פני משה/יבמות/א/ו

פני משה יבמות א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני'. מתירין הצרו'. דלית להו הך דרשא דלצרור דס"ל כר"ש דדריש לה בבבלי לדרש' אחריתא בשעה שנעשות צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחים אפי' באחת מהן וטעמייהו מפרש בגמרא:

חלצו. הצרות מן האחין:

ב"ש פוסלין מן הכהונה. שחליצתן חליצה:

וב"ה מכשירין. שהרי אינה זקוקה היא וכחולצת מאינש דעלמא היא:

נתייבמו. לאחים ב"ש מכשירין אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהן:

וב"ה פוסלין. שהרי נבעלו לאסור להן והרי היא כזונה דאסירה לכהן:

לא נמנעו. מפרש בגמ':

אלו על גב אלו. שהם משאילין כליהם אלו לאלו:

גמ'. טעמייהון דב"ש. דלא דרשי לצרור לצרת ערוה ואע"ג דטפי מסתברא להאי דרשא:

דכתי' לא תהי' וגו'. ודריש החוצה החיצונה מכלל דאיכא פנימית והיא הערו' הקרובה ליבם וקאמר רחמנא דחיצונה היא הנכרית לא תהיה לאיש זר אלא ליבם וכדאמר בבלי י"ג:

אתייא דב"ש. דדרשי חוצ' לשון החיצונה כאילין כותייא הכותים דהן מפרשי נמי הקרא הכי לדרשא דידהו:

שהן מייבמין כו'. כדאמר בבלי עשרה יוחסין דף ע"ז דלית להו יבום אלא בארוס' ומוציאין את הנשואות ופוטרין אותן בלא חליצה:

דאינון דרשי החוצה החיצונה. שלא נכנסה לרשות הבעל לנשואין:

מה מקיימין כותאי גרסינן:

ובן אין לו. דמשמע שהיא נשוא':

וקאמר ר' יעקב דרומי' לפני ר"י דדרשי הכי ובן אין לו מן הנשואה ואותה אינה מתייבמת דקאמר רחמנא החיצונה הארוסה לא תהי' לאיש זר אבל הך דלא הויא חיצונה תהי' לאיש זר:

לא יחסדונך כותאי. שלא יחשדוך ככותי דאת מקיים דרשיהון ודרך שחוק אמר לו כן:

נומיתי. אמרתי להם מי גרם לכם לטעות ולא לדרוש החוצה לשון לחוץ:

כר' נחמיה כו' וכן הוא בבלי פירקי שם:

והא כתיב ישובו וגו'. בלמ"ד וה"א:

לדיוטי. לחדר התחתון וזהו הלמ"ד יתירא:

ראה האיך כו'. כמי לנהוג וכן אמר נמי בבלי י"ד אלא דשם גריס נעשה כדברי ב"ה הולד פגום לב"ש דהא בני חייבי לאוין הן לב"ש וכשרין לקהל אלא דפגומי' הן לכהונה. וצ"ל לגי' האי תלמודא דריב"ן בשיטת ר"ע אמרה דיש ממזר מח"ל:

שיהו הצרות חולצות. וינשאו לשוק בהכשר לד"ה:

אמר רשב"ג. לריב"ן שרצה לתקן לחלוץ:

שנישאו. לשוק כב"ה ובניהן פגומין לב"ש אם נגמור הלכה לחלוץ. ורש"י ז"ל שפי' שם מה נעשה לצרות הראשונות שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו. היינו לשיטת הבבלי שם דרצה לפשוט מהכא דעשו ב"ש כדבריהם:

מודין היו. ב"ש לב"ה שאין הולד ממזר כו' ולאפוקי מדר"ע דאמר יש ממזר מח"ל כדאמר שם. ור"א פליג אדריב"ן לפי הגי' דלעיל:

שאשיאה לכהונה. להפליג הדבר אמר כן דמ"ש. ובבבלי גריס שאשיאנה לשוק כב"ה ולאפוקי מריב"ן דאמר תקנתא דחליצה ואפשר דלהכי אמר נמי לכהונה ולא שתהא חולצת:

בני צרות שנישאו לשוק כב"ה מה הן כו' וכן אמר בבלי ט"ז:

מעשה שנכנסו כו' כתיבה נמי בבלי ט"ז והנוסחא נשתנית במקצת:

אזלון לגביה יונתן. ובבבלי אמר דאחר שנפטרו מר' דוסא פגעו בו:

שלח וכתב ליה. ר' דוסא ליונתן:

ולא סברין. לא היו רוצים להבין:

מישדי. השליך עליהם צרורות:

ואית דאמרין. שכך הי' המעשה בפתח אחד נכנסו ובשלשה יצאו כדי שיפגעו בו וישמעו תשובתו:

בעו מילף. שהם צריכים עדיין ללמוד:

תלון שני עיני. שיגביהו גבות עיניו שהיו ארוכות כמו שמצינו אצל רבי יוחנן בבבלי פ' הגוזל:

עמון ומואב. ארץ סיחון שכיבש מעמון ומואב ואותה לא קדשו עולי בבל וזורעין בשביעית ותקנו להן מעשר עני בשביעית כדי שיתפרנסו מהם עניי א"י שאין להם בא"י לקט שכחה ופאה בשביעית:

שהן כשרין. ולא אמרינן דממזרים הן מבנות ישראל שבאו עליהן נכרים:

ועינוי דמיין. כלומר מראיתו ותואר פניו:

רב נחמן כו'. סוגי' זו כתיבה לקמן פ' עשרה יוחסין הלכה א':

מתני' אמרה כו'. דתמן תנינן פ"ז דנדה כל הכתמים הבאין מן הרקם טהורין וכן תני שם הבאין מן הנכרים טהורים דלא גזרו על כתמי נכרים וקתני סתמא משמע אפי' מתרמוד דלא מחזקינן להו בספק ישראל:

הא. מכאן דגירי תרמוד כשירין וכן אמר ר"י בבלי שם:

אמר שמועתא. שמעתא דלקמי' דפליגי אמוראי בזה:

חד מכשי'. כתמיהן:

וחד מקבל. גרים מהן:

מאן דמכשיר. דמחזיק להו כנכרים מקבל:

ומאן דמקבל. אפ"ה לא מכשיר כתמיהן דס"ל דמספקינן להו בנכרים שבאו על בנות ישראל וכמ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכתמן טמא:

בבל ליוחסין גרסי'. וכן הוא לקמן וכן בבלי שם דף ע"א:

בין הנהרות. חדקל ופרת:

כגול'. פומבדיתא:

ספק חללות וכהנים כו'. ולא משום עבדות וממזרו' וכשמואל שם:

תמן. בבבל:

מתה. שכולן ממזרין וכרב פפא שם:

חולה. רובן כשרים:

גוססות. שרובן ממזרים:

תכילתא דבבל. מכלילה ותפארתה ליוחסין:

אעפ"י כו' בבלי י"ד:

ובאחיות. לקמן ריש פ"ג:

ובגט ישן. פ"ח דגיטין:

ובספק א"א. ריש פ' ב"ש אין ממאנין אלא ארוסות כו' והקטנה היא ספק א"א דילמא ממאנה:

ובמקדש כו' ל"ג:

והמגרש כו' גיטין שם:

והאשה מתקדשת כו'. ריש קידושין:

ממזרות בנתיים. בין ב"ש וב"ה ואת אמר הכין לא נמנעו כו' בתמי' ומפרש ואזיל היך עבידא דממזרות בנתיים כגון קידש הראשון כו' והה"ד דמצי למיפרך מכל הני דקחשיב אלא משום דהכא הוי ממזרות ודאי:

לחומרין. בהאי גוונא דלעיל וצריכה גט משניהם:

מעתה כו' ומשני ר' הילא אילו ואילו כהלכה כו'. כלומר לאחר שהסכימו שניהן להלכה דלא עשו ב"ש כדבריהם. וכרב בבלי שם:

בדא תנינן. סוף פ"ד דמקואו' דתני שם מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים אבן חלולה שהמים נכנסין לה דרך חור שבדופנ' ומשקין בה הבהמות ולא היו בה מ' סאה אלא מקוה שלם היה בצדה ומתערבין מי השוקת דרך הנקב כשפופרת הנוד שהוא שיעור עירוב מקואות לב"ה והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה ושלחו לה ב"ש ופחתוה שב"ש אומרים לעולם תורת כלי עלי' עד שיפחות רובה דאלמא דעשו כדבריהם:

ומשני ר' יוסי בר בון עד שלא בא המעשה. מאיזו דין לב"ה היו כו':

וע"ז קאמר ר' אבמרי יאות. שפיר הוא דאחר שבא ההלכה למעשה לפני ב"ה לא היו ב"ש נוגעין לפסוק כנגדם:

מה תנינן טמאו טהרות. כלומר דהא דמשמע שם דטמאו טהרות שנעשו על ידי מקוה זו היינו למפרע קודם שבאה השאלה לפני ב"ה ולא מכאן ולהבא:

ר' יוסי אמר דפלוגתא דרב ושמואל היא אם עשו כו'. ובבבלי משני לה לרב דאמר לא עשו ומסיק שם כשמואל:

ממזרות בנתיים כו'. למ"ד דאילו כהלכתן:

ומשני המקום הי' משמרן מן המכשול. ובבבלי משני דמודעי להו ופרשו:

כהדא דתני כו'. ענין בפני עצמו הוא ודרך הש"ס הזה לומר כהדא כלומר כך המנהג כדתני וכן הוא בהרבה מקומות וברייתא היא בבלי ר"ה ובכמה מקומות:

באיכן. באיזה מקום:

סליק פירקא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף