תשובה מאהבה/לא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב"ה
- ברוך אתה לשמים ובארץ יפו לך פעמים דרכי נועם בים ונתיבה במים כבוד מחותני ידידי חביבי איש שלומי רעי כאח עצמי הרב הגדול החריף ובקי מו"ה ברוך אשריך בעולם הזה השלחן ערוך וטוב לך ביום שכלו טוב וכלו ארוך שצדיקי' יושבים ונהנין מטעם המלך.
הגם שאין דברי רו"מ נ"י נוגעים אל גופי הדברים אשר כתבתי כי הכסף משנה המושב בפי מכתבי רק אגב אורחא ואולי משגה הוא ולכן כתבתי שמה ואין כאן מקומו אבל אחרי רואי בכל קניניו קנה בינה אף בקנין אגב והרבה יגיעות יגע אדם גדול כמוהו ליישב דברי הכ"מ ופשוט וברור למעלתו נ"י שבהתחלת הברכה של כל אחד מן המנין הקרואי' צ"ל עשרה ואז אף אם אח"כ יצאו מקצתן בעוד שזה קורא גומר וכן בהתחלה השני צ"ל בתחלת הקריאה יו"ד דרך כלל בין גברא לגברא צריך לעולם עשרה להתחלת קריאת הפרשה ואם ר"ח אמר לרב לא אמינא לכו כי קאי ר' בהא מסכת' לא תשיילין במסכת אחרית' דלמא לאו אדעתי' דאי לאו דרבא גברא רבה הוא כספתי' כו' אשר הי' בו תורה וגדולה עני ועני אני עני בדעת אפי' בענין שאני עוסק בו ובמס' שאני לומד בה ואיככה אוכל וראיתי מענין לענין ועני כמשמעו שראשי נמלא דאגות קוצותי רסיסי תוגות ואנא שאלינא לטרדות רבות יום יום ולא אוכל לאשתמוטי ממס' למסכתא יען זה ימים אחדי' מצאתי מעט רוחה ופניתי מעמלי ואמרתי להשיב.
אהובי ידיד נפשי מלתא דפסיקא לי' מספקא לי' למרן בעל כ"מ פ"ח מהל' תפלה הל' ו' ובתר דאיבעיא הדר פשטא ודעתו נוטה אף לדידן כ"ז שלא עלו כל העולים לא נגמרת המצו' יעוש"ה כלם מברכים לפניה ולאחריה כמבואר בספר אלי' רבה ר"ס קכ"ח וכן נלע"ד כי כמו אם התחיל הש"צ התפלה ביו"ד ויצא מקצתן גומר כל סדר קדושה ואומר אפי' קדיש שלם כי סד' קדושה וקדיש חוזר אתפלה והכל אחד הוא ה"ה נמי כל קריאת התורה אחת היא אם התחילו לקרות ביו"ד ויצאו מקצתן גומרין כל מנין הקרואי' אפילו אם בין גברא לגברא לא נשתיירו יו"ד ולא עוד אלא לולא שהמציא בעל תה"ד סימן ט"ו אחרי שקורין במנחה קודם התפלה ענינו רואות דלאו בתר תפלה גרירא ה"א שהוא מענין התפלה ודמי לסדר קדושה והיה הדין נותן אם התחילו להתפלל בעשרה ויצאו מקצתן יכולין אף להתחיל לקרות בלי עשרה בעבו' שהתחילו להתפלל ביו"ד וכב' בארתי בתשובתי הראשונה בד"ה אבל נסתפק' הוכחה מירושלמי דק"ה ענין אחר הוא כדעת התה"ד יעו"ש.
ועל תחלת הספק שנסתפק מרן בכ"מ וכתב וז"ל ומספקא לי אי הני מילי לדידהו שהעולים לקרות לא היו מברכין אלא הראשון והאחרון כו' עכ"ל לכאורה משמע שמסתפק לשטת הרמב"ם והוא דבר תימה הא הרמב"ם ודאי עפ"י פסקיו כתב ואיהו בפי"ב שם פסק כל א' מן הקורי' מברך לפניה ולאחריה כמסקנת הגמ' במס' מגלה דף כ"א ע"ב והאידנא דכולהו מברכים לפניה ולאחריה ה"ט דתקנו רבנן משום הנכנסים ומשום היוצאים ואיך שדברי הרמב"ם האלה בפ"ח אם התחילו גומרי' יהיו סובבים עפ"י המשנה שהראשון והאחרון לבדם מברכי' אבל האמת יורה דרכו שהכ"מ לא נסתפק אלא אולי דברי הירושלמי נאמרים קודם גזרת הנכנסי' והיוצאי' אבל לשטת הרמב"ם וכהאידנא אין ספק אם התחילו לקרות ביו"ד גומרים כל מנין הקרואים וכן הסכמת כל הפוסקי' ויעיין ברי"ף והרא"ש והטור וש"ע א"ח סי' קמ"ג ויעייין במג"א שם שגומרין כל העולים ומברכי' לפניה ולאחריה כמבואר באלי' רבה שם וכן דעת הכ"מ אפי' לדעת הירושלמי ואין להאריך ועתה ממילא נסתר הבנין מרו"מ נ"י.
והנה ראיתי בס' דרך אני שחבר ידידי הרב הגאון מוהר"מ כ"ץ שיף נ"י ראב"ד בק"ק פפד"מ בחדושיו למס' מנחות דף למ"ד ע"א ביאור דברי תוספות במס' מגלה דף כ"א ע"ב בשם הרב הגאב"ד ור"מ בק"ק טריביטש מוהר"י סג"ל נ"י שכתבו שם ד"ה תנא כו' לכן נרא' כמו שפירש"י כו' שמתחילין מן ויעל כו' עכ"ל רבים שתו לימא לפי הנראה מסיום דברי תוס' שמתחילין מן ויעל כו' כאלו זוהי הוכחה לפירש"י, וזה אינו דלפירש"י אף אם מתחילין מן וימת משה נמי י"ל יחיד קורא אותן ולא שנים לזה ד' ולזה ד' או לזה ה' ולזה ג' כמ"ש תוס' במנחות שם על שם רש"י וכמו שהרגיש מעלתו ויעיין במהרש"א ובס' קיקיון דיונה ובס' אלי' רבה סי' תרמ"ט ס"ק י"ז ולכך כ' בשם הראב"ד מוהר"י הנ"ל לפמ"ש הרמב"ם פי"ג מהל' תפלה הל' ו' שמנה פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות פחות מיו"ד כו' והשיג עליו הראב"ד שהוא ענין זרות מאד והצבור היכן הלכו והכ"מ מגן בעד הרמב"ם דמשכחת לה שיהיו עשרה בבה"כ ויצא א' או שלא היו בבה"כ אלא טי"ת עכ"ל מעתה י"ל דתוספות רצו להוכיח כפירש"י דלא תימא אם בשביל קושיתם יכולין נמי להוכיח במישו' פי' הרמב"ם לזה סיימו שמתחילין מן ויעל משה אמור מעתה בשלמא לפירש"י ניחא יחיד קורא אותן שמנה פסוקי' ואי אתה רשאי לחלק אבל לפי' הרמב"ם ע"כ שהיו עשרה כאשר התחילו ויעל משה דשם בענין עשרה וכאשר התחילו ח' פסוקים הלכו מקצתן בין פסוק לפסוק וזהו ענין זרות הוא ע"כ כפירש"י עכ"ד ודברי פי חכם חן ואינם אלא לפלפול בעלמא חדא כבר בארתי שא"צ עשרה רק בהתחלת הסדר ודברי הכ"מ צל"ע כמ"ש במכתב הראשון (ואחרי אשר כתבתי המכתב הזה הראנ' לי ידידי הרב החכם השלם מוה' נפתלי הירש פאללין נ"י שבעל פר"ח בא"ח סי' הכ"ח סעיף ז' הרגיש שדברי הכ"מ צ"ע כמ"ש בדברות הראשונות אמנם מ"ש ליישב דברי הכ"מ אף ע"ז פקחתי עיני ואין הלשון של כ"מ סובלת כן כ"א להרמב"ם יעוש"ה) ועוד אם יצאו מקצתן ונשתיירו רובא אין זה בכלל ענין זרות שזכר הראב"ד אלא אם רובן יצאו כאשר דקדק בלשונו והצבור היכן הלכו ובזה מתורץ נמי מה שתמה בעל מגדול עוז על הראב"ד עד שהוא תמה על הרמב"ם יותר ה"ל לתמוה על הירושלמי לפמ"ש א"ש דבירושלמי מפורש שיצאו מקצתן ובהרמב"ם מפורש אפי' יחיד מותר לקרות אותן משמע אפי' אם יצאו טי"ת ושפיר תמה הראב"ד והצבור היכן הלכו ודברי הכ"מ שכ' שמשכחת לה שהיו עשרה ויצא א' כו' גם בזה צל"ע שהוא נגד פשט לשון הרמב"ם דמשמע אפי' יחיד יכול לקרות ואין להאריך בענינים האלה שהם חוץ למקומם ועוד חזון למועד אי"ה.
ועל מה שבארתי דברי המג"א אף אם בעת התפלה יו"ד מתענים אלא שיש אחד בהם שלא ישלים לא יאמרו עננו ותמה מעלתו הרב נר"ו מי יודע עתידות אם ישלים אח"כ אם לא לכן גזר אומר דשם מיירי בת"צ שקבלו עליהם עכצש"ת עכ"ד ואשתומם כשעה חדא מאי יודע עתידות שייך בזה הא ידע אינש בנפשי' שהחולשה גברה עליו וכן שער בנפשו שלא יכול לעמוד רק עד אחר התפלה ומי לא משכחת לה נמי שהצבור מתפללין בעת מנחה גדולה ובהם אנשים שאינם בריאים להשלים עד צ"ה ויותר מזה אני תמה וכי לא נאמר דבר המג"א גם בתפלת שחרית וידוע להם ברור באחד מעשרה שבבהכ"נ אשר לא יתענה ומסי' תקס"ה סעיף ג' אין סתירה לדברי ולא עוד אלא אפי' בת"ב משכחת לה שהיו עשרה בבה"כ ומהם בעלי הברית והוא בת"ב שנדחה ומתפללין בעוד היום הגדול ואינם משלימין ועיין סי' תקנ"ט סעיף ט' לשטת המג"א אין אומרים עננו אחרי שאין כל העשרה משלימין ולפי מה שבארתי במכתב הראשון בעובדא כזה יכולין לקרות ויחל ולומר עננו בין גואל לרופא.
ומה שמעלתו נ"י לחלק יצא בין ד"צ לת"צ שקבלו עליהם עכצש"ת אפשר שיש בתוכם א' שלא קבל התענית רק לשעות צ"ל יו"ד בבה"כ שמתענין ומשלימין ובזה מיירי המג"א והש"ע עכ"ד שותא דמר לא ידעתי הא תענית שגזרו הצבור על עצמן צריכין כלם להשלים ויעוי"ה במג"א סי' תקס"ח ס"ק ד' וס"ק יו"ד ובסי' תקנ"ט ס"ק י"א ובט"ז סי' תקנ"ט ובא"ר בשם ראש יוסף ועוד הא כל הצומות זולת ת"ב אין שלם ואין גזרה אינו אלא רצו מתענין ומה שאנו מתענין אינו אלא מנהגא ודברי קבלה ותקנה נביאים אינו אלא ביש גזרה ובזה נסתרו דברי ידידנו הרב המובהק מוה' בצלאל ר"ב נ"י אבל תענית עכצש"ת הוא מד"ס כמבואר בהרמב"ם פ"א מהל' תענית הל"ד ואם קבלו בנדר צריכין לקיים מן התורה ובזה קילא אם הב"ד גזרו תענית דלב ב"ד מתנה אם בטלה הצרה אינן משלימין משא"כ יחידים שמתענין עכצש"ת אף שעברה הצרה עכ"ז משלימין ויש לי בזה הרבה פרטי דברים ואין כאן מקומן.
ומה שכתב ידידנו הרב מו"ה בצלאל הנ"ל על מ"ש הטור ומיהו נראה שצריך שיהיו עשרה שמתענין כו' קאי אדלעיל מיני' על בה"ב שאחר החג ועכצש"ת וקהל קבלו עליהם תענית לא כן אחי ורעי לבבי לא כן ידמה אלא הטור אדלפני קאי ולפני דלפני תענית צבור אומר הש"צ עננו בין גואל לרופא ע"ז סובב והולך דבעינן עשרה מתענין ולא סמכינן ארובא כמו קדיש וברכו דהתם הרי מקדש ביו"ד אבל הכא מעיקרא תקינו רבנן צלותא דתענית' בעינן בכל עת עשרה מתענין במעמד אחד כמבואר במכתב הראשון וכן מורים דברי הרשב"א שמביא הב"י בסי' תקס"ו ז"ל לעולם אין הש"צ אומר ברכה בפ"ע עד שיהו שם עשרה כו' עכ"ל ומלת לעולם סובב על כוונה זו והנה הרב"י ראה והביט עד סוף כל הדורות וחשש אולי יבא אחד ויאמר הא דבעינן עשרה מתענין קאי דוקא על שאר צומות ולא על ד"צ כמו שחשב ידידנו הרב מוה' בצלאל נ"י ולכך בש"ע בס' תקס"ו עשה מזה סעיף בפ"ע ויעוש"ה בסעיף ג' ליד' ולהודיע דסובב גם על ראש הסימן ויותר מצאתי און לי שהלבוש הפך הסדר של הטור והש"ע והקדים המאוחר בסעיף ג' כ' קביעת ברכת עננו אינה באה אלא בשביל עשרה המתענין דלא דמי לקדיש וברכו ובסעיף ד' כ' דין בה"ב ועכצש"ת א"כ ע"כ א"א לומר כמ"ש ידידנו הרב מו"ה בצלאל נ"י בכוונת הטור והש"ע והנה הש"ג פ' ש"מ כ' אם לא היו יו"ד מתעני' בבה"כ ובא אחר רפאנו אומרה בש"ת והעתיקו המג"א סי' קי"ט ס"ק ז' גם שם צ"ל בתענית שגזרו הצבור מיירי ולא בד"צ או לעקמו ע"ד אחר במקום שדברים פשוטים דברכת עננו בעינן בכל פעם יו"ד המתענין יחד כמו שהעתיק בעל ש"ג במס' תענית כללא של דבר לפמ"ש סב"י ומהר"מ ב"ח כל הפוסקי' הראשונים והאחרונים לא דברו אלא מתענית שגזרו הצבור ולא מד"צ כיוצא בזה אין שום פוסק רשאי לחדש דבר מעתה ולא יראה ולא ימצא בשום פוסק מהאחרונים בשום מקום דמות תערכו לו ובפרט לקבוע ברכה בפ"ע ובין שמנה עשרה נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי כמו בנדון אשר לפנינו שישתקו מדיני ד"צ הנהוגים בעו"ה תמידין כסדרן ויביאו דברים אשר לעתים הרחוקי' עכצש"ת ויסמכו על חריפים ובקיאי' כמו שני אריאל אשר בתוקפם וגבורת' יאמרו שאין דיניהם שוין ד"צ לא בעינן עשרה מתענין ועכצש"ת בעינן עשר' ולא תשע ומה אעשה אם קצרה כח חכמתי להורות כן להלכה ולמעשה אמנם יפה כ' מעלתו שאמר החכם ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו מכ"ש בזה אם יתקפו האחד השני' יעמדו נגדו אבל אני על מעמדי ומי יכניס עצמו בלא תשא ויעוין בש"ע א"ק ס"ס רט"ו ובפרט בין שמנה עשרה הן רשאין ולא אני ידידו המשתעשע בכבודו. |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |