עריכת הדף "ערך/כלי ראשון וכלי שני"

{{ניווט כללי עליון}}
'''כלי ראשון''' הוא כלי שבושל באמצעותו; '''כלי שני''' הוא כלי שעורה לתוכו מכלי ראשון. בישול בכלי שני אינו נחשב לבישול לפי ההלכה, בעוד לבישול בכלי ראשון יש בדרך כלל דין בישול לגבי הלכות [[ערך/בשר בחלב|בשר בחלב]], [[ערך/מבשל|בישול בשבת]] ועוד. 

==מקור==
חילוק בין כלי לראשון לכלי שני נזכר לראשונה במשנה {{ממ|[[משנה/שבת/ג#ה|שבת פ"ג מ"ה]]}}. שם מבואר החילוק בין כלי ראשון לכלי שני לדעת חכמים, שכלי ראשון מבשל אף אם הוסר מהאש, אך לאחר התבשיל ניצוק לכלי נוסף הוא מאבד מכח בישולו. לעומת זאת לדעת רבי יהודה, גם לכלי ראשון אין כח לבשל לאחר שהוסר מהאש, להוציא מקרה שבו התבשיל מכיל חומץ וציר - מאכלים שמזרזים את תהליך הבישול. לדעת תוספות {{ממ|[[בבלי/שבת/מב/ב|שבת מב:]]}} רק בתבשיל אוסר רבי יהודה, משום שהתבלין מצריך בישול יותר משאר המאכלים.

ובפרק כירה (לט ב) אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ, ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי, ואמר לי טול בכלי שני ותן. ופירש רש"י, טול, מן המים, בכלי שני, שיצטננו מעט דכלי שני אינו מבשל. ואחר כך תן הפך לתוך אותו כלי שני. 

==כלי ראשון שהוסר מהאש==
להלכה, כלי ראשון מבשל אף אם הוסר מהאש {{ממ|[[רמב"ם/שבת/כב#ו]]}}. לדעת הר"ן {{ממ|פסחים ל:}} ומהר"ם חלוואה {{ממ|שם}} והמאירי בשם מקצת מגדולי הדורות {{ממ|[[מאירי/עבודה זרה/עו/ב]]}} חיובו הוא מדאורייתא, וכן דעת הגר"א. והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/עבודה זרה/עד/ב|ע"ז עד:]]}} וכן הר"ן שבת מב: ד"ה אבל נותן, כתב על פי הירושלמי{{ציטוטון|איזהו בישול ברור כל שהאור מהלך תחתיו|[[ירושלמי/מעשרות/א/ד|מעשרות א ד]]}} דרק בישול על האש עצמה הוא דאורייתא, ובכלי שהוסר מהאש לא הוי בישול אלא מדרבנן, וכן פסק הפרי חדש {{ממ|יו"ד ס"ח סקי"ח}}{{הערה|ועי' פמ"ג יו"ד סי' ס"ח סק"ט דהטעם לתוס' (מ: ד"ה וש"מ) שלא פי' כהירו' בחילוק שבין כ"ר לכ"ש, משום דהבבלי פליג בזה, דכ"ר מבשל מה"ת גם כשהוסר מהאש.}}. אמנם הר"ן לעיל כתב דהבבלי פליג על הירושלמי בהא. 

אמנם הרמב"ן נקט דהבבלי מודה לירושלמי, דאין בישול גמור, רק באור מהלך תחתיו, וכ"ר הרחקה דרבנן. ועי' בחידושי רבינו דוד פסחים ל: ד"ה ואי"ז מכוון, בביאו"ד, דכ"ר שאינו על האש, אינו מבשל בפועל, כיון שאינו שוהה בחומו [של הכ"ר] שיעור זמן הנצרך לבישול, ולפי"ז לכאו' לפי"ז קולייס וקלי הבישול שמתבשלים בזמן קצר, יתכן דהוי מה"ת לירושלמי{{הערה|והעירו דבחזו"א סי' נ"ב סקי"ט פי' נידון הגמ' בגלגל, בביצה הממהרת להתבשל, ולפי"ז מיירי' הכא דוקא בקלי הבישול.}}.

והגר"א כתב דגם לדעת הירושלמי הוי דאורייתא, ו"כל שהאור מהלך תחתיו" הינו שהאור '''היה''' מהלך תחתיו, ואף אם הוסר מהאש. 

והפמ"ג יו"ד סי' ס"ח משב"ז סק"ט דין הב'כ' דמסוגיא שבת לט. מוכח דלא כהירו', דגזרו על תולדות חמה אטו תולדות האור, ול"א דהוי גזירה לגזירה. ועי' צל"ח לעיל ל"ח: ד"ה אמר.

בדעת הרמב"ם נחלקו אחרונים: האגלי טל {{ממ|[[אגלי טל/האופה/כג|האופה כג]]}} דייק מדבריו {{ממ|שם}} שדעתו שאיסורו הוא דרבנן בלבד, שהרמב"ם כתב בלשון "איסור". ולדעת השביתת השבת בדעתו {{ממ|פתיחה למבשל ז'}} אסור מדאורייתא.

=== בשר בקר ===
בשרא דתורא (בשר בקר), מבואר בגמרא{{הערה|שבת דף מ"ב עמוד ב', וכפי שמפורש בריטב"א שם.}} שאינו מתבשל אלא על האש ממש, אבל אם הורד הכלי מהאש הבשר לא מתבשל אפילו שהוא עדיין כלי ראשון. עם זאת, כתב הראש שהרוטב של הבשר מתבשל אף כשאינו על האש, ולכן אסור לבשלו.

===כלי ראשון שרוקן===
מהרשב"א {{ממ|מב:}} משמע שגם כ"ר שרוקן נשאר דינו ככ"ר, אבל מהט"ז {{ממ|יו"ד צ"ב ס"ק ל}}משמע שדינו ככ"ש, ועיין באג"ט האופה כ"ט. 
==טעם החילוק בין כ"ר לכ"ש==
בתוספות {{ממ|שם}} הקשו שאין החילוק בין כ"ר לכ"ש אלא בין יס"ב לאין היס"ב, ותירצו שבכ"ש אין המאכל מתבשל כי דפנות הכלי קרות, וע"כ הולך ומתקרר. וכ"כ האיסור והיתר {{ממ|סימן לב}}. 

טעם נוסף מבואר באור שמח {{ממ|[[אור שמח/שבת/ט|שבת פ"ט ה"ב]]}} שכלי שני הוא כתולדת תולדת האש, ובישול בחום כזה נחשב כבישול בחום טבעי ולא באש, וכעין חמי טבריה.

== קלי הבישול בכלי שני ==
אסור ליתן בתוך מים חמים הנמצאים בכלי שני דברים רכים וקלי הבישול, כגון ביצה חיה, וכדומה, כל זמן שהמים חמים בחום שהיד סולדת בהם, מאחר שדברים אלו נוחים להתבשל אפילו בכלי שני שהיד סולדת בהן. 

ולכן יש להחמיר שלא ליתן עלי תה לתוך כוס מים חמים שהיד סולדת בהם, אפילו שהוא כלי שני, דיש אומרים שעלי התה חשיבי כקלי הבישול, וכמבואר לעיל. ואם עבר ונתן דברים שהם קלי הבישול בכלי שני, יש אומרים שחייב חטאת{{הערה| עיין להגר"ח סאגאלוויץ בשו"ת מקור חיים (חלק אורח חיים סימן ז') שנשאל אם מותר לערות בשבת מים חמים מכלי שני או מכלי שלישי על עלי התה, והשיב, שהעושה כן עובר על איסור תורה, וחייב להביא חטאת שמנה, וכדקיימא לן שכ"ד שלא בא בחמין וכו' חוץ ממליח הישן וקולייס האיספנין, שאינם צריכים בישול אלא מעט, והדחתן אפילו בצונן היא גמר מלאכתן, כי אף בהדחה בלי שרייה הוי כמו מכה בפטיש שחייב משום גמר מלאכה. ולכן גם עלי התה שאינם צריכים בישול, ואדרבה על-ידי בישול מתקלקל טעמן, ורק צריך לערות עליהן מים חמים מכלי ראשון או מכלי שני, ואין זו הדחה בלבד אלא שרייה, פשוט הדבר שיש בזה איסור מן התורה. עכת"ד.}}, ויש אומרים דפטור אבל אסור{{הערה| כ"כ המהר"ם בן חביב הובא תשובתו בשו"ת גנת ורדים (כלל ג' סימן ו') כתב דפטור אבל אסור. ע"ש.}}, ויש שכתבו לאסור משום שיש לחוש שיש בזה איסור תורה{{הערה|עי' בספר נתיבות השלום על אהע"ז (בסופו דף ו') שכתב, שאסור ליתן עלי תה אף בכלי שני, מכיון שכתבו הפוסקים שיש הרבה דברים שהם קלי הבישול, ויש לחוש לזה גם לגבי עלי התה, ובפרט שהוא נותנם בכלי שני רותח במשך זמן רב ופולטים הרבה ואפשר שזהו בישולם, ולא גרע מדין מליח ישן וקולייס האספנים שהדחתן זהו גמר מלאכתם. ע"ש. והובא בשו"ת זכר יהוסף (ריש סימן קב). ע"ש. וכן המשנה ברורה (סימן שיח ס"ק לט) כתב, שאפילו אם נותן עלי התה לתוך כלי שני שהיד סולדת בו יש לאסור, הן מטעם שדבר שלא בא בחמין מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת, ואפילו בכלי שני אסור לשרותו, והן מטעם מ"ש הפוסקים שיש דברים רכים קלי הבישול שמתבשלים אף בכלי שני. ולפי זה אפשר שיש בזה חשש איסור תורה. ע"כ. ובשער הציון ציין לספר נתיבות השלום הנז'.}}.

== נתינת מים לכלי שני ==
בשלחן ערוך (סימן שיח סעיף יג) כ': מותר ליתן קיתון של מים או שאר משקים בכלי שני שיש בו מים. ומקורו מהמשנה שבת מב. ומבואר, שמים אינם מתבשלים בכלי שני אפילו אם היד סולדת בהם. והוא הדין שמותר ליתן שם חלב, דהשלחן ערוך איירי בכל המשקין.

== בישול בכלי שני – אם אסור משום מיחזי כמבשל ==
בדין דבר שאינו מבושל אם מותר או אסור לשרותו בחמין בשבת בכלי שני, נחלקו ב' תירוצי התוס' בשבת לט. ד"ה כל שבא, דלתי' א' כ' בשם ר"י שאסור לשרותו בחמין שבכלי שני מדרבנן משום דמיחזי כמבשל{{הערה|ובפסקי תוס' כתבו להחמיר כדעה זו, וכ"ה באו"ז (סימן סב), וכ"כ בשלחן ערוך הגר"ז, והח"א.}}, ובא"נ סוברים התוס' דמותר לשרותו בכלי שני{{הערה| וכ"ד הרשב"א בחי' לשבת (לט א). וכ"כ הריטב"א שם. וכ"כ המאירי (שבת קמה ב), וכ"ה בחי' הר"ן שם. וכ"פ הר"א ממיץ בספר היראים (סימן קב). וע"ע בתועפות ראם על היראים (דף קלה ע"א). וכ"כ מהר"י פראג'י בשו"ת גנת ורדים (כלל ג' סימן ה' דף נד סע"ד והלאה), ומהר"ם חיון בגנת ורדים שם (סימן ט' דס"ב ע"א) בדעת הרמב"ם. וכן כתב מהר"י טאייב בחקת הפסח (בהשמטות לסימן שיח), וכן פסק הגרש"ז אויערבאך שליט"א הו"ד בשמירת שבת כהלכתה ח"א (פרק א' ס"ק קטז). ע"ש.}}. ובמג"א{{הערה|הו' במשנ"ב שי"ח ס"ק ל"ד.}} כתב, שדבר שלא נתבשל אסור לשרותו בחמין בשבת "אפילו בכלי שני", משום דמיחזי כמבשלן.
==קישורים חיצוניים==
{{המכלול|כלי ראשון וכלי שני}}
{{ניווט כללי תחתון}}