אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/ראש השנה/לב

יום רביעי ו כסלו תשפ"ב - מסכת ראש השנה דף לב

הנחת ספרי נביאים וכתובים זה על גב זה

הזכרת פסוקי כתובים קודם לפסוקי נביאים בתפילת ראש השנה

במשנה במסכת ראש השנה (לב.) מבואר סדר הזכרת פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה: אין פוחתין מעשרה מלכויות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות... מתחיל בתורה ומשלים בנביא. רבי יוסי אומר, אם השלים בתורה, יצא, ע"כ. מבואר במשנה שצריך לומר שלשה פסוקים מן התורה, שלשה מן הנביאים ושלשה מן הכתובים, ועוד פסוק אחד מן התורה. ומתחיל בפסוקי התורה ומסיים בשל הנביא, והיינו שפסוקי הכתובים נאמרים בין פסוקי התורה לפסוקי הנביאים. ולדעת רבי יוסי [כמבואר בגמרא] משלים לכתחילה בפסוק מן התורה, ואם השלים בנביא יצא.

והקשו התוספות (ד"ה מתחיל): ואם תאמר, דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיף מכתובים, כדאמר (מגילה לא.) כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, והכא קאמר קראי דכתיבי בכתובי ברישא והדר בנביאי. דהיינו שהתוספות מקשים שמכך שמזכיר תחילה פסוקי התורה ואחר כך פסוקי הכתובים ולבסוף פסוקי הנביאים, משמע שהכתובים יש להם מעלה בקדושתם על פני הנביאים. ודבר זה נסתר לכאורה מהמבואר בגמרא במגילה, ששם מביאה הגמרא את הדברים בסדר אחר, תורה תחילה ואחר כך נביאים ורק לבסוף את הכתובים.

ומיישבים התוספות: ויש לומר, משום דקראי דתהילים משלי ואיוב קדמו לנביאים, ע"כ. דהיינו שמיישבים התוספות שאכן ככלל הנביאים עדיפים על הכתובים, אלא שכאן הפסוקים הם מתהילים, וכיון שתהילים, משלי ואיוב קדמו לנביאים, לכן הם נאמרים קודם הנביאים.

יישוב הריטב"א שיש מעלה בהשלמה על פני קדימת הקריאה

והריטב"א יישב עיקר הקושיה באופן אחר. לדבריו, אכן הנביאים קדושים יותר מהכתובים, ומה שמקדימים לקרוא את פסוקי הכתובים קודם פסוקי הנביאים, זה גופא מעלת הנביא שמשלימים בו. והיינו שאף שבדרך כלל סדר הדברים מעיד על סדר חשיבותם, שונה בכך הדבר האחרון שיש בו מעלה עצמית בעצם היותו ה'משלים'.

אלא שמעיר הריטב"א, שלפי זה כשנבוא לדון בדעתו של רבי יוסי, הסובר שיש להשלים בפסוק נוסף מן התורה, נמצא שניטלה מפסוקי הנביא מעלת ה'משלים', ומעתה היה צריך להשתנות הסדר כולו, והיה ראוי שיקראו את פסוקי התורה תחילה, אחר כך פסוקי הנביא, אחר כך פסוקי הכתובים ולבסוף פסוק אחד של תורה. ומאחר שאין כן המנהג אלא ה"מנהג פשוט בכל ישראל להקדים כתובים לנביאים", אם כן חוזרת למקומה קושיית התוספות - כיצד מקדימים כתובים לנביאים, היפך מה שנראה בשאר מקומות שמקדימים דברי נביאים לדברי כתובים. וכן הביא הרמב"ן בשם רב האי גאון שכך היא מסורת בידם להקדים כתובים לנביאים בתפילת ר"ה. ובר"ן (ר"ה ט. מדפה"ר) נקט מסברא שלא מצינו שנחלק רבי יוסי על תנא קמא אלא לגבי השלמה ולא בסדר שאר הפסוקים. ועוד הביא שבתוספתא (ר"ה פ"ב ה"י) איתא: כדברי רבי יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה, ומשמע שהוא מודה לתנא קמא שהכתובים באמצע, ולא פליג אלא דבעינן התחלה והשלמה בשל תורה.

ראיית התוספות ישנים מדין הנחה ומו"מ בדבריו לענין הנחת נביאים ע"ג תהילים

ובתוספות ישנים הקשה אף הוא כקושיית התוספות, והוסיף להביא ראיה לכך שבכל התלמוד נביאים חשובים טפי מכתובים, מדברי הגמרא בבבא בתרא (טו.) העוסקת בקדושת הספרים לגבי הנחת ספר אחד על גבי ספר אחר. וכך אומרת שם הגמרא [כפי שמצטט התוספות ישנים]: כיצד מסדרין. ספרי תורה על גבי נביאים, ונביאים על גבי כתובים. הרי להדיא שנביאים קדושים יותר מכתובים ולכן יש להניח את ספרי הנביאים על גבי הכתובים ולא להיפך.

וכך גם מוסיף התוספות ישנים את נידון זה כחלק מתשובתו: ויש לומר, דהני פסוקים כתובין בתהילים ובמשלי ובאיוב שנכתבו קודם הנביאים, וגם נאמרו ברוח הקודש, ויש בהם דברי קדושה כל כך כמו בנביאים, ואסור להניחן עליו, עכ"ל. דהיינו שכתובים אלו - תהילים, משלי ואיוב - קדושתם יתירה על קדושת שאר הכתובים, בכך שנכתבו קודם הנביאים, ונאמרו ברוח הקודש ויש בהם דברי קדושה כל כך כמו בנביאים, ולכן מקדימים את אמירת פסוקי הכתובים מתהילים קודם אמירת פסוקי הנביאים. והוא הדין לענין הנחת ספר על גבי ספר, שלמרות שמבואר בגמרא בבבא בתרא שמסדרין נביאים על גבי כתובים, אין הכוונה לתהילים משלי ואיוב, ש"אסור להניחן עליו".

אלא שיש להעיר על דברי התוספות ישנים, כי מחד הוא בא לבאר את הדין האמור במשנה שהכתובים 'קודמים' לנביאים, ומשמע מזה שיש בהם קדושה יתירה על הנביאים, ולפי זה יהיה ביאור דבריו 'אסור להניחן עליו' - שאפילו ספרי נביאים אסור להניח על גבי תהילים, משלי ואיוב. ומאידך, כתב התוספות ישנים ש"יש בהם קדושה כל כך כמו בנביאים" ומזה משמע שהם שווים בקדושת לנביאים אך לא יתרים עליהם. וצריך לומר, שאכן קדושת הכתובים הללו שווה לקדושת הנביאים, ומה שכתב התוספות ישנים ש"אסור להניחן עליו" היינו שאסור להניח כתובים אחרים על גבי כתובים אלו, אך לענין נביאים יהיה דינם שווה ויוכלו להניח זה על גב זה. ומכל מקום אין בכך סתירה למה שמבואר במשנה שמקדים וקורא פסוקי הנביאים קודם, כי כיון שקדושתם שווה יש להקדים את הפסוקים שנאמרו תחילה, ופסוקים אלו נאמרו קודם הנביאים.

מחלוקת הראשונים בדין הנחת נביאים על גבי כתובים ולהיפך

ובעיקר מה שהביא התוספות ישנים ראיה לחילוק הקדושה בין נביאים לכתובים מדברי הגמרא בסידור הספרים זה על גב זה. הנה בדבריו הוא מציין למה שכתוב "בשילהי פ"ק דבבא בתרא, כיצד מסדרין, ספרי תורה ע"ג נביאים, ונביאים על גבי כתובים". אלא שדבריו תמוהים, כי לפנינו בגמרא לא מופיעה כלל מימרא זו.

יתירה מכך, הריטב"א מביא את יישובו של ר"י בעל התוספות על הקושיה, אותה הוא מבסס על דברים דומים המופיעים בגמרא במסכת מגילה (כז.). שם איתא: מניחין ספרי תורה על גבי תורה, ותורה על גבי חומשין, וחומשין על גבי נביאים וכתובים. אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא חומשין על גבי תורה, ע"כ. ומדקדק ר"י ממה שלא הפרישה הגמרא בסדר ההנחה בין נביאים לכתובים, אלא הזכירתם יחד "מניחים תורה על גבי נביאים וכתובים, ולא נביאים וכתובים על גבי תורה", ש"ודאי נביאים וכתובים שווים בקדושתן". הרי שלא זו בלבד שלא מצאנו בדברי הגמרא כפי שמזכיר התוספות ישנים, אלא אף מצאנו בסוגיית הגמרא במקום אחר העוסקת אף היא בדין הנחת הספרים זה על גבי זה, ושם משמע להדיא שאין כל חילוק בקדושה בין נביאים לכתובים.

ור"י משלים את תשובתו, שאף שלענין סדר כתיבתם מבואר בגמרא שיש להקדים את כתיבת הנביאים קודם כתיבת הכתובים [עי"ש הטעם], מכל מקום כשאומר אותם בתפילה, אומר אותם כסדר שנאמרו הפסוקים [- דהיינו כיישוב התוספות שתהילים נאמרו קודם הנביאים]. ועוד מוסיף הריטב"א בשם רבו, שכיון שאין העם חושבין שיש קדושה גדולה בכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים, ולא נאמר בהם שהם דברי ה' כמו שנאמר בנביאים. משום כך חששו שיבואו לזלזל בקדושתן, ולכך תקנו שיאמרום תחילה כדי להראות שכולן נאמרו ברוח הקודש.

ומכל מקום למדנו מדברי הריטב"א שאם אכן קדושת הנביאים והכתובים שווה, ממילא יש טעם להקדים את התהילים לפני הנביאים כיון שפסוקים אלו נאמרו קודם. וזה כדרך שביארנו בדברי התוספות ישנים, שאכן קדושת הנביאים והכתובים שווה כי יש בכתובים "דברי קדושה כל כך כמו בנביאים", ומכל מקום תיקנו להקדים קריאת הכתובים קודם הנביאים כסדר אמירת הפסוקים בתחילה.

וכפי שהביא הריטב"א בדעת ר"י שאין איסור להניח נביאים וכתובים זה על גבי זה, כן כתבו התוספות (ב"ב יג: ד"ה רבי): דלא אשכחן שיהא אסור להניח אלא נביאים וכתובים על גבי תורה, אבל נביאים על גבי כתובים או איפכא לא. וכ"כ הר"ן במגילה (ח: מדפה"ר) שמלשון הגמרא חומשין ע"ג כתובים ונביאים אבל לא כתובים ונביאים ע"ג חומשין, משמע שנביאים וכתובים לענין הנחה, כי הדדי ניהו, מדלא קתני בהו מניחין ואין מניחין. וכ"כ המאירי (מגילה כז.).

קושיית המגן אברהם בסתירת דברי הר"ן בחומרת קדושת נביאים על כתובים

ובשולחן ערוך (יו"ד סימן רפב סי"ט) פסק: מותר להניח ספר תורה על ספר תורה, ומניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים. אבל אין מניחין נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה. והרמ"א הוסיף: אבל כתובים על גבי נביאים או איפכא שרי. ומקור דבריו מבית יוסף בשם הר"ן בשם תוספות פ"ק דבבא בתרא, הלא הם דברי התוספות והר"ן הנזכרים.

ובמגן אברהם (סימן קנג סק"ב) לגבי דין קניית ספר מדמי ספר אחר, כתב עפ"ד דברי הרמ"א בשם הר"ן והתוספות, שהוא הדין לענין מקח שמותר לקנות נביאים בדמי כתובים או להיפך, כיון שקדושתם שווה. ותמה המגן אברהם שסתר הר"ן משנתו, כי בר"ן בראש השנה (ט. מדפה"ר) הקשה אף הוא כקושיית הראשונים, מדוע מקדימים אמירת פסוקי כתובים לפסוקי נביאים בתפילת ראש השנה. וביאר, שעושין כן משום מעלין בקודש ולא מורידין, ולכן מתחיל בתורה דהתחלה מעליא היא, ואחר כך מקדים קריאת הכתובים לפני הנביאים, כדי שיהיה אחר כך 'מעלין בקודש'. הרי מבואר להדיא בדבריו שיש קדושה לנביאים על פני הכתובים, ויש בכך משום מעלין בקודש.

ואף שאפשר לומר שאכן קדושת נביאים יש בה חומרא על פני קדושת כתובים, אלא שלא די בתוספת קדושה זו כדי לאסור הנחת זה על גב זה או מכירת זה לצורך קניית זה. מכל מקום זה דוחק, שהרי אפילו ספרים שווים זה לזה היה צד בגמרא לאסור הנחתם זה על גב זה, וכל הטעם שהתירו הוא משום דלא אפשר, וממילא במקום שיש הפרש בקדושה - אף אם הפרש מועט - היה ראוי לאסור הנחתם זה על גב זה. ולכן מסיק המגן אברהם: משמע דר"ן במגילה הדר ביה ממה שכתב במסכת ר"ה, וסבירא ליה דכי הדדי נינהו. ובביאור סוגיית הגמרא בראש השנה, מציע המגן אברהם שיבאר הר"ן את הסוגיא כדרך שביארו הראשונים, שאף ששווים הם מכל מקום הקדימו את הכתובים תחילה, לפי שדוד אמרם קודם הנביאים.

ביישוב הסתירה בדברי הר"ן, כתב החתם סופר (ב"ב יג: ד"ה תורה) שיש לחלק בין 'אמירה', שאז ראוי להקדם אמירת דברי נבואה לדברי כתובים שלא נאמרו בנבואה אלא רק ברוח הקודש. ובין 'הנחה', שבה אין טעם להעדיף קדושת נביאים על פני קדושת הכתובים. שהרי איסור ההנחה על גבי ספר הוא מחמת קדושת הגויל, וקדושת הגויל נעשית ע"י שמות הקדושים ודברים הקדושים שנכתבו בו, ובזה אין חילוק בין נביאים לכתובים, שבשניהם נכתבים שמות הקדושים ודברים קדושים. ומה שגויל של ספר תורה קדוש טפי גם לענין הנחה, לפי שיש בו קיום מצות עשה של "ועתה כתבו לכם". ועוד, שראוי לקרות בו בציבור.

ביאור מרן הגר"ח בחילוק שבין נביאים וכתובים

ובחידושי הגרי"ז (סטענסיל, מנחות ל.) הביא בשם מרן הגר"ח, לבאר החילוק שבין נביאים לכתובים. שהרי לכאורה קדושתן שווה כמבואר בראשונים שמניחין אותן זה על גב זה, ואם כן במה הם חלוקים לקרות זה נביאים וזה כתובים [והיינו כסברת המג"א ודלא כסברת החתם סופר, שאין ראיה מהנחתם זו על גב זו, שאין בהם חילוק קדושה].

וביאר הגר"ח, שנביאים היינו שנאמר לנביא הנבואה שיאמרה בעל פה, ואחר כך היה הנביא כותב נבואתו שנאמרה לו בעל פה. משא"כ בכתובים נאמר לנביא שיכתוב את הנבואה, ואחר כך יקרא נבואה זו מתוך הכתב. וכמו שמצינו בירמיהו שנאמרו לו שתי נבואות, אחת בעל פה, ואחת נאמר לו שיכתבנה על הספר בדיו ויקרא אותה מתוך הכתב. ומשום כך נקראו 'כתובים' - שכך דינן להיאמר מתוך הכתב.