אילת השחר/קידושין/יג/א
אלא לאו רצתה דאמרה אין לא רצתה דאישתיקה וכו'. מבואר דאע"ג דבכל קידושין ע"י אמירתו סגי דבזה שמקבלת כשאומר הרי את מקודשת חזינן דמתרצית משא"כ כאן דצריך עדיין אמירתה הן, מ"מ לא מקרי זה דע"י דיבורה נעשה הקידושין כמו בנתן הוא ואמרה היא, דבאמרה היא דאנו לוקחים אמירתה לגלות גם על הסכמת הבעל וע"ז לא מהני, אבל היכא שאת רצונו אנו יודעים וצריך אמירתה רק לגלות על רצונה בזה לא מקרי דהיא עושה הקידושין.
אתון דשמיע לכו חושו לה. מבואר ברשב"א ובר"ן דזה משום כבוד החכם, והיינו דרבינא הי' מתיר אותה ולא הי' חושש לקושיתו, אבל אתם תחושו לכבוד ר' הונא ברי' דר' יהושע, וצ"ל דאע"ג דר' הונא ברי' דר' יהושע הקשה קושיא ולא נפסק הלכה למעשה על פי קושיתו, מ"מ שייך בזה לחוש לכבודו, ומה דלא חש רבינא לכבודו, מבואר ברשב"א דלאנשי פומבדיתא אמר דהם צריכים לחוש לכבודו דהוא רבם אבל אחרים לא.
התם בדשדיך. דאז מקודשת והיינו משום מדקבילתי' אחילתי' כמש"כ רש"י לקמן דף נ"ב, ולשון הר"ן כאן דבדשדיך או דאמרה אין מקניא לגביה כי היכי דתתקדש בי', ומכאן מוכיחים דהנגזל מצי להקנות להגזלן אע"ג דאין יכול להקנות לאחר דאינו ברשותו. והנה לסברא זאת יש להסתפק מתי אנו אומרים דמחלה ומקנה לי', אם בהיותו בידו עדיין אין ראי' דמוחלת דהראי' היא רק בשעה שמקבלת לידה ממש, ואז הא לא יועיל הקנאתה לו כיון דאין בידו כבר ואיך יזכה בהדבר, ונצטרך לומר דמדקבלתי' הרי ראי' דלפני זה מחלה לו בעודו בידו הגזילה ואז קנה את הגזילה, ואם נימא כן יהי' ראי' דמהני מתנה כשזה ביד המקבל אפי' רק במחשבת הלב בלי שיהי' אומדנא דמוכח דלזה מתכוין, דהא אפי' אם מדקבלתי' יש ראי' דאחילתי' והוי כאומדנא דמוכח, מ"מ הא איך זה יעשה לדין דיבור על לפני זה אם צריך דיבור, דאע"פ דמכח אומדנא הוי כדיבור, מ"מ איך זה יעשה דין דיבור למפרע, לפמש"כ בקצוה"ח סי' י"ב דאפילו מחילה לא מהני בלב גרידא אלא היכא דיש אומדנא בלב כל אדם דאז הוי כדיבור, ולפי"ז כ"ש דלא יועיל נתינת מתנה אם לא הי' דיבור מפורש, או שנאמוד אז דלזה מכוין דאז יהי' לו דין דיבור ממש.
ויש לעיין דבמאירי נדרים דף ו' ע"ב כתב דבמתנה או מכר לא נתחדש דין ידות, משמע דאע"ג דאנו מבינים דרוצה ליתן מ"מ אין לזה החידוש דיד דהוי כדיבור, הרי דלא מהני בלי דיבור אע"ג דאנו מבינים דזה רצונו ליתן או למכור.
[ויש לעיין אם אח"כ משום איזה סיבה לא חלו הקידושין מי נימא דכבר זכה בהכסף ע"י דאחילתי' ויוכל לתבוע ממנה את הכסף בחזרה, או דהאומדנא היא דמוחלת ונותנת לו כדי שיהי' לו במה לקדשה, אבל אם הקידושין לא יחולו אינה רוצה למחול לו ותוכל לעכב הכסף לעצמה, ולכאורה יש לאמוד דעתה דמקנה רק להתקדש. וא"כ יש לעיין דהא האחרונים הוכיחו מב"ק דף ע' ע"ב דלא מהני כסף לקנות אא"כ אם לא יחול הקנין יוכל לתבוע הכסף בחזרה, ולהצד דהיא מוחלת לו על תנאי ואם לא יחולו הקידושין אינה מוחלת, א"כ גם בלי שתתקדש הכסף הוא שלה נמצא דלא נותן לה כלום, ולבר מן דין צ"ע לפי"מ שהוכיחו מהרמב"ם דצריך בקידושין כסף שתוכל ליהנות מזה, וכאן דבלי שתתקדש שייך לה הכסף מה היא נהנית ע"י הקידושין, ואולי סגי דהכסף הוא כזה שתוכל ליהנות, אבל לא צריך שע"י קבלת הכסף יתוסף לה הנאה ממה שאם לא קיבלה קידושין וצע"ק].
וכ"ז אם אופן הקידושין משום דהנגזל היינו האשה מקנה להאיש את הגזילה כמו שמשמע מהר"ן, אבל לפי"מ שרוצים האחרונים לומר [עיין בקוב"ש ב"ק מסי' י"ד והלאה] דבשעה שגזל קנה את הגזילה אלא דנתחייב בהשבה וכשפקע חיוב השבה ע"י מחילתה מועיל קנינו של אז, נמצא דשפיר יקנה בזמן שנתן לה כבר, דאע"פ שזה כעת בידו מהני קנינו שעשה בשעה שגזל וזה כפקדון אצלה ובזה מקדשה, לפי"ז א"צ לומר שמהני כאומדנא על הקנאה למפרע.
כך אין קרקע נקנית בפחות משו"פ. יש לעיין אם קרקע או מטלטלין דקי"ל דמה"ת מעות קונות אותם אם גם קרקע או מטלטל שוה פחות מפרוטה נקנית בכסף פרוטה בתור קנין כסף, דהא בתור לדידי שוי לי לא מהני אלא כגון ר' כהנא דבעי סודר ארישי', והר"ן בכלל מסופק אי מהני על פחות מפרוטה לדידי שוי לי, וא"כ מה דשייך שיועיל הפרוטה מחמת כסף הוא רק בתור מעשה קנין, ולהסמ"ע בחו"מ סי' ק"צ דס"ל דלא מהני כסף בתור מעשה קנין אא"כ נותן זה בתור שיווי הדבר או בתור התחלת פרעון של הדבר, ובאופן דהדבר הנקנה אינו שו"פ, נמצא דהיותר משוויו אינו בתור פרעון על הדבר ורק שייך שיצורף בתור מעשה קנין, ובזה הא להסמ"ע לא מהני.
תוד"ה כשם. ושמא י"ל דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה אלא נפקא לי' מויצאה חנם. יש לעיין דאפילו לא נלמד משדה דעפרון מ"מ בשלמא אם זה דין בהקידושין דלא מהני פחות מפרוטה שייך לומר דגם בקרקע זה כן, אבל הא אין זה מחמת דין בקידושין אלא דין בכסף דכסף היינו פרוטה, א"כ מאי שייך לומר דכמו קידושין כן קרקע, דהא מאותו טעם דלא מהני בקידושין דלא מקרי כסף לא מהני גם בכל הדברים, וכן קשה לאידך תירוצם דנקט הפשוט תחילה, ולמה זה פשוט יותר מזה כיון דהטעם הוא דכסף הוא רק שו"פ, וברשב"א כתב דבאשה גנאי לה להתקדש בפחות מפרוטה, וצ"ע דא"כ איך יש לדמות שדה לאשה כיון דזה טעם מיוחד באשה.
והי' משמע קצת כמו שמשמע מהתוס' לעיל (דף י"א בד"ה שכן) דלגבי כסף קובע אם לגבי זה זה חשוב, וכיון דיותר פשוט דלגבי אשה להתקדש אינה רוצה בפחות מפרוטה לכן אין ע"ז שם כסף לגבי קידושין אפילו אם כעת פשטה ידה וקיבלה קידושין פחות מפרוטה, אבל אפשר דלגבי דברים אחרים זה מקרי כסף לכן בא להשמיענו דגם לגבי קניית קרקע לא מקרי כסף, והיינו דגם לגבי שאר קניות אין חשוב לאדם פחות משו"פ, לכן לא יועיל אפילו ירצה להקנות ע"י פחות מפרוטה.
ובדרך זה יש להבין סברת ר' יוסף לעיל דף י"ב דהוי ס"ל דפרוטה כל דהו, דהיינו אם המטבע הפחותה היא פחות מא' משמונה באיסר ג"ז הוי כסף משום דכשיש מטבע יותר קטנה גם זה כבר חשוב בעיני האנשים [סברא זאת הוזכרה בחזו"א לעיל דף י"ב א'].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |