תשובה מאהבה/כט
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ו' עש"ק כ"ד כסלו תקסו"ל כמו השחר עלה.
- רבי אליעזר טוביינא דחכימי מרגניתא דלית בי' טימי מחדדין שמעתתי' והוראותיו כרב שימי מר ידידי ורחימי ה"ה כבוד מחותני הגאון המפורסם הדרשן המפואר שהוראותיו לרבים מאיר ואור תורתו עלינו הופיע ואזן שומעת העיר כקש"ת מו"ה אלעזר נ"י ראב"ד דקהלתנו יע"א י"א ר"ד.
אני טרם אחל לדבר להשיב על דברות קדשו המאירים כספירים נשבע אני בימיני ובזרוע מעוזי המה גאונים בעל מהר"מ חביב וברכי יוסף שנשענתי עליהם בהוראתי הזאת שלא באתי לעמוד על דעתי כדרך השועלי' ומשיבים מנגחים בקרניהם קדמה ימה צפונה ונגבה לא כן עמדי חי אני כי אין זה דרכי לומדי תורה האמתים דא"כ לעולם אין אנו מוציאי' הלכה ברורה אם לא יודה איש לעמיתו אף כי זעירא לרבא דעמא מדברנא דאומתי' ה"נ כבוד מר מחות' הגאון נ"י אשר כל רז לא אניס לי' ומתפרסמין הוראותיו ונהירין שמעתי' כבשני חוני המעגל אמנם אל אלדים יודע ועד שאלו הדבר מגיע לי לבדי הייתי כמחריש אבל להיות הני שני צנתרי זהב אשר כל דבריהם כגחלי אש הם העומדים לימיני הנה שפתי לא אכלא והאמת האהוב מכל עד לעצמו.
והנה חלקתי תשובתו דמר לשלשה ראשים וציינתי עליהם א' ב' ג' וכל מה שבאות א' אינו מן הצורך לדבר בו דהלא בזה נעשה רפמכת"ר לי כתנא דמסיע ותשואת חן חן לו והאמונה שבתווניתא דלבאי הוה יתיב מר כד כתב אילין מילין וכך הי' כוונתי אלא שבגליון הש"ע אשר דברי אלה כתובים קצר המצע מהשתרע לפרש שיחתי באר היטיב ויהי מה בכך הן הן הדברי'.
ואולם מ"ש כבוד הגאון נ"י באות ב' לא ידעתי מה אידון בי' בגדלת חכמתו דמר ניהו רבא שדומה להדחיני משלשה עמודי עולם הרשב"א והרא"ש והטור ולפענ"ד שלימים הם אתנו הני תלתא רברבתא וכי אני מעולם אמרתי דלא צריכי עשרה בבהכ"נ אלא שהאחד הוצרך לטעום ולאכול כעלות המנחה ואמרת דעכ"ז נצטרף וחשיבי עשרה מתענין כיון דרובא מתענין ואף הוא התענ' רוב היום הא חדא ועוד הלא מראש לא בסתר דברתי שדברי הטור והש"ע נאמרו רק בשאר תעניתם עכצש"ת שקבלו עליהם הצבור להתענות וכמ"ש מהר"מ ב"ח והבר"י והדבר נראה לעינים שכך הוא שהרי הטור מדבר בזה משני וחמישי ושני אחר החג ואח' הפסח ומייתי ע"ז דברי הראב"ד שקראן ת"י ומסיק בשם הרא"ש דבאשכנז עשאום קבע כו' ומסיים אבל קהל שמקבלין עליהן תענית ודאי רבים איקרי וע"ז מסיק הטור ומיהו נראה שצריך שיהו עשרה שמתענין כו' וכן הם דברי הרשב"א בסי' פ"א שרמז עליהן הרב ב"י ונשען גם עליהם רופ"מ נ"י וז"ל שאלת עוד עשרה שקבלו תענית ומקצתם אינם בבה"כ כו' ובזה מסיק הרשב"א דכשאין כלם בבהכ"נ ליכא קביעת ברכת עננו הרי דהרשב"א והרא"ש והטור מיירי רק משאר תעניות שקבלו עליהם הקהל ולא מד"צ וא"כ לא מיבעי דלא הביא כבודו הרב נ"י סתירה עלי בזה אדרבה סייעתא איכא ואפריון נמטי לי' על ככה ואם אמנם ראיתי באות ג' בד"ה ועתה כו' טוען רופ"מ אעיקרא דמלתא דהרב בר"י ומהר"מ ב"ח לחלק בין ד"צ לשאר תעניות בזה דמנא להו לחלק יש ויש ודברי הרשב"א בתשובה הנ"ל מסייעי' להם דלמה זה נקט הרשב"א עשרה שקבלו תענית כו' והיינו בשאר תעניתם ואף שבזה יש לדחוק דמעשה כך הוי ושאלוהו במעשה או דמיירי באמת בד"צ ובקבלו עליהם אבל הרא"ש והטור למה פלפלו בזה רק בשאר תענית ולא דרך כללי בכל התעניו' ואף בד"צ ואם כי קיימו דבריהם לעומות הראב"ד דמחשב להו תעניות לתענית יחידים עכ"פ מ"ש הטור ומיהו נראה שצריך שיהו עשרה כו' למה זה כ' דבר זה כאן בסי' תקס"ו אחרי תעניות הנ"ל דשקיל וטרינהו אם בתענית צבור או כתענית יחיד נחשבו והלא לדע' רומ"פ נ"י יהי' דבר זה כללי אף לכל ד"צ או לענ"ד הדין עם השנים הטובים מהר"מ ב"ח ובר"י אף כי פרפרת נאה העלה רופ"מ נ"י מדברי קדשו דהאי סבא תנא דבי' אלי' וחי ראשי דבר גדול דיבר רופ"מ נ"י בזה כי כן רובו דברי הגאין הזה ברמז ורמיזה נאמרים ויורדים עד עמקי תהום קורא לקול צנוראי.
אמנם כן אם בכ"ז יאמר רופ"מ נ"י שעדיין דברי מהר"ם ב"ח ובר"י כהלכת' בלא טעמא דמאי ארי' כי גם לא כתבו שום טעם לחלק בין ד"צ לשאר תניות בזה אמרתי להביא להם סמוכי' קצת והוא דהרב"י סי' תקס"ה הביא דעת הרי"ף לומר עננו בערבית שחרית ומנחה והרא"ש כ' כדברי הרי"ף ואח"כ כ' ורש"י כ' כו' שאין אנו רגילין לאמרו ערבית ושחרית שמא יארע לו עונס או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו ומה שרגילין שהש"צ אומר היינו לפי שא"א שלא יתענו מן הקהל קצת עכ"ל הרב"י ויעוי"ש בשיירי כה"ג בהגהות ב"י אות' ב' וג' מה שמחלק בין ת"צ לתענית יחיד ומדבריו בס"ק ג' שם ראיי' קצת לדברי לחלק בין ת"צ דהיינו ד"צ לשאר תעניות וסברא הזאת דא"א שלא יתענו מן הקהל קצת טפי וטפי נוחה היא לומר בד"צ מבשאר תעניות לפי שד"צ מדברי קבלה וכדברי תורה דמי וחמירין עלייהו מה גם די"ל דדוקא באלו אמרינן רובו ככולו ולא בשאר תעניות שקבלו עליהם הצבור מצד עצמם והיינו משום שאלו שמדברי קבלה הם דהוין כד"ת ובכל תורה כולה קיימ"ל דרוב ככל כמו שהאריך בזה הגאון מהר"ל ב"ח בקונטרס הסמיכות ואחריו בעל באר שבע פ"ק דהוריות דף ג' ע"ב אבל בשאר תעניות דקבלו עלייהו צבור מעצמן דהוי רק מלתא דמדרבנן צריכי' כולם כמו שקבלו והיינו עשרה מיהת הבו דלא לוסיף עלייהו דנהי דהסכימו הרא"ש והטור דכתעניות צבור מחשבו עכ"פ עשרה מיהת בעי.
ודברי המג"א סי' תקס"ו ס"ק ה' שזכר מעלתו בד"ה ויותר מזה הלא גם בדברי הראשונים אמרתי שדברי המג"א סובב' על הטור וש"ע ואם כדאי הם מהר"מ ב"ח ובר"י לפרש דברי הטור וש"ע אשאר תעניות וכמו שעשיתי סמוכי' לדבריהם לעיל מלשון הטור בעצמו דמיירי בשאר תעניות א"כ גם דברי המג"א כך אומרים ואין מהם סתירה לדברי בד"צ בשגם יש לעשות סניף עכ"פ מדברי האגודה שזכר גם רופ"מ ואף כי הב"ח והכנה"ג כתבו שהוא דחוי מכל הפוסקי' אבל לסניף לנ"ד בד"צ נוכל לעשותו.
באופן שעדיין על משמרתי אתיצבה לעמוד על הוראתי שמצאתי לה און מדברי הקדושי' הנ"ל ואף כי מר מענותנותו יתירה כי רבה היא נתן לי רשות להורות כן כי אלו גזר אומר לחזור בי לא הייתי ממרה את פיו הטהור ועוד לאלדי מלין בזה אלא דקמי שמי' גליא אשר רבו טרדותי והי' זה שלום מאו"נ הנקשר בעבותות אהבתו המ"ל כל הימים.תשובה ע"ז תמצא לקמן בסי' ל"א בתשובתי לידידי הרב מו"ה ברוך ייטלס נ"י בעהמ"ס טעם המלך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |