תשובות הגאונים (הרכבי)/תנו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ומה שראית לנו תשובה במי שנתן זהב לחברו שיקנה לו נער [עבד] והלך וקנהו ושלחו לחברו ואמר לו כבר קניתי לך את הנער ונתפרסם זה אצל הבריות. ואחר כך כשחזר ופגע איש את אחיו אמר לו [השליח למשלח] לא קניתי לך כלום והא לך הזהב שלך קחנו אלא שקראתיו [את הנער] בשמך ושלחתיו אליך על דרך ההסתר. וחייבנו אותו בשבועה בתורה כדין האפיטרופוס. ואמרת שהאפטירופוס אמנם [נשבע] כשהוא מודה ששינה מדעת עצמו אבל זה לא יודה ששינה מדעת עצמו אלא יאמר אני לא קניתי לך כלום. דבריך אלה הם בצדק ואנחנו נוסיף לך על ההוכחה הזאת עוד פנים אחרים. וזהו שהעבדים אין נשבעין עליהן שבועה דאוריתא ואפילו אם יודה במקצת. ואמנם חייבנוהו שבועה בתורה מפני שהוא מערים והרמאות והערמה בטענתו זאת גלויות. וזהו כי ההסתר יבוקש בדברים שלא יתגלו אצל המבקש להסתירם. אבל מי שיקנה נער שישמשנו לא יוכל להסתירו. כי כשיראו אותו ברשותו והוא משתמש בו כעבד יתגלה ולא יסתר. גם אם לא היה קונה אותו למי שבקשו לקנותו לא היה שולח לו כתב ידו לאמר כבר קניתי לך את הנער בידעו שאחר כך יתבע אותו ממנו. ואין זה דרך ההסתר אלא דרך הגלוי. וטענה כזו לא תועיל בכאן כלל כי הברור בזה הדבר הוא שקנהו למי שצוהו לקנותו. אבל אחר שנתגדל הנער ומצא חן בעיניו שינה את מחשבתו אודותו והכחיש [שקנהו בשביל חברו] והשתדל להשיגו לעצמו. ולמדוהו זאת הטענה ואמרו לו אם ישאלוך למה אמרת לחברך ולאנשים [אחרים] שקניתי לפלוני. תשיב על זה כי עשית זאת על דרך ההסתר. וזאת הטענה לא למדהו אלא מי שאין לו דת. ובשביל זה החמרנו עליו בשבועה שיחזור אל האמת ולא יחטא לאדונו בשני דברים ביחד. בדבר שבממון ובשבועת שקר. וכבר מצינו לרבותינו שדנו לבעלי ערמה להחמיר. כמו שאמרו טענו חטים והודה לו בשעורים אם כמודה פטור ואם כמערים חייב שבועה בתורה. ואמרו גם כן הכי דייננא לך ולכל אלאמא חברך. וכמו כן אמרו האיי אינש גזלנא הוא ובעינא דאיקנסיה. ואמרו אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פיסקא דדינא דידי לקמיכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוניה עד דאתיתו לגבאי אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי לאחר מיתה לא מיקרע תקרעוניה ולא מגמר תגמרון מיניה מקרע לא תקרעוניה דילמא משכחיתו ליה טעמא ולא מגמר תגמרון מיניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכן אני בתשובה זו. כך ראו עיני לטעם שזכרתי. וכן צריך הדיין הבקי שיבין את הרמאי מזולתו. ולא יפסוק לפי שרשי הדינים במקום שיש רמאות כי על ידי זה יפסיד ממון הבריות. ובזה הודענו לך את סודנו בתשובה זאת. ואם הדבר [דין ודברים] נשאר ביניהם עד עכשיו לא תרחק מזאת התשובה ולא תגלה לו הדבר [הטעם] כדי שלא ימנע לירד [לבית דין]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |