פירוש המשנה לרמב"ם/בבא מציעא/ט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (הסרת רווחים וקטגוריות מיותרות, תיקון מ"מ) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
| שורה 6: | שורה 5: | ||
== א == | == א == | ||
'''המקבל שדה מחבירו במקום שנהגו לקצור כו': | '''המקבל שדה מחבירו במקום שנהגו לקצור כו':''' הקנים ששניהם חייבים לספק הם שסומכים בהם הגפנים וחולקים אותם בסוף הזמן וכאילו אמר מה טעם חולקים בקנים מפני ששניהם מספקין את הקנים: | ||
== ב == | == ב == | ||
'''המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין כו': | '''המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין כו':''' צריך אתה לידע אלו השלשת שמות על איזה ענין הם נופלין והם שוכר וחוכר ומקבל וזה כי השוכר הוא שוכר הקרקע שיחרוש אותו בדמים קצובים בכך וכך דינר ומקבל הוא ששוכר אותו קרקע בחלק ידוע מן הפירות שיעשה כגון שיפסוק עמו בחצי הפירות שיוציא השדה או השליש וחוכר הוא ששוכר הקרקע בשיעור ידוע מחטים או משאר הזרעים הנזרעים והוא שיפסוק עם בעל השדה שיתן לו כך וכך מדה ממין פלוני מן הזרעים בין שתעשה הארץ הרבה או מעט ועוד פירוש מקבל נופל דרך כלל על השוכר ועל החוכר שכן הוא אומר במשנה מקבל ורצונו לומר חוכר או שוכר וכאילו אמר המקבל שדה בחכירות או בשכירות ומה שאמר בזו המשנה והלכה שלפניה מקבל זה הדין בעצמו בשוכר ג"כ לטעם שפירשנו: ואמרו השכיר לו בית השלחין להודיענו שכוונתו שיהיה כמו שהוא עכשיו כל זמן שהוא ברשותו לפיכך יפחות לו משכירותו. ופירוש מנכה יפחות: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כו': | '''המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כו':''' כבר ביארנו כי מקבל הוא ששוכר הארץ בחלק ממה שתוציא ואם הובירה ולא זרעה ישער מה שראויה לעשות אילו זרעה וישלם החלק שפסקו ביניהם וזה מבואר: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש אמר לו כו': | '''המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש אמר לו כו':''' לנכש לנקות השדה כשיגדל הזרע יצמחו עמו מינים מן העשבים וכשמנקין אותן מוסיף הזרע על תבואתה הרבה לפי שתתן השדה כל כחה אל הזרע וזה דבר ידוע אצל עובדי אדמה ולפי שזה החוכר שנותן שיעור מסוים היה יכול לומר לו אני לא אנקה ואינך רשאי להכריחני לנקות לפי שאין לך הפסד אם אאסוף מעט תבואה. לולי מה שזכר מפסידות הקרקע להבא: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כו': ''' | '''המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כו':''' כרי הוא ערימת התבואה שיוכל לכסות הרחת בגבהו והוא שיעור סאתים יצא ידי חובתו ור' יהודה אומר שזה שיעור שאינו ידוע לפי שזה הכלי הנקרא רחת אפשר שיהיה ארוך או קצר כדי נפילה שיעור מה שזרע בה וזה הדין הוא במקבל שביארנו שהוא ששוכר בחלק מן התבואה שתצא בה. ואין הלכה כרבי יהודה: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה כו': | '''המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה כו':''' וזה הדין כולל לשוכר וחוכר. ומכת מדינה הוא שיהיו רוב שדות מאותה מדינה מקולקלות. ואין הלכה כרבי יהודה: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''המקבל שדה מחבירו בי' כור חיטים לשנה כו':''' | '''המקבל שדה מחבירו בי' כור חיטים לשנה כו':''' זה מבואר: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא כו': | '''המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא כו':''' דיני משנה זו הם כפי שינוי הארצות ועיקר הדבר הוא כשיפסוק עמו לחרוש שדה ולזרוע מין ממיני הזרעים יש לו לזרוע מה שהזיקו בקרקע מעט מאותו הדבר שפסק עמו ולא יזרע מה שהזיקו גדול ממנו ועושים בזה על פי שיודעים בטבע אותו המקום בזריעה מן המתעסקין בחרישתה ועבודתה: | ||
== ט == | == ט == | ||
'''המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות כו': | '''המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות כו':''' שרשי הפשתן ישארו בקרקע הרבה. וקורת שקמה עץ השקמה הגדל בקרקע בשני השכירות. | ||
== י == | == י == | ||
'''המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בז' מאות זוז כו':''' | '''המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בז' מאות זוז כו':''' זה מבואר: | ||
== יא == | == יא == | ||
'''שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כו': | '''שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כו':''' מפי השמועה למדו שזה שאמר יתברך לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר שזה מדבר בשכיר יום שגובה כל הלילה ומה שנאמר ביומו תתן שכרו שהוא מדבר בשכיר לילה שגובה כל היום: ומה שאמר בזו המשנה שכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה רצונו לומר שכיר שעות ביום גובה כל היום ושכיר שעות בלילה גובה כל הלילה: | ||
== יב == | == יב == | ||
'''אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה אחד כו': | '''אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה אחד כו':''' שבועת השכיר הוא שבועת התורה ובלבד כששכר אותו בעדים אבל אם לא שכרו בעדים מגו דיכול לומר ליה לא שכרתיך נאמן לומר כבר נתתי לך שכרך וישבע שבועת היסת שנתן לו שכרו כמו שנתבאר בשביעי ממסכת שבועות. ופירוש המחהו שהכניס את החנוני תחתיו לפורעו: | ||
== יג == | == יג == | ||
'''המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד כו': | '''המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד כו': אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה כו': החובל את הרחים עובר משום לא תעשה כו':''' אמר רחמנא ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו רצונו לומר לא תשכב ועבוטו אצלך אלא יחזיר לו מה שאינו יכול לעמוד בלתו ואין אצלו מה שיחליף במקומו כמו שבאר השם יתברך כי היא כסותו לבדה וגו' ואין הלכה כרשב"ג ואסור לחבול האלמנה משום חשד כשתתעכב אצל הממשכן אותה בשביל המשכון שלה או שיארע ביניהם קלקול ולפיכך השוה בדבר העניה והעשירה: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה מ־04:00, 21 ביוני 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פירוש המשנה לרמב"ם 
בבא מציעא ט
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
א
המקבל שדה מחבירו במקום שנהגו לקצור כו': הקנים ששניהם חייבים לספק הם שסומכים בהם הגפנים וחולקים אותם בסוף הזמן וכאילו אמר מה טעם חולקים בקנים מפני ששניהם מספקין את הקנים:
ב
המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין כו': צריך אתה לידע אלו השלשת שמות על איזה ענין הם נופלין והם שוכר וחוכר ומקבל וזה כי השוכר הוא שוכר הקרקע שיחרוש אותו בדמים קצובים בכך וכך דינר ומקבל הוא ששוכר אותו קרקע בחלק ידוע מן הפירות שיעשה כגון שיפסוק עמו בחצי הפירות שיוציא השדה או השליש וחוכר הוא ששוכר הקרקע בשיעור ידוע מחטים או משאר הזרעים הנזרעים והוא שיפסוק עם בעל השדה שיתן לו כך וכך מדה ממין פלוני מן הזרעים בין שתעשה הארץ הרבה או מעט ועוד פירוש מקבל נופל דרך כלל על השוכר ועל החוכר שכן הוא אומר במשנה מקבל ורצונו לומר חוכר או שוכר וכאילו אמר המקבל שדה בחכירות או בשכירות ומה שאמר בזו המשנה והלכה שלפניה מקבל זה הדין בעצמו בשוכר ג"כ לטעם שפירשנו: ואמרו השכיר לו בית השלחין להודיענו שכוונתו שיהיה כמו שהוא עכשיו כל זמן שהוא ברשותו לפיכך יפחות לו משכירותו. ופירוש מנכה יפחות:
ג
המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כו': כבר ביארנו כי מקבל הוא ששוכר הארץ בחלק ממה שתוציא ואם הובירה ולא זרעה ישער מה שראויה לעשות אילו זרעה וישלם החלק שפסקו ביניהם וזה מבואר:
ד
המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש אמר לו כו': לנכש לנקות השדה כשיגדל הזרע יצמחו עמו מינים מן העשבים וכשמנקין אותן מוסיף הזרע על תבואתה הרבה לפי שתתן השדה כל כחה אל הזרע וזה דבר ידוע אצל עובדי אדמה ולפי שזה החוכר שנותן שיעור מסוים היה יכול לומר לו אני לא אנקה ואינך רשאי להכריחני לנקות לפי שאין לך הפסד אם אאסוף מעט תבואה. לולי מה שזכר מפסידות הקרקע להבא:
ה
המקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם יש בה כו': כרי הוא ערימת התבואה שיוכל לכסות הרחת בגבהו והוא שיעור סאתים יצא ידי חובתו ור' יהודה אומר שזה שיעור שאינו ידוע לפי שזה הכלי הנקרא רחת אפשר שיהיה ארוך או קצר כדי נפילה שיעור מה שזרע בה וזה הדין הוא במקבל שביארנו שהוא ששוכר בחלק מן התבואה שתצא בה. ואין הלכה כרבי יהודה:
ו
המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה כו': וזה הדין כולל לשוכר וחוכר. ומכת מדינה הוא שיהיו רוב שדות מאותה מדינה מקולקלות. ואין הלכה כרבי יהודה:
ז
המקבל שדה מחבירו בי' כור חיטים לשנה כו': זה מבואר:
ח
המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא כו': דיני משנה זו הם כפי שינוי הארצות ועיקר הדבר הוא כשיפסוק עמו לחרוש שדה ולזרוע מין ממיני הזרעים יש לו לזרוע מה שהזיקו בקרקע מעט מאותו הדבר שפסק עמו ולא יזרע מה שהזיקו גדול ממנו ועושים בזה על פי שיודעים בטבע אותו המקום בזריעה מן המתעסקין בחרישתה ועבודתה:
ט
המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות כו': שרשי הפשתן ישארו בקרקע הרבה. וקורת שקמה עץ השקמה הגדל בקרקע בשני השכירות.
י
המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בז' מאות זוז כו': זה מבואר:
יא
שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כו': מפי השמועה למדו שזה שאמר יתברך לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר שזה מדבר בשכיר יום שגובה כל הלילה ומה שנאמר ביומו תתן שכרו שהוא מדבר בשכיר לילה שגובה כל היום: ומה שאמר בזו המשנה שכיר שעות גובה כל היום וכל הלילה רצונו לומר שכיר שעות ביום גובה כל היום ושכיר שעות בלילה גובה כל הלילה:
יב
אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה אחד כו': שבועת השכיר הוא שבועת התורה ובלבד כששכר אותו בעדים אבל אם לא שכרו בעדים מגו דיכול לומר ליה לא שכרתיך נאמן לומר כבר נתתי לך שכרך וישבע שבועת היסת שנתן לו שכרו כמו שנתבאר בשביעי ממסכת שבועות. ופירוש המחהו שהכניס את החנוני תחתיו לפורעו:
יג
המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד כו': אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה כו': החובל את הרחים עובר משום לא תעשה כו': אמר רחמנא ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו רצונו לומר לא תשכב ועבוטו אצלך אלא יחזיר לו מה שאינו יכול לעמוד בלתו ואין אצלו מה שיחליף במקומו כמו שבאר השם יתברך כי היא כסותו לבדה וגו' ואין הלכה כרשב"ג ואסור לחבול האלמנה משום חשד כשתתעכב אצל הממשכן אותה בשביל המשכון שלה או שיארע ביניהם קלקול ולפיכך השוה בדבר העניה והעשירה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |