תפארת ישראל - יכין/מעשר שני/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ מעשר שני ב

(א) לאכול דבר שדרכו לאכול
שאם נתקלקל המאכל אינו חייב לאכלו גם אינו רשאי לאכול חי דבר שדרכו לבשלו:

(ב) לא יסוך יין וחומץ
ונ"ל דדוקא סיכה ביין אסור אבל לזלף שרי מדעדיף משתיה [כפסחים דף כ' ע"ב]:

(ג) אין מפטמין שמן של מעשר שני
לשום לתוכו עקרי בשמים דהשמן הנבלע בהן אזיל לאיבוד:

(ד) ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם
דאינו שוה לכל נפש:

(ה) אבל מפטם הוא את היין
מדשתי ליה כולו עם הבשמים הרי נהנה מהבשמים גופייהו [כתרומות רפי"א]:

(ו) נפל לתוכו
ליין מע"ש חוץ לירושלים:

(ז) השבח לפי חשבון
דאם היה שוה ב' סלעים והדבש סלע והשביח ועמד על ו' סלעים. פודהו בד' סלעים:

(ח) דגים שנתבשלו עם הקפלוטות
מין בצל שאלאטטען בל"א. וי"א מין כרתי אשלויך בל"א:

(ט) עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני
ופודה הפת בשויו. ואינו מנכה דמי עצים דאין שבח עצים בפת רק באיסורי הנאה מדהו"ל עכ"פ כהנאה בלי אכילה [ואפשר דמה"ט נמי רק בבו"ח וערלה וכ"כ אסור שלא כדרך אכילתן עדל"כ בהו ל' אכילה [כפסחים דכ"ד] ה"ט אף שאינו אכילה עכ"פ הנאה הוה. כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל]:

(י) זה הכלל כל ששכחו נכר
רצה לומר שהוסיף המעשר עי"ז במדה ומשקל משא"כ בהוסיף רק בטעם:

(יא) רכי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם
דלא ניתן רק לאכילה:

(יב) אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה
דמותר בסיכה אע"ג דחמור דאסור לזרים כפרק ח' דשביעית:

(יג) אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים
וויקקען:

(יד) ובתלתן
פענכעל:

(טו) נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן
דבמע"ש הוא דוקא לאכילה לאדם ובטהרה. אבל בתרומה מותר בחפיפה ואפילו בטומאה מותר לאכלו. ואפילו לבהמה [כתרומות פי"א מ"ט]. [וק"ל אמאי לא חשב קולא לתרומה שמותר למכרה משא"כ מעש"נ כרפ"א וי"ל]:

(טז) תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים
מיד כשצמחו ולא יישנם לעשותם אוצר לאכול בתבשיל או בעיסה דמדעיקרן מאכל בהמ' שמא יתטמא בהמשך הזמן ויפדם לבהמה. ואין פודין מע"ש להאכיל לבהמה. משא"כ תרומה אין לחוש לזה דהרי אין לו פדיון [כתו' ביצה דכ"ז ב'] ולהיסק תחת תבשילו א"צ פדיון כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. ולרמב"ם [פ"ב הי"ד] ר"ל מותר לאכלה צמחונים וא"צ להמתין עד שיתבשלו בגדולין יפה. וכן משמע בירושלמי. וטעמא דקמ"ל דאין בזה משום הפסד אוכלין:

(יז) בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה
דאף דאינו נאכל רק ע"י דחק ומש"ה נאכל גם כשנטמא. דלא חל עליה שם תרומה ממש מדאינו אוכל ממש מ"מ צריך טהרת נט"י כשיגע בה להיכירא דאסור לזרים:

(יח) חוץ מחפיפתה
לחוף בהן הראש דשרי בלי נט"י:

(יט) וב"ה אומרים כל מעשיה בטומאה
ליגע בה בלי נט"י:

(כ) חוץ משרייתה
דמדהוכשר בשריי' הרי יטמאו בידי'. וגם זה רק להיכירא:

(כא) כרשיני
כרשיני' הם וויקקען בל"א [כתרומות פי"א מ"ט]. והן טפי מאכל אדם מתלתן הנ"ל רק שגם הם אינן רק אכילה על ידי הדחק שעניים טוחנים אותם בשנת רעבון ועושין מהן פת. ומה"ט נקיט רק בכרשינין שנכנסין לירושלים ויוצאים דהיינו לצורך טחינה ואפייה ונקיט נמי גבי' מתחלקות לעיסות מדעושין מהן עיסה מה שאין כן בתלתן לא שייך גבייהו טחינה ואפייה ועיסה:

(כב) ונכנסים לירושלם ויוצאין
לצורך כגון לאפות [דאין תנור מצוי בירושלים] ולחזור ולהכניסו אח"כ אבל שאר מע"ש שנכנס אסור להוציא':

(כג) נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות
פחות פחות מכביצה שלא יטמא לעיסה משא"כ שאר מעשר שני שנטמא נפדה אפי' בירושלים אבל זה מדעיקר מאכלו לבהמה ס"ל אין פודין מעשר שני לבהמה:

(כד) ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה
דדרך לשרותו במים ולשפשף על בשרו צריך שיהיה בטהרת נטילת ידים ככל תרומה:

(כה) ומאכילין בטומאה
לבהמה. דתרומה מותרת לבהמה משא"כ מע"ש:

(כו) ושפין ומאכילין בטומאה
הוה מצי למנקט כבתלתן כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה רק התם והכא נקטו כאופן לישנא דב"ש. אלא דלב"ש לחומרא ולב"ה לקולא:

(כז) שמאי אומר יאכלו צריך
ביובש שלא יוכשרו לק"ט. משא"כ לב"ש וב"ה לעיל כשירצה אדם לאכלן מותר לשרותם רק צריך לשרותן בטהרה. ואילה"ק לשמאי וכי חמירי הנך שאינן אוכל ותרומה רק מדיכול לאכלן ע"י דחק מתרומה דאו' דמותר לשרותו בטהרה י"ל דס"ל היא הנותנת דמדקילא חיישי' שלא יהא נזהר בה מלהתטמא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [ככתובות דף נ"ו ב']:

(כח) רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה
אפי' השרייה:

(כט) עד שישלים
ויתנה ויאמר אם מה שלקטתי כבר אינו מע"ש אזי יהי' המעשר מחולל על אלו שלקטתי כבר ואז מה שילקט אח"כ הו"ל חולין. ואף דאין מחללים מע"ש אחולין בשניהם מין מטבע א'. נראה לי הכא דהמעשר אינו בעין הו"ל איתן שהגביה כבר כחריפי טפי והרי בא' מהמטבעות חריף טפי מחללין כתו' [ב"מ דמ"ד]. ועוד שאני הכא דלא אפשר היכא דאין לו מין מטבע אחרת לחללן:

(ל) אם בלל וחפן
שלא לקטם א' א' שיהיה אפשר לומר כל א' שלוקט של מעשר הוא רק עירבן יחד ולקטן מלא חפניו ונאבד קצת מהתערובות:

(לא) לפי חשבון
דבהיה זה ק' וזה ר' נוטל בעל הר' ב' חלקים מהנלקטים:

(לב) זה הכלל
לאתויי בהיו מ' מעשר וי' חולין ולקט י' נעשים מעשר ואם אח"כ בלל הנשארים מחשבין מהנבללים חלק ה' לחולין כשעת פיזור. ואע"ג דהשתא רק חלק ד' הוא חולין עכ"פ י' שלקט תחלה לאו וודאי מעשר הי':

(לג) המתלקטים למעשר שני
נ"ל דכל הנלקטין ה"ל כט' חניות וכי' דדינו כקבוע. ואילה"ק אם חולין רובא ניזיל בתר רובא ונימא כל דפריש מרובא פריש דיש לומר דבר שיש לו מתירין הוא דהרי אפשר לחללן אמין מטבע אחר. א"נ מטבע דבר חשוב הוא ולא בטל [ועי' תוס' מעילה כ"א ב' ד"ה פרוטה]:

(לד) סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו
ורוצה להוציא החולין חוץ לירושלים:

(לה) מביא בסלע מעות
פרוטות נחושת:

(לו) ובורר
ואח"כ בורר וכו':

(לז) את היפה שבה
שבב' הסלעים:

(לח) ומחללן עליה
ר"ל וחוזר ומחלל הנחושת על הסלע שבירר וישארו הסלע הב' והנחושת חולין. וא"ת כיון דא' מהן יפה טפי ל"ל נחושת יקח היפה מיד ויתנה אם אינו של מעשר יהי' אותו של מעשר מחולל עליו. דהרי היפה הוא חריף טפי. י"ל דלהכי מפסיק לחלל תחלה אנחושת להיכירא שלא יטעה ליקח א' מהתערובות בלי תנאי:

(לט) מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק
בשעת הדחק:

(מ) ולא שיתקיים כן
שישאיר הנחושת למעשר:

(מא) בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו
של מע"ש:

(מב) דינרי זהב
שלא יתעכב עבור זה ויתבטל מלעלות לרגל:

(מג) הפורט סלע ממעות מעשר שני
מעות נחושת מע"ש רוצה להחליף חוץ לירושלים על סלע כסף מפני משא הדרך דחוץ לירושלים מחליף נחושת על כסף ולא איפכא ובירושלים הדין בהיפוך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור:

(מד) בית שמאי אומרים כל הסלע מעות
בעד כל המעות הנחושת של מע"ש יפרוט סלע כסף שנא יתעפשו הפרוטות בדרך:

(מה) אומרים שקל כסף ושקל מעות
שאם יבואו הכל עם סלעים לירושלים וירצו לקנות צרכי סעודה בפרוטות ירוצו כולם אצל שולחני לפרטם ויתייקרו הפרוטות ויפסיד למע"ש ותוס' [ב"מ דמ"ד] הקשו על פירוש רש"י זה דא"כ הו"ל מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא נשנה בעדיות [פ"ד]. להכי פירשו דב"ש מחמרי ואמרו דדוקא בכל המעות סלע כדי שלא יתעפשו ולב"ה גם בעד חציין שרי דלא חיישי לעפישי. ולרב"א לב"ש דוקא כל המעות שיתן בעד הסלע יהיו של נחשת ולב"ה גם אם יהיו חצי המעות של כסף. ורק החצי של נחשת שרי להחליף על סלע כסף. ור"ל אף דאסור להחליף כסף אכסף הכא שכולל להו עם נחשת שרי. א"כ חוץ לירושלים מיירי וכן נלפע"ד מדלא נזכר מלת ירושלים רק במשנה ט' לקמן:

(מו) רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף
ביש לו בחצי דינר פירות וחצי דינר מעות מע"ש לא יחללם על דינר שלם:

(מז) וחכמים מתירים
דמדהפירות מועטים אינן כדי פדיון לבדן. אבל בדינר פירות דיש בהן כדי פדיון לבדן לכ"ע אין מצרפן עם כסף לחללן יחד על כסף:

(מח) הפורט סלע של מעשר שני בירושלם
אפרוטות לצרכי סעודה:

(מט) בית שמאי אומרים כל הסלע מעות
שיחליף הכל בפ"א שלא יצטרך כל פעם שיחליף ליתן קלבון לשולחני ויפסיד המעשר:

(נ) ובית הלל אומרים שקל כסף ושקל מעות
שמא לא ישהה בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות וכשיפקידם בעיר עד הרגל האחר יתעפשו ולחזור ולהחליפם בסלע א"א שיצטרך ליתן שוב קלבון להשולחני:

(נא) הדנין לפני חכמים
כך נקראים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי ושמעון בן ננס וחנניא בן חכנאי שלא באו לכלל זקנה וישבו בקרקע לפני רבותינו ודנין ומשיבין קושיות [כסנהדרין די"ז ב']:

(נב) אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות
ר"ל חלק הד' יחליף אפרוטות:

(נג) רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות
ר"ל רביעית מדינר הד' ור"ל א' מט"ז יחליף:

(נד) ר"ט אומר ארבע אספרי כסף
הדינר הוא ה' אספרים ר"ל חלק הכ' מהסלע יחליף אפרוטות:

(נה) שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה
ולא יחלל כלל שמא ישכח ויוציאם לחולין:

(נו) מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים
ורוצה שיערו כל א' לכוסו מכד א' של יין ומה שישתו הטהורים ירצה שיהיה מחולל על מעות מע"ש שבידו והרי טמא אסור במע"ש:

(נז) נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד
מוקי בירושלמי שהיה היין בכלי חרס שאינו מק"ט מגבו מידי הטמאים ועירו כל א' וא' לתוך כוסו שלא נגעו ביין וטמאוהו והטמאים היו בשאר טומאות דאי בטומאת זיבה הרי טמאו ליין בהיסט כשעירו מהכד לכוס וא"ת על כל פנים הרי המעשר והחולין מעורבים ואיך ישתו הטמאים י"ל דמיירי שאמר שלא יהי' היין. שישתו הטהורים מעשר עד אחר שיהיה מעורה בכוסותיהן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.