ריטב"א/ראש השנה/לב/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מתני' סדר ברכות אומר אבות וגבורות וכו'. פי' קתני הא לאשמעינן שאין משנין בהם כולם אע"פ שמוסיפין בשאר התפלה וא"כ זה שנהגו לומר זכרנו ומי כמוך וכו' הוא טעות שהרי אמרו לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות אבל במס' סופרים נמצא סעד למנהגנו שכך אמר שם כשם שחתימתן של ר"ה וי"ה [משונה] משאר ימים כך תפלתן משונה ואין אומרים זכרנו ומי כמוך בג' ראשונות אלא בשני ימים טובים של ר"ה וי"ה (ואפילו) [ואף באלו] בקושי התירו ואם חל ר"ה בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה שבת בגבולין ע"כ ולפי זה יש לי לומר לפי שטתנו דמתניתין קתני מ"ש בחיוב ולומר דאומר ג' ראשונות ושלשה אחרונות כדרכו ואינו צריך יותר שאין זכרנו ומי כמוך מעכבין ולפי שהיו נוהגין לאומרן הוצרך התנא לומר כך ומ"מ מודה תנא שאם בא לאומרן אין מוחין בו שאע"פ שאין אדם שואל צרכיו בג' ראשונות בכאן שהוא [ר"ה] וי"ה התירו לשאול צרכי רבים אבל לא בשאר ימים ופשוט הוא שאם לא אמר שאין מחזירין אותו אבל אם אמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש מחזירין אותו. ועוד נהגו לומר ובכן ובכן ובג' אחרונות ובספר החיים ולא מצינו לו עיקר אף במס' סופרים ואעפ"כ אין מבטלין מנהג בזה ויחידי החכמים אין אומרים אותן בתפלתן והא ודאי צריך ליזהר שלא לפחות מנוסח הברכות כלום ואין אומר זכרנו עד שיאמר מלך עוזר ומושיע ומגן שלא לפחות מנוסח הברכה ואם פיחת חוזר לראש כדין הטועה בג' ראשונות. עוד נהגו שהיחידים שוחחין בתפלתן בר"ה ולא ידענו טעם דבר זה שהרי אמרו חכמים שאין שוחחין אלא באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף ואומר רבינו נרו בשם רבינו ז"ל דמשום דאמרינן התם דמלך כיון שהתחיל לשוח בתחלת ברכה ראשונה שוב אינו זוקף וטעמא משום דמלך נידון בכל יום כדכתיב לעשות משפט עבדו דבר יום ביומו ה"נ שהוא יום הדין אנו שוהין כמותו בכל התפלה וכך היה נוהג הרב ז"ל אבל דעת מורי נרו שאין לשוח אלא במה שהוסיפו מפני הדין דהיינו מלכיות זכרונות ושופרות ובתפלה וקראי בלחוד ולא בברכות. עוד י"ל דהא דקתני אומר אבות וגבורות וכו' אתא לאשמעינן שאין ש"ץ מוציא י"ח בתפלת ר"ה אף למי שמתפלל אא"כ עומד שם מראש התפלה ועד סופה:
ר"ע וכו'. והלכה כר"ע והכי נקטי':
ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. נקט ליה מטעמא דכתיבנא באבות וגבורות:
מתני' אין פוחתין וכו'. פי' ג' פסוקים מלכיות חד מדאוריתא וחד דכתובים וחד נביאים וכן בזכרונות וכן בשופרות ובודאי דלא פליגי ר"י אלא בדיעבד והכי מוכח לישנא דר"י והיינו דקי"ל כריב"נ ואפ"ה מהדרינן בגמרא בתר עשרה פסוקי משמע דבעינן להו לכתחילה אף לר"י ותנא דבריתא דאמר ריב"נ אומר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר ג' יצא פליג אתנא דמתניתין ולית הלכתא כוותיה וזה דעת הרי"ף בודאי בין לת"ק בין לר"י אין פוחתין הוא דקאמר אבל אם רצה להוסיף מוסיף אע"פ שאמר בגמרא הני עשרה כנגד מי כנגד עשרה מאמרות היינו כדי שלא לפחות מהן וכן אמר במגלה לענין שאין קורין פחות מעשרה פסוקים ?בבו"ה הני י' כנגד מי והיינו שלא לפחות ואם רצה להוסיף מוסיף וכן הדין בזה ושלא כדעת מקצת המפרשים ז"ל שאמרו שאין פוחתין ואין מוסיפין עליהן:
