מנחה חריבה/סוטה/יז/ב

מנחה חריבה סוטה יז ב

דף י"ז ע"ב

בגמרא מה משפט ביום אף מגילת סוטה ביום, ועיין היטב בתוס' ד"ה מה וכו', ועיין בהמאירי שכתב מגילת סוטה שכתב בלילה פסולה שנאמר וכתב וכו' והשקה וכו' כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה ביום וכן שכתוב כאן את כל דברי התורה הזאת וכו' מה משפט ביום אף מ"ס ביום ויראה הטעם שצריך שיה' המים נעשין ביום ההשקאה וודאי ההשקאה אינה אלא ביום שהרי משפט הוא, והוא שאמרו בתלמוד המערב שירי המגילה שלנו נפסלו בלינה אלא שחלקו שם קצתם לומר שכל שאין ממנו למזבח אינו נפסל בלינה, עכ"ל המאירי, והנה תחלת דברי פיהו בחכמה, מקורו הוא מדברי רבינו הרמב"ם שכך כתב בפ"ד מהל' סוטה דין ז' והכ"מ העיר בזה שם דבש"ס מייתי לה מקרא אחרינא וצ"ע וכנראה שהמאירי הרגיש בזה והביא גם מה שכתוב כאן ונראה מדבריו שמפרש, דעיקר דבר המשפט שאצל סוטה הוא רק ההשקאה שיש בה מעין דין מיתה אם נטמאה, ועל עיקר ההשקאה שפיר ילפינן ממשפט, אבל לענין כתיבת המגילה לא שייך בה משפט, רק משום הלימוד שכשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה והשקיתה ביום ורבא הכא רק אשיגרת לישנא דמגילה נקטה, וזה כוונת התוס' הכא שרשמו כאן דכל עיקר מעשה סוטה ילפינן מהכא וכו', ומה שמסיים המאירי בשם תלמוד המערב שירי מגילה שלנו, הוא ט"ס וצ"ל שירי מי סוטה שלנו, וכך פסק הרמב"ם שם דין י"ב מי סוטה שלנו נפסלין בלינה ע"כ, אבל מ"מ לא זכיתי להבין דבריו המאירים דמה ענין דין זה לדבריו שבכאן, דידוע דדין לינה שפוסל הוא דוקא בעמוד השחר וכל הלילה, אבל תחילת לילה לבד אינה פוסל, וא"כ כאן הלא רצינו לפסול בתחילת הלילה וצ"ע:

גם נראה כוונת דברי הרמב"ם שכתב כשם שקרבנה ביום וכו', הוא משום דפסק שם דמשקה ואח"כ מקריב את מנחתה וא"כ ע"כ צריך להיות גם ההשקאה ביום דבלילה א"א להקריב המנחה ובשקדשה בכלי תפסול בלינה עד למחרת, ואולי דזה כוונת המאירי שרצה לדמותו למי לינה וכו' אבל אינו מיושב, (שו"ר שהערה כבר כזה בקרן אורה ועיש"ה) ובעיקר דברי השגות התוס' על רש"י, יעוין בט"א מגילה שם מש"כ על דבריהם, ומש"כ הרש"ש כאן מבואר שם בט"א, כן העיר הט"א בזה דבד"מ בדיעבד שפסקו בלילה דיניהם דין, ובסוטה אפילו בדיעבד פסול יעש"ה, וכן בנחל יצחק סי' ה' כן נראה להעיר דמחלוקת רש"י ותוס' הוא, אי סוטה הוי ד"נ או ד"מ, וכהמחלוקת הראשונים לענין עדות מיוחדת גבי עידי קינו וכיעור דהר"ן כתב דשייך בדיני נפשות והמרדכי כתב דהוי כשאר ד"מ עיין ירושלמי פ"ק סוף הלכה א', ובמפרשים כם בשם הב"י והראשונים יעש"ה וקצרתי ואפשר דלכך מביא הרמב"ם מלימוד אחר כדי להורות שבכל אופן אפילו בדיעבד פסול וכן אפילו גמר דין כשם שקרבנה פסול אם הקריב בלילה, ויש להאריך. ודע כי ברש"י שעל אלפאסי במגילה שם כתב מתחילה מהאי פסוק דביום הנחילו ושוב כתב א"נ מדכתיב והוקע אותם נגד השמש דהיינו ביום וה"ה בכל משפט עכ"ל וכדברי התוס' דהכא:

שם כתבה למפרע פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כי דכתיבה, ע"כ ופרש"י למפרע ירך ולנפול בטן וכו', וכן פרש"י בברכות דף י"ז גבי ק"ש יע"ש ובט"א מגילה דף י"ז שם תמה על זה בכל כה"ג שהיפך התיבות למפרע א"צ קרא למעט דאין זה לא קריאה ולא כתיבה כיון דאין לו שום משמעות וכו' א"ו ה"פ דקרא הפסוקים למפרע יעש"ה, ועיין לקמן בחידושי תוס':

כן יש להעיר דהא מהאלה דרשינן ליה לעיל ע"א למעוטי שלא יכתוב ענינים אחרים, וצ"ל דתרתי ש"מ ויל"ע:

שם בתוס' ד"ה דכתיב וכו' ואמאי לא נפקא להו מהאלה כי הכא הדברים האלה כדכתיבא? וי"ל כיון דקיבלו וגמירו מרבותינו דשמע אית לן למדרש בכל לשון וכו' והאלה דרשו להו לדרשא אחריתי עכ"ל, ביאור דבריהם הק' עיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל, ועיין מש"כ הרש"ש דבלשון אחרת לא הוי כדכתיבא, ויש להסב כוונתו בדברי המהרש"ל שכתב פירוש וא"כ לא תוכל לדרוש כדכתיבא ודו"ק עכ"ל, אבל אין לדברי הרש"ש שום הגיון ודבריו מופרכין וקצרתי, וכוונת המהרש"ל הוא דבכל לשון שוב אי הוי כדכתיבא דוקא בלה"ק וא"כ גם לענין למפרע לית לן בה, ומזה ראיה דפרשת סוטה נכתבת דוקא בלה"ק, וזה ג"כ נכלל בדברי רבא האלה כדכתיבא דוקא בלה"ק וכן צ"ל לדברי הרש"ש, וזה מקור טהור לטהור גברא הרמב"ם ז"ל שהארכתי בזה לעיל, וכן ראיתי בטורי אבן מגילה דף ט' ע"א בד"ה תפילין וכו' שכתב בתוך דבריו דהא דתרווייהו בכלל הוייתן הוא וכל היכי דאיני בלה"ק או למפרע איני בהוייתן אבל בק"ש לרבנן האי והוי אשלא יקרא למפרע אתא ולא ללה"ק משום דמשמע להו שמע בכל לשון ובע"כ והיו למפרע לחוד אתא וכו אבל בכאן שפיר תרתי שמע מיניה מהאלה:

ועם מה שהבאתי לעיל דברי הט"א לענין פירוש דלמפרע, נראה לתרץ קושיות התוס', דלכך איצטריך לוהיו שלא יקרא למפרע ולא נפקא ליה מהאלה משום די"ל דבסוטה דנפקא ליה מהאלה שפיר פירש רש"י דלמפרע היינו דכתב התיבות למפרע, אבל בכותב הפסוקים למפרע אפשר דכשר. דבלא"ה סדר הכתובים אינם כסדרן ועיין תוס' לקמן ד"ה קודם וכו', ובמל"מ בהל' סוטה, אבל בק"ש דנפ"ל מוהיו הדברים והיה לא כתוב אלא בפרשה ראשונה ואפ"ה ילפינן שלא יקרא למפרע גם פרשה שניה ומצאתי בק"א לט"א מגילה דף ח' שעמד בזה וא"כ מכש"כ בתיבות דהוי למפרע, והיו דוקא בהויתו יהא גם בפסוקים ועיין ברע"ב ותוס' יו"ט פ"ב דברכות דדוקא בפסוקים הוי למפרע ולא בפרשיות וע"ש וא"כ יש לישב קושית התוס' דלכך לא ילפינן מאלה דאז לא הוי פסלינן אלא למפרע בתיבות, אבל לא בפסוקים משא"כ עכשיו דילפינן מהא פסלינן גם בפסוקים דלמפרע פסול, אבל יש לדחות זה לפי מה שרמזתי לעיל דכל עיקר הפסוקים בסוטה לא הוי כסדרן, אבל בק"ש בין אי ילפינן מוהיו ובין אי ילפינן מאלה הוי פסלינן גם כסדר הפסוקים ויל"ע, יעיין בטורי אבן מגילה דף י"ז בד"ה והיו וכו' הקשה על דברי התוס' ועוד העיר דהתינח לרבנן וכו' אבל רבי דדריש והיו לככתבה א"כ ל"ל להגמרא לומר דנפ"ל למפרע דלא מדברים הדברים לימא מאלה אלא י"ל דהאי האלה דגבי ק"ש לכוונת הלב אתו וכו' עיי"ש ועיין רש"ש כאן שלא ראה בט"א, אבל כבר הקשותי דגם האי האלה דגבי סוטה דרשינן לעיל למעוטי מאות וכו' ויל"ע (שו"ר בק"א כאן שהעיר כדברי הט"א וגם העיר מה שהערותי דהא איצטריך לדרשה אחריתי יעי"ש,) ועיין תוס' עירובין י"ג ע"ב ד"ה עשייה וכו' ואומר ר"י משום דכתיב וכתב את האלות האלה דבעינן שתהא כתיבה לשם אלה עכ"ל ודו"ק ויל"ק:

ואגב ראיתי שם בט"א בד"ה ורבנן דברים הדברים לא משמע להו כלומר ה' לא דרשו, והקשה דהא ר"מ דריש האלות לרבות קללות וכו' וה"נ דריש רב"י וא"כ כיון דר"מ ור"י דרשו ה' דהאלות ודהאלה, ה"נ דרשו ה' דדברים הדברים דמ"ש ונפ"ל מהא דלא יקרא למפרע ווהיו ע"כ לככתבה אתא כרבי וכו' ובפ"ב דברכות אמר ר"מ דא"צ להשמיע לאזניו אפי' לכתחילה וגם לר"י קשה וכו' יע"ש תו"ד, ויש לעיין דלכאורה נעלם ממנו קושית התוס' לעיל בשמעתין בד"ה האלות לרבות וכו' תימה לרבי דהכא דריש ר"מ הי' דהאלות וכו' ובהוריות אמר ר"מ קהל הקהל לא דריש וכו' ותו קשיא דר"י אדר"י וכו' יעש"ה, ועיין תוס' שאנץ. וא"כ שוב אינו מוכרח דבכל מקום דרשו ההי', וצריך בע"כ למצוא חילוק, או דקבלת רבו גרמה לו וקצרתי:

עיין בק"א בד"ה מה משפט ביום שכתב דהא דאיצטריך רבא לאשמיענן דכתיבת המגילה ביום נראה משום דכתיבת המגילה אין סדרה מעכב ואפילו נכתבה בזמן מוקדם קודם הבאתה להקושת ג"כ כשרה ומנא אמינא לה מהא דפליגי תנאי בעירובין אי כשר למחוק מס"ת עצמה ומשמע אפילו מס"ת שכבר נכתבה וכו', וכן ס"ל להאי תנא כתבה קודם שבועה פסולה וא"כ הדק"ל מאי איריא דנקט כתובה בלילה וכו', עיי"ש היטב שמגומגם לשונו וא"י לעמוד על סוף כוונתו, ובעיקר הדבר פלא שלא זכר שר כאן דברי התוס' לקמן (כ' ע"א) ד"ה אמר ר' ירמיה וכו' שהקשו כן ותרצו דאיכא למימר מ"ד מוחקין לה מה"ת כגון אם נכתבה אותה פרשה בתורה לאחר שקבלה עליה שבועה וכו', ול"ל מ"ד מוחקין מה"ת לית ליה דרבא ועש"ה, אך ובזה שפיר העיר הק"א למ"ד מוחקין לה מה"ת, הא דילמא כתבה בלילה או ישראל ור"מ ג"כ לא הוי כהן, יע"ש והרמב"ם פסוק דבעינן דוקא כהן יע"ש, וכן יש להעיר דדילמא כתבה למפרע דבס"ת כשר שלא כסדרן, חוץ מהשם, וצ"ל דבאמת להאי מ"ד דמוחקין לה מה"ת צריך להיות האי פרשה כתובה כדין הנצרך לגבי סוטה וכמו גבי קנקנתום שאמר חוץ מפרשת סוטה, שוב אח"ז מצאתי בשו"ת בי"צ סי' קמ"ה שהעיר בעצמו הערות אלו, וכן העיר בשם חתנו מהי' דכתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסלה יע"ש ופלא שנעלם ממנו התוס' דלקמן דף כ' וגם לא עמד בקרן אורה, שהבאתי, וקצרתי:

יש להעיר בדין זה דאמר רבא כתבה בלילה פסולה משום מה משפט ביום וכו', דצ"ע לפי מה שכתב הסמ"ע חו"מ סי' ה' ס"ק ז' דכשמדליק נרות בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון בלילה אפילו בתחלת דין יע"ש, ועיין ברכ"י שם, (הש"ך והאחרונים חולקים עליו בזה) וא"כ מאי קאמר דכתבה בלילה פסולה, והא כתיבת הפרשה צריך להיות דוקא מן הכתב כדמבואר ביומא ל"ז, ובירושלמי בפרקין תני רבי הושעי כל פרשת סוטה היתה כתובה עליה שממנה היה קורא ומתרגם, ובהלכה ד' שם קאמר בעי רבי יודן כתב מפיו מהו עיי"ש בק"ע ובפ"מ, ובש"ק שם, וע"כ צריך להיות בפני הנר וכיון שהוי נרות דולקים א"כ הוי כמו יום וכשר גם לתחלת דין ולפירוש התוס' דמדמינן לה לד"נ א"ש, אבל לפירוש רש"י קשה דבד"מ כה"ג כשר, וצ"ל ע"כ דבדיעבד כשר אם כתב שלא מן הכתב ולזה נפ"מ מכתיבה בלילה שאפילו בדיעבד פסול ויל"ע, או י"ל כמו שאמר במגילה (י"ח ע"ב) שאני ר"מ דמיקיים ביה וכו' דהוא מותר לכתוב אפילו שלא מן הכתב ובשעת הדחק שאני יע"ש כן י"ל ה"נ אין לה שעת הדחק לעשות שלום בין איש לאשתו מותר לבקי בתורה ומיושרים אצלו לכתוב גם שלא מן הכתב ואם כתבה בלילה פסולה וצ"ע ועיין שם במגילה דף כ' ע"ב בהגהות הגאון מלא הרועים מה שכתב על הסמ"ע דלר"מ לא קאמר הסמ"ע ויש לפלפל עפ"י זה וקצרתי:

שם תוס' ד"ה קודם וכו' אע"פ שמעכב אינו על הסדר עיין היטב בפנים הירושלמי, ובפירש הק"ע צ"ע דלא הביא דברי התוס', ועי"ש בשירי קרבן מה שכתב לתרץ קושיות התוס', ועיי"ש בד"ה כותב וכו', ובמראה הפנים שם ובפ"ק הלכה א', ובקרן אורה, ומה שתמה שם הש"ק על הכ"מ, הוא בעצמו נכשל בזה בדין דאין כותבין על עור ב"ט שתמה מדוע לא הביא הרמב"ם דין זה, ובאמת הביא זה דרך הילוכו בקודש, וכמו שכבר הבאתי לעיל כ"פ, וכן כמדומה תפס עליו בעין יצחק ועיין בתוספתא ריש פ"ב דלפי גירסת חסדי דוד הנאמנים צ"ל דתרי תנאי פליגי בזה אי כותב ואח"כ משביע או לא:

ובהאי דינא דכתבה למפרע פסולה נראה דבמחיקה לא קפדינן על הסדר ואף אם מחק למפרע לא פסלה ועיין לקמן כתב אות אחת ומחק אות אחת וכו' הא בלא"ה אם מחק אות אחת לבדו ואף מסיפא לרישא כשר, ובירושלמי נשאר בבעיא אם כתב ראשון ראשון ומחק יעש"ה:

וכן מבואר ברמב"ם פ"ד, דאם כתבה על נייר או דפיתרא פסולה בדיעבד ג"כ, וכן אם כתב בדבר המתקיים וכן אם נשאר במגילה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה, יע"ש דין ט' י"א ובירושלמי פ"ג הל' ג' הובא בתוס' לקמן דכ"א קאמר כמה ימחוק תני רבי חנין ב"ש אומרים אחת וב"ה אומרים שתים אמר ר"א טעמין דב"ה כדי לכתוב יה ע"כ ופרשו הק"ע והפ"מ כמה ימחוק מהמגילה ויהא מערערין אותה וכו', יע"ש וצע"ג הא אפילו רושם כתב הניכר מעכב ופסולה עד שימחוק יפה ובוודאי בעינן שימחוק כילה ובש"ק כתב די"ל דפליגי כמה ימחק מהשם עצמו ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם דין זה, ויל"ע:

עוד נתבאר מדברי השירי קרבן פ"ב ד"ה ואינו כותב, דין חדש דבסוטה בעינן שתהא הפרשה כתובה בדבר שחור דהא בעינן מים מאררים שפירושו שחור כדאמרינן לעיל בפרקין וקומוס וקנקנתום שחורים הם אבל בסיקרא ממילא פסול וז"ב ועמ"ש בגמ' אהא דתניא ולא בסיקרא:

שם בתוס' ד"ה כתבה איגרת פסולה וכו' ואי קשיא מאי איריא משום דנקראת ספר ת"ל דבלא"ה אסור לכתוב שום פסוק בלא שרטוט וכו', אף דיש לתרץ דזה רק מדרבנן (וכה"ג תירצו התוס' בכמ"ק עיין אערה דרבנן בהקדמה) אבל הכא קמ"ל דהוי מדאורייתא הלכה למשה מסיני, י"ל דזה הוי בכלל תירוץ התוס' דאע"ג דאסור לכתוב בלא שרטוט המגילה עצמה אינה פסולה קמ"ל דפסולה, ונראה דהוא מהאי טעמא משום דזה הוי מדאורייתא וזה הוי רק איסור דרבנן:

שם בא"ד מהו לא ידענא אם שרטט אותה בין שיטה לשיטה לאחר כתיבה אע"ג דבשעת כתיבה כתב באיסורא, אי המגילה כשרה בהכי או לא עכ"ל, וצ"ע דנימא כיון דאידחי אידחי, ועיין לעיל ט"ו ע"ב ובמש"כ שם, וי"ל דשם שייך ענין קדושה ודמי לקרבן, אבל כאן לא שייך זה ודו"ק, ועיין ק"א שם, ועיין בחידושי רע"א ז"ל ליור"ד סי' רע"ב לענין ס"ת האי ספיקת התוס' יע"ש, שו"ר בע"ה בשו"ת רע"א ז"ל בסוף סי' נ' שנגע בסברא זאת וז"ל דמה דבינתיים לא הוה משורטט י"ל דאינו מגרע דלא הוי דיחוי כיון דבידו לשרטט והוי כמו קבל הכשר ונתן לפסול בפ"ג דזבחים דף ל"ד וצ"ע לדינא עכ"ל, וגם כוונתי בעזהי"ת לקושיתו שם ריש דבריו (דנשאל שם אם מהני במזוזה השרטוט שאח"כ והשיב דנראה פשוט דלא מהני וראיה לזה מסוגיא דמנחות תפילין שבלו וכו' טעמא דאין מורידין וכו' והא קיי"ל דתפילין א"צ שרטוט ומזוזה צריכה שרטוט, ואם איתא דמהני שרטוט אחר הכתיבה מאי קושיא הא יכול לשרטט עכשיו, ומכח זה הקשה על התוס' כאן דהביאו להסוגיא ולא פשטו ספיקתם מזה, ולומר דבמזוזה לא מהני שרטוט אח"כ כיון דבעי כתיבה כסדרן וכיון דבשעת כתיבה לא הוה בהכשר לא מהני ההכשר שאח"כ הוא דוחק גדול דהוא אין חסרון בגוף האותיות והוי רק תיקון אחר והוי כמו חקיקת נגיעה דמהני במזוזה עכ"ל הגאון זצ"ל), וכוונתי ג"כ לתירוץ הרש"ש עיין שם מש"כ, ועוד נראה ע"ד הפשט דלא יכלו לומר דעכשיו ישרטט, דכוונת הגמ' משמע דאין עושה עכשו שום פעולה אחרת כדי לתקנו לשום מזוזה, ועוד אפ"ל כיון דנכתב לשם תפילין ונשתמש בו וכמו שאמר תפילין שבלו, א"כ גם עכשיו אסור לשרטטו דדילמא שוב יצטרך לתקנו לשם תפילין וגם נתפס על זה איסור דהשרטוט גם עכשיו ודו"ק, כיון דקיימינן השתא דאסור לשרטט תפילין. וקדמו להגרע"א בהערה זו בשו"ת בגדי כהונה שאלה א' והוסיף די"ל דגבי מזוזה הוכיח) המקשן ע"כ דהלכה דמזוזה צריכה שרטוט קודם כתיבה דאל"כ דאף אחר כתיבה מהני אמאי איצטריך הלכה הא גמרינן מזוזה כתיבה כתיבה מספר וכו' א"ו דאי מגז"ש הו"א אפילו שרטוט אח"כ מהני והללמ"מ אתיא דצריכה שרטוט תיכף קודם כתיבה והא דמספקא להו להתוס' במג"ס הא ודאי דמהני דאי לא מהני ממילא בס"ת נמי לא מהני כיון דבסוטה אתיא מספר ואמאי איצטריך הלכה במזוזה הא בלא"ה איכא גז"ש כתיבה כתיבה, י"ל דהתוס' כתבו ולא ידענא וכו' היינו השתא דאית לן הלכה גבי מזוזה דצריכה שרטוט קודם כתיבה מה דינו בסוטה אי ילפינן ממזוזה בגז"ש או לא, וכ"ז לפי מה דס"ל תוספות הכא דס"ת נמי בעי שרטוט אבל לפירוש ר"ת דלא בעי שרטוט נפשט הספיקא הנ"ל דלא מהני שרטוט אחר כתיבה דאי מהני מאי פריך במנחות שם וכו' ול"ל כנ"ל דהא לר"ת בספר גופי' לא בעי שרטוט ולא יכולין למילף גז"ש, א"ו דהסברא חצונה דלא מהני שרטוט אח"כ אם הכתיבה היתה באיסור את"ד, ויעיין גם בקרן אורה שהעיר בזה, עייש"ה, ול"נ עוד קצת ראיה דהרי אמרינן לקמן דף כ' דמוחקין לה מן התורה וא"כ הרי גבי ס"ת פסק ר"ת לקמן דלא בעי שרטוט רק משום זה אלי ואנוהו והוי רק מדרבנן עיין תוס' סוכה ובשו"ת שאג"א וגם נראה דאי משום זה אלי סגי בשרטוט קל ולאו דוקא בקנה עיין רע"א שם סי' נ' שם המרדכי בהל"ק ובזה מיישב קושית התוס' כאן יעש"ה ובבגד כהונה שם, וא"כ שרטוט זה לא מהני לענין מגילת סוטה דבעי שרטוט מה"ד ובקנה, וא"כ האיך מהני למחוק מה"ת, וכה"ג הקשו התוס' שם מזה דכתב ואח"כ משביעה דפסול יע"ש, א"ו דמהני שרטוט אח"כ ומשרטט לה עכשיו, ועכ"פ נפשט אידך בעיא דרע"א שם יעש"ה וצ"ע אלא דיש לדחות די"ל דמיירי במשורטט וכמש"כ התוס' לענין מזוזה, ונרוויח מזה שלא יהי' סתירה לדברי הבגדי כהונה בשיטת ר"ת דוודאי לא מהני שרטוט שאח"כ:

(עיין בביאור מרדכי למרדכי הלכות מזוזה בד"ה גם יש לעיין להרמב"ם וכו' דדילמא מיירי בשרטוט מעיקרא שרצה לכתוב מזוזה וכו' יע"ש וקצת סעייתא למש"כ בריש דברינו דדילמא יצטרך שוב לעשות תפילין ודו"ק):

אך עיין בק"א בשמעתין שהקשה ג"כ בלא"ה באופן כזה דהרי בעינן כתיבה ביום וא"כ אילו בס"ת כותבה רק ביום ובלילה פסולה? יע"ש ועיין מש"כ לעיל בזה וראיתי ביד שאול יור"ד שם שהביא ספק זה של הגרע"א וכתב בטעמא ליפסול משום דהוי שלא כסדרן יע"ש ושמח בזה אבל כבר דחה זה הגאון ז"ל שם בסי' נ' בעצמו ובסברא נכונה, ועיין עוד שם בתשובת רעק"א במה שכתב ליישב קושית התוס' דנפ"מ דשלשה אין כותבים בלא שרטוט היינו שיה' הכתב ביושר ומהני לזה שרטוט בבדיל וכו', משא"כ במזוזה ואינך דמדינא צריכה שרטוט בעי שיה' השרטוט מתקיים יע"ש ובבגדי כהונה שם הביא ג"כ דברי המרדכי בשם האור זרוע ומפרש בזה ספיקא של התוס' אי אמרינן דצריכה שרטוט משום כדי שיהא נראה לסופר שיכתוב בשוה וא"כ דוקא קודם כתיבה או דלאו משום הכי הוא ומהני השרטוט אח"כ אבל וודאי אי צריך שרטוט בשעת כתיבה ולא שרטט לא מהני אח"כ רק דתוספות מסופק אי צריכה כלל שרטוט מתחילת כתיבה לענין פסול המגילה ומש"כ דבשעת כתיבה כתב באיסור היינו משום דאסור לכתוב שום פסוק בלא שרטוט אבל לענין הכשר המגילה דילפינן מבספר לפסול מספקא ליה לתוס' כנ"ל עיי"ש ודפח"ח ועיין בפ"ת יור"ד סי' רע"א ובס' רפ"ד ס"ק ג':

ולעיקרן של קושית התוס' דמאי איריא משום דנקראת ספר ת"ל דבלא"ה אסור לכתוב שום פסוק בלא שרטוט וכו', נראה לי תלמיד קטן שבקטנים להעיר דלולא דכתיב ספר הו"א באמת דהכא בסוטה לא בעינין שרטוט משום סברת הירושלמי כ"פ שהובא בתוס' לעיל ד"ה לא על הלוח, דמשום דלמחיקה ניתנה לכך כותבין על מגילת עור בהמה טמאה, וכן לכך לא גזרו על טומאת ידים וזו למחיקה ניתנה וכן רצו האחרונים לומר לענין מחיקת השם משום דלמחיקה ניתנה, עיין שו"ת עין יצחק ועוד, וא"כ ה"נ יש להשתמש בסברא זו להקל דלא בעי שרטוט בפרשה זו משום דלא קאי רק למחיקה וע"כ לא מקפדינן לנוי או ליישר הכתב וכעין סברת התוס' בסוף דבריהם לענין אגרת שלומים דלא כתבינן לשום פסוק אלא לאמירה בעלמא וכו' ויש מקום לעיין בסברא זו לולי דעת רבעהתוס' זצ"ל ומש"כ התוס' אלא ש"מ דהכא גמירי לה דלא מצי לשרטט להו, עיין במנחת קנאות, וכן בספר עמודי אש מתמיה ד בזה על הב"י עיי"ש וקצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף