חידושי הרי"מ/קידושין/ה/א
אמר ר"ה חופה קונה מק"ו כו'. הקשו תוס' יבמות נ"ז ע"ב הרי"ט מיוני לשמואל דאין חופה לפסולות איך יליף מק"ו דחופה קני בכשרות איכא למיפרך מה לכסף שקונה גם בפסולות משא"כ חופה אפי' אחר שנלמוד שיקנה לא יקנה בפסולות דשייך פירכא כה"ג כדאמר מנחות פ"ק גבי טריפה לגבוה כו' וא"ל דלא חשיב פירכא משום דחופה דפסולות אינה קרויה חופה כלל דמ"מ פירכ' היא דהא פריך מה לכסף שפודין בו תאמר בביאה כו' ומקושיא הנ"ל דחה תוס' שם פירושם ע"ש ולע"ד תמוה דהא לכאורה למה יחשב פירכא כה"ג שאחר שנלמוד כו' בשלמא חומרא אחריתי שפיר דוחה הק"ו דעיקר הלימוד כיון שמצינו חומר בלמד מהמלמד וממילא כיון שמצינו חומר אחר במלמד שאינו בלמד שוב אינו חמור כלל ואין כאן ק"ו. משא"כ בהך דמנחות דטריפה בעי ללמוד מבעל מום שמותר להדיוט ואסור לגבוה כ"ש טריפה שחמור דאסור להדיוט כש"כ שאסור לגבוה ובעי למדחי דטריפה הותר מכללה מליקה בעולת העוף והיינו כנ"ל שאף אחר שנלמוד יהי' לו קולא לענין לגבוה ואייך שייך שבשביל זה לא נלמוד ויהי' מותר לגמרי לגבוה במה דחינן הק"ו הא עכשיו אין כאן שום קולא בלמד שאין במלמד. אך הטעם פשוט שבאמת אין זה כשאר פירכא רק זה ראיי' שהק"ו אינו אמת שע"כ יש איזה פירכא. דאיך אפשר ללמוד מק"ו שיהי' אסור לגבוה וא"כ מק"ו זה עצמו ראוי להיות לעולם אסור והא חזינן שהותר במליקה וא"כ אנו רואין שע"כ יש איזה סברא לדחות הק"ו. ושוב א"א ללמוד כלל מק"ו זה כנ"ל והנה פירכא דלא שייך הביאו תוס' ראי' דפריך מה לכסף שפודין בו כו' תאמר בביאה כו' אף דלא שייך בי' כו'. והטעם ע"כ משום דשפיר עכ"פ חשוב חומרא דכסף הוי קנין חשוב יותר מביאה דשייך בדברים שאין ביאה שייך בהם שפודין בו הקדשות כו' כנ"ל:
אמנם מה שנרכיב ב' הדברים פירכא דלא שייך אחר שנלמוד כו' לע"ד אינו פירכא כלל דהא בחופה שנאמר אחר שנלמוד מ"מ לא יקנה בפסולות ושוב אין ללמוד כלל וע"כ מטעם הנ"ל דאף שעכשיו הק"ו ברור דחופה עדיף מכסף שגומר מכ"ש שיקנה בכשרות. רק דנימא דיש הוכחה שהק"ו אינו אמת דאם חשיב ק"ו א"כ גם על פסולות יש הק"ו שיקנה והא חזינן דבפסולות אינו קונה וממילא אין ללמוד כלל. והא אין זה ראי' כלל לדחות הק"ו כיון דמה שנקרא חופה הוא יחוד הראוי לביאה ובפסולות לא מיקרי חופה כלל וא"כ אין זה חופה דילפינן מק"ו ולא שייך קושית תוס' דאף דלא שייך חשיב פירכא דבשלמא מצד חומרא חשיב שפיר פירכא דעכ"פ יש צד הקל בלמד שאין קנין חשיב כמו המלמד כנ"ל. משא"כ בזה דעכשיו הק"ו ברור רק שנוכיח מזה שאינו ק"ו דאם הי' חשוב ק"ו יקנה גם בפסולות מה ראי' הוא זו הא גם שהק"ו אמת מ"מ אין חופה ראוי לקנות בפסולות דלא מיקרי חופה כלל ולא שייך בי' ואין כאן הוכחה כלל שאינו ק"ו ושוב שפיר ילפינן דמה דמקרי חופה היינו בכשרות קונה כנ"ל:
חופה שגומרת כו'. תמוה דא"כ למה לי ובעלה שנקנית בביאה הא גם בביאה שייך הק"ו. ועוד דהא לעיל אמר הש"ס דליליף ביאה מק"ו דיבמ' ודחי דזקוקה ועומדת ופי' תוס' דלא מצינן למילף ממה שגומר שיקנה תחלת קנין ע"ש. ולר"ה לא אמרינן סברא זו דיליף קנין מגמר ושוב יש ללמוד מיבמ' להכניס בק"ו אף שזקוקה אינ' קונה ולא צריך ובעלה כו':
וי"ל בפשיטות דהא ודאי דמסברא אין ללמוד ממה שחופה גומר שיקנה תחלת קנין דהא למ"ש הר"ן ושאר פוסקים דעיקר החופה או דהוי יחוד הראוי לביא' או מה שאסרה אבי' או היא בעצמה לרשות הבעל לגמרי שתהי' בקביעות ברשותו ואשתו. דהא ילפינן חופה (כתובות מ"ז) מקרא דבית אשה נדרה דכשעושה מעש' המורה שמכניסה לרשותו לגמרי זה הוא חופה הוי שפיר חופה מעשה המורה על הגמר שנעשית נשואה כמו כל הקנינים שמורים שנעשה שלו וזה הוא הקנין משיכה וחזקה וכה"ג משא"כ על הקנין דאירוסין שגם אחר הקנין עדיין היא רק ארוסה ואיך יקנה חופה שהוא יחוד ראוי לביאה לקנין דאירוסין הא ע"ז הקנין אינו מורה כלל שגם אחר הקנין אינה מיוחדת לביאה או להיות ברשותו לגמרי כנ"ל. ולא שייך ע"ז הק"ו כלל דאף שעדיף מכסף להיות גומר מ"מ לענין הקנין דאירוסין ראוי להיות גרוע שאינו כלל אותו הקנין שגומר כנ"ל. אך צ"ל כיון דחזינן דביאה גופי' קונה קנין דאירוסין שוב מורה קנין החופה יחוד כנ"ל גם על הקנין דאירוסין ושייך שפיר הק"ו כנ"ל. וזה עכשיו דכ' ובעלה דביאה קונה. משא"כ אי לא הוי כ' ובעלה לא הי' אפשר ללמוד לא ביאה ולא חופה שיהי' קונה כנ"ל. דלא הוי ידעינן כלל שיש שייכות לקנין זה לקנות קנין דאירוסין כנ"ל:
אמר ר"ה חופה קונה מק"ו מה כסף שאינו מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכיל אינו דין שיקנ' ופריך וכסף אינו מאכיל והאמר עולא ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה מדאורייתא רק מדרבנן אינה אוכלת כו' ומסיק דהק"ו מה כסף שאינו גומר קונה כו' והקשה בס' פ"י מנ"ל להש"ס דר"ה סבר כעולא דלמא סבר כר' יוחנן בן בג בג לקמן (ד' י' ע"ב) דאף מדאורייתא אין ארוסה אוכלת בתרומה דארוסה לא מיקרי קנין כספו ושפיר יליף מק"ו ומאי פריך ע"ש:
ונראה לישב קושייתו דהנה ע"ב בתו' ד"ה חופה כו' הקשו לדידן דחופה אינו קונה נילף דכסף גומר מק"ו מחופה מה חופה שאינה קונה גומרת כסף שקונה אין דין שיגמור ותירצו דלא מצי לאוכוחי אלא שיגמור אחר כסף ומאי אולמי' האי כסף מהאי כסף ע"ש. וכתב בחידושי מהרי"ן לב דהתוס' הוי מצי להקשות גם אר"ה איך יליף דחופה קונה מק"ו מה כסף שאינו גומר קונה חופה שגומר אין דין שיקנה הא הוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי דאדרבה נימא בהיפך דחופה אינו קונה ונילף דכסף גומר מק"ו דחופה וכתב שם דגם לר"ה צ"ל תירוץ תוס' דמאי אולמי' האי כסף מהאי כסף ע"ש. וקושיא זו הובא ג"כ במהרש"א ז"ל. והנה בספר הפלאה הקשה מאי תירצו תוס' דמאי אולמי' האי כסף מהאי כסף נימא דכסף א' גומר וקונה בפעם א' כמו דצ"ל בחופה דקשה ג"כ לר"ה מאי אולמי' האי חופה מהאי חופה וצ"ל דחופה אחת קונה וגומר כמ"ש מהרש"א ז"ל וכן נימא בכסף ג"כ ותירץ בכסף ליכא למימר דקונה וגומר בפעם א' דמוכח מדאיצטרך ויצאה חנם דלא תימא דנערה דאית לה יד תקדש נפשה ותשקול כספא ואי כסף קונה וגומר בפעם א' פשיטא דאינה יכולה להפקיע עצמה לגמרי מרשות אבי' ומוכח דאינו קונה וגומר ע"ש:
ולפ"ז לכאורה יש להקשות הכא אק"ו הראשון דעביד ר"ה דחופה קונה מכסף דאינו מאכיל בתרומה וקונה חופה שמאכיל בתרומה א"ד שיקנה והכא נשאר קושית מהר"י בן לב הא הוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי דאיכא למילף בהיפך דכסף מאכיל בתרומה מק"ו דחופה שאינו קונה ומאכל וא"ל כתי' תוס' שם דמאי אולמי' האי כסף מהאי כסף ז"א דהכא שפיר יש ללמוד דכסף קונה ומאכיל בתרומה בפעם א' כמו דיליף דחופה קונה ומאכיל בתרומה בפעם א' דאל"ה מאי אולמי' האי חופה מהאי חופה [דלר"ה היכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו] וע"ז לא שייך תירוץ הס' הפלאה דלענין לקנות ולהאכיל בתרומה זה לא מוכח מקרא כלל להיפוך וקשה איך יליף ר"ה האי ק"ו. אך זה לא קשה מידי דאיך נילף מק"ו דכסף מאכיל בתרומה הלא מדאורייתא באמת אוכלת גם ארוס' רק החכמים גזרו שמא ימזגו דלא תאכל ועל התקנה לא שייך הק"ו וא"ש:
ולפ"ז מיושב ממילא קושית הפ"י שהקשה, מאי פריך הש"ס מעולא דלמא סבר ר"ה כר"י בן בג בג דארוסה אינה אוכלת בתרומה מדאורייתא ולפמ"ש אש דאי נימא מדאורייתא שפיר קשה דנילף מק"ו בהיפוך דכסף מאכיל בתרומה מדאורייתא והוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי וליכא למילף כלל ופריך שפיר ממ"נ אי סבר דאינ' אוכלת מדאורייתא הוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי ואי סבר דאינה אוכלת מדרבנן לא הוי ק"ו כלל ופריך שפיר וא"ש:
עוד יש לישב קושית פ"י הנ"ל דהנה י"ל קושית מהרי"ן לב באמת אליבא דר"ה דסבר דלא אמרינן דיו היכא דמיפרך ק"ו דאל"ה קשיא קושית התו' ולא שייך תירוץ תוס' דמאי אולמי' כמ"ש וקשה דהוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי אך נראה לפי מאי שתירץ בס' פנ"י קושית תוס' דהקשו לר"ה דנימא דיו אסוף דינא דאין חופה קונה רק אחר כסף ותירץ דר"ה סבר שפיר דאף היכא דמיפריך ק"ו אמרינן דיו כרבנן דר"ט רק הכא דלא הוי רק גילוי מלתא בעלמא דכתיב כי יקח מהו היא הקיחה לכך לא אמרינן דיו ע"ש התירוץ האחרון. ולפ"ז מיושב שפיר אליבא דר"ה קושית מהרי"ן לב דהוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי דאיכא למילף בהיפוך דכסף גומר מק"ו דקונה ז"א דעל זה שפיר אמרינן דיו דאינו גומר רק אחר כסף ומאי אולמי' דהאי כסף מהאי כסף דאף דמיפרך ק"ו אמרינן דיו והכא לא הוי גילוי מלתא לענין הגמר ושפיר אמרינן דיו. ולפ"ז מיושב קושית הפ"י הנ"ל דהנה אק"ו הראשון דר"ה מהא דחופה מאכיל בתרומה קשה שפיר הא הוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי דאיכא למילף בהיפוך דכסף מאכיל בתרומה מק"ו וא"ל דנימא דיו ז"א דלענין תרומה הוא ג"כ רק גילוי מלתא מהו נקרא קנין כספו ולא אמרינן דיו והוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי אך ז"א דאינ' אוכלת משום שמא ימזגו ומיושב קושית הפ"י דאי נימא דאינה אוכלת מדאורייתא דלא מיקרי קנין כספו קשה כנ"ל וא"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |