רש"י/שמות/לה
פירוש רש"י - שמות - פרק לה
(א) ויקהל משה. למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר[1], והוא לשון הפעיל שאינו אוסף אנשים בידים אלא הן נאספים על פי דבורו ותרגומו ואכניש:
(ב) ששת ימים. הקדים[2] להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינה דוחה את השבת:
(ג) לא תבערו אש. יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת:
(ד) זה הדבר אשר צוה ה' לי לאמר לכם:
(ה) נדיב לבו. על שם שלבו נודבו קרוי נדיב לב. כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צוואתן:
(יא) את המשכן. יריעות התחתונות הנראות בתוכו קרוי משכן:
את אהלו. הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג:
ואת מכסהו. מכסה עורות האילים והתחשים:
(יב) ואת פרכת המסך. פרכת המחיצה, כל דבר המגין בין מלמעלה בין מכנגד קרוי מסך וסכך וכן (איוב א י) סכת בעדו (הושע ב ח) הנני סך את דרכך:
(יג) לחם הפנים. כבר פירשתי (שמות כה כח) על שם שהיו לו פנים לכאן ולכאן שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה:
(יד) ואת כליה. מלקחים ומחתות:
נרתיה. לוציי"ש בלעז[3] בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן:
ואת שמן המאור. אף הוא צריך חכמי לב שהוא משונה משאר שמנים כמו שמפורש במנחות (פו.) מגרגרו בראש הזית, והוא כתית וזך:
(טו) מסך הפתח. וילון שלפני המזרח שלא היו שם לא קרשים ולא יריעות:
(יז) את עמדיו ואת אדניה. הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה וכן דברים הרבה:
ואת מסך שער החצר. וילון פרוש לצד המזרח עשרים אמה אמצעיות של רוחב החצר שהיה חמשים רחב וסתומין הימנו לצד צפון חמש עשרה אמה וכן לדרום שנאמר (שמות כז יד) וחמש עשרה אמה קלעים לכתף:
(יח) יתדת. לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח:
מיתריהם. חבלים לקשור:
(יט) בגדי השרד. לכסות הארון והשלחן והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות:
(כב) (על הנשים. עם הנשים וסמוכין אליהן[4]):
חח. הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע והוא הצמיד:
וכומז. כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה. ורבותינו פירשו (שבת סד.) שם כומז כאן מקום זמה:
(כג) וכל איש אשר נמצא אתו תכלת או ארגמן או תולעת שני או עורות אילים או תחשים כולם הביאו:
(כו) טוו את העזים. היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העזים טווין אותם:
(כז) והנשאם הביאו. אמר ר' נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל שנאמר (שמות לו ז) והמלאכה היתה דים אמרו נשיאים מה עלינו לעשות הביאו את אבני השהם וגו' לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב:
(ל) חור. בנה של מרים היה:
(לד) אהליאב. משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר (איוב לד יט) ולא נכר שוע לפני דל:
- ↑ קשה שהרי מבואר בפרשת יתרו (לעיל יח יג) 'ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם' וגו', וכתב רש"י במוצאי יום כיפור למחרת רדתו מן ההר. ואם כן בכל היום שפט את ישראל ומתי הקהיל את העם לצוותם על בנין המשכן. שפתי חכמים.
- ↑ עי' מזרחי די"מ הקדים לאו דוקא, אלא קושטא דמילתא הוא דקאמר, דהא אפי' בלא הקדים נמי מצינן למידק זה מדסמך אזהרת שבת למלאכת המשכן, דכה"ג דרז"ל סמך שמירת שבת למורא האב וכו', וע"ש שחולק על פי' זה, דע"כ הקדים דוקא הוא, וההיא דסמך שמירת שבת למורא האב מאני ה"א הוא דמפיק לה. ועי' עוד מה שתירצו בגור אריה ובכלי יקר.
- ↑ luces, לאמפען, מנורות.
- ↑ עי' ספורנו שמפרש שהאנשים באו עם הנשים להסכים בנדבה, כדי שיקבלו הגבאין מהן, שאין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט. וכ"פ בשפתי חכמים [בשם נח"י].