פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/לח

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כרכום בין ככרכום ובין כדברים הנצבעים ממנו ש"ך ובתב"ש אות ב' האריך דכרכום שלנו אין נוטה לגע"ל רק אדום הוא וכשירה וכרכום היינו חריע יע"ש שהאריך אמנם מסתימת האחרונים אין נראה כן ועיין לבוש וב"ח כתב כרכום זאפרי"ן משמע שלנו והמורה צריך ליזהר שלא יהא נוטה לגע"ל:

ב

כשותא. עש"ך ומ"ש פני אדם החולה הנקרא גע"ל זו"כט משמע הא פני אדם החולה סתם כשירה עיין בר"מ פי' המשנה הביאו הפר"ח אות ב' ומה שהראה הש"ך מקום לסימן מ"ד אות ט' שם נאמר דבש הוה גע"ל וכפי הנראה דבש חי. כללא דמלתא כל הנוטה לגע"ל טריפה ואודם דומה קצת לגע"ל ע"כ צריך לעיין המורה שלא יהא דומה לגע"ל עיין ת"ח כלל פ"ט:

ג

כלובן ביצה. עש"ך וכוונתו מבואר שמ"ש בד"מ בלובן וחלמון לאחר הבישול אינם שווין דלובן דוקא אחר הבישול ומפני שדומה לאופתא בחזותא הא קודם הבישול לא הוה לובן אלא זהרורית בעלמא הא חלמון אף לאחר בישול קאמר דקודם בישול פשיטא דהוא גע"ל יותר מלאחר בישול אלא שראיתי להאורח מישור אות א' האריך בזה והדברים פשוטים אף שכתב הד"מ דחלמון לאחר שנתבשלה היינו אף לאחר שנתבשלה ופשוט הוא ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ו' כתב נמי כן יע"ש:

ד

למראה המותר. הש"ך הסכים לזה דלאו דוקא מראה ריאה ובר"מ פ"ז מה"ש הח"י כתב בפי' למראה המותר ומ"ש שכן משמע מלבוש כבר ביארתיו בט"ז וכן הסכים בנה"ך לזה ובשמ"ח התיר ג"כ כמ"ש בט"ז יע"ש:

ה

יש מי שאומר. עש"ך וירצה בזה דיש כאן קושיא על המחבר דכאן כתב יש מי שאומר והוא דעת הרא"ה בב"ה ל"ב א' דכשהשינוי מחמת מוגלא כשירה ומשמע דמסכים לדבריו ומ"ש י"א כיון שלא נמצא בשאר פוסקים וכפי הנראה מ"ה חולק שם וגם לכאורה רש"י ותוס' חולקים לכן כתב יש מי שאומר והרא"ה הוציא כן מדאמרינן בגמרא מ"ו ב' האי ריאה דקיימי גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא משמע מראות פסולות דאל"כ מה אשמעינן דלא כפירש"י וטור דכתבו דאשמעינן דאף דהרבה מראות כשירות כו' דסובר הרא"ה דזה פשיטא הוא וע"כ מפרש דמראות פסולות ומשום דקיימי אגילדי אמרינן שהגלד הוליד אותן המראות וא"כ קשיא אהמחבר איך זיכה שטרא לבי תרי דלקמן כתב הרבה מראות כשירות והוא הפי' של אוכמי אוכמי והיינו שאין שחור כדיו כפירש"י ואלו להרא"ה הפי' במראות פסולות. ובל"ח אות פ"ח העיר בזה קצת בא"ט. ושוב ראיתי בב"ה דלאו מטעמא דפשיטא אלא דסתמא קאמר משמע כל המראות ואיך שיהיה י"ל דהמחבר שכתב יש מי שאומר היינו כשנוטלין המוגלא הלך לו אותו המראה ובזה הודה להרא"ה אמנם בפי' אוכמי אוכמי אין מודה לו דאי במראות פסולות איך קאמר דכשירה והא בעי בדיקה לראות אם הלך המראה לאחר שנוטלין המוגלא ומיהו ז"א דהא בסימן ל"ו פסק המחבר איגלד כשירה וצריכה בדיקה אלמא כשירה דמוזכר בגמ' לפעמים צריך בדיקה וה"ה כאן אלא די"ל דאי כשלוקחין המוגלא הלך המראה פשיטא ומסברא הוא ולא למד זה מההיא דאוכמי אוכמי ומפרש כטור שם וז"ש הש"ך כשאין השינוי מחמת מוגלא היינו שנוטלין המוגלא ונשאר המראה חולק על המחבר על הרא"ה שמפרש אוכמי אף שנשאר המראה לאחר שנוטלין המוגלא. ולענין דינא אם לא בדק ולקח המוגלא ולראות אי הלך המראה הפסולה אחר כך השמ"ח אוסר בסט"ו וצ"ע כי לכאורה דעת הרא"ה מורה להתיר אף בלא חלף והלך ואם כן עכ"פ יש לצדד בלא בדק וצ"ע:

ו

או כללא דמלתא ירוק הנקרא בל"א או גרי"ן כשר וגע"ל וכל מיני גע"ל טריפה ש"ך וכבר כתבנו דמהא דחזותא חזותא משמע אף אודם וירוק דלא ככר"ו והתב"ש כתב אף קרום התחתון אין אודם כשירה וה"ה בירוק ואודם דאמרינן במקום זה לא נבלע הדם ובמקום זה לא נפל עדיין:

ז

כשירה. הש"ך השיג אהר"ץ דאמר במראות כשירות בעינן שיתלבנו קצת ובמראות הפסולות בעינן למראה ריאה ממש ובזה הוה א"ש אלא ל"ש וטריפה רק בנתלבנו קצת ומ"מ להלכה ודאי אף כשעומדין במראיתן כיון דכשירות הן לא איכפת לן בכך:

ח

וי"א. הש"ך הביא דעת יש"ש להכשיר. והנה לפי הפי' אלא ל"ש וכשירה אין הכרע לפי' ר"א ומ"מ לדינא דווקא בה"מ הוא דיש להכשיר ועיין אות ט':

ט

טריפה. הש"ך הכשיר בחוזר למראה ריאה דאפשר אף למראה המותר כמ"ש בט"ז מזה. והיינו אף באין ה"מ דאילו בה"מ יראה דעתו להכשיר אף באין חוזר למראה הריאה כמ"ש באות ח'. ודע בנפלה לאור והוריק הריאה כביעותא אף שיש מוגלא תחתיה יש לאסור אף לדעת הרא"ה דמכשיר ומ"מ כאן איכא ריעותא ולפ"ז י"ל מ"ש הרשב"א בתה"א ל"ב ובחדושיו צ"ו דריאה נמי שייך בה ליחמר היינו בגוונא דכתיבן דלא תלינן במוגלא ואיכא נמי ס"ס לאיסור וטריפה ויש לעיין בהאי דינא ועיין בסי' נ"ב ושם אבאר:

מראה הזזה מקומה פעם לכאן או לכאן כתבו אחרונים דכשירה דלאו מראה פסולה היא בשם הר"ץ ומ"מ יש לבדוק אחר זה מהו אם מוגלא כו':

מה שכתב בש"ע יש בה קליפות כמין נתק והיא שלימה כשירה משמע דבעי בדיקה ע"י נפיחה ובל"י כתב שנראה לו דהיינו ווארצלין וצריך קליפה וכוונתו דקולפין הווארצלין ואח"כ נופחין אם שלימה וכן ראיתי מבודק א' שעשה כן וכן כתב השמ"ח סי"ח דצריך לקלוף ולנפחה דהוה כמו מראה ומשמע דאם לא נפח טריפה כמו מראה ועיין פר"ח אות י"ד הביא בשם הרשד"ם דכשר בלא בדיקה וה"ה יש סירכא מנתק לנתק כשירה ע"ש ועיינתי ברשד"ם סי' ל"ח כתב בפי' על מ"ש הטור והיא שלימה אין ר"ל דבעי נפיחה אלא שאין אנו רואין בה נקב והביא ראיה מדעריב ותני גילדא אוכמי חזותא והנך א"צ בדיקה ואין דומה לבשר בלוי דההיא טילא אדוקה היא יע"ש הרי בפי' דא"צ בדיקה ומפרש חזותא היינו מראות הכשירות ומ"ש בל"י דהן ווארצלין אין נראה דהרשד"ם פי' דהן כפני אדם מצורע והן עשוין כקליפות השום ובצלים ומ"מ לדינא בווארצלין יש לקלוף ולנפחה:

דע שכל הפוסל בבהמה פוסל בריאה של עוף הן מראות ובועות וסירכות מברייתא דלוי וכן הסכימו כל הפוסקים וכן האריך כה"ג בהגהות הטור בסימן ל"ט ושם אבאר. זולת זה נ"ל דריאה של עוף במקום שמונחת בין הצלעות שם דרכה להיות נסרך ודבוקה בצלעות הא נסרכה במקום אחר פוסל בו סירכא אלא שא"צ לבדוק אחר ריאה של עוף שאין הטריפות מצוי בו וזה לשון הר"מ ז"ל בפי"א מה"ש הי"ב ומעולם לא שמענו מי שבדק עוף אלא אם נולד לו חשש הא בנולד לו שוה לבהמה בכל הלכותיו וכאמור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.