תשובה מאהבה/כח
|
< הקודם · הבא > |
בע"ה יום החמישי כ"ג כסלו תקסזיי"ן ל' פראג
- בימים אשר גברו כהני חשמונאי ישכילו ויצליחו חכימי דיהודאי ורב רחומאי הוא חכים וזכאי לך קראי לך תנאי לך נפשי חדאי דאהורמיז עלאי ותתאי איהו יאי וגולתי יאי הרואה אומר ברקאי חד מן חבראי הרב הגדול החריף ובקי מו"ה בצלאל רנשבורג נ"י בעהמ"ס הורה גבר.
הנה מכתב קדשו קבלתי ומעלתו ידידי נר"ו א"צ לי ולמטלעתי לית את צריך ולא דכוותך וכי אמינא תני דמסייע לך יאמר מעלתו אטו לא ידענא דשפיר קאמינא ואם עם לבבי אשיחה ואמת אגיד אין דעתי נוטה לדעתו דעת תורה תמה אני על מעלת כבודו וכי שייך לומר בזה רובו ככולו אטו ששה או שבעה יכולין לקרות ויחל ולומר בהם רובו ככולו הא אין דבר שבקדושה פחות מיו"ד ומשנה שלימה שנינו במס' מגלה דף כ"ג ע"ב אין קורין בתורה פחות מעשרה ואפי' אותן שמנה פסוקים שבסוף התורה דאמרינן במס' מנחות דף למ"ד ע"א יחיד קורא אותם ומפרש הרמב"ם פ"ג מהל' תפלה הל' ו' שמותר לקרותן פחות מיו"ד וכ' עליו הראב"ד דבר זה לא שמענו מעולם וענין זרות הוא מאד ומ"ש הכ"מ באופן ראשון דמשכחת לה שהיו עשרה בבכה"נ ויצא אחד מהם עכ"ל לכאורה צל"ע מאי אריא אלו שמנה פסוקים הא בכל דוכתי הדין כן אם התחילו לקרות ויצאו מקצתן גומר כמבואר בירושלמי וכדבעינן למימ' קמן אי"ה וכ"כ הרמב"ם פ"ח שם הל' ו' ואין כאן מקומו.
אמנם פשוט וברור כוונת מעלתו הרב נ"י כך היא אחרי שיש עדה של עשרה בבה"כ אז מותר לקרות ויחל אף שאין עשרה מתענין דלענין קריאת ויחל אמרינן רובו ככולו אלא שמעלתו קיצר בלשונו, אבל לישרי לן מר מנא לי' הא דהא קריאת התורה בתעניות עפ"י המשנה במס' מגלה דף ל' ע"ב ואף שמנהגנו בכל תעניות הן אם גזרו הב"ד הן בארבע צומות לקרות ויחל עפ"י מס' סופרי' כמבואר בתוס' שם דף ל"א ע"ב ובפוסקים עכ"פ יום הוא שחיוב לקרות בו ותנא דמתני' כללא כייל אין קורין בתורה פחות מעשרה ר"ל כל זמן שחיוב לקרות בו ביום שצריכין להיות עשרה דלמא בני חיובא דוקא בעינן ובנ"ד נמי דוקא אם כל יו"ד התענו.
עכ"ז אמרתי ליישב דברי מעלתו ידידי נ"י כי ז"ל הרמב"ם פ"ח מהל' תפלה הל' ד' וכן הוא תפלת הצבור כו' ואין עונין מעשרה כו' ואפי' היו מקצתן שכבר התפללו כו' משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו וכן אין אומרים קדושה ולא קורין בתורה כו' אלא בעשרה וכ' הכ"מ ואפי' היו מקצתן כו' הר"ן ז"ל כ' דגרסינן במס' וא"א קדיש וברכו בפחות מיו"ד רבותנו שבמעריב אומרים אומרים אותו בזי"ן ונותנין טעם לדבריהם כו' וי"א בששה כו' ע"כ מפרש רבינו דהני שבעה ששה היינו שלא שמעו ברכו ולת"ק בעינן כלהו עשרה שלא שמעו דאלו שבעה בין כלם יחלוק עם משנתנו ופסק רבינו כי"א משו' דבכל דוכתי אשכחן דרובו ככולו עכ"ל וכ"כ הרא"ש לדעת ר"ה דלא פליגי י"א אגמרא דידן, ומיירי דהני שבעה לא שמעו קדיש וברכו ואידך שמעו וכ"כ הרמב"ן להדי' בסוגיא דמגלה בזמנה דף ה' ע"א דכל אותם השנויים במתני' אין פורסין חובו' הצבור הן ואין עושין אותם אלא א"כ עשרה או רובם מחויבי' ומביאו הר"ן ספ"ק דמגלה ופשוט שדין רובו ככולו גם לענין קריאת התורה וכן נראה מפשט לשון הרמב"ם שכ' וכן אין אומרי' קדושה ולא קוראין בתורה כו' משמע דכולהון חד דינא אית להו שצריכי' עשרה גדולים וב"ח אבל בני חיובא א"צ אלא רובא ומסתמא קריאת התורה שנקטה המתני' וכן הרמב"ם בכל קריאה מיירי הכל לפי חיובא דיומא ופשוט הוא א"כ ה"ה לענין ויחל ביום התענית אם רובם התענו לא גרעו הנותרי' מאותן אשר כבר התפללו וחזו לאצטרופם למנין עשרה כמעשים בכל יום והאריכו' בזה ללא צורך וספר מהר"ל בן חביב שהביא מעלתו נ"י איננו בארגזי.
ועוד הא גדולי הראשונים ס"ל שעושין קטן סניף לעשרה לענין תפלה וס"ת ויש פוסקי' ס"ל אפי' אין עושין קטן סניף לתפלה עושין אותו סניף לענין קריאת התורה מאחר שעולה למנין שבעה ויעוין במג"א א"ח סי' נ"ה סק"ד וה"ה נמי זה שלא התענה עולה למנין הקרואי' עפ"י הדין לדעת הב"ח סי' תקס"ו ובמג"א שם סק"ח ודלא כט"ז ס"ק זי"ן.
כ"ז אם היינו דנין לענין ויחל לבד אבל אחרי שגם לענין עננו אנו דנין והרי בפי' כ' הטור א"ח סי' תקס"ו ומיהו נראה שצריך עשרה שמתעני' ואפי' לר"ת שכתב אם יש ו' או ז' שלא שמעו קדיש וברכו כו' הכא מודה דבעי עשרה דהתם ה"ט כמ"ש א"א ז"ל מידי הוא טעמא אלא שכל דבר שבקדושה כו' אבל הכא לענין קביעת ברכה צריך שיהו עשרה ואפי' יש יו"ד בעיר שמתענין כו' אינן יכולין לקבוע ברכה עכ"ל ואע"ג דלכאורה צל"ע מנא להו שעשו ככה עכובה משום דקבעו מתחלה לברכה בפ"ע לפיכך לא אמרינן בה דרוב ככל, ומה נשתנה ברכה זו מכל הדברים שצריכי' עשרה שמענו חכמים במסכת מגלה דף כ"ג ע"ב ורז"ל אסמכו אקרא וסברא יעיי"ש עכ"ז אמרינן בהם רובו ככולו כאשר חזיתי ובארתי למעלה ועוד למה לא קא חשיב התנא דמתני' שם צלותא דתעניתא של צבור היינו ברכת עננו דבעינן עשרה דוגמת ובקרקעות תשעה וכהן ובדרך פלפול אמרתי אטו התנא כי רוכלא לחשוב וליזול תנא ושייר ושייר נמי מגלה שלא בזמנה לרב ובין בזמנה ובין שלא בזמנה לרב אסי ומתורץ בזה קושיות הר"ה ריש מגלה יען הרז"ה דקדק בלשונו מחדי במס' מגלה קיימינן אמאי לא חשיב מקרא מגלה בהדי הנך דאינן פחות מעשרה, אמנם למה לן להאריך אחרי שהדבר מפורש בטור בשם הרא"ש דחכמים תקנו כן מתחלה שצ"ל עשרה המתענין, וכן נראה לכאורה מדפריך במס' תענית דף י"ג ע"ב וכי יחיד קובע ברכה לעצמו ופירש"י וכי יחיד חשוב כ"כ שיהו מתקנין לו ברכה בפ"ע להוסיף בתפלתו עכ"ל ומשמע דכ"ז דליכא עשרה דהתענו כוחידים דמי ולא קבעו חכמים ברכה בפ"ע כי בלתי מספר עשרה לא חשיב לקבוע ברכה בפ"ע ואין הרא"ש והטור כיחידים דמי בהוראה זו כ"מ בתשובה הרשב"א סי' פ"א יעוי"ש ועתה אחרי שהדבר ברור לשלשה עמודי הוראה דאין הש"צ אומר צלות' דתענית' ברכה בפ"ע אלא א"כ מקובצים עשרה המתעני' ממילא נמי דאין קורין ויחל דכיחידים דמי כמבואר בתוספתא ומביאה הרא"ש ספ"ק דתענית ויעויין ב"י סי' תקס"ו ובסמוך.
ומזה הבנתי מה שבטור וש"ע כתב שאין הש"ץ אומר עננו ברכה בפני עצמו זולת אם יש בבה"כ יו"ד המתענים ומענין קריאת ויחל אינהו קא שתקו דבעינן עשרה המתענין אבל לפי מ"ש משנה שא"צ היא כי הכל תלוי בעננו אם הש"צ קובע ברכה לעצמו אז הוא ת"ו וקורין בו ויחל ואם לאו אינם אלא כיחידים דמי ואין קורין בתורה כי ז"ל התוספתא שמביאה המרדכי ת"צ נכנסים לבה"כ וקורין משא"כ בתענית יחיד (והנה בתוס' אשר לפנינו פרק ב' דתענית כאשר מונם והולך מה בין ת"צ להתענית יחיד חסר מלת וקורין) אבל נסתפקתי אם היה בבה"כ עשרה שהתענו ולא היו יכולין לקרות ויחל שלא היה להם איש היודע לקרות או שלא היו עשרה ביחד שהתענו עד שהתחילו הצבור תפל' שמנה עשרה בלחש או לשום סבה אחר ופשוט דאין מוקדם ומאוחר בזה ויכולין לקרות ויחל אחר שמנה עשרה ועתה אחר שהש"ץ אמר תפלת עננו כתקנה בין גואל לרופא ברכה בפני עצמה והיה א' מהם צריך לאכול אם תשעה הנותר' יכולם לקרו' ויחל והוא הדין להיפוך אחרי שקראו ויחל הי' א' מה' צריך לאכול אם הש"צ יכול לומר עננו ברכה בפני עצמה בין גואל לרופ' אם ה"ז דומה למה שמביא בירושלמי פרק ד' דמגילה אין פורסין את שמע פחות מעשר' התחילו בעשרה והלכי להם מקצתם גומר אין עוברין לפני התיבה כו' והלכו להם מקצתם גו' ואין נושאין את כפיהן כו' ואין קורין בתור' כו' והלכו מקצת' גומר (ובהרי"ף נשמ' ואין קורין בתורה כו' והלכו להם כו' ואינו אלא טעות הדפוס או ט"ס ויעוין בירושלמי) והוא הדין הכא זה שהיה צריך לאכו' הוי כאלו יצא מהם וגומר או דלמא מדלא כוללן הירושלמי כלה יחד התחילו ביו"ד ויצאו מקצתן גומר משמע דאין אחד תולה בחבירו וכל אחד ענין באפי' נפשי' הוא וכן נראה מהגהות רמ"א בא"ח סימן צ"ה סעיף ג' אבל אין קורין בתורה דזה ענין אחר יעוי"ש הוא הדין בנ"ד ואסור לקרות ויחל א"ד לפ"מ שבארתי לעיל דלענין ויחל ודאי אמרינן רובו ככולו א"כ יש לסמוך באופן כזה במי שאכל לאחר תפלת תענית בצבור ואירע כנ"ל שמותר לקרות אחר כך ויחל ושלא לחלק בין קריאת ויחל לשאר קריאת התורה דרובו כולו וצל"ע ויעיין עוד בסמוך אי"ה, את זה כתבתי בהביטי אל הראשונים ולא ראיתי לאחד שנטה מן הדרך הישר הזה זולת בספר האגודה מבוא' אם שלשה מתעני' אומר תפלת תעני' וקורין ויחל והיא דעה יחידאה נדחה מכל הראשונים ועיין בספר ב"ח סימן תקס"ו גם כל האחרונים אשר ראיתי המה המ"א ואלי' רבה וספר פרי מגדים רוח אחת להם דבעינן יו"ד המתענים לענין קריאת ויחל זולת בשני וחמיש' בשחרית ואין צריך לומר לענין צלותא דתעניתא בין גואל לרופא.
ויותר מזה ראיתי במג"א סי' תקס"ו וסק"ה שכ' נראה לי דאם יש בהם אחד שאינו משלים לא יאמרו עננו ער"ס תקס"ב עכ"ל ויש לדקד' למה תלה הדבר מפורש שם בש"ע דבעינן עשרה דמתענין כמ"ש הרא"ש והטור והרשב"א כמ"ש למעלה (ועיין בס' פרי מגדי') ונלע"ד כוונתו אם נמצא אחד בהם אשר לא ישלים תעניתו אע"ג דבשעה שמתפללין כל עשרה כלם מתענים אפ"ה לא יאמרו עננו ברכה בפ"ע (והיינו דסיים המג"א ער"ס תקס"ב כל תענית שלא שקעה כו' יעוש"ה דעת המחבר והרמ"א) כי לא קבעו חכמים ברכה בפ"ע אלא אם כל העשרה משלימים אמנם בנדון כזה נלע"ד להקל להצטרף למנין עשרה לתפלת תענית ולקרות ויחל דהא תענית מקרי לדעת כמ' פוסקים כמו יחיד שקבל להתענות בו"ה כל השנה וחל ערב ט"ב ביום השני שמתפלל טרם יבא השמש ויפנה ויאכל ויעיין ב"י סי' תקנ"ב בשם הג"א והאגור וש"ל ותה"ד סי' ער"ה בשם א"ז מנמקי רב שרירא ויעוין בשו"ת פנים מאירות חלק שני סי' כ"ג מ"ש בזה ללמד זכות על מה שנוהגין בקהלות להתענו' ער"ח בימי הקיץ ואינם משלימין והש"צ אומר עננו בין גואל לרופא וקורין ויחל, ועוד י"ל גם תחלת השקיעה מקרי השלמה לדעת כמה פוסקי' ויעיין ב"ח ס"ס תקס"ב ובמג"א שם סק"ה.
ועתה אסורה נא ואראה דברי מעלתו הרב נ"י שמביא דברי סב"י שהמחבר לא איירי לענין ד' צומות אלא לענין שארי תעניות שגזרו הצבור כי ד"צ דברי קבלה נינהו ואפי' אין שם מתענין אלא ששה או שבעה (אמר המחבר מה דנקט ששה או שבעה ככל דבר שבקדושה לדעת ר"ת עפ"י מ"ס וכלשון הטור שהבאתי לעיל בד"ה כ"ז) יכולין לקבוע ברכת עננו לברכה בפ"ע ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתענין בבה"כ דאנוסי עכ"ד מעלתו נ"י והרחיב בזה הדבור וכל הפוסקים בחדא מחתא מחתינהו, אהובי ידיד נפשי אם קבלה בידיהו נקבל אבל לדין ראה זה דבר חדש אשר לא שערו אבותנו הרא"ש והרשב"א והטור שהמה מחלקי' שתחלת קביעת ברכה בפ"ע תקנו בעשרה המתעני' משמע דאין חילוק בין ד"צ לצבור שקבלו עליהם תענית וכל כי האי ה"ל לפרש אחר מן הראשונים.
ודרך רמז חוד חיד"א הגאון החסיד מווילנא בבאורו על ש"ע א"ח כהני סב"י דהנה מ"ש בש"ע סי' תקס"ו סעיף ג' אין הש"צ אומר עננו ברכה בפ"ע אלא א"כ כו' עשרה שמתענין כו' כ' וז"ל דפחות מכאן אין נקרא צבור עכ"ל ודבריו צ"ב הא קדיש וברכו וקדושה וכי"ב נמי צ"ל צבור של עשרה ופחות מכאן לא נקרא צבור ואפ"ה סגי בששה או שבעה שלא שמעו ולכך נראה כוונתו דש"ע מיירי בצבור שגזרו על עצמן להתענו' עכצש"ת כדע' הרב"י ומהרמב"ח ואמר דפחות מכאן אין נקראו צבור לקבוע עצמן תענית צבור כ"ז כתבתי כי ערבים עלי דברי דודי והמה שעשועי אבל בגוף הדין קשה עלי להסכים ומה אעשה אם אור עיני השכל אין אתי להנות מאורן של חכמים שני מאורות הגדולי' ומי ישפוט עם מעלתו הרב נ"י אשר להורות נתן עפ"י שני עדים נאמנים ונחמדים לעד ואני מרוב דאגות תוגות אשר עברו על ראשי ימים אחדים לא אוכל לעיין היטיב הדק ואפשר שגיתי בדבר שתנוקות של בית רבן יודעים ופעמים הייתי מאריך ופעמים מקצר וה' יחלצני ממצר ונפש אויבי יקלענה בכף הקלע ביד צר ואוהבי ישמר וינצר ידידו המכבר בכבודו. |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |