פני משה/קידושין/א/ד

פני משה קידושין א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בהמה גסה במסירה. היא נקנית שהבעלים מוסרין אותה ללוקח באפסר או בשערה:

והדקה בהגבהה. ולא במשיכה:

וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה. ופסק הלכה בין בהמה גסה בין בהמה דקה נקנין במשיכה וכ"ש בהגבהה ומשיכה קונה בסמטא שהיא זוית של רשות הרבים ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והגבהה קונה בכל מקום וכל מה שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה מלבד בהמה דקה שאע"ג דאפשר בהגבהה מ"מ נקנית במשיכה משום דמסרכא שהיא מתחזקת בצפרניה תמיד לאחוז ע"ג הקרקע:

גמ' אין מוסירה קונה בנכסי הגר גרסינן. וכדאמר רב הונא ג"כ בבבלי פ' שנים אוחזין דף ח' ומפרש התם טעמא דלשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו ובשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה אבל במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני:

עשרה גמלים קשורים. ואמר לו לקנות כלם ואם קנה אותם במוסירה של אחת מהן:

לקנותה קנה. וכגון דאמר לו משוך וקני אבל לקנותה לא מהני דמשמע את תתכוין לקנותה ואני איני מקנה לך:

לקנות וולדותיה לא קנה. דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה:

היא וולדותיה קנה. מיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדותיה:

אילו האומר לחבירו. אלקנות ולדותיה דקאמר לא קנה פריך וקס"ד שהבהמה מעוברת היא ומי גרע ולדותיה ממשא שעליה:

הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה. אלא שאמר לו לקנות ולדותיה שכבר ילדה ולא מהני משיכה דידה לולדותיה אבל אם היתה עוברה הוי כמשאוי שלה וקנה:

ההן דנגיד בזקה. מי שמשך נוד של יין מחבירו ומיירי שלא פסק דמיו:

והיא מבזעה בידיה. ונקרע הנוד ונשפך היין לא חייב בה דכיון דלא פסק דמיו אכתי לא סמכא דעתיה ואינה עומדת ברשות הלוקח:

לכן צריכה אפילו למעלה לגו חנותא. לא צריך רב להשמיענו אלא בכה"ג שאפילו משך הנוד להכניסה לחנות שלו אינו חייב באחריותה דאכתי לאו שלו הויא:

דלא איתכוין. להעלות' לחנותו אלא שלא יקחנה גבר אחר ומיהו לא נתכוין לקנותה עכשיו עד שיפסוק עמו הדמים וכשאינה ברשותו הוי:

מהו שתקנה. לו בשער הפחות דנהי דלא הווי כשלו דאכתי לא סמכא דעתיה מפני שלא פסק דמיו כשער הפחות מיהת ליקני ליה דמסתמא היה מתרצה בזה או דילמא אמרינן כיון שאינו עומד ברשותו פטור הוא לגמרי ואפילו כשער הפחות אינו חייב לשלם לו:

דתנינן תמן. בפרק השוכר את הפועל המוכר יינו לעכו"ם ופסק עמו המעות עד שלא מדד לתוך כליו של עכו"ם:

דמיו מותרין. דקי"ל משיכה בעכו"ם קונה כמו בישראל הלכך כשמדדו הישראל בכליו ובא הכלי ברשות העכו"ם קנאו העכו"ם במשיכה והוי ליה לישראל זוזי בהלואה גבי דעכו"ם ויין נסך לא הוי עד דנגע:

מדד עד שלא פסק. עמו הדמים בעד היין דמיו אסורין דהשתא לא קנייה העכו"ם במשיכה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא דעתיה דעכומ"ז למיקנייה שמא ירבה לו בדמיו והלכך כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל שעדיין לא קנאו העכו"ם עד שיפסוק לו הדמי':

אם אומר את. השתא פשיט לה דאפילו כשער הפחות אינו נקנה לו כשלא פסק דמיו דאם אתה אומר כשער הפחות מיהת נקנית לו אפילו מדד עד שלא פסק אמאי קאמרת דמיו כלן אסורין ויעשה כמי שפסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין עכ"פ כשער הפחות דכפי אותו השער ברשות העכומ"ז הוא אע"פ שלא פסק דמיו אלא לאו ש"מ דאינו נקנית לו כלל ואפילו כשער הפחות:

ההן דנסב בזגיתא. מי שמשך בתרנגולת מחבירו ולקחה בידו כדי לראותה ועדיין לא פסק עמו הדמים:

והיא מתחטפא. ובתוך כך פרחה מידו:

מי חייב בה. אם מתחייב בה הלוקח אע"פ שלא פסק דמים דקרוב לפשיעה הוי שהיה לו להזהר בה כשלקחה בידו:

הדא דתימר. דמספקא ליה מי מתחייב בה ולא קאמר שצריך זה לחזר אחריה ולתפשה:

בצור ובחברותיה. שהן מקומות גדולים ומרובין באוכלוסין ואי אפשר לחזור אחריה וכאבודה היא:

ברם הכא. ובמקומות אחרים:

עד כדון אורחיה מחזרה למתקלה. על כרחו דרכו של זה שנחטפה מידו כלומר שמוטל עליו לחזר אחריה עכ"פ עד שתכשל במרוצתה ויתפוש אותה:

כיון שמסר לו משכוכית קנה. כל העדר ואע"ג דלא אמר לו משוך וקני:

חוטרא. מקל של רועה והצאן מכירות ברמיזתו לילך אחריו:

שרקוקיתה. כמו קרקשתא זוג המקשקש לפני העדר והולכין אחריו:

נגדתא. עז המושכת כל העדר אחריה מפני שדרך העזים להלך בראש העדר ויש לבעל העדר עז חריף שמושך כל העדר אחריו:

כיון שמסר לו דליו קנה. והרי זה כמו שהחזיק ואע"פ שלא אמר לו לך חזק וקני כדין החזקה:

כיון שצבר לתוכו. כליו ומטלטלין שלו קנייו:

מסר לו את המפתח מהו. שיקנה הבית במסירת המפתח:

מחלוקת רבי שמעון וחכמים. היא דתנינן תמן בריש פ"ז דטהרות המוסר מפתח של ביתו לעם הארץ הבית טהור ולא חיישינן שמא נגע עם הארץ בטהרות:

שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. ולא סמכה דעתיה של ע"ה להכנס מפני שנתפס עליו כגנב אלמא לרבנן מסירת המפתת לאו כלום הוא ותני עלה בתוספתא ר"ש מטמא דסמכה דעתיה הואיל ומסר לו המפתח ולר"ש מסירת המפתת מילתא היא וכן לענין קניית הבית:

המוכר מעשרות שדהו לחבירו. מה שיעלה המעשר' מן שדה זו מכור לך לא עשה כלום ואפילו המעשרות לא קנה דדבר שלא בא לעולם הוא והיינו נמי טעמא דולדי שפחתו ועוברי בהמתו:

אויר חרבתו לחבירו לא עשה כלום. דדבר שאין בו ממש הוא:

אלא. דבר זה יכול לעשותו מוכר שדהו לחבירו ומשייר לעצמו מעשרותיה וכן ולדות והעוברות ואוירה של חורבה דלעצמו הוי שיור בדבר שלא בא לעולם ושאין בו ממש:

והיך איפשר. והיכי תמצא שאפשר לו למכור האויר ומאי איצטריך ליה למימר לא עשה כלום:

תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו. כלומר שאומר לו ליקח דבר מה מהחורבה כדי שיהא לה מקום פנוי להתרחב אוירה שיכול להוציא לשם זיזין וגזוזטראות:

שתקנה אחד מעשר שבה. כלומר מקום מעט אחד ע"י שתתרחב אוירה ולאו דוקא א' מעשר אלא אגב סיפא דבמעשר איירי נקט לה נמי הכא בהאי לישנא:

וכא. והכא נמי במעשרות שהיה קרקע לפניו והוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה ע"מ שתקנה לך אחד מעשר שבו וכיון שעדיין לא הפרישו לא עשה ולא כלום:

אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן. של הלוקח והמוכר אלא דוקא בחצר של שניהן או בסימטא:

תני ר"ח ופליג. ברייתא דרבי חייא פליגא על רב דאפי' ברה"ר ובחצר שאינה של שניהן ס"ל דמשיכה קונה:

כיון שקיבל עליו. המוכר שנתרצה במקח זכה הלוקח:

עד שעה שימשוך ויוצא חוץ מרשות הבעלים. ואפי' כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה:

ברשות זה שהן מופקדין אצלו. אם היו מופקדין ומונחין אצל אחר לא קנה הלוקח עד שיקבל עליו הנפקד שיזכה הוא בהן שמייחד לו רשות ללוקח לזכות ולקנות הפירות או עד שישכיר לו את מקומו שהפירות מונחים שם:

משכו וקחו לכם צאן. וגלי רחמנא בבהמה דקה דבמשיכה קרי לקיחה:

כי הא דרב יהודה שלח לשאול. בבה"מ בהמה גסה במה היא ניקנית:

ולא מתניתא היא. אנא ידענא נמי דמתני' היא דבהמה גסה נקנית במסירה אלא שאני שואל משום דאית תניי תני מיחלף גסה במשיכה ודקה במסירה א"נ כגי' דהאי תנא דקאמר אחת זו ואחת זו במשיכה:

בכור שנטרף בתוך שלשים. דקי"ל כל שלא שהה באדם ל' יום נפל הוא ואם נעשה טרפה מי הוי כמת או לא:

שילייא. דתנן בפ"ג דנדה המפלת שליא יושבת עליה ימי טומאה וימי טהרה שאין שליא בלא ולד אלא שנימוח בתוכו ואם יצתה מקצתה היום ומקצתה למחר מאימתי מונין לה:

א"ל אם לדם טהור מונה מיום הראשון. משום דקי"ל דנותנין לה ימי טוהר של זכר וימי טומאה של נקבה דספק הוא שמא זכר שמא נקבה ולחומרא וקאמר נמי הכא דמונין לדם טהור מיום הראשון ויום ל"ד למנין ימי הראשון כבר דם טמא הוא ולדם טמא מונין מיום שני ועד שבועיים מיום השני דם טמא הוא דבתרווייהו לחומרא אזלינן:

הדא דתימר בשלא יצא עמה ולד. אלא שנמחה ולפיכך מספקא לן שמא רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת ולא ידעינן אימת ולחומרא:

אבל יצא עמה ולד. לא חיישינן שמא השליא הוא מולד אחר ואותו הולד נימוח אלא תלינן השליא בולד שיצא עמה ומאימת שיצא הולד מונין להכל בין לדם טמא בין לדם טהור:

שומר שמסר לשומר. ונגנב או נאבד או נאנס בש"ש מיחייב:

ר' יוחנן אמר הראשון חייב גרסי'. וכדמוכח מהסוגיא וכולה כתובה בפ' הכותב עד ר' יוחנן תלמידיה דרבי ינאי ושם פירשתי היטב ע"ש:

האחין שחלקו. בנכסי אביהן ואח"כ ייבם אחד מהן אשת אחיו וכגון שבשעת חלוקה כבר מת אחיו ומן הדין היבם זכה בנכסי אחיו המת והכא שחלקו כלן בשוה ואח"כ ייבם ומיבעיא ליה לרב יהודה אם אמרינן דויתר בחלקו ודמיא להא דאמרי' גבי בכור שנטל חלק כפשוט ויתר ואינו נוטל שוב חלק בכורה כדלקמן וה"נ הואיל וחלק כל הנכסים וחלק אחיו המת בתוכן עם שאר אחיו בשוה ויתר בירושת אחיו וזכו כלן בנכסי המת וחלוקתן קיימת או דילמא דאמרינן מכיון שעדיין לא ייבם בשעת החלוקה ולא נתבררה ירושתו בנכסי אחיו המת לא הפסיד וכשמייבם אח"כ זוכה בנכסי אחיו:

א"ל כנכסי כלם כנכסי המת. כלומר כחלוקתן בכל הנכסים כך חולקין בנכסי אחיו המת והגדול שבהן ויתר חלקו וחולקין כלם בשוה:

מצוית דעתיה על דרבי אלעזר. וכי אתה יכול לעמוד על סוף דעתו של ר"א וקס"ד דעולא בר ישמעאל מדסתם רבי אלעזר דבריו ולא השיב לו שאפילו בייבם ואח"כ חלקו ויתר ש"מ דדעתו לחלק ביניהן והלכך קא מתמה עליו וקאמר דלא שנייא דאין חילוק ביניהם והיא שחלקו ואח"כ ייבם והיא שייבם ואח"כ חלקו בין כך ובין כך זכו כלן בנכסי המת א"נ מצוית דעתיה על דר"א לכשתמצא לדעתו אין חילוק אליביה בין שחלקו ואח"כ ייבם כו':

ולמה אמר ליה. סתם:

מה דשאלי' אגיבה. מה ששאלו השיבו ולא דדעתו שלר"א לחלק ביניהן:

ולמה לא שאלו לה. לזה החלוקה בייבם ואח"כ חלקו וקאמר הש"ס דהא פשיטא להו כדאמר ר' אבינא גבי בכור שנטל חלק כפשוט ואפי' בשדה אחת חזקה וויתר בכל הנכסים כלן וה"נ הואיל וכבר ייבם והיה מגיע לו נכסי אחיו המת ואעפ"כ חלק עם אחיו כל הנכסים בשוה חזקה ויתר חלקו מירושת אחיו:

האחין שחלקו. מה הוא ששמין ביניהן:

חולקין מה שעליהן. שמין אותן וחולקין ביניהן ואין חולקין לא לבגדים שעל בניהן ושעל בנותיהן שקנו להן מתפיסת הבית אין שמין להן:

העושה שום לביתו. עשה בגדים לאשתו והן שוין שומא הרבה מביאין זה השום לעצמן לאמצע כלומר לחלוקתן וחולקין דדמי לבגדי שבת ורגל דשמין אותן:

העושה קטלא לביתו. תכשיט כמו בקטלא שעל צוארה. אין מביאין לאמצע וחולקין. שזכתה בה אשתו ודוקא בראויה להשתמש בחול אבל אם חשוב הוא וראוי להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין:

כלי שבת צריכא. בגדי שבת שעליהן מיבעיא היא אם הוא לאמצע או דזכו בהן:

אילין בולסייא. המראות של זכוכית מהו אם שמין אותן לאמצע או כל אחת מהן זכתה בשלה דכתכשיטי חול הן חשובין. במ"ר יקרות וקפאון אלו דברים שהן מכוסין מכם בעה"ז עתידין הן להיות צפין לכם כהדין בולוס:

חכים את. ניכר אתה שיש לך מן אלו התכשיטין הרבה ודרך שחוק השיבו על שנסתפק לו בזה כדא"ל אח"ז שבודאי מביאין אותו לב"ד ושמין לאמצע וחולקין:

מהו לגבות. בעל חוב מן העבדים כקרקעות:

האנס והגזלן והגנב. שגנבו וגזלו בהמה וכלים ונפחתו מהו אם שמין הנבלה והשברים לבעלים בדמים או שצריכין לשלם הבהמה וכלים מעולין והנבלה והשברים שלהן:

א"ל חזקה שאין הבעלים מטפלין במיתה. בגנב וגזלן:

חיים שנים ישלם. כתיב בגניבה חיים ולא מתים שא"צ ליקח ממנו הנבלה והשברים בדמים:

עד כדון גניבה גזילה. מנין:

אשר גזל בעיינה. כמו שהיתה בשעה שגזל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף