מגיד משנה/שאלה ופיקדון/ח

מגיד משנה ‏ שאלה ופיקדון ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים וכו'. משנה פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ג ע"ב). ומ״ש אמר הריני משלם כלומר אע״פ שלא שלם עדיין והוא מימרא דר' יוחנן בגמ' ותניא כוותיה וכ״ה בהלכות ופירוש מפקיד בחנם אע״פ שכן הדין בשכר כמו שיתבאר:

חזרה הבהמה עצמה וכו'. מתוך דברי רבינו ז"ל נראה שאפילו גזות וולדות שנטענה בבית גנב הם לבעלים קודם יאוש ואין נראית כן דעת שאר המפרשים ז"ל אלא לנפקד הם ולא אמרו גזות וולדות שהם לבעלים אלא אותם שנטענה בהן משעת פקדון עד שעת גניבה. ועתה אפרש הקשו בגמרא על המשנה היאך הכפל לשומר והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ותירץ רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב פרתי ותרצה ותשלמנה הרי היא קנויה לך מעכשיו והקשה ר' זירא אי הכי גזותיה וולדותיה נמי פירוש יהיו לשומר אלמה תניא חוץ מגזותיה וולדותיה אלא אמר רבי זירא נעשה כאומר לו חוץ מגזותיה וולדותיה מאי פסקא שבחא דאתי מעלמא עביד איניש דמקני שבחא דגופא לא עביד דמקני איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמנה סמוך לגנבתה קנויה לך מאי בינייהו פירוש בין שני הלשונות איכא בינייהו קושיא דרבי זירא פירשו המפרשים ז"ל ללשון אחרון אין לה מקום לפי שלא היתה הקושיא אלא מגזות וולדות שהיו משעת פקדון עד שעת גניבה וללשון זה כיון שאין הבעלים מקנין לשומר הפרה אלא רגע אחד סמוך לגניבה פשיטא שלא יזכה בגזות וולדות שהיו קודם לכן אבל ללשון ראשון שאמר הרי היא קנויה לך מעכשיו היה קשה למה לא יהיה זוכה השומר בגזות וולדות משעת פקדון שהרי נתגלה הדבר למפרע שמאותה שעה היתה שלו זו היא שיטתם ז"ל ולפי שיטת רבינו נ"ל לפרש שדעת ר' זירא שאף על גזות וולדות שלאחר גניבה היה כוונת הברייתא לומר שהן לבעלים וזהו שהוצרך לומר נעשה כאומר לו חוץ מגזותיה וולדותיה ולא אמר נעשה כאומר סמוך לגנבתה קנויה לך כלשון אחרון לפי שהיה סובר שהברייתא שאמרה חוץ מגזותיה אף על הגזות שבבית גנב אמורה והטעם דשבחא דגופא לא עביד איניש דמקני ופירוש איכא בינייהו כך הוא דללשון ראשון אין לו לרבא תירוץ על קושיא דרבי זירא אבל ללשון שני אפשר לתרץ ולומר שהברייתא שאמרה חוץ מגזותיה וולדותיה אין הכוונה אלא באותן שהיו קודם גניבה ומ"מ רבי זירא אפילו באותן שנטענה בבית גנב היה סובר שהן לבעלים והלכה כמותו כיון דללשון ראשון לא אפשר ליה לרבא לאפלוגי על הברייתא זהו דעתו ז"ל:

וכבר ביארנו שאין הגנב וכו'. בפרק ראשון מהלכות גניבה וכבר כתבתי בזה בפרק שני מהלכות גזילה מה שנ"ל:

נשבע השומר ולא רצה לשלם וכו'. משנה שם:

וכן השוכר פרה מחבירו ונגנבה וכו'. ברייתא פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ד) וכבר נתבאר בפ״א מהלכות שכירות שהשוכר דינו כשומר שכר:

ב

שומר חנם שאמר פשעתי וכו'. מימרא שם:

וכן נושא שכר וכו'. באותה מימרא שם וכבר נחלקו המפרשים ז"ל אם יש עדים בשומר חנם שפשע ובשומר שכר שנגנבה שלא באונס והרי הן חייבין לשלם מן הדין אם אמרו הרי אנו משלמין לו או ששלמו בלא כפיית בית דין דעת הרמב"ן ז"ל שלא קנו הכפל כיון שאי אפשר להם ליפטר בשום צד וכן מוכיח לשון הגמרא ודעת הרשב"א ז"ל שאף אלו קנו הכפל שדעת הבעלים להקנותו להם כל זמן שלא יטריחום לבא לבית דין וכתב ז"ל שכן מצא בירושלמי והוצרך לידחק בלשון גמרתנו ומדברי רבינו נראה כדעת הרמב"ן ז"ל. וכתב הרשב"א ז"ל שאם יש עדים בשומר חנם שנגנבה ובשומר שכר שנאנסה ושלמו שלא קנו הכפל שלא עלה על דעת המפקיד שישלמו לו מה שהיו נפטרין בהעדאת עדים בלא שבועה ולפיכך לא הקנה להם הבהמה בכגון זה וכתב שכן מצא בירושלמי:

אבל השואל וכו'. מחלוקת אמוראים שם ומסקנא דגמרא כן והחילוק שיש בין שואל לשאר השומרים שאינו קונה הכפל באמירה בלבד אלא במעשה הוא מפני שכל הנאה שלו ולפיכך בדבור בלבד לא נקנה לו הכפל כך נתבאר בגמרא:

ג

כל הקונה הכפל וכו'. זה נתבאר בגמ' במעשה דכיפי. ובהשגות א"א דוקא שבא השבח אחר ששלם או שאמר הריני משלם ע"כ. ולי נראה דכל שבא השבח אחר גניבה הוא של שומר לפי שמאותה שעה נקנה לו הפקדון וכלשון אחרון דרבא וגנב עצמו אם נאבד מאליו הדבר שגנב אינו משלם אלא כשעת הגנבה כמו שנתבאר פ"א מהל' גניבה ולדברי הר"א ז"ל קשה לי אימתי קנה השומר פקדון זה אם נאמר בשעת תשלומיו ולא קודם לכן בגמ' לא מצינו מי שמאחר קנייתו אלא עד סמוך לגנבה ואם נאמר דכל ששלם נתגלה הדבר שסמוך לגניבה קנה הפקדון א"כ כשנתייקר בינתים לשומר נתייקר וזה מוכרח אא"כ נאמר דלענין יוקרא לא קנה אלא משעת תשלומין ואילך ומה שאמרו בגמרא סמוך לגניבה הוא לגבי כפל וזה דוחק ודעת רבינו אפשר שהוא אפילו במה שנתייקרו בין פקדון לגניבה וכלישנא קמא דרבא כמו שכתבתי למעלה ודוקא אם היה יכול ליפטר באמת אבל בחייב על דרך האמת ודאי כששלם בשעת גניבה שלם שהרי מן הדין הוא חייב וב"ד היו מכריחין אותו בהודאת האמת:

בד"א בשלא וכו'. מפורש בגמ' שם (דף ל"ה) בההיא עובדא דכיפי:

ואם כלים וכו'. מפורש שם ומ"מ קצת מהמפרשים ז"ל פי' אותו מעשה שהכיפי היה ברשות הנפקד אלא שלא היה יודע בהם נפקד והגבו למפקיד קרקע מפני פשיעת הנפקד ואח"כ נמצאו ועל הצד הזה אמרו שיחזור הקרקע לנפקד לפי ששומא בטעות היתה שנתגלה הדבר שלא נאבדו אבל אם נאבדו הרי שומא זו כשאר השומות שבעולם וכבר נתבאר דין חזרתם בפכ"ב מהלכות מלוה ולוה ודעת הרמב"ן ז"ל שאפילו נאבד הפקדון או נגנב ואח"כ נמצא והוא חוזר בעינו לבעליו אף הקרקע חוזר לבעלים בכל ענין וזה דעת רבינו:

ד

תבעוהו בעלים וכו'. פלוגתא דאביי ורבא בב״ק פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ח ע"ב) ופסק כרבא וכידוע שהלכה כמותו לגבי אביי:

אמר השומר וכו'. זה בפשיטות בגמרא בהמפקיד (דף ל"ד):

ה

אמר הריני וכו'. בעיא שם ופירשו קצת המפרשים אע"פ שאם אמר בב"ד הריני משלם אפילו שלא מן הדין אינו יכול לחזור בו וב"ד יכפוהו לקיים דברו מ"מ נסתפק לנו בגמרא אם קנה הכפל:

או שאמר וכו'. ג"ז בעיא שם:

או שלא וכו'. בעיא שם ופירשוה כן בהלכות. ובנוסחאות שלנו (דף ל"ד ע"ב) בעיא אחרת שלם לבנים מהו ופירשה רש"י ז"ל בשמתו הבעלים ואח"כ נגנבה וכתב הרשב"א דנראה מתוך דבריו שאם נגנבה בחיי האב ושלם שומר לבניו דפשיטא שזכה בכפל:

שלמו בנים לבנים וכו'. ג"ז בעיא שם:

או ששלם השומר מחצה. בעיא שם ופירש"י ז"ל ומתחלתו אמר הריני משלם מחצה ולא יותר מהו לקנות חצי הכפל ע"כ אבל כל הכפל פשיטא דלא:

שאל שתי פרות וכו'. בעיא שם ופירש"י ז"ל מהו שיזכה בכפל זו ששלם:

שאל מן השותפין וכו'. פירש"י ז"ל מהו שיקנה חצי הכפל ע"כ:

שותפין ששאלו וכו'. ופירש"י ז"ל ושלם חצי דמיו שעליו מהו שיקנה חצי הכפל מי אמרינן הרי שלם כל המוטל עליו ע"כ ומ"מ אע"פ שכתב הרב ז"ל כל המוטל עליו ודאי עדיין הוא ערב במחצית הנשאר שאם אין נכסים לחבירו נפרעין ממנו וכ"כ ז"ל:

שאל מן האשה וכו'. פירשו התוס' שאל מן האשה קודם שנשאת ונשאת ושלם לבעלה מי אמרינן שלא היה דעתה להקנות לו הכפל אא"כ ישלם לה כל זמן שלא תהיה תחת אחרים:

אשה ששאלה. פירשו התוספות ז"ל קודם שנשאת ונשאת ושלמה מאחר שנשאת או שלם בעלה:

כל אלו ספק וכו' לפיכך חולקין הכפל. זה נתבאר בהלכות שם בביאור:

ו

נגנב הפקדון באונס וכו'. פסק כרבא דפרק הגוזל עצים ודלא כאביי וכמבואר בהלכות ולשון הגמרא עושה עמו דין ורש"י ז"ל פירש משלם לבעלים והוא יפרע מן הגנב ושאר המפרשים הקשו עליו דודאי אינו מן הדין שיתחייבו הם לשלם האונסין אף על פי שהוכר הגנב אלא כך פירושו שהן חייבין לטרוח ולדון עם הגנב משום דלעתים הגנב אלם וקשה ואין הבעלים רוצים לטרוח לדון עמו וזה דעת רבינו:

נגנב הפקדון באונס והחזירו הגנב לבית שומר וכו'. בעיא שם בהגוזל (בבא קמא דף ק"ח ע"ב) ולא איפשיטא: נשלמו הלכות שאלה ופקדון בס"ד

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף