שדי חמד - פאת השדה/כללים/ב/לח
|
< הקודם · הבא > |
בזוי מצוה. דאסור. כתב הרב חיי אדם (בכלל ס"ח אות ב') דמשמע מדברי רש"י בשבת (דף כ"ב) דמאי דדרשינן מושפך וכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו הוא דרשה גמורה מדאורייתא ועלה אמרינן בש"ס אבוהון דכולהו דם דילפינן מכיסוי לכל המצות שלא תהיינה בזויות עליו ודבר זה היה פשוט בעיני כדאמר רב חיי אדם וכן כתב הגאון שאגת אריה בסי' מ' כמו שכתב בשמו ידידי הרה"ג אבד"ק טראבלוס יצ"ו בספרו לב שומע במערכה זו. אך עתה ראיתי בס' חדש אבן שתיה לידידי הגאון אבד"ק לוצין יצ"ו בחלק אורח חיים סי' כ"ו (דף ל"ב ע"ב בד"ה וכן כתב רש"י במנחות) שכתב שהפוסקים מסתפקים אם איסור בזוי מצוה הוא מדאורייתא או לא ושכתב הגאון פני יהושע בביצה ד' ל' דכיון דילפינן מדכתוב ושפך וכסה וכו' שלא יהיו מצות בזויות עליו על כרחין הוא מן התורה ושכן כתב הגאון שאגת אריה בסי' מ"א אך הרב המחבר יצ"ו כתב דבזוי מצוה שאין בזה עשיית מצוה כלוחש על המכה שאון לו חלק לעולם הבא שכתב הרמב"ם בשמנה פרקים שהוא משום ביזוי מצוה וכן בהוגה את השם באותיותיו שכתב ביכין ובועז שהוא משום ביזוי מצוה בזה הוא שהוא מן התורה אבל ביזוי מצוה שעושה על ידי קיום מצוה אחרת כגון להתיר ציצית מבגד לבגד למאן דאמר שאין מתירין והוא משום שנראה כמו שמבזה הטלת ראשונה כדכתב רש"י במנחות דף מ"א אינו אלא מדרבנן וכתב שגם הרבנים פני יהושע ושאגת אריה שכתבו שהוא מן התורה כוונתם היא שיש אסמכתא מן התורה אבל לא שהוא מן התורה ממש שהרי דרשינן בחולין (דף פ"ז ע"א) מושפך וכסה שמי ששחט יכסה ומעשה ששחט אחד וקדם חברו וכסה וחייבו רבן גמליאל עשרה זהובים ומדהפקיע ממון על ידי זה שמעינן דדרשה דמי ששפך יכסה היא דרשה גמורה ואם כן דרשה דבמה ששחט יכסה על כרחין דאינה אלא מדרבנן דמנא לן למידרש תרווייהו וכו' אלו תורף דב"ק והאריך בדברים נכוחים כדרכו בקודש עי"ש:
גם אשור בשו"ת כנף רננה להגאבד"ק אשפיצין בסי' ג' (בד"ה ברם) דפשיטא ליה דאיסור ביזוי מצוה הוא מדרבנן וכתב כן כמדבר על הידוע וכנראה לא ראה דברי הגאונים שאגת אריה ופני יהושע וחיי אדם הנ"ל ושם שקיל וטרי במה שכתב רבינו הטור בסי' כ"א דמותר להשתמש בציצית דמאי דאמרינן שלא יהיו מצות בזויות עליו היינו שלא יעשה גוף המצוה בביזוי אבל להשתמש בדבר מצוה מותר ומרן הבית יוסף תמה עליו מדין הרצאת מעות נגד נר חנוכה דאסור ואחר שהאריך ליישב סברת הטור ופלפל בדברי כמה פוסקים בדין ביזוי מצוה סיים בסוף הסימן דכל זה הוא ליישב דעת הטור והפוסקים אבל להלכה אין לזוז מפסק מרן בשלחן ערוך דאסור להשתמש בציצית בעוד שמצותן עליהן משום ביזוי מצוה ואחר כך מותר מדינא לזרקן לאשפה אלא שיש ליזהר וכו' ושקיל וטרי במה שכתב הר"ן בפרק במה מדליקין גבי נר חנוכה דעשאוה כמנורה שאין משתמשין ממנה כלל גם בדברי התוספות ד' כ"ב שהקשו במאי דאמרינן אבוהון דכולהו דם למה לא אמרו אבוהון דכולהו עצי סוכה ותירצו דשאני עצי סוכה דכשמסתפק בהן איכא ביטול מצוה אבל בהרצאת מעות נגד נר חנוכה ליכא ביטול מצוה אלו תורף דב"ק עי"ש שהאריך בכל הפרטים בדין זה ונדפס עתה ס' שו"ת זכר יוסף למרן הגאון אבד"ק שאויל יצ"ו וראיתי בסי' י"ט (דף ל' ע"ד בד"ה ועכ"פ) שהזכיר דברי הגאונים פני יהושע ושאגת אריה דביזוי מצוה הוא איסור מדאורייתא וכתב שהאריך במקום אחר שכמה מהראשונים סברי הכי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |