חיי אדם/א/סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א סח

כלל סח
דין תנאים שצריך ליזהר בכל מצוה ומצוה

א קיי"ל אין מעבירין על המצות ר"ל מצוה שתבא לידו תחלה יעשנה ולא יניחנה מפני שרוצה עכשיו לעשות אחרת ואח"כ יעשה זו וכ"ש שיניחנה לגמרי כדי לעשות אחרת והוא איסור מה"ת שנאמר ושמרתם את המצות קרי ביה המצות בחירק שלא תחמיץ ותיישן (כ"כ תוס' ביומא לג בהדיא ועיין מ"ש המגן אברהם ססי' קמ"ז. והרדב"ז בתשובה ח"א סי' תקכ"ט כתב שהוא דרבנן ונעלם ממנו דברי תוס' שם וכ"כ תוס' בזבחים נ"א) וכ"ש דאסור להחמיצם ולעשותה אח"כ וזה שאמר אל תחמיצה לזמנה. וזה נחלק לג' תנאים (א) דל"ש אין מעבירין אלא כשרוצה לעשות ב' מצות כגון שרוצה להניח טלית ותפילין דבאיזה שיפגע תחלה צריך לעשות אבל אם אין לו פנאי לקיים שניהם רק א' לא שייך בזה אין מעבירין אלא אדרבה אזלינן אחר המצוה דחמירא כגון ציצית ותפילין תפילין חמירא שהיא קדושה ביותר וגם חובת הגוף וכן כל כיוצא בזה או א' תדירה ואחד אינה תדירה כ"כ יעשה התדיר דקיי"ל תדיר עדיף (כ"כ תוס' ביומא שם להדיא) וכן אם א' עוברת ומצוה הב' אינה עוברת יעשה העובר' (וכן מוכח בקדושין ך"ט ע"ב ולפדות בנו ולעלות לרגל רי"א יעלה כו' שזו מצוה עוברת כו' וחכ"א יפדה שנאמר בכור בניך תפדה וכ"כ הרמב"ם בפי"א מהל' בכורים הלכה ד' וא"כ דוקא התם דכתיב קרא אבל בשאר מצות מודים חכמים וכ"כ המגן אברהם בסי' תרנ"ו) ואפי' אם יש לפניו מצוה דאוריי' לעשו' היום רק כשיעשנ' היום לא יוכל למחר לעשות מצוה דאוריי' אחרת שהיא חמורה מזו מצוה דלמחר עדיף ולכן נ"ל בע"ה באנשי חיל יהודים שצריך לילך על משמר שלו בעי"כ וכיוצא בו אלא דאז לא יכול להניח תפילין באותו יום ולעומת זה יכול למחר ביה"כ להתענות או אפילו משום ק"ש דלמחר ויכול להחליף המשמר עד למחר ל"א אין מעבירין על המצות ומוטב שלא יקרא היום ודוקא בזמן מועט יום או יומים בזה לא שייך שמא ימות אבל באיזה ימים צ"ע דאפשר דחיישינן שמא ימות [א] וכ"כ מגן אברהם רסי' כ"ה ראיה מילקוט דאפילו מליל שבת עד מוצאי שבת לא משהינן: (ב) ול"ש אין מעבירין אלא במצוה שעוסק בו אבל במצוה שאינו עוסק בו בגופו אלא אחרים עוסקין בו אעפ"כ הוא מצוה משום ברב עם כו' מותר להניח מצוה זו ולילך במקום אחר לראות שהרי גם שם יעשה מצוה כן הוא להדיא ביומא ע' דאמרינן הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כה"ג שהוא קורא לא מפני שאינו רשאי כו' ופריך פשיטא ומשני דה"א משום דר"ל אין מעבירין כו' ומאי מצוה ברוב עם כו' קמ"ל פי' רש"י כיון שהוא אינו עוסק בו: (ג) אע"ג דשהויי מצוה לא משהינן כדאמר מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה דוקא כשיכול לעשות המצוה עכשיו כמו שיעשה לאחר זמן אבל אם אינו יכול לעשות עכשיו כמו למחר דאם ימתין יעשה מן המובחר מוטב שימתין יום או יומים כדי לעשות מן המובחר כ"כ בש"ע סימן תכ"ז אבל בס"ח כ' דאם יכול לקיים תיכף אף שאינו נאה כ"כ יקיים תיכף (ועיין בנ"א סימן א'):

ב שלא יהיה המצוה בזויה עליו ויש בזה ג' תנאים. (א) שלא יעשנו בקלות ראש ובדרך בזוי וילפינן מדכתיב ושפך את דמו וכסהו בעפר וקבלו חז"ל דר"ל במה ששפך יכסה דהיינו כשם ששחט ביד כך יכסה ביד ולאו דוקא ביד אלא ע"י כלי שהרי גם השחיטה היתה ע"י כלי אלא לאפוקי שלא יכסה ברגל שהוא דרך בזיון (בשבת כ"ב ברש"י אבוהון דכולהו דם משמע שהוא דרשה גמורה מדאוריי'): (ב) שלא יהיה בזויה עליו מצד איכות עשיית המצוה ומכבד גופו יותר מן המצוה כגון שמתיירא שיתלכלך ידו או גופו ע"י המצוה ולכן לובש בתי ידים על ידיו (כמו שצווחה העזרה על כה"ג דכריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ועיין בא"ח סי' תרנ"א סעי' ז'). (ג) וכן אסור ליהנות מן המצוה זמן מצותה ולכן אסור להשתמש בציצית כ"ז שהם קבועים בטלית (סי' כ"א). וכן אסור להסתפק מנויי סוכה (תרס"ז) ולאכול האתרוג או להריח בהדס של לולב (תרנ"ג) ולהשתמש בנר חנוכה ואפי' להדליק נר חול מנר של חנוכה אסור (תרע"ד). ואפילו מנר של בית הכנסת אסור מדינא אלא שנוהגין להקל דלב ב"ד מתנה עליהם (קנ"ד) וכ"ז הוא כדי שלא תהיה המצוה בזויה עליו:

ג אין עושין מצות חבילות שלא יעשה ב' מצות כאחת שמא לא יוכל להזדרז בשתיהן (והוא מדרבנן כמש"כ תוס' בהדיא סוטה ח' וכדמוכח שם דבין לר"ש ובין לר"י טעמא דכתיב אותה ול"ק מטעם אין עושין חבילות ואפי' לר"ש דדריש טעמא דקרא היינו שלא יהיה לבה גס (ואם מותר להניח לפניו ב' דברים לעשות בהם ב' מצות כגון להביא ב' ילדים בבת א' למולן או ב' כוסות לברך עליהן בה"מז וז' ברכות עיין במגן אברהם ססי' קמ"ז שכ' דלרמב"ם מותר ולתוס' אסור [ב]

ד העוסק במצוה פטור מן המצוה וילפינן מדכתיב ובלכתך בדרך בלכת דידך חייב אבל דמצוה פטור דאל"כ לכתוב בשבת ובלכת. ודוקא שצריך לטרוח אחר האחרת כגון שלוחי מצוה בסוכות דפטורים מן הסוכה אפילו בלילה אע"פי שאינם הולכים בלילה מ"מ אם יצטרכו לטרוח אחר סוכה בלילה יתבטלו עי"ז משליחותם (תר"ח). וכן החופר קבר למת או המשמר המת אע"פי שאינו מתו אע"פי שנח מעט פטור מק"ש ותפלה: אבל אם ימצא סוכה עשויה במלון וא"צ לטרוח כלל חייב בסוכה וכן אם היו ב' המשמרים או ב' החופרים וסגי בא' אזי זה משמר וחופר וזה קורא ואח"כ זה משמר וזה קורא (סימן ע"א) ולרמב"ם והגאונים אפי' אין צריך לטרוח אחר שתיהן פטור (סי' ל"ח מ"א ס"ק ט') ואינו פטור אלא העוסק במצוה כגון בשעה שמחזיר אבידה לבעליה או שמחזיר אחר אבדת חבירו שימצאנה אבל אם כבר מצא האבדה והניח בביתו אע"פי ששומר אותה ועושה מצוה מ"מ לא הוי עוסק במצוה (סי' ל"ח):

ה הידור מצוה שנאמר זה אלי ואנוהו (בסוכה ריש לולב הגזול משמע מרש"י דהוי דאורייתא וכ"מ בשבת קל"ג וכ"מ בחי' רא"מ על הסמ"ג הל' לולב ובתוס' שם משמע דאינו אלא למצוה לכתחילה) ולכן צריך בכל מצוה לעשותה בכל כחו שיהיה נאה מה שאפשר ואחז"ל הידור מצוה עד שליש במצוה י"א שאפי' קנה כבר אתרוג או שאר מצוה שראוי לצאת בו בצמצום ואח"כ מצא אחרת מצוה להוסיף עד שליש מלגיו בדמי ראשון ולהחליפו בזה ואם חבירו אינו רוצה להחליף רק דוקא למכור א"צ לקנות כיון שכבר קנה וי"א דאם כבר קנה א"צ להוסיף כלל רק כשיש לפניו ב' וא' ביוקר מחבירו שליש יקח ההדור ויוסיף שליש והמוסיף יוסיפו לו בע"הב (תרנ"ו) ובכלל זה שיבחר המין המשובח ומעולה הראוי לאותה מצוה כדכתיב מבחר נדריך:

ו זריזין מקדימין למצוה דבר שמצותו ביום יקדים בבקר לעשותו כדכתיב וישכם אברהם בבקר. וכן דבר שמצותו' בלילה יקדים בתחלת הלילה ולכן ראוי להתפלל ערבית מיד ביציאת הכוכבים ואפילו אם ימתין אזי יעשה ברב עם מ"מ מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין (כדאיתא להדיא בר"ה דף ל"ב ע"ב מ"ש הלל דבראשון כו'):

ז מצוה בו יותר מבשלוחו (צ"ע אם הוא יעשה המצוה לא יהיה מהודר כ"כ כגון הרוצה לכתוב לו ס"ת ואין מכתבו מהודר ואם ישכור סופר יהיה מהודר איזה עדיף (וצ"ע בתשו' מבי"ט סימן מ"ט):

ח שיעשה כל המצוה ולא מקצתה כדכתיב כל המצוה וגומר תשמרון לעשות פרש"י בשם המדרש אם התחלת במצוה גמור אותה וארז"ל המתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ובניו כדמצינו ביהודה שהתחיל בהצלת יוסף ולא גמרה ומ"ה אם נאנס ולא גמרה מעלה עליו הכתוב כאלו גמרה:

ט צריך שיכוין לצאת במצוה זו כדקיי"ל מצות צריכות כוונה. ודוקא מצוה דאורייתא אבל דרבנן יוצא אפי' בלא כוונה (מגן אברהם בסי' ס') ונ"ל דזה דווקא בקורא ק"ש בדרך לימודו (עיין זבחים ב' ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה סתם אשה) וכן שכפאוהו לאכול מצה והוא היה סבור שהוא יום חול או שהיה תוקע לשיר וכיוצא אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו קורין כסדר התפלה וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב אעפ"י שלא כיון לצאת יצא שהרי משום זה עושה כדי לצאת אעפ"י שאינו מכוין (עיין סימן ס"ו וסי' תרע"ה ועיין בתוס' סוכה מ"ב ד"ה אמר אביי ובטור בסי' ס' ובסי' תרכ"א) ואפי' למאן דס"ל מצות אין צריכות כוונה הנ"מ בסתם אבל אם כיון בפירוש שלא לצאת בו וודאי דאינו יוצא בע"כ (כ"כ תוס' בסוכה דף ל"ט וכ"כ הרא"ש והטור שיכוין שלא לצאת עד שיברך והביאו המגן אברהם סי' תרנ"א ס"ק י"ב והשיגו דהא י"א א"צ כוונה ובאמת כוונת הש"ג בלתי ס' כמו שכתבו תוס' ורא"ש אלא שהקולמוס פלט שלא בדקדוק) וי"א דאפי' למאן דס"ל מצות א"צ כוונה דוקא בדבר שיש בו מעשה אבל בדבר שאין בו אלא אמירה לכ"ע צריכה כוונה (עיין בב"י בסי' ס' ובסי' תקפ"ח ובפ"ח שם):

י שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה כגון שגזל ציצית או מצה או לולב או שאר מצות (עיין סימן י"א וסי' תרמ"ט) והוא מדאורייתא דכתיב אדם כי יקריב מכם להוציא את הגזול והרבה הזהירו להרחיק בדבר שלא יהיה שום גזל במצוה נעשה קטיגור (ועיין מ"שכ בנ"א בכלל ג' סימן ז'):

יא כל מצוה שיוכל לעשות בחבורה יעשה בחבורה ולא ביחיד כדכתיב ברב עם הדרת מלך (כדאיתא בפסחים ס"ד וביומא ע') ואחז"ל אינו דומה מרובים העושים מצוה למיעוט שעושים. ובמנחות ס"ב ע"א משמע דשלשה הוי רב עם:

יב שידקדק לעשות המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה כדאמרינן שירי דם שיורי מצוה ומעלה עליו כאלו לא כיפר:

יג השמחה הגדולה במצוה ופי' האר"י ז"ל שזה שכתוב תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ר"ל שלא שמחת בעבודה יותר מאילו מצאת רוב כל תענוגים ואבנים טובות ומרגליות ואמרינן אלא מתוך שמחה של מצוה:

יד שירוץ וירדוף אחר המצוה כדכתיב ונדעה נרדפה כו' וכתיב דרך מצותיך ארוץ. ואמרו מצוה לרוץ לבהכ"נ ולבהמ"ד וה"ה לכל המצות ויטריח הרבה במצוה ולפום צערא אגרא (ועיין כ"ז בס' חרדים):

טו שיהיה ממתין ומצפה מתי תבוא לידי המצוה לקיימה דכתיב ושמרתם לעשותם ר"ל המתינו לעשותם כמו ואביו שמר את הדבר:

טז שלא יעשה מצוה בחנם אלא יקנה אותה בשכר שלם כמש"כ ויאמר דוד לארונה כו' ולא אעלה עולות לה' חנם ובזוהר מחמיר מאוד בזה:

יז שיעשנה מאהבת ה' לא לשום פני' ולא לשום הנאה שבעולם וגם שלא יעשנה כאלו הוא חייב בדבר ורוצה לפטור ממנה והיא עליו כמשא אלא יעשנה מאהבה שאפילו לא היה מצווה בה היה משתוקק לעשותה לעשות נחת רוח להקב"ה שרצונו בזה:

יח שיעשנה מיראה ואפילו מצוה המושכלת כמו צדקה וכיבוד אב וגזל ועריות שהן דברים שהשכל מחייב לא יעשנה או יעזבנה מחמת שהשכל מחייב אלא יעשנה או יעזבנה עבור יראת ה' שהוא צוה ע"ז (כדאיתא אל יאמר אדם אי אפשי בחזיר אלא אפשי ואבי שבשמים צוה עלי):

יט חייב לקיים המצוה אפי' אם צריך לפזר ע"ז עישור נכסיו (א"ר בשם רי"ו) ועד חומש אבל יותר מחומש מנכסיו א"צ לפזר אפי' מצוה עוברת ודוקא במ"ע אבל לעבור על ל"ת חייב ליתן אפי' כל ממונו קודם שיעבור במש"כ ובכל מאודך (סי' תרנ"ו) ואם צריך לעקור מביתו לילך בעיר אחרת לקיים המצוה צ"ע [ג]

כ כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה תדרשנה לפי שהיא כמת מצוה שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרוע אנכי שנתעלמתי מכל וכל (ס"ח סי' ק"ה):

כא מעלין בקודש ולא מורידין דכתיב את מחתות החטאים וגו' ויקדשו. ר"ל כיון שכבר נתקדשו אסור להורידן ולכן תשמישי קדושה נגנזין כגון מזוזה ותפילין ורצועותיהן ותיק שלהם וכ"ש כל תשמישי ס"ת אבל תשמישי מצוה לאחר שנגמר מצותן נזרקין כגון ציצית וסוכה וכיוצא בהן ומ"מ יש ליזהר שלא לעשות מהם תשמיש של גנאי וכן טלית של מצוה שבלה לא יעשה בו תשמיש מגונה וטוב לגנזן או לשרפן ולכן אסור להניח בא"הק שאר ספרים וטלית ותפילין וכ"ש קופה של צדקה ופשיטא המעות שבתוכו ויריעות פסולים נוהגים להניח שם וצ"ל דלב ב"ד מתנה ע"ז ולא נקרא א"הק אלא שעשוי כמין ארגז שלא נעשה אלא לכבוד התורה אבל שעשוי בחלל הכותל בין שהכותל של אבנים או של עץ י"א דלא מיקרי א"הק וכ"ש אם הספרים מתקלקלים שם שלא ירד עליו קדושת אה"ק כלל ואם יש חור בב"הכנ מותר להניח שם אה"ק שיסתום החור מפני טומאת מת אם אין מניחם שם לעולם דמ"ש אם מונח כאן או כאן ומה שנהגו הקושרי ספרים שחותכין מן הגליונים של ספרים ראוי להזהיר שלא יחתכו יותר ממה שכבר חתכו בפעם ראשון דבזה י"ל דמתחלה לא נתקדש רק מה שצריך לספר משא"כ פעם ב' (עיין סימן קל"ד וסימן של"ד במגן אברהם ס"ק כ"ד) וגם לא יתלו על תכשיטי ס"ת אותן מטבעות שיש עליהם שם בן ד' שטבעו אותו לשם אחרים (ב"ח וט"ז שם ס"ק ט"ז):

כב קיי"ל בכל התורה דעשה דוחה ל"ת אבל אינו דוחה ל"ת ועשה אע"פ שגם זה הוא עשה ול"ת לא מהני ועיין ב"מ דף ל' ברש"י וברי"ף שם) ודוקא במקום שאינו יכול לקיים שניהם אבל במקום שיכול לקיים שניהם אין העשה דוחה ל"ת ודוקא דבאותו רגע שעובר הל"ת מקיים העשה כגון מילה בצרעת וסדין בציצית שעקירת הל"ת וקיום העשה באין בפ"א אבל אם צריך לעקור הלאו קודם לזה אפי' רגע א' אינו דוחה ודוקא בענין שלא ידחה הלאו ולא יעשה האיסור אבל אם אעפ"כ צריך לדחות הלאו אע"פי שאינו מקיים העשה עכשיו מ"מ דוחה (וכן מצאתי בהדיא בחי' רשב"א שבת ריש פ' ר"א דמילה שמתרץ בזה קושית תוס' שם ד"ה שלא ברצון) ודוקא בעש' דותה ל"ת בעינן בעידנא אבל עשה חמור דוחה עשה הקל ממנו אע"ג דבעידנא דעקר הקל עדיין אינו מקיים החמור (פסחים נ"ט ע"א תוס' ד"ה אתי עשה ועיין מנחות מ' ע"א וביבמות ד' ה' ו' ובתוס' שם) אבל עשה דרבים שא' מוציא רבים לא בעינן בעידנא (סימן תמ"ו מ"א ס"ק ב'):

כג אסור להוסיף על איזה מצוה מן המצות שנאמר לא תוסיפו ודוקא שעושה בכוונה להוסיף כגון שיאמר שמה שאנו יושבין בסוכה בשמ"עצ וכן מה שאנו אוכלים מצות בח' ש"פ אע"פ שכתוב בתורה רק ז' ימים יאמר שבאה כן הקבלה על פי תורה שבעל פה שהתורה ציותה לישב בסוכה ולאכול מצה ח' ימים ויתכוין לישב בסוכה ולאכול מצה כדי לקיים מצות התורה וכן כשיניח ב' זוגות תפילין של רש"י ור"ת בבת אחת ויאמר ששניהם כשרים וכן המצוה מן התורה על פי תורה שבעל פה ה"ז עובר אבל אם יושב בסוכה ואוכל מצה ביום ח' משום ספיקא דיומא וכן כשיניח ב' זוגות תפילין של רש"י ור"ת אפילו בב"א מחמת ספק שמא זוג א' הם פסולים וכן כל כיוצא בזה אין כאן משום בל תוסיף ואם יניח ב' זוגות תפילין של רש"י ור"ת בבת אחת וכן כשיטול ב' לולבין כשרים בבת אחת ה"ז עובר אפי' אינו מתכוין להוסיף דקיי"ל לעבור בזמנו א"צ כוונה אבל שלא בזמנו צריך כוונה דוקא לעבור וכן כשמוסיף לעשות ה' ציצית או ה' חוטין או ה' פרשיות או בתים בתפילין ה"ז עובר אבל מותר לעשות מצוה אחת אפי' ק' פעמים ביום דאע"ג דמ"הת כשהגביה ד' מינין שבלולב פעם א' ביום יצא מ"מ מותר ליטלן אפילו ק' פעמים ביום ובודאי אם יאמר שבאה הקבלה דמה"ת חייב בלולב כל היום ה"ז עובר וכן כל כיוצא בזה אבל רשות לב"ד לעשות סייג לתורה בכל דבר ואפי' לעקור מ"ע או ל"ת לפי שעה (יבמות צ') והעובר על דבריהם עובר בלאו דלא תסור כו' וכשם שאסור להוסיף על המצות כך אסור לגרוע כגון לעשות ג' ציצית וג' מינין בלולב (ועיין ברמב"ם פ"ב מהלכות ממרים ובסמ"ג לאוין שס"ד ובחינוך סימן תנ"ד ובא"ח סימן ל"ד ובמגן אברהם ס"ק ג' בר"ה דף כ"ח וסנהדרין ע"ח ועירובין צ"ה ועיין במה שכתבתי בנ"א בהלכות סוכה בדין ד' מינין שבלולב). (וי"א דאפי' לעבור בזמנו בעי כוונה למ"ד מצות צריכות כוונה עיין מגן אברהם סימן תרנ"א ס"ק כ"ז וע"ש בא"ר שכתב בשם הרא"ש פ' לולב הגזול דליתא וכדעת הש"ע):

כד מצוה שיש לה ענף שכאשר ירצה לעשות מצוה זו צריך לעשות מקודם מצוה אחרת אף על פי שבדיעבד אינו מעכב אם יש שום אפשרות שיעשה הענף אסור לעשות המצוה עד שיעשה מקודם הענף אבל אם אין שום אפשרות לעשות מקודם הענף כיון שאינו מעכב מותר לעשות המצוה (גיטין כ"ח ע"ב תוס' ד"ה והא בעי סמיכה):

כה שומר מצוה לא ידע דבר רע ר"ל שמחויב כשירצה לעשות איזו מצוה לא יעשה אותה בחפזון ובפתאום רק שישמור וימתין (כמו ואביו שמר את הדבר) ויתיישב בדבר הטוב איך יעשה וכ"כ בפסח כיון שהיו צריכין לאכול בחפזון משום חפזון דשכינה בא להזהיר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים כו' (מעשרה מאמרות מאמר ח"ה ח"ג פ' י"א ע"ש) ונ"ל שזהו ג"כ מ"שכ ושמרתם את המצות וזהו שיסדו לומר הנני מוכן ומזומן לקיים כו' ור"ל שכבר אני מוכן ומזומן וזהו הכון לקראת אלהיך ישראל ר"ל שתכין עצמך מקודם ולא בפתע פתאום וכבר בחנתי בנסיון שכאשר עשיתי מצוה בפתאום לא קיימתיה כראוי לכן צריך ליזהר בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.