ר' יוסי וכו'. פרישנן בגמרא דהכי קתני ומשלים בתורה ואם השלים בנביא יצא וכדתניא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה הרי זה זריז ומשובח והלכתא כוותיה וי"א דלר' יוסי אינו מתחיל בתורה אלא שמסיים בפסוקים של תורה וא"כ בג' של תורה סגי ליה ואלו אנו מהדרינן בתר ד' פסוקי תורה במלכיות וא"ר יוסי דשמע ישראל מלכות היא אלא ודאי דנראין דברים כפשוטן דר' יוסי מודה לת"ק דמתחיל בתורה ואומר ג' פסוקי תורה לכתחילה אלא שמוסיף עליו שמשלים ג"כ בתורה לומר פסוק אחד כמו שכתכנו וכך שנויה בתוס' בפי' המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. והוי יודע דלדברי ר' יהודה שהיה מקדים כתובים לנביאים אפשר שהיה מפני כבוד הנביא להשלים בו אבל בדברי ר' יוסי דק"ל כוותיה לא ידענו איזה מהם ראוי להקדים והגאונים נסתפקו בדבר ומנהג פשוט בכל ישראל להקדים כתובים לנביאים ובודאי שבמס' סופרים יש סעד למנהגנו שאמר בענין ט' באב שקורין ד' פסוקים של ירמיה המאוס מאסת ואע"פ שבכל מקום דברי קדושה קודמין לדברי קבלה בכאן אינו כן ע"כ הרי שאמר להקדים כתובים לנביאים בכ"מ חוץ מט' באב לפי שפסוקי ירמיה הם עקר בחרבן הבית והיה שם לפיכך מקדמין אותם משאר ימים וזה תימא שהרי לגבי סדר כתיבתן הקדימו נביאים לכתובים כדאיתא (בב"ק) [בב"ב] פ"א וגם בכל מקום מזכירין אותם תחילה בתלמוד וכאן אמר נגד תורה נביאים וכתובים ור"י בעל התוס' כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן שהרי כשהקפידו בספרי הקדש (כסדר) במס' מגלה בסדר הנחתן לא הפרישו בין נביאים וכתובים אלא שאמרום ביחד מניחין תורה ע"ג נביאים וכתובים ולא נביאים וכתובים ע"ג תורה וכן לענין דמיהן כדאיתא פ' בני העיר אלא שבסדר כתיבתן אמרו לכתוב נביאים תחלה מפני שכן סדר הראוי שהרי מקצת נביאים קדמו לכתובים ואין מחלקין בין נביאים וכתובים תחלה ומפני זה מזכירין נביאים [וכתובים] בכל מקום אבל כשאומר בתפלה וכיוצא פסוקים [אומר כסדר אותן] שאמרו אותם פסוקים וגם מפני שאין חושבין קדושה גדולה בכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים ולא נאמר בהם שהם דברי ה' כמ"ש בנביאים וכדי שלא יזלזלו בקדושתן ולהראות שכולן ברוח הקודש תקנו לאומרם תחלה וזה נכון מפי רבינו נרו:
גמ' הלכה כר"י. כתב הרי"ף ואסיקנא בסוף פרקין א"ר חננאל כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך נראה מדברי רבינו ז"ל דהא דרב חננאל אפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות היא ולא פליג אדר"י ב"נ כלל אלא פרושי מפרש מימריה דהא דקאמר ריב"נ שאם אמר ג' מכולן א' של תורה וכו' יצא כדאסיקנא בגמרא שעדיין יש להקל בדבריו למי שאינו בקי בפסוקים שאפילו לא הזכיר הפסוקים כלל אלא שאמר במלכיות ותמלוך עליהם וכו' ככתוב בתורתך וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב ע"י עבדיך הנביאים יצא שהרי יש כאן הוכחה לפסוק א' של תורה ולפסוק א' של נביאים ולאחד של כתובים כאלו הזכיר הכתובים וכן בזכרונות וכן בשופרות והא ודאי לא אתיא לרבנן דבעו עשרה פסוקים דמלכיות ועשרה דזכרונות ועשרה דשופרות ולא לריב"נ למאי דקס"ד דבעי ט' בכל חד מניהו דהא כי אדכר כמ"ש בתורתך בלחוד ליכא הוכחה לג' פסוקי תורה וכן באידך ואתיא שפיר הא דאמרינן בשילהי פרקין גבי הא דפסקינן הלכה כר"ג בברכות דר"ה וי"ה של יובל שש"ץ מוציא את הבקי מ"ש הכי אלימא משום דנפישי בהו קראי והא"ר חננאל כיון שאמר ובתורתך כתוב שוב אינו צריך פי' וכיון דכך הא ודאי עדיפא ליה למעבד אפי' לכתחילה כדרב חננאל מדלפיק ליה ש"ץ דתפלה ע"י עצמו עדיפא בכל דוכתא כ"ש שאנחנו מבטלין תפלת צבור לגמרי ופריק משום דאוושא מלתא פי' שהתפלה ארוכה מאד והעם מרימין קול ואינן מכוונין וכיון דא"ר חננאל דבהני קראי דמלכיות זכרונות ושופרות דהוי חובה אינו צריך להזכירם בפי' כ"ש בפסוקי מוספין שאינו צריך להזכירם כלל בשום מקום אלא שיאמר כמ"ש בתורתך ולפיכך נהגו כל הארצות הללו שלא להזכיר פסוקי מוסף אלא בתפלות שבת ור"ח דרגילין בהו ולא אתו למטעי אבל בר"ה וי"ה וג' רגלים דאתו למטעי אין מזכירין אותן וכ"כ כל הגאונים אבל רש"י ז"ל משמע ליה דהא דרב חננאל לא הוי בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות דא"כ פליגא אדריב"נ דבעי ג' ג' מיהת ואנן קי"ל כריב"נ ופי' הוא ז"ל דהא דרב חננאל בקראי דמוספין הוא בלחוד והכי אמרינן מ"ט אלימא משום דנפישא קראי דמוספין דר"ה ודר"ה וקראי מלכיות וזכרונות ושופרות והאי אי בעי לא אמר קראי דמוספין כלל דהא אמר רב חננאל כיון שאמר בקרבנות דמוספין נעשה ונקריב לפניך כמ"ש בתורתך שוב אינו צריך לומר פסוקים ופריק אלא משום דאוושא להו ברכות והא פירושי לא נהיר חדא דא"כ אדמפריק ליה משום דאוושא ברכות לימא ליה דאכתי נפישי ברכות נצטריך להזכיר ג' ג' מכולן ודילמא אתי למטעי בהו ועוד דהא דרב חננאל סתמא הוא ומהיכן מוכח דמשום קראי דמוספין בלחוד הוא ועוד דהא קושיא מעיקרא הוי על תפלת ר"ה וי"ה דיובל ובתפלת י"ה דיובל ליכא קראי דמוספין בתקיעות שהרי לא הי' אומר ברכות של מלכיות זכרונות ושופרות במוסף אלא בתפלת יוצר שהזריזין מקדימין למצות ומהשמד ואילך הוא שתקנום במוסף כדלקמן ובשעת היובל אין שמד ומן התימא הגדול על דברי התוס' ז"ל שכתבו דהא דרב חננאל אתאמרה אפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בלחוד אבל פסוקי מוספין צריך להזכירם וזה תימא גדול האיך עושין את העיקר טפל ואת הטפל עיקר והיכן הוזכר בתלמוד שיאמ' אדם פסוקים במוסף כלל הרי לא הוזכר במשנה ובתלמוד ובספרא ובספרי ואלו תפלת המוספין אינו אלא שיאמר השיבנו לירושלם עירך ולציון בית מקדשך ונעשה לפניך מוסף היום הזה וכן אמר בירושלמי פ' תפלת השחר אפילו לא אמר אלא ונעשה חובתינו בתמידי יום וקרבן מוסף יוצא אלא ודאי עיקר הפי' כשיטת הגאונים והרי"ף דהא דרב חננאל בקראי דמלכיות זכרונות ושופרות וכ"ש בקראי דמוספין שבכל מקום אינם מזכירם כלל אם ירצה וכמו שנהגו אלא אומר ונעשה לפניך תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן את מוספי יום הזכרון הזה שהרי יש בו מוסף היום ומוסף ר"ח כדכתיב מלבד *[עולת] החדש ומנחתה וכל קרבן החדש מקריבין בו ואפילו שעיר וכן אמר בתוס' דשבועות בפירוש שמקריבין בר"ה ב' שעירים לכפר ומ"מ אינו מזכיר בפירוש את מוסף יום ראש חדש הזה אלא שאומר מוספי יום הזכרון הזה כשם שאינו מזכירו בתפלה אלא שאומר זכרון א' ועולה לכאן ולכאן ובירושלמי אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה אינו צריך להזכיר של ר"ח חד בר נש עבר קומי תיבותא ולא אדכר דירחא וקלסוהו ובגמרא דילן בעירובין אמר רבא כי הוינן בי רב הונא אבעיא לן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה כיון שחלוקין במוספין אמרינן או דילמא אומר זכרון א' ועולה לכאן ולכאן ומסקנא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן ואיכא מרבנן ז"ל מאן דפריש דהיינו מאי דאמרינן התם בפ"ק דמכילתין איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זהו ר"ה שפי' שאין החדש נזכר בתפלת ר"ה אלא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן וזה אינו דהא פלוגתא דאמוראי הוא בעירובין והאיך נזכר בפסוק זה ולא למדוהו משם ולא הקשו ממנו למי שאומר שמזכיר של ר"ח וכן פי' בו אחרים שאין שעיר דר"ח קרב בר"ה שהרי כתוב מלבד עולת החדש ולא אמר מלבד חטאת החדש (מ"ש) [כמ"ש] מלבד חטאת הכפורים וזה אינו שהרי מפורש בתוספתא שמקריבין בר"ה ב' שעירים לכפר ומה שהוקשה להם מן הכתוב אינו כלום שהרי אף בי"ה יש להקשות למה אמר הכתוב מלבד חטאת הכפורים ולא אמר מלבד עולת הכפורים שהרי יש באחרי מות איל אחד לעולה שהוא יותר על המוספין האמורין בפ' פנחס וכן (בי"ה) [ביום הבכורים] לא אמר הכתוב במה שאמר שם בפ' פנחס שהוא מלבד מ"ש בו בפ' מועדות והקרבתם על הלחם אבל טעם כולם לפי שדבר ידוע שכל מה שמחייב הכתוב בפ' פנחס הוא מלבד מ"ש במקום אחר שלא בא לספר כולם ולא הוצרך הכתוב לומר מלבד אלא במה שהוא כדי לטעות בו כמו בחטאת הכפורים כי מפני שבכאן מצוה לעשות שעיר לחטאת ושם באחרי מות צוה ג"כ על שעיר לחטאת היה במשמע שהכל שעיר אחד לכך הוצרך לומר מלבד חטאת הכפורים שאותו שעיר שנאמר באחרי מות הוא שעיר הפנימי וזה שנזכר כאן הוא שעיר הנעשה בחוץ כשאר שעירי מוסיפין שמוזכר בפ"ב דשבועות על מה הן מכפרין אבל בעולת הכפורים שבפ' אחרי מות אינה כדי לטעות שתהי' מכלל הכפורים שנזכר בפ' פנחס ולפיכך לא אמר מלבד עולת הכפורים וכן ביום הבכורים אין בו כדי לטעות שיהו הקרבנות שבפ' מועדות בכלל שהרי הוזכר שם והקרבתם על הלחם שהם בגלל הלחם וחובה לו ואלו הקרבנות שבפ' פנחס אינן תלוין בהם אלא שהם מוספין לחובת היום וע"כ לא הוצרך שם לומר מלבד וכן ביום ר"ה הוצרך לומר מלבד עולת החדש מפני שהוא כדי לטעות שכיון שהחג הוא בר"ח שיהיו אלו הקרבנות במקום מוספי שאר החדשים ולפיכך הוצרך לפרש שהן מוספין עליהן ולא הוצרך לומר מלבד חטאת החדש שכיון שאמר מלבד עולת החדש נודע הדבר שאין אלו הקרבנות במקום מוספי ר"ח אלא מוספין עליהן ויש במשמע שהם מלבד עולת וחטאת החדש וזה ברור אבל פי' שהחדש מתכסה בו שהירח אינה נראית בו כבשאר החגים והירח נקרא חדש ע"ש חדושה וכסה לשון כסוי לפי שכתוב בה"א א"נ הפי' שהחדש מזדמן ונקבע בו מלשון ליום הכסה יבא ביתו שפי' לזמן כך וכך וזהו לשון הכתוב תקעו בחדש שופר כלומר בר"ח ובאיזה ר"ח בכסה ליום חגנו כלומר בר"ח שבא בזמן יום חגנו וזהו ר"ה ונכון הוא:
מתני' אין מזכירין וכו'. פי' לפורעניות דישראל אבל דאו"ה מזכיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |