליהן להסירן וכשאינן מסירן איכא חציצה ומש"ה לא יצאה ידי טבילתה כשהן עליה אע"ג דלא חוצץ וכן כשהן מטונפין מקפידין להסירן מפני שהמים ממחין הטיט שבחוטין ומלכלך בשרן בעלייתן מן הטבילה ועוד פי' בע"א כשהן מוזהבין או מטונפין אז חוצצין מלעבור שם המים דע"י הזהב והלכלוך מהודקין ולא עיילי מיא שפיר בשער עכ"ל וע"ש דהביא גמרא ול' רש"י וכתב דרבינו תפס ל' רבותיו של רש"י ומתרץ מה שהקשה רש"י על ל' רבותיו ע"ש ונלאתי לכותבו ולהעתיקו ול"נ כמ"ש בפרישה דאין טעם נכון בחציצה אלא שלא יטבלנה יפה וכדפריך רש"י על ל' רבותיו:

ב[עריכה]

הנדבק זה בזה מחמת זיעה ואותן קליעות שערות הנקרא בל"א מור לקי"ן שדבוקות זו בזו ונעשין על ידי שד וסכנה להסירן לא חייצי מרדכי בשם ראבי"ה בהלכות נדה:

ג[עריכה]

פירוש פורחות דומעות שהדמעה כו' וזהו פי' של הרמב"ם ב"י וצ"ע מה חידש רבינו ברמב"ם כתב כו' וצ"ל דלרבינו לא היה ברור פי' פתוחות שכתב הרמב"ם לכך הביאו דיכול להיות די' לו פי' בפני עצמו אפורחת אלא שהב"י כתב שגם הרמב"ם ר"ל פתוחות נפתחות ונסגרות כפי' הראשון (פי' ראשון של רש"י ור"ל שאינם סגורות תמיד אלא שפותחתן וסוגרתן עכ"ה) ועוד היה נראה לומר דפתוחות שכתב הרמב"ם ר"ל פתוחות ולא נסגרות ושלא כי"א אבל מ"מ לא פתוחות ביותר כמ"ש רבינו בס"ס זה: (הג"ה וגרב גבי טבילה צריך להסיר אף ע"פ שכואב לה הרבה ואשתו של מהרר"ק היתה צריכה לעמוד לפניו כשהיא ערומה שהיה רואה שלא היה גרב עליה שלא האמין לה שמתירה שהיתה נערה והיה כואב לה דהרר"ח רש"ל. ומ"כ בשם ר"ש מקוצי שעשה כן לפי שאשתו היתה ילדה וחשש שלא תסיר גילדי השחין עכ"ה):

ד[עריכה]

ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד בכך כו' ז"ל ב"י נראה דבין אצואה בין אבצק קאי ומיהו ק"ל דא"כ לא הוו מתני' ותוספתא מתנו סתמא לאיסורא כו' וכתב עליו רמ"א ז"ל משמע מדבריו שחולק על דברי הטור אמנם לי נראה דברי הטור הם כדברי הסמ"ג וסמ"ק שכתבו בשם ר"ת דאפילו בטיט ובצק אם יש ממנו כ"כ מעט שאין מקפיד מיעוטו שאיני מקפיד אינו חוצץ עכ"ל וכתב ב"י אדבריהם וצ"ל דה"ק אם הוא כ"כ מעט שאין דרך בני אדם להקפיד עליו אינו חוצץ אבל אם דרך בני אדם להקפיד אע"פ שזו אינה מקפדת בטל דעתה עכ"ל ומעתה גם דברי הטור דכתב ומיהו אין דרך בני אדם להקפיד כו' נראה דר"ל אם הוא כ"כ מעט שאין דרך בני אדם להקפיד עליו הלכך מי שאינו מקפיד אינו חוצץ כנ"ל ליישב דבריו עכ"ל רמ"א נראה דר"ל אע"ג דאמרינן דבבצק יש קפידא אין דרך להקפיד בכל ענין והיינו כשנשאר בה דבר מועט. וע"ז מסיק וקאמר הלכך מי שאינו מקפיד כלומר אם הוא כ"כ דבר מועט שאין רגילין להקפיד עליו אינו חוצץ: (אם לא הסירה ציפרניה וטבלה עלתה לה טבילה ובלבד שבודקת תחת ציפרניה קודם טבילה ואין שם טיט וצואה וכן הורה רבי יודא מקורבי"ל מתשובת מהר"ם רש"ל ובהג"ה ש"ד בשם התוס' מסיק ומ"מ טוב להחמיר ותטבול פעם שנייה דא"א שלא יהא בתוכן טיט ר"מ עכ"ה):

ה[עריכה]

אבר ובשר המדולדלין חוצצין טעם רבינו נראה דכיון שאינם יונקים מן הגוף אינם חשובין מן הגוף אלא חשובין כמקוטעים והוי כאילו נתגלה מקום חיבורם ונראה לבא שם מים בעינן דהא ליקטע עומדים והו"ל כבית הסתרים שאם יש עליהם דבר חוצץ מעכב בטבילה וטעם ציפורן שפירשה רובה שאינה חוצצת דכיון שיכולה להסירתה (בידה) ואינה מסירתה אינה מקפדת עליה והו"ל מיעוטא שאינו מקפיד שאינו חוצץ אבל כשפירשה מיעוטא איכא למימר דקפדא אלא אינה יכולה להסירתה בידה ועי"ל והוא הנכון הא דאבר ובשר מדולדלים חוצצין היינו לומר שאם נמצא עליהם כו' כמ"ש בפרישה אבל הרמב"ם לא חילק בין פירש רובא לפירש מיעוט ב"י ע"ש ובד"מ כתב ע"ז ז"ל ובעיני הפי' הב' שכתב ב"י הוא דחוק ואין הלשון מורה עליו כלל והמרדכי יכריע דפי' הראשון הוא עיקר עכ"ל גם בעיני נראה הפי' השני דחוק דבאבר ובשר חוצצין דקאמר להאי פירוש נמי מיירי בדיש עליה דבר דוקא וקשה ממ"נ אי חשוב האבר כתלוש א"כ אפילו יש עליה דבר לא יחצוץ ואי לא חשיב כתלוש אפי' לית עליו דבר יחצוץ וצ"ל דסבירא ליה דאף דלא חשיב כתלוש מ"מ לא בעינן שיהא ראוי לביאת מים במקום שהוא במחובר וק"ל:

ו[עריכה]

ואם הדיחה ידיה במים תחילה שרי מכאן שיש היתר גמור שבשעה שהאשה טובלת וחבירתה דחפה אותה במים שיכולה לאוחזה בידה בשעת דחיפה אם הדיחה ידיה במים תחילה וא"צ להפריד ידיה ממנה ולא כמו שנוהגין נשים דידן שמפרידין ידיהם ממנה בשעת דחיפה וסבורין שאין שום צד היתר שיכולה לאוחזה בידה:

ז[עריכה]

והראב"ד כתב שאם עמדה ע"ג כלי עץ שמקבל טומאה וטבלה לא עלתה לה טבילה מפני גזירת מרחצאות מטעם זה אוסר הרשב"א לעמוד על גבי נסרים שראויה למדרסות כו' עיין בבית יוסף שהביאה וכתב עוד הרשב"א והביאו ב"י שנשאל על מקוה שיורדין בו דרך שליבה של עץ מהו לטבול ע"ג השליבה והשיבו הראב"ד כתב דע"ג כלי עץ אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה ואפי' ע"ג פשוטי כלי עץ ואע"פ שקובעו בכותלי המקוה ויש לחוש לזה ולעשות במקומו מדריגה של אבנים ותהיה המדריגה רחבה ד' מקום הנחת רגל כדי שיהיה בו שיעור מקוה לבל תפחד ליפול ממנו עכ"ל ע"ש וכ"כ בש"ע דאפי' בדיעבד לא עלתה טבילה ע"ש ובפנים שכתב שגם להרא"ש יש לפרש שס"ל הכי והרמב"ם בפ"ב ממסכת כלים כתב בהדיא כלי עץ הראוי למדרס שקבעו בכותל ולא בנה עליו או שבנה עליו ולא קבעו עדיין מטמא במדרס כשהיה כו' ע"ש והוא מגמרא דמסכת כלים. ועיין מ"ש רבינו בסימן ר"א ז"ל וכן סילון של אבר או של מתכות אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה ואם הוא מחובר לקרקע שפיר דמי שאז אינו מקבל טומאה לפי שבטל אגב קרקע. שוב ראיתי בת"ה בסימן צ' גבי דין סוכה דסולם לא מטמא משום מדרס אע"פ שעולין ויורדין בהן דכן כתבו התוס' בפרק בכל מערבין ובפ' המוכר את הבית ובפ' הקומץ רבה והטעם משום דאין עשוין להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן ואפי' לפירוש ר"י דמשמע דמטמא מדרס היינו מדרבנן וכיון דלא אשכחן במקבל טומאה מדרבנן דאסור לסכך בו ליכא למיגזר נמי בהא כו' ומסיק דאפילו לר"י י"ל דאין מטמא כלל כו' ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דגבי טבילה שרי ולא גזרו בה. ועיין בתשובת רמב"ן בסימן רט"ו דשקיל וטרי בה לאסור ולסכך בה. ועיין בתשובת מהר"ם פדו"א סימן ל"א שהאריך בזה ומיישב מנהג אשכנז שנוהגין לטבול ע"ג קרשים שמשימים במקוה להבדיל בין מים עליונים למים תחתונים (וגם מיישב דברי הרשב"א דלעינ ע"ש ומסיק דבהא פליגי ובהא נחתינא דמותרין לטבול עליהן עכ"ה) וגם עיין בתשובת מהרו"ך מקראקא שכתב היתר בוה וגם מהר"ר ליב מפראג השיב להתיר (ע"כ מי ירום ראשו לחלוק על דברי הגאונים הללו ובפרט נגד המנהג שנהגו קדמונינו ז"ל ונמצא שבטלין ומבוטלין דברי רמ"י בש"ע שלו שהאריך בזה הרבה לאסור עכ"ה:

(בנות ישראל הולכין לטבול בצינעא פן ירגישו בהן מבני העיר כדאמרינן גבי יושבי צריפין שמרגישין זו בזו בטבילה ועל בנותיהן אמר הכתוב ארור שוכב עם בהמה רוקח הקופץ במקוה הרי זה מגונה. הטובל במקוה פעמיים ה"ז מגונה והקפדה שייך בדבר שרוב העולם מקפידין רוקח רש"ל עכ"ה):


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.