תשובות הגאונים (הרכבי)/תנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן תבע את שמעון שטר שהפקיד אצלו וטען ראובן שהיה שטר מקויים בחותמיו שמוציאין בו ממון. והכחישו שמעון ואמר לא היו דברים מעולם. ושאלתי בזה אחד התלמידים וחייב את שמעון שבועת היסת על הכחשתו וכו'. - עמדתי על זאת השאלה ואני נותן לך עקר שתסמוך עליו ולא תצטרך לכל העיונים [הספקות] שנולדו לכם. וזהו כי ההלכה אמרה אלו דברים שאין נשבעין עליהן וג'. ונתברר לנו מזה שדיני השמירה אינם שייכים באלו הדברים. ואופני הכפירה וההכחשה אין נופלים בם כמו שנופלים בכל המטלטלין. ואמנם בעניני השמירה והפשיעה הלא אין השומרין חייבין בהם כלום בין שומר חנם או שומר שכר ואפילו הודה בפשיעה לאמרם שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם. אבל אם כפר בעקר הדבר [כופר בכל] בזה אמרנו ובפני עצמן לא אמרן אלא בשבועה דאוריתא אבל בשבועה דרבנן משבעינן ליה. וזה נכנס בגדר המאמר אמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת. משום שלא יתכן כשיאמר אדם לחברו יש לי אצלך דבר כזה וכזה וחברו יכחישו ויאמר לו לך לדרכך תכזב אין לך אצלי כלום [ובזה יפטר מכל וכל]. ובשביל זה תקנו שבועת היסת. וכל התביעות כולן משוה פרוטה ולעילא נכנסות תחת זאת התקנה. וזהו שכל דבר שכשמודה בו האיש לחברו שקבלו ממנו חייב להחזיר לו כשכופר בו חייב שבועה חוץ מהקדשות שבהן בין הודה בין כפר לא ישבע לפטור את חברו מן השבועה. ומי שכפר לחברו דבר מאלה השלשה הנשארים כיון שאלו היה מודה היה חייב להחזירם משום הכי כשכופר חייב עליהם שבועה. ואף כי לא נשביענו עליהם בשבועה דאוריתא נשביענו עליהם בשבועה דרבנן שהיא היסת. וכיון שכן הוא שהפקיד ראובן אצל שמעון שטר וטען ראובן שאלו היה [השטר] בידו היה גובה בו ממון ושמעון כופר בכל. מכיון שאם היה [שמעון] מודה שהשטר אצלו היה חייב להחזירו לחברו משום הכי כשכפר בו נשביע אותו עליו שלא הפקידהו אצלו. ואין הדין כמו שאמר [שמעון] שלא ישבע עד שיביא חברו ראיה שהיה גובה בו ממון כיון שחברו טוען שהיה שטר כשר והיה יכול לגבות בו ממון. ועל טענה זאת של בעל דינו נשביע אותו. כמו שהיינו משביעים אותו על טענת בעל דינו עליו שנתן לו בגד ששוה עשרה שקלים ולא היינו מחייבים [להתובע] שיביא ראיה שהיה שוה י' שקלים. כמו כן נשביע אותו [את שמעון]. אבל אם הודה שמעון שהניח [ראובן] אצלו את השטר ופשע בו ואבד לא נחייב אותו בזה לא לשלם ולא לישבע. אלא יש לו [לראובן] להחרים סתם על מי שנמצא [השטר] בידו ומטמינו. ואע"פ שגרם לאבד ממונו שלחבירו אפילו הכי לא נדין אותו בדינא דגרמי לפי שהתורה פטרתו מלשלם ולישבע עליו. אמנם נדינו בדינא דגרמי כשאיבדו בידים לפי שאין זה מדרך השמירה כמו השורף שטרותיו שלחבירו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |