פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/לז

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה לז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ורבים הש"ך עשה כלומר וירצה דל"ת הלשון רמ"א דוקא מים עכורים וסרוחים ולזה כתב אף מוגלה עכורים וסרוחים ואם כפי הנראה מים גריעי טפי דהרי הרשב"א בחידושיו הביאותיו בט"ז משמע דסובר מוגלה סרוחה כשירה י"ל ומים סרוחים לא גם יש לומר מוגלה דרך להיות עכור כו' מ"מ יש לטעות ולומר דדוקא מים ולזה השמיענו זה ומש"ה כתוב ופשוט דהמעיין לפוסקים יראה דנהפוך הוא וכדכתיבנא. והנה טעם האוסרין עכורים וסרוחים יש ב' טעמים או דסמפונות אין להם בדיקה או דסוף העור ליפסק כמבואר בדבריהם ולזה יש ליישב דמש"ה סיים רמ"א וכן המנהג "להכשיר "בועות "בכל "ענין. האי "להכשיר"בועות "בכל "ענין מיותר והיה די לומר וכן המנהג וכמנהג בכ"מ ואולי רמז לומר דל"ת דוקא בעומדים בשיפולי דאין שם סמפון ולא במקום דיש חשש סמפון לז"א כן ועיין ט"ז אות א' ושם הארכנו בזה:

ומה שכתב הש"ך דבסימן ל"ו ס"ז לא הכשיר הר"ב אלא בה"מ היינו משום חשש סמפונות משא"כ הכא. והנה החילוק בין ריאה שנימוקה דחיישינן לסמפונות וכאן לא ידענא מהו דהא ודאי ריאה שנימוקה שצריכה בדיקה מפני הסמפונות הוא אף נימוקה מקצתה כמ"ש הש"ך סימן ל"ו אות כ"א אפילו כולה משמע ה"ה מקצתה צריך בדיקה וכן הסכימו רוב אחרונים וכ"כ הש"ך אות כ"ח בועא מעל"ע מה"ט יע"ש ובועה דלא בעינן בדיקת הסמפון כמ"ש הרשב"א דבין עור לבשר הן גדילות וכמ"ש הר"ן הביאו הב"י והש"ך אות כ"ח אם כן היכא שאנו רואין ששלט הרקבון בבשר אמאי לא בעינן בדיקת הסמפונות ולא עוד אלא שלא יועיל כמ"ש הש"ך אות כ"ו כמו שאבאר שם ואמאי דוקא מעל"ע ואף אם יש איזה חילוק מ"מ אמאי לא בעינן בדיקת הסמפון ברואין ששלט הרקבון בבשר הריאה דהא הרשב"א לא חילק אלא שגדילות בין עור לבשר. וראיתי ליש"ש פא"ט סימן ל"ו כתב בשם מהרי"ו וז"ל בועא גדולה צריך בדיקת הסמפון ורשב"א כתב דא"צ ומ"מ יפה כתב דהיכא דבועא בעומק ולא בין עור לבשר ליבעי בדיקת הסמפון אכן הרי"ף והרא"ש לא הזכירו בדיקת הסמפון אלא מעל"ע יע"ש א"כ יש להקשות אמאי אין בודקין היכא שרואין שבועה שלטה במקצת הריאה מ"ש מנימוקה מקצתה ולא מצאתי חילוק נכון לזה. וראיתי להבל"י אות ב' כתב בשם הפר"ח דבועה יש לה כיס בפ"ע ואין נוגעת בסמפונות וכעת לא ראיתיו בפר"ח. וכ"ת דריאה שנשפכה בעינן כמים דווקא דאלו היה נקוב היה יוצא כמ"ש שם בשם השמ"ח א"כ בועא מעל"ע אמאי אוסרים בכ"מ ועוד מים זכים אמאי לא מצריכין בדיקת הסמפון היכא ששלטה במקצתה. שוב ראיתי לכר"ו באות ג' הרגיש קצת מזה אמנם מ"ש באות ב' לא הבינותי דמשמע מדבריו דבועה דהכא דלא קיימא במקום סמפונות וז"א דבש"ך ה"ק כאן לא חיישינן לסמפונות דלא נתקלקלו וכתירוץ הרשב"א דבועות בין עור לבשר הן גדולות. סוף דבר לא ידענא לחלק בין ריאה שנשפכה מקצתה ובין שלטה הבועא במ"ז עד אמצע ריאה ואמאי דוקא מעל"ע ואף שיש לדחוק וליישב לא נתקררה דעתי בזה. ודע דמ"ש הר"ב בסימן ל"ו ס"ה להכשיר בה"מ היינו אף באין עכירי וסריחי והטעם דקשה לנו בדיקת הסמפונות ומיהו מלשון הש"ך דכתב דהתם איכא נמי חששא דסמפונות מלת "נמי יורה דווקא תרי קולי מים עכורים ובדיקת הסמפון הוא דבעינן ה"מ הא בחדא מינייהו אף בלא ה"מ מכשירין ולענין הלכה יש להחמיר וכאמור:

ב

אם עש"ך. וירצה בזה דל"ת במקום רביתא שדופן סותם אף דבעינא סביך וסריך ולדידן אפילו זה לא יועיל מ"מ ב' לריעותא לא מוזכר בהדיא בתלמוד דאמרינן ב' ריעותא כו' רק מהאי דנדה כמ"ש הב"ח א"כ היכא דיש צד לומר דדופן סותם דהא י"א לא בעינן סביך וה"א דנצרף כאן להקל לזה קמ"ל דלא מהני וכ"מ טריפה וכ"ש סריך לדופן טריפה ולא מהני מיעוך:

ג

יוצאה מבועא הש"ך דעתו לצדד להקל ביוצאה ממ"ז וכן מורין דבריו בנה"ך שכתב על הט"ז שאין דבריו מוכרחים ולפ"ז ה"ה בועא על הגבשושית ולענין דינא כבר כתבנו בט"ז ועיין תב"ש:

ד

וה"ה. עש"ך וירצה בזה דרמ"א כתב וה"ה משמע דמישך שייך עם דין דהמחבר ול"ת דסירכא תלויה הטעם די"א ואומרים אין סירכא בלא נקב כרש"י וא"כ כשיש בועה יש ב' עדים המעידין ע"ז משא"כ בועא על הגבשושית לכן אמר הר"ב דהכל חד טעמא מטעם ב' לריעותא הוא טריפה:

ה

בגבשושית אבל משתנית למראה ריאה כשירה ש"ך ומשמע מדבריו דכל בועה בהצטרפה אל ריעותא אחרת דוקא אם אינה מתלבנת הא יש לה מראה הריאה לא הוה בועא אלא חסרון בפנים וכ"כ השמ"ח בפירוש עייך כאן סל"ז וסי' ל"ט סמ"ז יש קצת סתירה בדבריו דכאן כתב בועה על הגבשושית אם יש מראה ריאה והיינו שיש בשר על הבועא (כי כן פי' מראה ריאה שמשתדלין שיעלה קצת בשר עליה כמו שביארנו בט"ז) אף שעדיין גבוה ה"ל גבשושית על גבשושית ומשם א' הוא ולא הוה ב' לריעותא ומשמע תלוי' מבועה כה"ג אי עדיין גבוה ה"ל תלויה מגבשושית ובסי' ל"ט סמ"ז מתיר תלויה מבועה אע"פ שעדיין גבוה ובט"ז כתבנו מזה יע"ש:

ו

סמוכות. הש"ך הביא שלשה טעמים ולדינא כולם אמת ויש להחמיר ככל הפירושים כמ"ש בט"ז. ומ"ש הפר"ת דלהר"מ מש"ה טריפה שהמקום שביניהם עלול הוא לנקיבת הקרום משמע דטעמא דסופו ליפסק והמעיין בר"מ פ"ז מה"ש יראה דהטעם דכבר נקוב הוא בשר שבנתיים אין לו בדיקה:

ז

אם שופכות. הש"ך מסיק להלכה דאם יש להם ב' כיסים טריפה היכא שאין הפסק ב' חוטי שיער בה"מ או רוחב קש באין ה"מ ומה שהראה מקום לאות ל"ג דשם נמי כ' דהא דלא הגיה הר"ב כאן דאם נתמלאו שניהם הוה ליה חדא דטריפה הוא כה"ג ואף שאין לכ"א כיס בפ"ע טריפה כה"ג כיון דאנו רואים ששופכין אם השניה נשארה מליאה הרי ב' הן וניקבו מזה לזה ואין להם בדיקה הא רחוק ב' חוטי שיער כשר וכאמור:

ח

צמחים. עש"ך וירצה דצמחים בש"ס הם מליאות מוגלא וטינרי הוא קשה כמ"ש רש"י חולין מ"ז ב' והמחבר שינה והוסיף מלת קשים ומ"ש הר"ב בתשובה אפילו אין בו טיפת ליחה לאו למימרא דכ"ש יש בו ליחה דז"א דאי יש טיפת ליחה הוה ב' בועות וטריפה ויש לבדוק אחר זה ואם לא בדק אי יש טיפת ליחה טריפה כמ"ש השמ"ח סי"ב וה"ה אם יש מ"ז תוך הטינרא דיינינן לה כבועא במ"ז יע"ש אלא ה"ק לענין אטום דאפילו אין בו ליחה כלל לא הוה אטום דאטום אין מראיתו משונה משאר ריאה משא"כ טינרא ועיין תשובת רמ"א באורך:

ט

קשים. הש"ך צידד להקל במליאות רוח דלא נכלל בכלל בועא והתב"ש אות י"ט הקשה עליו דמים תבעה אש היינו שאש מבעבע המים וכן חומץ מבעבע והן מליאות רוח וי"ל זה ובפר"ח הקשה דמנקבת זא"ז ולזה י"ל כיון דעורות חזקים הם הדרא בריא מקודם או דלא ינקבו זה לזה ומ"ז מיקרי לקותא ויש לחוש לפירש"י משא"כ מליאות רוח כן נ"ל. ולפ"ז סירכא תלויה מתוך בועא מליאה רוח יש להקל דלאו לקותא הוא ולא שייך טעם הט"ז כלל דבמ"ז כתבו התוס' דהוה לקותא משא"כ במליאות רוח ובט"ז הארכנו בדין ב' לריעותא  :

י

וה"ה מורסה. עש"ך דבקצת ספרים היה כתוב הג"ה זו אחר וה"מ כשיש בהם מוגלא קודם אבל צמחים קשים דמשמע תרי מורס' דסמיכי טריפה וליתא דהדבר מבואר דמורס' שאין גבוה מבשר הריאה כלל אין מיטרפא בסמיכות וכ"ה ביש"ש פא"ט סי' כ"ז ומתלתא טעמי כשירה לרשב"א ור"ן דדוחקות זא"ז כאן כיון ששוה לבשר הריאה אין דוחקות זא"ז ולרש"י ולהר"מ לא נכלל בלשון בועא מלשון מבועי מים שיוצאין לחוץ ומורסא שוה לשאר הריאה וגם ליכא למימר שהעלה הנקב בועות אלו דהא חזינן דלא העלה לחוץ ודרך נקב המכה להעלות ליחה למעלה ולהתקרם עליה ע"ש ועמ"ש באות י"א מזה. ודע דמורסא ובועא נמי כשירה מה"ט גופא ואף למאן דאוסר בועא וטינרי הסמוכים דנוקבת הטינרא לבועא משא"כ מורסא ובועא ליכא האי טעמא וגם לרש"י לאו בכלל בועא דש"ס הוא ופשוט הוא לדעתי כן:  :

יא

שקרום עש"ך. הנה במהדורא קמא כתבתי בקוצר ומפני שראיתי רבים נבוכים לכן אפרש. דע שמהר"מ מודה הוא דמורסא היינו שאין גבוה מבשר הריאה שהרי הר"ב אומר כן ואינה גבוה מבשר הריאה והבין שמ"ש הר"ב שקרום הריאה מכסה ואינה גבוה פרושי קמפרש שהקרום הריאה מכסה היינו שקרום של שאר הריאה מכס' לה בשטח א' ואינה גבוה משאר הריאה ואף שמראה העור שעל המורסא מראה מוגלא כשירה והוה קשיא ליה לאיזה צורך הזכיר הר"ב מורסא לשנות שם והיה די לו באומרו וכל זה כשהיא גבוה מבשר הריאה הא שוה לשאר הריאה כשירה יהיה מורסא או בועה אלא וודאי דחילוק יש והוא זה דבועה שיש רקבון בשר אף באין גבוה מבשר הריאה טריפה וכשיטת רש"י דמעידות שיש כאן נקב לא כשיטת הרשב"א דדוחק ליכא וכאמור משא"כ מורסא דאין רקבון בשר ואין גבוה ולזה כולהו טעמי ליתא דאין דוחקת וגם לקותא ליכא זהו שיטת מהר"מ. ואמנם מהר"מ דיניה אחוט בשר מקיף בשיפולי קאי וכעת אין הספר ההוא ת"י לעיין ביה והנ"ל כתבתי בכוונתו. והש"ך ז"ל השיב דאינו כן דאדרבה בועא כתב הרשב"א דגדילות בין עור לבשר ולו יהיה דבין מורסא ובועא כן הוא למה פרט הר"ב מורסא וכתב עוד דסוף סוף אם אין קרום מכסה היינו שאין שוה לשאר הריאה סמיכי נינהו אף לפי שיטת מהר"מ כדמוכח מהר"ב שכתב בפי' ואין גבוה וא"כ כיון דהכין הוא מנא לן לחדש ולומר דבעינן שלא יהא רקבון בבשר דליתא אלא כל שאין גבוה מבשר הריאה אף ביש רקבון כשירה וכל שגבוה אף באין רקבון טריפה והביא סייעתא מיש"ש פא"ט סימן כ"ז שכתב בפי' דמורסא הטעם כיון שאין גבוה לא נקרא אבעבוע שבולטת לחוץ וגם ליכא דוחק והנך רואה דמ"מ בין למר ולמר ר"ל למהר"מ וש"ך כ"ע מודים דלא בעינן מראה ריאה ואפי' מראה מוגלא כשירה וכן מצאתי לרבי' הגדול בעל תבואת שור פי' כן דברי הש"ך בקצור ואני הרחבתי הביאור כאשר יראה המעיין. וכתב שם דלא כמהר"ץ שכתב אספר מנחת אליהו שלא הבין דברי הש"ך ונהפוך הוא יע"ש. עוד הביא שם ס' מאמר קדישין סי' פ"ה ובז"ט סי' י"ד הבינו דמורסא בעינן מראה ריאה ודחה דבריהם יע"ש. והאמת אתו דהמעיין ביש"ש יראה מבואר להדיא דכל שאין גבוה מבשר הריאה לו יהיה מראה מוגלא כשירה וז"ש הש"ך דהר"ב דנקיט מורסא אורחא דמלתא נקיט וה"ה בועא אם אין גבוה בין יהיה רקבון בשר או לאו וכאמור. ומכל הדברים האלו אתה למד דאם גבוה מבשר הריאה אף שמראה ריאה עליהם לא מהני בסמיכי אף דבכל שאר ריעותא מהני בב' לריעותא או בועא בשיפולי כאן לא מהני דהטעם דדוחקת או העלו נקבים וכדומה שהרי נתלבטו כולן במורסא אי בעינן מראה ריאה מאמר קדישין וז"ט כו' ואהא לא חולק עליהם דבועא הבולטת לא מהני מראה ריאה. ואף שראיתי כתוב בפ"ת בשם מהרי"ו אפילו בועות היינו אם לאחר נפיחה שוות הן לשאר הריאה. והא ודאי כל מילי דריאה כשהיא נפוחה משערינן ואם לאחר נפיחה אין בולטת כשירה. וזה אמת ויציב:

והנה המתעקש יאמר דהש"ך חולק על מהר"מ בה"ש דאין מראה ריאה לה והש"ך סובר ס"ס אם אין קרום הריאה מכסה היינו מראה הריאה והר"ב בהג"ה תרתי קאמר ומה יענה יש"ש בסימן כ"ז דדבריו ברור מללו כל שאין בולטת לחוץ אין בכך כלום ואף שאין לקרום מראה ריאה לאו סמיכי הוה וכדאמרן:

יב

ואינה. עש"ך דהשיג על ת"ה דאם גבוה מקצת לאחר נפיחה אפילו פחות מט"ד אסור משום סמיכי ומינה דאם חדא היא אפילו כט"ד ועומדת ע"ג הריאה אין אוסרת משום יתרת ע"ג אפילו יש לה חדוד בראשה וכן הוא בפר"ח בקו"א וכן הסכים השמ"ח ותב"ש וכבר דברנו מזה בט"ז זולת אם הבועה אינה משורשת בריאה רק משהו כמעשה דשער אפרים יש להחמיר ע"ג וע"כ כט"ד בעינן ועיין בפר"ח בקו"א ואין להאריך:

יג

כשני חוטי שיער. ומהרש"ל פסק כרוחב קש התב"ש פסק בה"מ כב' חוטי שיער ובאין ה"מ ברוחב קש כל דהו ויש להקל אפילו ברוחב קש בראשה ששם אין רחב כ"כ כמו באמצעיתה:

יד

מראה ריאה הא מראה מוגלא לא וכ"ש מראות הכשירות דלא מהני אלא מראה ריאה דווקא ומיהו מטעם ב' לריעותא לא היינו פוסלין כאן דדרך להיות מראה על מוגלא אלא מטעם סמיכי:

טו

ומתוקים. עש"ך שהאריך בכאן ומפני שא"א בקיאין בין מ"ז לשאר מים דלפעמים ימצא קצת מלוחים או סרוחים ומש"ה בעינן כל הסימנים הללו ולאחר הבדיקה תרתי בעינן לא בע"א ועיין תב"ש. ולא יגע באצבעו גם לא ינקוב בסכין כי הברזל מפגים הטעם ולא יהיו מתוקים עיין באחרונים:

טז

המנהג. עש"ך דהעלה דעיקר כדעת האוסרים והוא לשיטתיה שסובר כרשב"א ור"ן עיקר ורמ"א נמי סובר כן והא דמכשיר בועא וטינרי כמו שכתב בנה"ך דטינרי עומדת במקומה ואין מנקבת לבועא וכבר התבאר זה בט"ז די"ל מ"ז עורות שלהן חזקות ובריאות הן גם יש להם כיס בפ"ע ועי"ז יתחזקו ולא סופן לנקוב אח' את חברתה יע"ש:

יז

דינם כסמיכי עש"ך ומ"ש דלענין חוט בשר מקיף אין שווין פשוטא דהכין הוא ואף בעכורים וסרוחים דאלו בסמיכי בעינן ב' חוטי שיער וכאן בחוט א' סגי ומ"ש באות כ"ח הוא דשם כתב מעל"ע יש לו שורש בתלמוד ומש"ה אוסר שם מ"ז ולא כאן:

יח

בועא על חריץ אונא עליונה. ש"ך וירצה דאלו במקום שאין דרך להיות שם חריץ וקמט בלא"ה טריפה מטעם ב' לריעותא ואף במ"ז משא"כ הכא הטעם דמתחזיא כב' בועי דסמיכי. ויש לראות הא חדא דמתחזיא כב' כשירה כ"ש כאן וזאת הקושיא ג"כ בשיפולי דמה בכך שנראית כשתים ושם יש ליישב קצת והתב"ש פירש הטעם דטבע הבועא להגביה העור ומש"ה טריפה יע"ש:

יט

דהוה. הש"ך צידד במ"ז והביא עוד טעם דמתחכך בצלעות יע"ש ולפי טעם התב"ש יש לאסור אף במ"ז דטבע הבועא להגביה העור כו':

כ

בין כו'. דבחייה האונות פרודות ש"ך ואף בסי' ל"ט בסירכא כסדרן למטה מחציין משמע שהם דבוקות היינו שאין סופו להתפרק או פירושים אחרים ומ"מ אין דוחקות כל כך ומ"מ קשיא דהתם משמע היינו רביתייהו שוכבות זע"ז ומ"מ מסתימות רמ"א כאן משמע ב' בועות אף למטה מהציין אין איסור אף זנ"ז:

כא

בשיפולי. הש"ך העלה דעיקר הטעם דמתחזיא כתרתי ומש"ה מכשיר טינרי בשיפולי וה"ה מורסא מה"ט כל שבסמוכין כשירה ה"ה בשפולי:

כב

כל שהוא אפילו חוט א' סגי משא"כ בסמוכין בעינן ב' חוטי שיער:

כג

והוא שיהא כו'. מראה הריאה והבי' הש"ך בשם רש"ל דיש להקל אף שאין לו מראה ריאה דבחוט א' ודאי אין לו מראה ריאה ועיין שמ"ח ס"כ ותב"ש אות ל' דא"צ מראה ריאה וכן פסק הט"ז ופר"ח דבשיפולי להקל שומעין:

ודע דאם לא הספיקו לראות אם חוט בשר מקיף או לאו כתב שמ"ח סכ"ג אם ראו חוט בשר מקיף אלא שלא נפחו דלכתחלה צריך לנפחה כשירה וא"ל טריפה ולצורך גדול יש לסמוך ארשד"ם דמתיר אם לא ראו ונאבדה וכן כתב הכה"ג בהגהות ב"י אות כ"ג בשם רשד"ם דהוה ס"ס שמא בועא בשיפולי כשירה (דיש מקומות אוכלין בועה בשיפולי עב"י) ושמא היה חוט בשר מקיף יע"ש ומ"מ נ"ל דאם במזיד קרעוה להבועה הוה כמבטל איסור דרבנן לדידיה אסור כמו שמבואר בסימן צ"ט. ולפ"ז בועה בשיפולי שנתערבה אח"כ בבהמות אחרות יראה לכאורה לצדד אף שנודע הספק הא' קודם התערובת מ"מ למעשה חלילה לעשות כן אבל בלא נודע התערובות יש להתיר אף בלא ה"מ עסי' ק"י בש"ך כנ"ל בזה ואם נתרוקנה הבועה ע"י משמוש והיה חוט בשר מקיף משום זה יש לאסור וכן כתב הכה"ג יע"ש:

כד

ואם. עש"ך וכבר כתבנו בט"ז מה דקשי לן דא"נ הוה שורש בתלמוד והיה הכחשה כמו א' אומר ב' בועי דסמיכי היו וא' אומר מרוחקין היו אפ"ה כיון דנבדקה מסירכות המצויות תו לא הוה כנאבדה הריאה כמו גדיים וטלאים דלא גזרו כיון דלא שכיח סירכות אף דצריך לבדוק הריאה מכל ריעותא כמו שיתבאר בסימן ל"ט בעז"ה מ"מ היכא דנאבדה לא אסרינן זולת היכא דלא נבדקה מסירכות בבהמה גדולה וכן כתב השמ"ח בסימן ל"ט בפירוש היכא דנבדקה מסירכות ולא משאר ריעותות ונאבדה כשירה. והנך רואה דמט"ז וש"ך וב"ח כאן לא משמע כן אלא כיון דנחתו חז"ל והצריכו בדיקה משום סירכות המצויות הצריכו תו בדיקה מכל ריעותא ואם נאבדה גזרו בכולן ול"ד לגדיים וטלאים דהתם מתחלה לא נחתו לכך וצ"ע ובסימן ל"ט אכתוב עוד. ומיהו בנקבים ודאי א"צ לבדוק וא"צ לנפוח כמ"ש הר"מ מעולם לא נפחנו ריאה בספרד ובמערב אא"כ נולד בה ריעותא:

כה

אע"ג דלא שפכי. עש"ך וכוונתו מבואר דודאי המחבר סובר להלכה אף דקיימא במקום סמפונות מעל"ע שהרי כן כתב בב"י אלא דמצריך בדיקת הסמפון וכפי הנראה דהיינו מעל"ע דדמי' בהא לנשפכה כקיתון אם כן וודאי מה שסתם כאן כשירה מיירי בכל ענין וע"ז דקדק שפיר איך כתב אפילו לא שפכי אהדדי הא יותר רבותא בשפכי ולזה תי' דמשמע ליה דיש סברא יותר לאסור בדלא שפכי דהוה סמיכי בעובי הריאה מדסיים המרדכי והעם נהגו להכשיר דלא מתחזי' כב' בועות כו' והא דלא כתב רמ"א וי"א מעל"ע דפליגי אהמחבר כיון דאין מבואר להדי' במחבר לא כתב כן כמבואר בכמה דוכתין. והפר"ח אות כ"ד כתב דהמחבר איירי באין במקום סמפונות ורמ"א איירי במקום סמפונות וע"ש ולפי מ"ש הדבר מבואר דהמחבר מיירי אף במקום סמפונות ומכשיר ע"י בדיקת הסמפון כמו בנשפכה כקיתון כמבואר שם:

כו

כשירה. עש"ך והעלה דרמ"א פוסק לאסור מעל"ע ולא מהני בדיקת הסמפון כלל וכן הוא במהרש"ל פא"ט סי' ל"ז ובמ"ז מתיר מהרש"ל בה"מ ע"י בדיקת הסמפון ובמוגלא או מים עכורים אפילו בה"מ אוסר. ומרמ"א משמע אף מ"ז אוסר ולא מהני בדיקה. והקשה הש"ך הא לעיל בסימן ל"ו מתיר בנשפכה אפילו סרוחין ע"י בדיקה ותי' דשם ניכר הסמפון אם נימוח משא"כ כאן דרך הבועה להעלות רקבון ואין ניכר הסמפון אם נימוח ואף במ"ז דעתו דאין ניכר. ואף שיש לתרץ כמ"ש הרשב"א דנשפכה כיון שהגיע הקלקול כ"כ אי איתא דניקב הסמפון היה נימוח משא"כ דעדיין לא הגיע ההפסד כ"כ ויש חשש שמא ניקבו הסמפונות אלא דמשמע ליה נשפכה כקיתון היינו אפילו מקצתה א"כ מ"ש מקצתה או בועה מעל"ע ולכך הוצרך לתרץ דבועה גרע טפי דאין מיחוי הסמפונות נכרין משא"כ במיחוי הריאה מעצמה בלא בועה כלל אנו בקיאין לבדוק:

אמנם כן מ"ש רש"ל במ"ז יש להכשיר בה"מ מעל"ע דווקא ע"י בדיקת הסמפון ובמוגלא או מים עכורים (ה"ה סרוחים) אפילו בדיקת הסמפונות לא מהני אפילו בה"מ ע"י בדיקה. נוראות נפלאתי על מאוד עינינו הש"ך ז"ל דהמעיין פא"ט סימן ל"ז ביש"ש יראה להדיא דבמ"ז מכשיר בלא ה"מ ובלא בדיקת הסמפון כלל ובמוגלא דהיינו ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בה מכשיר בה"מ על ידי בדיקת הסמפון ובליחה סרוחה ומים עכורים וסרוחים כיון דאיכא תרתי לריעותא הר"מ אוסר בסרוחים ועכורים ויש אוסרים מעל"ע וא"א בקיאים בבדיקת הסמפונות א"כ יש לאסור אפילו בה"מ שהרי כן כתב בסימנים וז"ל ומ"מ מ"ז מכשירין מעל"ע ובוע' מעל"ע אין להכשיר אלא בה"מ ואם בועה גדולה ומליאה מוגלא ועכורים אין להתיר בה"מ המעיין יראה דה"ק דמ"ז יש להתיר בלא בדיקה ובלא ה"מ ובועא מוגלא יש להתיר ע"י בדיקה בה"מ ומוגלא ועכורים היינו שסובר דליחה עכורה טריפה להר"מ ז"ל כמ"ש הרשב"א בחדושיו וליחה נמי צילא בעינן ולא קאי אמים עכורים אלא ה"ה ליחה וכאמור כיון דאיכא תרתי לריעותא א"א בקיאין וכן בפנים הביא בשם מהר"ש מווינ"א דמ"ז כשירה וסיים ודבריו נראין להכשיר מ"ז בלא בדיקת הסמפונות ואה"כ כתב בועא גדולה יש להתיר בה"מ ע"י בדיקה היינו מליא מוגלא ואח"כ כתב דליחה סרוחה או עכורה אין להתיר אפילו בה"מ הרי כמ"ש כאן. ועיין מ"ז אות י"ד הביא בשם הב"ח לאסור במ"ז בשם רש"ל וכתב דאולי במקום אחר כתב כן והנה הב"ח אמר במ"ז והש"ך הוסיף לומר דמליא מוגלא אוסר אף בה"מ והמעיין שם יראה דליתא וכדכתיבנא , סוף דבר לא זכיתי להבין דבריו הקדושים בכאן במ"ש במ"ז לאסור אם לא בה"מ ובבדיקת הסמפון מליא מוגלא לאסור אף בה"מ וצ"ע:

כז

בדקה. עש"ך. והנה להלכה כבר נתבאר אף אי עומדות במקום הסמפון אין בכך כלום כיון שהוא בשיפולי ושיפול זה היינו תחתית אונא או אומא עיין שמ"ח ותב"ש כאן דכ"ע מודים כאן דשיפול היינו תחתית אונא לא בחידוד בין החיתוכים ול"ד לוורדא דשם בצד הדק יש הרבה סמפונות וחיישינן שפיר שמא נימוחו הסמפונות:

כח

ואפילו מים. הש"ך האריך להוכיח דמעל"ע יש לו שורש בתלמוד מריאה שנשפכה בקיתון וכבר כתבנו מה שיש להקשות בכאן אמנם עתה ראינו שבתב"ש אות ל"ט האריך בזה ומסיק דל"ד לריאה שנשפכה כקיתון דהתם הריאה גופא נמחה בשדה מבפנים משא"כ אבעבועות דלאו מרקבון הבשר הוא ואף ששלט בעומק מ"מ הבשר נדחק לצדדין והמוגלא מחמת מכה הוא ואם הוא מעל"ע קיבלו דהוה כנשפכה יע"ש שהאריך בזה. ומ"ש הרשב"א בועות בין עור לבשר הן גדילות הוא לאו דוקא. והנה ביש"ש פא"ט סימן ל"ז כתב בהדיא דאם הבועה גדולה ולא בין עור לבשר יפה כתב מהרי"ו יע"ש הרי כדברי ממש וצ"ע:

כט

אבל אי לא שפכי אהדדי ל"ד לנשפכה כקיתון ולא חיישינן לסמפונות ועמ"ש בזה באות א' וכ"ח:

ל

אפילו בעכורים. הש"ך חזר והקשה כאן מה שכתב באות א' דשם יש לומד בועות גדילות בין עור לבשר וכמ"ש שם מש"ה ליכא חששא דסמפונות מכשירין אפילו עכורין וסרוחין משא"כ כאן הוקשה לו שפיר אם רואין ששלט בבשר מה בכך שלא שלט מעל"ע ואהא תירץ דאפ"ה כל שלא שלט מעל"ע ל"ד לנשפכה כקיתון וכבר הארכנו בזה לעיל ועיין תב"ש אות ל"ט:

לא

בועה. הש"ך הביא דעת רש"ל דיש לצדד ולהקל גם בוורדא בזה:

לב

טינרי. הש"ך הביא דברי רש"ל להקל בטינרי דאין לו שורש בתלמוד ולפי מ"ש באות כ"ח דיש לו שורש בתלמוד יש לעיין ואפילו הכי צידד כאן להקל משום דמדין נשפכה כקיתון יליף לה וטינרי הא ל"ד לנשפכה כקיתון וכן העלה בנה"ך להכשיר טינרי וכן הסכימו רוב אחרונים:

והנה מורסא מעל"ע לש"ך דכתב דיש לו שורש בתלמוד יש לאסור דנשפכה כקיתון הוא וטינרי הוא דהכשיר דלא נשפכה כקיתון הא מורסא אסור ולט"ז דין זה אין לו שורש בתלמוד יש להקל שוב ראיתי בשמ"ח סכ"ו הכשיר מורסא מעל"ע יע"ש וכתב עוד אם בעבר א' בליטה לחוץ ובעבר הב' שוה לבשר הריאה פוסל שם ויפה כתב דמצ"א רואין שבועה הוא משא"כ אם נכסה מצד הב' ואין לו מראה טורק"ס כ"א מראה הריאה לא הוה כ"א מבפנים ואם מעל"ע ונראה אם בולטת לחוץ לא מהני מה שנכסה ויש לה מראה ריאה דמ"מ גבוה הוא מבשר הריאה ודוקא אם שוה מצ"א ומראה ריאה יש להכשיר ולא בע"א וכדאמרן:

לג

ועיין לקמן. עש"ך דלעיל לא כתב כן דשם טריפה אף בנתמלא אח"כ שניהם מים דב' היו וניקבו זה לזה אף שאין להם כיס כלל אסור:

לד

דלא ממשמש אבל ממשמש ידא דטבחא תלינן אף בבועה. וכאן אף אי איקפי ולא דמיא להדדי לכ"ע כשירה דבועות משתנות. תב"ש:

לה

טריפה ואין מקיפין דבועות עשויין להשתנות ש"ך ואף לדידן נ"מ בזה כמ"ש לעיל סימן ל"ו אות י"ט בשם אפי רברבי דהיכא דיש עוד צד להקל מקיפין הא בועות אין מקיפין ושם נתבאר דאין אנו מקיפין אף בכמה צדדים:

אם סירכא או בועות אוסרים בשאר אברים אבאר לקמן בסימן מ"ו אי"ה וכאן אין להאריך ועיין תב"ש ופר"ח:

מ"ש הש"ך באות כ"ח דבועה גרע טפי שבולטת ואין קרום הריאה מכסה אותה האי אין קרום הריאה מכסה פירושו שאין מראה ריאה משא"כ בסעיף ג' שקרום הריאה מכסה פירושו שאין גבוה מבשר הריאה וכדמפרש ואזיל ואינה גבוה וכבר התבאר באורך שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.