אילת השחר/גיטין/נד/א
באתרי' דרבי יהודה חמירא להו שביעית. ולפי"ז ר' יהודה יודה דבמקום אחר צריך לקנוס שביעית כמו לר' מאיר ואין ביניהם מחלוקת, וא"ש מה שפסק הרמב"ם כן דבשביעית גם בשוגג יעקור משום דחשודים על שביעית.
שילם חולין טמאין וכו' תשלומיו תשלומין. רש"י פי' דלפי מדה משלם לכן סגי אע"ג דהחולין כשנעשים תרומה שוים פחות, והתוס' חלקו ופירשו דצריך לתת לו חולין טמאין שאפי' אם יעשו תרומה יהיו שוים בדמי המקח כמו התרומה טהורה שאכל, ועי' בפנ"י דלהתוס' לא יתכפר בפחות מזה ולא רק דאינו יוצא בתשלומין לכהן, ועי' בגליון הש"ס פסחים דף ל"ב בהא דאמרינן בשוה ד' ואח"כ זוז א' דלא גרע מגזלן ומשלם ד' כדמעיקרא ולא מיבעיא לי', והקשה דהא עדיין איכא למיבעי דאי לפי מדה משלם לא יצטרך ליתן השאר דבר הראוי להיות קודש. ובחזו"א פסחים דף ל"ב מפרש כהפנ"י דהא גילתא תורה דהכפרה היא כפי ערך החיוב תשלומין לכל הפחות, ומבואר בדבריו דהתורה חשבה דכאילו גוזל התרומה [לא את בעל התרומה], ולכן חיוב תשלומין דתרומה לא גרע מגזל לחבירו, ואיה"נ דגם באוכל תרומת עצמו ג"כ צריך להפריש ארבעה זוזי כדמעיקרא, ואין החיוב כדמעיקרא מחמת שהפסיד לבעלים ד' מדין גזלן, אלא גם באוכל תרומת עצמו יהי' כן.
תוד"ה אכל. מ"מ במזיד אין תשלומיו תשלומין דאכל מידי דקפצי עליה זביני ומשלם מידי דלא קפצי עלי' זבינא. לכאורה מה שייך לקונסו דהא אין כדאי לו להפסיד חולין טמאין ששוים הרבה לתתם בתור תשלומי תרומה, שכן יצטרך אז ליתן הרבה כדי להשלים כנגד שיווי התרומה הטהורה.
בא"ד. דאכל מידי דקפצי עליה זבינא. דבריהם צ"ב דהנה כל גזלן למ"ד דאין שמין בב"ק דף י"א וצריך לתת דוקא שלימין ולא שבורין, ויתכן דגם סובין לא מהני דלא קפיץ עליה זביני, מ"מ לא מצינו קנס שיצטרך לשלם עוד פעם, ועי' בפנ"י שכתב דלרש"י אינו משלם לפי דמים אלא לפי מדה אע"פ שנפסד הכהן ולכן קנסו, אמנם גם לפירש"י צ"ע דכיון דכל מה דיש לקונסו עבור הפסד התרומה, א"כ למה קנסוהו לשלם עוד פעם ולא סגי להוסיף ההפרש בין שיווי דתרומה טמאה לתרומה טהורה.
אמנם מש"כ הפנ"י דלכן סגי בחולין טהורין אע"פ שעי"ז הם נעשין תרומה טמאה והם שוין פחות, מ"מ כיון דעשה בשוגג לא נעשה גזלן דלא גרע מאם טימא טהרותיו בידים דבשוגג פטור. וצ"ע דהא כשחייב עבור חוב זוז בודאי לא יפטר אם יתן באופן שכשיבוא ליד הנושה זה לא יהי' שוה מה שחייב לו, ולמה כאן יש בזה פרעון.
תוד"ה נפלו. פירוש דהוא קנוס ועומד הא כבר נתקלקלו פירותיו בשעת פציעה. הנה ודאי דכשנפצע א' מהן הוא מותר אע"ג דכולם עדיין שלימים, וכן בנטיעות כשתלש מקצת פירות אותן שנתלשו ואינן מחוברין הא בטלי אף שהשאר עדיין מחוברין, כ"כ החזו"א (ערלה סי' ג' סק"ב), והוכיח זה מזבחים (דף ע"ד ע"ב) דכשנפתחה חבית א' היא מותרת אע"ג דכולם עדיין סתומות, א"כ מה הוא הפסיד, דהא כל פעם שירצה לאכול יפצע אגוז ויאכלנו ויהי' מותר ואיזה קנס הוא נקנס, בשלמא אם כדי שיהי' מותר לאכלו הי' צריך לפצוע כולן ניחא דזהו קנס דכשרוצה קצת לאכול לא יהי' מותר רק אם יפצע כולם שבזה הם כבר מתקלקלין, אבל כיון דבכל פעם שיפצע א' יהי' מותר, בודאי אח"ז כשיפצע עוד מהנותר שוב יהי' מותר, שהרי ספק תערובתם הוא עם השאר שכבר נאכלו, ואדרבה אם לא נצטרפו אל אלה שכבר נאכלו א"כ הו"ל כמו נפל לים דאז לגמרי מותר אפי' אם בכלל לא הי' מאתיים, כמו שהביא בחזו"א שם בשם הרשב"א, א"כ לא יהי' לו שום קנס.
חזינן כאן חידוש גדול דהנה בנטיעות שילקוט שהן בטילין אין הכונה משום דיש מאתיים פירות נגד הפירות האלו, דהא אפשר דבנטיעה של ערלה יש יותר מסאה פירות ולהרבה עצים יש בכל אחד בהם רק סאה א', א"כ אין מאתים נגד הפירות של העץ של ערלה ואיך מותר [ודוחק לומר משום דאז הוי ספיקא דרבנן דאולי הנטיעת ערלה היא שיש לה סאה א'], וע"כ דאזלינן בתר נטיעות ואע"ג דהאיסור אינו בעצם הנטיעות אלא בפירות, מ"מ כיון שיש מאתיים עצים שבהם פירות המותרין וא' שפירותיו אסורים בטל דין העץ שפירותיו אסורין לגבי יתר העצים שפירותיהם מותרים וצ"ע.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |