ביאור הגר"א/חושן משפט/צז

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט צז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ליקוט) מ"ע כו'. מכילתא סוף פ' יתרו ואם מזבח כו' (ע"כ):

(ב) ואפי' עשיר. ב"מ שם עני ועשיר כו'. מדאמר קודם. וסוכות מ"ט ב':

(ג) ולההנותו. סוכות שם:

(ד) וליעצו. יבמות פ' החולץ ופ' מצות חליצה דודאי לא קפיד קרא דוקא ביבם:

(ה) אסור לנגוש. ב"מ ע"ה ב' במתני' וערש"י שם ד"ה מלוה. והוא כו':

(ו) אסור ללוה כו' ואם כו'. ב"ב מ"ה א' ואבות פ"ב:

(ז) וכשהמלוה מכיר. אבות שם איזו דרך ישרה כו' וכ"א אמר היפוכו של המדה רעה ור"ש אמר הרואה את הנולד וז"ש שם לוה רשע כו' וצדיק חונן ונותן ר"ל אעפ"כ נותן לו ול"ק מלוה:

(ח) אם בא. ת"כ פ' קדושים וע"ל סי' י"ז ס"י:

(ט) שלא בשעת. מדמיירי בשליח ב"ד וזה לא שייך בשעת הלואתו:

(י) ואפי' אם. כמ"ש שם שנא' בחוץ תעמוד והאיש אלמא שצריך שליח ב"ד לעמוד בחוץ ואפי' שאינו ממשכנו שהרי הלוה מושיט לו את העבוט כמ"ש יוציא כו':

(יא) ויש לשליח. כמ"ש שם מנתח נתוחי. דמ' בזרוע ואל"כ אין חילוק בין מלוה לשליח ב"ד. רמב"ם:

(יב) ואפי' בחוץ לא. ע"ש בתוס' קט"ו א' ד"ה אלמנה. ועוד נראה לפרש כו' ופי' זה נראה עיקר כו':

(יג) שלא בשעת. מדפריך שם קי"ג א' לא יחבול רחיים כו' ואם איתא לוקים בשעת הלואה כנ"ל:

(יד) אבל בתי כו' אלא גוביינא. ועמ"מ פ"ג הל' א' ד"ה ואם כו' ועסט"ו וסכ"ג. כמ"ש שם ל"ה א' וב"ק כ"א א' אגביה ר"ן לאפדנא כו' וכן בכמה מקומות ובמשכון אסור אף לב"ד כנ"ל:

(טו) ומחזיר. כ"כ בסה"ת ש"א בשם הרמב"ן ואזיל לשיטתו דס"ל דאפי' כלים של אוכל נפש א"צ להחזיר אלא בשעת מלאכה כמ"ש בס' המלחמות ובנ"י בשם הרנב"ר וע' סי"ב וס"ח:

(טז) אם ראו ב"ד. דכל שרואין ב"ד הפסד שגורם הלוה למלוה גובין לשעתו בלא זמנו כמש"ל סי' ע"ג ס"י וסי"א ודבר זה נלמד מכתובית פ' הכותב דמגבין לב"ח שלא בפניו אע"ג דמן הדין אינו גובה כמ"ש שם ובירושלמי ע"ש:

(יז) היינו שעושין כו' אבל שאר כו' תוס' שם ד"ה ואת. המחרישה כו' עד תספורת של ירק:

(יח) כגון הרחיים. שם החובל כו':

(יט) והעריבות. שם ולא רחיים כו':

(כ) וסכין. שם ההוא גברא דחביל:

(כא) ואם חבל. שם וע"ל סי"ב:

(כב) היו לו. תוספתא הובאה ברא"ש ופי' ה"ה אינו חייב דמותר:

(כג) המספרים שגוזזין. גמ' שם ותוס' ד"ה הנ"ל ואת כו' וכנ"ל:

(כד) אוכל נפש. תוס' שם ד"ה כלים וראייתם מדקאמרינן בערכין ומזון שלשים יום אבל השאר ממשכנין וז"ש ובלבד שישאיר כו' וס"ל דמה שמסדרין ג"כ אין ממשכנין וברייתא רישא דסדור נקט וה"ה לכולהו וכ"כ ה"ה בשם הרמב"ן ורשב"א וע"ל סי"ז ומפ' דבעת משכון מיירי:

(כה) אם הוא בעצמו כו'. שם קי"ד ב' ת"ר המלוה כו':

(ליקוט) ואף שי"ל דקאי אכלי א"נ דהא סדרה בין הדינים דכלי א"נ וכמ"ש הרב בהג"ה וצ"ל דסתם כדעת הרמב"ם דמחזיר מיד ודלא כהרמב"ן והרשב"א דאם בשעת מלאכה מ"ש כלי א"נ דה"ה כ"ד שצריך כמ"ש בסט"ז ועוד דאין עניינו לכאן אבל אכתי אינו מתוקן מאי הוא בעצמו ועוד מאי אא"כ הממשכן כו' דלא מצינו חילוק זה אלא בהשבת עבוט בעת שצריך כמש"ש א"ק ושכב כו' א"ק ולך כו' והדברים תמוהים מאוד וא"י להולמו (ע"כ):

(כו) או גזבר. דעניים משלחן גבוה קא זכו. סה"ת סוף ש"א:

(כז) והיינו דוקא. שם תא אהדריה כו' וכ' ה"ה בשם רמב"ן ורשב"א דאף באוכל נפש א"צ להחזיר אלא בשעת מלאכה וז"ש במתני' ואת המחרישה ביום דלא כתוס' וכ"ה בירושלמי קרדום ומחרישה שדרך לעשות מלאכה ביום חובלן בלילה ומחזירן ביום וכ"כ במלחמות דבנ"י כנ"ל וזהו מ"ש בסוף ס"ו ומחזיר כו' כנ"ל וז"ש תא אהדריה שהיה צריך לשעתו אבל אף לכתחלה מותר למשכן שלא בשעת מלאכה כנ"ל וז"ש בש"ע אא"כ הממשכן כו' דזהו קאי אבשעת מלאכה כמ"ש בגמ' ושכב בשלמתו כו' יצא הקדש כו':

(כח) כמו השליח ב"ד. בא להורות דכן בשליח ב"ד א"צ אלא בשעת מלאכה דלא כמו שסתם בש"ע ס"ח:

(כט) אבל אם. ב"מ ל"א ב' תמורה ו' א'ב"מ קי"ד ב':

(ל) אם מדעתו. דלא יחבול כתיב דוקא וכן במתני' החובל כו' ואף ניתוח הוי שרי אי לאו ייתורא דקרא כמ"ש תוס' שם ד"ה אלמנה:

(ליקוט) אם מדעתו כו'. כן תי' הרז"ה למתני' כנ"ל (ע"כ):

(לא) שלא בשעת הלואה. כנ"ל מדפריך שם לא תחבול בגד כו' ועוד מדקא' כ"ש שאתה חייב להחזיר לה ובשעת הלואה א"צ כמש"ל סי"ו:

(ליקוט) שלא בשעת הלואה. דלא כרמב"ם כנ"ל (ע"כ):

(לב) ואפי' שליח ב"ד. דאל"כ לא הוצרך למתני' לאסור באלמנה ור"ש ל"פ בעשירה ועתוס' הנ"ל ועוד כו':

(לג) ואם עבר כו'. כרבא בתמורה ד' ב' וס"ל דהא דקאמרינן שם והרי השבת העבוט לא קאי רק על לאו זה בלבד ולא אאוכל נפש ואלמנה דלא כרמב"ן:

(לד) (ליקוט) מחזירין ממנו כו'. מ' מיד אבל הרמב"ן והרשב"א חולקין כנ"ל (ע"כ):

(לה) ואם תודה. עמ"מ וריב"ש סי' תפ"ח ודבריהם תמוהין ל"ל להודאתה ועוד אם תכפור תשבע ישבע הוא ויטול והמשנה למלך וסמ"ע תי' דאיירי שחבל בעדים מדקא' לוקה ע"ש:

(לו) אבד כו'. צ"ע ועראב"ד ומ"מ וגי' אחרת היתה לו בסוגיא דמכות כמ"ש בס' המצות שלו ע"ש:

(ליקוט) אבד המשכון כו'. עתוס' דמכות ט"ז ד"ה התם אבל קשה לר"ל כו' והרמב"ם ס"ל כגי' הרי"ף שם דגריס בר"י קיימו ולא קיימו וכמ"ש בספי"ג מה' שחיטה ובפט"ז מה' סנה' הל' ד' ועכ"מ שם ושם וכ"כ הר"ן בסוף חולין שדעת הרמב"ם כגי' הרי"ף ועבפ"א מה' נערה הל' ז' מתה כו' ועתוס' דמכות שם ד"ה אי כו' וכן מפרש הרמב"ם מש"ש (וגם הרמב"ן מפ' בס"פ הדיינים ע"ש במלחמות) התם כיון דחייב בתשלומין היינו למ"ד ביטלו ולא ביטלו דלא משכחת לה דאם נשרף או אבד מאליו א"כ איהו לא ביטלה ואם שרף בידים חייב בתשלומין אבל למ"ד קיימו ולא קיימו משכחת שנשרף ואבד מאליו דאינו חייב בתשלומין של המשכון דקי"ל דאינו חייב באונסין של המשכון וז"ש כאן נשרף או אבד ור"ל באונס כמ"ש ספ"ג דב"מ ולכן בה' סנה' פי"ח כ' רק גזילה משום דשם חייב אף באונסין אבל מ"מ שם בה' מלוה פ"ג הל' ד' צ"ע. אלא דגי' הרי"ף צ"ע דא"כ מאי משני התם כו' אכתי לדידיה קשה וכן מש"ש אלא זאת ועוד אחרת אהא כו' לר"י ל"ל וצ"ל דר"י דקא' זאת ועוד אחרת קאמר לכ"ע אף למ"ד בטלו משכחת אלו שתים לבד (ע"כ):

(ליקוט) אבד כו'. אבל הראב"ד ורש"י ותוס' וש"פ חולקין ע"ז (ע"כ):

(לז) וי"א מ"מ. כן מ' במתני' המלוה את חבירו כו' וברחיים סתמו החובל כו' וכ' בגמ' דילפי' מקרא לביתו אי כו' דכתיבכי תשה ברעך כו' אבל אצל אוכל נפש לא כתיב כי תשה:

(לח) אא"כ הוא. כמו זקפן במלוה:

(לט) שכר עצמו. שם שכר כתף:

(מ) שכר בהמתו או. שם שכר חמר. משכיר חמורו וכליו:

(מא) שכר ביתו. שכר פונדק:

(מב) יש מי. עבה"ג. דע"כ מתני' לא איירי בשעת פרעון דאל"כ מה חזרה שייך כיון דמסדרין וכמ"ש תוס' שם קי"ד א' ד"ה מה ערכין שאין כו':

(מג) שפריעת כו'. כתובות פ' הכותב פ"ו א':

(מד) אבל אין. כמ"ש בקדושין י"ח א' בגניבתו ולא כו' ועבכתובות ס"ג א' בתוס' ד"ה באומר כו' וכאן אפי' ר' אליהו מודה הרא"ש בת' ועסמ"ע וכ"ש לפיר"ת וראיה לדבריו ממ"ש שם באומר איני כו' ול"ק באין לו לזון:

(מה) ואפי' התנה. שם נ"ו א' ושאר מקורות בש"ס האומר לאשה כו' ואף לר' יהודה בדבר שבגוף מודה:

(מו) ב"ד חובשין. מ"ק פ"ג ומנלן דכפתינן כו'. ובפ' כל כתבי קכ"א ב' שחשדוהו דה"ל במה לפרעו א"ל צורבא מרבנן כו' ולא משקר:

(מז) ומכין. כנ"ל:

(מח) וי"א דאפי'. שבועות כ"ז א' אביא נשבע להרע כו' ואמרי' בב"ק צ"א ב' דמ"ד אין רשאי לחבול כר"א הקפר כו' ומ"מ חייב לקיים נזירותו:

(מט) אחד כו' ואחד כו'. ב"מ ל"א ב':

(נ) (ליקוט) או מדעת הלוה. דכן אוקים הרז"ה למתני' כנ"ל (ע"כ):

(נא) אם איש. שם קי"ד ב':

(נב) מחזיר לו. שם קי"ג א':

(נג) שמתן שכרה. חולין ק"י ב':

(נד) אבל אם. מדאמרי' ב"ב ח' ב' וכתובות מ"ט ב' וע"ש בתוס' דב"ב ד"ה אכפייה. ולרשב"א נראה כו' וע' במרדכי ובהג"א פ"ד דכתובות שם וע' בירו' שמביא התוס' שם ואמרי' בב"ב פ"ט א' מעמידין אגרדמין כו' אע"פ שכ' למען כו' ובקדושין ל"ב א' תוס' ד"ה אורו. ועוד דאמרי' כו':

(נה) (ליקוט) שליח ב"ד שבא כו'. לשון הרמב"ם וסובר דוקא אלו בלבד כמ"ש בברייתא אבל השאר שמסדרין א"צ להניח לו אבל המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א כ' דכל מה שמסדרין בשעת גבייה מניחין לו בשעת המשכון ג"כ וז"ש בברייתא ונותן כו' כדרך שמסדרין כו' וכן בערכין כ"ג ב' אע"פ שאמרו ח"ע ממשכנין אותן נותנין לו כו' אלמא בשעת משכונא ג"כ מניחין לו הסידור ודלא כדברי הרמב"ם שכ' כאן וכל הנמצא כו' וכן מחזיר לו כו' ואינו כן דליתא אא"כ הלוה נתן לו מדעתו אזו אשכחן חזרה או אם עבר כנ"ל אבל ב"ד אינו נוטלו כלל אלא היותר על הסידור ועבסה"ת ש"א ח"ו וע"ק לדברי הרמב"ם דהאי כדרך שמסדרין כו' לא קאי בשעת המשכון מאי פריך ומי מזבנין ליה והתנן מחזיר כו' אבל הרא"ש והטור כ' ג"כ דאין מסדרין בשעת המשכון וכ' דגם רישא דברייתא ונותנין מטה ומטה כו' לא קאי אלא בשעת גביה ואסידור דהוקשה להם מתני' דמחזיר את הכר כו' והלא אינו נוטלו כלל וזה ק' ג"כ על הרמב"ם שכ' ומניח מטה ומצע כמו שהקשה הטור עליו וכ"מ תי' דמתני' עבר ומשכנו או מדעת הלוה כנ"ל אבל דברי הרמב"ן א"א לאוקמיה כה"ג דהא לא אוקים למתני' בהכי כנ"ל אלא שדעתו דכל שצריך לו כל היום מניח לו תמיד ומה שא"צ אלא ביום או בלילה נוטלו בעת שא"צ וכמ"ש בירו' הנ"ל תני חובל כסות יום בלילה וכסות לילה ביום מחזיר כסות יום ביום וכסות לילה בלילה כר וסדין שדרכן לכסות בלילה חובלן ביום ומחזירן בלילה קורדום ומחרישה שדרכן כו' ודברי הרמב"ם י"ל דס"ל דמצע לאו היינו כר וכסת וכמ"ש כ"מ בתי' האחרון אבל הראב"ד כ' דבכלל מצע היינו כר וכסת וכמ"ש מטה מוצעת לת"ח דהיינו כ"ד ועתוס' קי"ג ב' ד"ה מטה כו' ורש"י שם ד"ה מצע כ' במקום שאין כסתות וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן דמיירי שלא הורגל בכר כו' ועבסה"ת שם (ע"כ):

(נו) לא ימשכן מק"ו ממטה ומטה כמש"ו:

(נז) וכל הנמצא. מדלא חשיב בברייתא מה דחשיב בערכין:

(נח) ויחזיר לו. שם קי"ד ב' ל"א ב':

(נט) וכן מחזיר. שם קי"ג א' מתני' ואת המחרישה וכנ"ל סט"ז:

(ס) עד מתי. כת"ק שם:

(סא) ואם היה. דטעמי' דרשב"ג דס"ל דאין מחייבין להחזיר רק עד זמן שאין יכול למכור ות"ק פליג עליו בזה אבל בא"צ מודה לרשב"ג:

(סב) אפי' הוא. כמ"ש כי היא כסותה לבדה כו' ואע"ג שאמרו שם קי"ד ב' ת"ר ואם איש עני כו' הא עשיר כו' ל"ד אלא שאינו צריך וכן במתני' לא פליג בין עני לעשיר רק היו לו שתים כו' וז"ש אבל כו':

(סג) כשמחזיר. עתוס' שם קט"ו א' ד"ה למה עד שלא יוכל לכפור. וע"כ מחזיר בעדים כו' דאל"כ הדק"ל:

(סד) שאל"כ. ע"ל סי' ע' ס"ג וסי' ע"ב:

(סה) ובלבד. כנ"ל סי' ע"ח:

(סו) אינו יכול. כת"ק כנ"ל סי"ח:

(סז) אם לא. דאל"כ כדק"ל למה חוזרין וממשכנין שלא יוכל ליפרע מאי אהני ליה כיון שא"י למכרו:

(סח) כשיגיע זמן כו'. כמ"ש ר"ת והרא"ש שם דסדור הוא בגבייה ואז אין מחזירין השאר אבל בתורת משכון אין מסדרין ומחזירין ואף לרמב"ם וש"ע לעיל סי"ז אין מסדרין רק מה שחשיב בברייתא וכמש"ל מדתני מחזיר את הכר ומחרישה והלא אלו צריך להניח לו וע"ש ברא"ש לכאורה כו' ובתוס' קי"ד א' ד"ה מה כו'.

(סט) אומרים ללוה הבא כו' ולא כו'. מדקא' נותנין לו שב"ד נותנין לו:

(ע) ואפי' כלי. מדאמרי' בערכין שם כ"ד א' ורבנן הנהו לאו כו' ותנן ב"מ קט"ז א' וצמד של כו' וכמ"ש בנ"י וטור ב' הרמ"ה דכלים שעושין אוכל נפש ל"ד אלא כלי אומנתו שהוא מרויח בהם ה"ה כלי של אוכל נפש דלא כפר"ת וכ"כ במ"מ וע"ש ושם:

(ליקוט) ואפי' כא"נ. ממה דפליגי רבנן בצמדו והוא כא"נ כמ"ש בב"מ קט"ז א' וכפירש"י ורמב"ם ורמב"ן וש"פ כנ"ל (ע"כ):

(עא) כבינוני שבעיר. כמו במשרה אשתו שלא יפחות כל שהוא שיעור בינוני כמ"ש שם בגמ' ושם בד"א בעני כו':

(עב) ושאר. ע' בב"מ קי"ג ב' תוס' ד"ה מטה:

(ליקוט) ושאר כו'. במתני' מטה מוצעת והיינו כמ"ש בפ"ב דשבת מטה מוצעת ובפ"ד דמנחות הציעה לו כו'. סה"ת שם ח"א בשם הראב"ד (ע"כ):

(עג) אע"פ שהם קטנים. דומיא דאשתו שחייב במזונותיה:

(עד) וכן אם היה. נלמד מהנ"ל:

(ליקוט) וכן אם היה ספק כו'. ג"כ לשון הרמב"ם והוא לאפוקי מהמתני' דשם י"ז ב' וכמש"ש י"ח א' הא מני ר"א היא כו' וכ' כ"מ אע"ג דסתם מתני' כר"א מ"מ סתם ואח"כ מחלוקת ואין ה' כסתם כמ"ש בפ"ד דיבמות (ע"כ):

(עה) אע"פ שאין לו. דכל אלו שמניחין בשביל החייהו כמ"ש שם בגמ':

(עו) אין אלו. גמ' שם:

(עז) ואפי' הוא ת"ח. וה"ה למקומות. כ"ז נלמד מס"ת:

(עח) אצ"ל שלא. כנ"ל בס' שקדם:

(עט) אלא אפי' כו' שאין לאשה כו' אפי'. דזיל בתר טעמא מ"ט אין נותנין לאשה משום דשעבוד שלה מדרבנן כמ"ש בכתובות מ"ז ב' תקנו מזונותיה כו' ושעבוד ב"ח דאוריית' ואמרי' בקדושין למ"ד דשעבודא לאו דאורייתא אין גובה מלקוחות וה"ה ממשועבד לב"ח כמ"ש הרשב"א בת' סי' אלף קכ"ב דבעל חוב ה"ה כמשועבדים כדמוכח בב"ק מ' ב' בשמעתא דשאלו בחזקת תם כו' ע"ש בת' ולקמן סי' ק"א ס"ד בהג"ה:

(פ) ואפי' הלך כו' אע"פ. אע"פ שמחוייב לשלם כמ"ש בכתובות ק"ז ב' מ"מ אין הבעל מחוייב לבע"ח כלום רק לאשתו והיא משלמת לבע"ח ומוציאין ממנו מדר"ן כמ"ש הרא"ש שם ס"ה וכן מוכח בגמ'שם ממאנת אין לה כו' ועמדה ומיאנה ואם איתא הרי כבר נתחייב לבע"ח וא"כ הדרא לדינא קמייתא דשעבוד שלה לאו דאורייתא:

(פא) ואם המלוה כו' ואם באו. דגם המלוה לאו דאורייתא כסוגיא דב"ב קע"ו א' ועסי' ק"ד סי"ג וצ"ע ועתוס' שם ובקדושין ועש"ך:

(פב) מיהו אם. שעדיין לא זכה הבעל בהם כמ"ש בכתובות מ"ז לפי פי' ר"ת שם בד"ה כתב ע"ש וברא"ש ומרדכי:

(פג) היה חייב כו'. כמ"ש בכתובות צ"ה א"ב השניה מהלוקח והראשונה מהשניה אע"ג דאין הראשונה יכולה לגבות מראשונה:

(פד) דהרי הכתובה והנדוניא. שם פ"א א' ולימא אח כו' ואי משום כתובה. ר"ל נדוניא כמ"ש שם מ"ז ב' וע"ש תוס' ד"ה וקבורתה כו' ע"ש:

(פה) (ליקוט) אין בע"ח כו'. עבה"ג ואע"ג דבב"ק ק"ב ב' אמרינן טעמא משום דכל המקדיש כו' ההוא דחויא בעלמא הוא ואליבא דבני מערבא ולא קי"ל כבני מערבא ועהג"א שם ד"ה ומהרי"ח כו' והרשב"א כ' דאף לבני מערבא ל"ד בהקדש דה"ה לכ"ד וטעמם ממ"ש בכתובות נ"ד א' אע"ג דתנן במתני' אלמא ל"ד בהקדש (ע"כ):

(פו) ולא מספרים. דחד טעמא אית להו כמ"ש בב"ק ק"ב ב' כמי שהקנה כו':

(פז) בד"א כו'. ירושלמי פ"א דקדושין אצל האחין שחלקו:

(ליקוט) בד"א כו'. לפי פי' הנ"י שם דעל בניהן אין שמין דלא מצי למימר כי שתקי אדעתא למתפס בשעת חלוקה דהא איהו גופיה ל"ל זכותא בגווייהו כדתנן המקדיש אין לו כו' וכ' הרי"ף ה"מ בגדי חול כו' ועסי' רפ"ז סס"א בהג"ה אבל רש"י והרא"ש שם כ' משום שמתבייש להביא לב"ד ולכן דוקא בגדי חול וז"ש וי"ח (ע"כ):

(פח) ויש חולקין. דל"ד לאחין דשם אף בשלהן שמין כ"ש מה שעל בניהן ולא אמרו רק משום בזיון להביאן לב"ד משא"כ בבגדי שבת ורגל משא"כ כאן דהטעם דנעשה כמי שהקנה מעיקרא כנ"ל אין חילוק וראיה מדאמרי' בס"פ נערה נ"ד א' כלתא דבי כו' ומ' אפי' בגדי שבת ורגל ומ' דלשמואל אין שמין ומדמי התם למעריך וב"ח ועא"ה סי' צ' סט"ו ועי' סי' רפ"ז ורפ"ח:

(פט) ואצ"ל אם. ירושלמי שם:

(צ) והוא כו' אבל. דמה שקנה אמרי' דשל שבת ויו"ט לא הקנה לה משא"כ שלה דאמרי' ביבמות ס"ו אם רצה הבעל כו' וכ"ש שאין בע"ח גובה ועבסה"ת ש"ו:

(ליקוט) אבל מה כו'. עהג"א פ"ו דכתובות ס"ד ד"ה פי' ר"מ כו' וכ"כ במרדכי שם וע"ש ושם ספ (ע"כ):

(צא) או ממה. דשוה למה שהכניסה לו כמ"ש בב"ב נ' א' וערשב"ם שם:

(צב) היא נאמנת כו'. כמ"ש בב"ב נ"ב א' אי אמידא לך כו':

(צג) אם הכניסה לו. דמעות להוצאה ניתנו וה"ה ברשות בעלה וכמ"ש בקדושין מ"ז א' ב' ע"ש:

(צד) וי"א דמ"מ. כנ"ל בסכ"ד:

(צה) ואפי'. ג"כ כנ"ל:

(צו) אין חילוק. נדרים ס"ו ב' מטלטלי כו' ש"מ אין מסדרין כו':

(צז) התנה. כמו ע"מ שלא תשמטני כמש"ל סי' ס"ז ס"ט:

(צח) אבל במה. נדרי' שם וכתובות פ"ב ב' שבא שמעון בן שטח כו':

(צט) ואפי' כתב. ב"ק י"א ב' מיניה כו' תוס' שם ד"ה אפי' א"נ כו'. מ' שזה הלשון איני משמע רק על אצטלא כו':

(ק) ואם אמר. כנ"ל:

(קא) וי"א שגם. מדמסדרין בכתובה כנ"ל וכתובה אינה כמלוה אם לא זקפן עליו כמ"ש לענין שביעית. גטין י"ח א':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---