תפארת ישראל - בועז/פרה/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ פרה ח

(א) כך פירשתי לשיטת הראב"ד [פי"ג מפרה]: אמנם הר"ב וכל שאר רבותינו ז"ל פירשו. דחיישי' שמא נפלו מים בעלמא על הסנדל. דאפילו היו המים טהורים. טמאין הן לחטאת [כפ"י מ"ב]. ואי"להק על זה. דל"ל שנפלו משקין על הסנדל. בל"ז הרי דורס כל היום בהן בשוק שיש שם מי שופכין וכדומה. ונטמאו לחטאת. י"ל אי משום הא הי' אפשר שינעל באותה שעה סנדלין חדשים. אבל אי"ל אי משום שופכין. הרי לא חזו למאכל אדם. ואין בהן טומאה דליתא. דזהו רק לענין שיקבלו טומאה. אבל שופכין כיון שכבר גזרו בהן טומאה [כמכשירין פ"ב מ"ג] לא פרח מנייהו טומאה עד שיפסלו מאכילת כלב [ועי' בכורות כג"א ורמב"ם]. אבל הראב"ד הקשה על פי' זה. דעד שניחוש למשקין. ניחוש שמא נגע הסנדל בשאר טומאות. ואם שי"ל דרק למשקין המצויין חששו. אבל לא לטומאות שאינן מצויין עכ"פ ק"ל א"כ כשטבל וטיהר הסנדל. יהי' מותר לנעלו ותו למה רק מהמקדש ואילך גזרו ולא בכל העוסקין בפרה ובאפרה ובמימה. ותו דאי מחשש משקין דעלמא קאמר תנא. הול"ל המקדש מי חטאת ונעל סנדל נפסלו. ואת"ל דרק לכתחלה חיישי' לנפילת משקין על הסנדל א"כ לא הול"ל שאם נפלו וכו'. אלא שמא נפלו משקין על הסנדל ותו ק' אי מחשש משקין דעלמא שנפלו על הסנדל. מה ארי' שלא ינעלם בשעה שמקדש. הרי אפילו רק לבשו אחר שטבל לחטאת וחזר ופשטו בשעה שמקדש. הרי כבר נטמא משעה שלבשו. ודוחק מאד לומר שזה באמת כוונת המשנה. אע"כ דרק לנפילת מי החטאת על הסנדל חיישי' לכתחילה. וה"ק שאם נפלו וכו' ור"ל שאם יתברר לו אח"כ שנפלו המשקין על סנדלו אחר שנתקדשו. נטמא הסנדל אבל בדיעבד שנעל הסנדל. כל שלא ראה שנפלו לא חיישי' שנפלו ולאו אדעתי':

(ב) והרא"ש פי' דהא דקאמר אלא משקה. ר"ל אבל משקה שהוא וולד הטומאה מטמא כלים. וא"כ לדברי רבינו אלו צ"ל דמה דתני בתר הכי. נטמא משקה וכו'. פירושא דרישא הוא. ותני והדר מפרש. אולם הגם כי מלת אלא יתישב טפי יפה כדברי הרא"ש דקאי אמטמא מדנימא דקאי אנטמא עכ"פ יהי' דוחק קצת שלא נפרש אלא משקין שבמשנתנו כאלא משקין שבמשנה ו'. דהרי התם ודאי רק אנטמא קאי ודו"ק:

(ג) כך הי' נראה פי' הרי זה אומר שבמשנה זו. שלא אמרו לנו רבותינו פירושו וכמדומה שסמכו א"ע. שאנו נמלים בכרם נבין דבר מתוך דבר ממה שפי' לנו הזה אומר במשניות הקודמין. אולם ק"ל לפ"ז. דא"כ כולה משנה שא"צ היא. דהיא היא כמשנה ה'. דהרי כל הפוסל תרומה דתני הכא היינו ממש כל ולד הטומאה מטמא משקין דתני התם. ולא חדית לן הכא אלא שהמשקין נעשין תחלה וזה תמוה. דוכי כעורה הי' בעיני התנא למנקט התם רק גם מלת תחלה. ולא הי' צריך למתני משנה יתירתא דגם חוץ מטבו"י דתני הכא שאין לו המשך כלל למטה בענין. דרק רצה להשמיענו הדין דטבו"י. דאף שהוא ג"כ ולד הטומאה. אפ"ה אין מטמא משקין רק פוסלן עכ"פ הרי בלתי חרצובות עקולי ופשורי ושפיר הוה אפשר למתני האי חוץ. ג"כ לעיל במשנה ה'. והי' מלמדנו דרך קצרה. מכל האמור הוכרע דעתי לומר. דה"ק תנא חוץ מטבו"י שאע"ג שפוסל תרומה אפ"ה אמ"ט משקה והרי זה אומר ר"ל הטבו"י אם הוא כלי. הוא אומר להמשקין שנטמא מהשני מטמאיך. דהיינו השני לא טמאני. דאיך יטמא שני להשני ואתה המשקין שנעשית תחלה תטמאני דהרי כשיגעו המשקין הללו בהכלי טבו"י. אף שלא הוסיף על טומאתו דהרי גם עתה לא נעשית הכלי מהמשקין רק שני. והרי גם קודם שנטמא מהמשקין. היתה הכלי טבו"י שני. עכ"פ הרי לא עדיף כלי טבו"י זה מכלי טהור ממש וצריך טבילה אחרת [רק שא"צ הער"ש] ולולא שלא נגעו בו המשקין תיכף כשהעריב שמשו. הי' מותר להשתמש בו תרומה בלי טבילה. ולפ"ז חידוש גדול משמיענו תנא במשנה זו. דטבו"י א"א שנטמא משקין טהור. ואפ"ה משקין טמאים יטמאו להטבול יום אף שהוא כבר טמא כמותה טומאה שיטמאוהו המשקין השתא ודו"ק. וזה כפתר ופרח ת"ל:

(ד) וכך השיב נמי בתשובת הרא"ש לענין ברכת הים הגדול. ודלא כרב"י [א"ח רכ"ח ס"א]. ונ"ל עוד דהכא והתם לא אתא לאפוקי רק שאר ימים קטנים שאינן מחוברין כלל לים אוקינוס. כים כנרת. וים המלח. וים כספי וכדומה. אבל ים הגדול שבמערב א"י. וים פרס. וים המזרחי. וים הצפוני וכדומה. שכולן מעורין לאוקינוס. והן רק חלק ממנו. כולן דינן כים אוקינוס דהרי רמג"א כ' בשם תה"ד דהים המקיף אנגלעטעריא דינו כאוקינוס. והרי ידוע שהים ההוא הוא מקצוע וחלק מאוקינוס:

(ה) וא"ת א"כ למה פליגי לעיל בים הגדול ובשאר ימים תיפוק ליה דפסולים מדכל הימים מלוחים הם. תי' רכ"מ [פ"ו מפרה הי"ב] מדיש מקום בים שהמים מתוקים ודוחק. ועוד תי' דהכא רק במים שאי אפשר להסיר מליחתן משא"כ מימי הים אפשר לתקן מליחתן כידוע להפנים עכ"ל. אולם לחולדה כמוני ידוע שאין מים בעולם שא"א להסיר מליחתן ע"י מעשה אומן. והר"ש כאן תי' דדוקא בנקראים מים מלוחין פסולין מדיש להם שם לווי וכדאמרינן [זבחים כב"ב] מים ולא שיש בהם שם לווי. וק"ל א"כ באר אחאב ומערת פמייס [במי"א]. אמאי כשרין. והרי יש להם שם לווי. ואת"ל דהנך שאני דלא אשתני שמם קודם מתן תורה דהרי אחאב בתר הכי הוה ופמייס נמי הרי הוא דן. וכמ"ש הר"ב. ובשעת מתן תורה לא הי' עוד לדן נחלה וכל כה"ג לא מחשב שם לווי [כסוכה דף יג"א] עכ"פ ק' מירדן וירמוך דפסלינהו תנא משום מי תערובות ול"ל הך טעמא נימא מדיש להמים הללו שם לווי שקודם מתן תורה. ותו ק"ל דאי נימא כהר"ש דבכל דוכתא דאמרה תורה מים. היינו שאין להם שם אחר. רק שם מים סתם. א"כ יהיו כל הטמאין אסורים לטבול בכל הנהרות שבעולם. משום דלכולן יש שם פרטי. וי"ל דשם לווי שפסלתו תורה. היינו בנתלווה להשם שהזכירה תורה עוד שם תואר כגון אזוב. ולא אזוב כוחלי. ולא אזוב מדברי [כסוכה דיג"א] וכ"כ במים. ולא מים מנוחים. ולא פושרין. ובכל הנך השם לווי מודיע שהוא מין אחר מאותו שהזכירה תורה משא"כ ירדן וירמוך קרמיון ופגיון. אע"ג דנלוה להן שם מים ונקראים מי ירדן וכו'. עכ"פ הן כשאר מין מים. ורק נקראים גם בשם פרטי על מקום מהלכן. אין זה שם לווי. וכדאמרי' כה"ג [סוכה דיג"א] במרירא דאגמא דלא מחשב שם לווי. דרק מדמשתכחו באגמא נקראו כן. ואת"ל הרי מי כיור הוא מין מים כשאר מימות. ואפ"ה ממעט להו בזבחים מדהוה שם לווי והרי אף דמי כיור אינו שם פרטי עכ"פ אינו גם שם תואר. והוא מין מים כשאר מימות. וכי מי שנתנן לכיור יהי' כיור שם לווי להם. ומ"ש ממרירא דאגמא דמדמרמז למקום שנמצא לא נקרא שם לווי. ה"נ דמדמודיע רק דמשתכחו בכיור לא נקרא שם לווי. י"ל דכיור שאני דמדהוא קודש שהרי מימיו נפסלין בלינה [כתמיד פ"א מ"ד]. וא"כ מים שבתוכן אסור ליתנן בכלי חול [כמנחות ד"צ ע"א] להכי שפיר הו"ל כיור שם תואר ממש למים שבתוכו. משא"כ מים שבכלי אחר. או ששייכים לפלוני. אע"ג שמכונים על שמן. כגון מימי הקנקן או מימי פלוני. זה אינו שם תואר. שאינו אלא מודיע איה הם. ושל מי הן וכמרירתא דאגמא הנ"ל. ואעפ"כ קשה עלינו לומר כפי' הר"ש. שיהא סתמא דמשנתנו כדבי שמואל בזבחים הנ"ל. והרי לא קיי"ל כוותי' דשמואל. אלא כאידך ברייתא. דס"ל דאדרבה מלת מים מרבה כל מימות שבעולם [כרמב"ם פ"ו ממעק"ר]. אע"כ צ"ל דאע"ג דגבי אזוב ממעטינן כל שיש לו שם לווי [כנגעים פי"ד מ"ו]. היינו מדהוא מין אחר לגמרי. אלא שנקרא ג"כ בשם אזוב. אבל מים וכי משום שהן מלוחין או פושרין ומפני שמעורבין בהן בטבע חלקי מלח. מדנזלו בארץ מלוחה. או שנפשרו או נתחממו מדנזלו מתחתיות ארץ במקום אש תוקד. יהיו מין אחר. אלא כולהו מין מים הן ולא מקרו שם לווי. ולהכי כשרים להדחת הקרביים בקרבנות וה"נ הו"ל למכשרינהו למי חטאת. ול"מ הי' נ"ל דמלוחין ופושרין דפסולים במשנתנו היינו שנמלחו או נתחממו בידי אדם במחובר ופסולין מדאינן מים חיים דהיינו כפי שהן בטבע:

(ו) וק' לפי' קמא דלמה העפרורית שבתוך המים חוצץ. מי גרע מדין טבילה. דכל שהוא רפוי אינו חוצץ [כרפ"ו דשבת]. והרי אין לך רפוי יותר ממעט פירורי עפר וקרטין שצפין תוך המים. ואת"ל דוקא בטבילה שאמרה תורה ורחץ בשרו במים. וכשיש חציצה דבוק' לא בא כל בשרו במים. הא כשחציצה רפויה. עיילו מיא תותייהו. ולהכי אינו חוצץ. משא"כ במלוי מי חטאת. התורה אמרה ונתן עליו מים חיים אל כלי. הרי שהקפידה תורה על שעת ביאת המים אל תוך הכלי שבאותה שעה לא תהיה שם חציצה בין המים להכלי. ולפיכך אע"ג שאח"כ עיילו מיא תותייהו דהעפרורית. אפ"ה כיון דבשעת ביאת המים לתוך הכלי. קרטי העפרורית מתוך כבדם מקדימין ושוקעין לשולי הכלי קודם להמים. עכ"פ ק' הרי המקדש בשוקת שטפי או ספוג בתוכו. שהמים שבשוקת כשרים [כפ"י מ"ג]. וק' והאיך אפשר זה. והרי הטפי והספוג חוצצין. לבין המים לשולי הכלי. ואם כי הספוג חלחולי מחלחל. והמים עוברים בו. עכ"פ קודם עברם. דהיינו בשעה שבאים לתוך הכלי. המים נופלין תחלה על הספוג וטפי עצמן. ואח"כ באים תחתיו. והו"ל חציצה בשעת ביאת המים לתוך הכלי. ואת"ל דהתם מיירי שמילא מים בשוקת ריקה ואח"כ הניח שם הספוג והטפי. ליתא דא"כ למה בנתערבו מים שבספוג עם מים שבשוקת, נפסלו. וכדקאמר התם. ואמאי. הרי גם מים שבספוג היו בתחלה בהשוקת ונתקבלו גם הם בכלי. וכי בשביל שבאו ביני ביני תוך הספוג שאינו כלי נפסלו. ואת"ל אע"ג שהמים המובלעים בספוג נתקבלו תחלה בכלי. עכ"פ כיון שבשעת הטלת האפר לתוך המים לא היו המים בהשוקת רק בתוך הספוג שמובלעים בו. ולא נתקדשו עם המים שבשוקת. ולהכי כשדוחק אח"כ הספוג ויתערבו מים כבתוכו עם מים שנתקדשו. הו"ל כמוסיף מים על מים מקודשים, שנפסלו. עכ"פ ק' דהרי הר"ב בפירוש כ' שם דמיירי שהיו הטפי והספוג בהשוקת בשעת מלוי. וק' והרי חצצו. וגם לטעם ב' שכתבו רבותינו. דלהכי מי אחו פסולין מדאינן שוטפין בזרם. ק' דא"כ אמאי באר אחאב כשר. והרי כל מי באר בעמדם יעמודו בלי זרם. ואפ"ה כשר מדיש לו מעיינות בתחתיתו. וא"כ למה נגרע מי אחו שגם הם בלתי ספק יש להן מעיינות. דאל"כ מימיהן מאין באו. וגם בל"ז פסולים. ואת"ל באר אחאב שאני דמדמימיו עמוקים בעצמן הו"ל כיש להם זרם ונקראים שפיר מים חיים. אבל מי אחו שממש קרקעיתו בולט. וה"ה שעל שטחו. יש מהן רק מעט כאן ומעט כאן. ורק מעורין יחד. להכי אף שיש מעיינות בתחתיתו לא מקרו מים חיים. ליתא דא"כ קשה לר' יוסי [מ"ח] דס"ל דמימי ים כזוחלין. ומטעם שכל הנחלים זוחלין אליהן. אף שהן אין זוחלין בגלוי להנחלים מחשבו כמחוברים לנחלים. כר"ש והר"ב. או משום שבכל שעה רוח מצוייה מזרימם אנה ואנה מחשבו כזוחלין. ואפ"ה גם לר' יוסי פסולין למי חטאת ולכל דבר שצריך מים חיים [כתוס' שבת דקט"א]. וק' ואמאי. ומה נשתנו מי הים מבאר אחאב. והרי גם בלי זחילתן עכ"פ עמוק עמוק טפי מבאר אחאב. ויש לו מעיינות תהום רבה בקרקעיתו. ולמה לא יכשרו למים חיים. וי"ל דמעיינות הים שאני ממעייני באר אחאב. דמעיינות הים אין מביעין לו בכל מים רטובים וחדשים כמעיינות הבאר. ואדרבה דרך המעיינות ההם המים הן שבים ללכת להנהרות. להכי לא סגי להו עומק המים לשווינהו מים חיים. עוד י"ל דלא לחנם נקט תנא רק באר אחאב. אלא דאתא לאפוקי הא שאר בארות באמת פסולים ומטעם שאין להם זרם. ובאר אחאב שאני שעשו לו בתחלה סלונות למטה. דאע"ג שאין הזרם נראה. כיון שמזרמין מימיו בתחתיתו סגי. אולם ל"מ היה נ"ל דפסול דמי אחו הוא. מדיש להן ריח מעופש מהעשבים שנרקבים בתוכו. ולהכי לא נקראים מים חיים:

(ז) וא"ת א"כ צא והבא לך אף אתה מים חיים לקידוש. דהרי כל הנחלים הולכים אל הים. והים בעצמו הרי פסול הוא. והנהרות מעורבין עמו. דאי"ל דמדלא סגי בלא"ה. התורה התירה תערו' זה. ליתא. דא"כ נילף מינה דכל תערובות מים כשרים עם פסולים דכשר. ואף די"ל אין דנין אפשר משאי אפשר [יבמות דמו"א]. ושאני היכא דגלי קרא [פסחים עה"א]. עכ"פ הרי כבר כתבו תוס' [פסחים דכו"א ד"ה כתיב]. דהיכא דאיכא בהמלמד ב' מיעוטי. לא גמרי מינה אפילו במילתא דמסתבר למגמר חד מחברי'. והיכא דליכא רק חד מיעוטא. גמרי עכ"פ מילתא דמסתבר למיגמר. וא"כ ש"מ דהיכא דליכא שום מיעוטא. גמרינן אפילו מילתא דלא מסתבר [ועיין עוד תוס' חולין קא"ב ד"ה תלמוד. ובר"ן נדרים דפח"א]. וא"כ הכא דליכא מיעוטא גבי מים חיים הפשוטים נגמור מינה דכל מעורבין כשרים. וכ"ש דק' דאי נימא דתערובות מים חיים עם מים פסולים אסור רק מדרבנן. דמדאורייתא חד בתרי בטל. א"כ ק' הרי רט"ו [י"ד רסי' קט"ז] כ' דכל דבר שהתורה התירה בפירוש. אין כח ביד חכמים לאסרו. ואני בעניי מצאתי לו חבר לרבינו בזה. שכך כתבו ג"כ רבתוס' [חולין לו"ב ד"ה מתיב]. והגם שלא זכיתי להבין הך כללא. דהרי שופר ויבום וסדין בציצית ועוד כדומה הרבה מצינן שהתורה התירתן בפירוש. ואפ"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד"צ]. וכ"כ בזרוע בשלה שהתירה תורה לבטל איסור לכתחלה ואפ"ה אסרוהו חכמים. ע"כ צריך לחלק. דשאני הנך דהחששא קרובה שיבוא לאיסור דאורייתא עי"ז. מיהו הכא מה חשש קרוב יש כאן שאם נכשיר לו מי הירדן שמעורבין עמו מים פסולין. יקח נמי מים שכולן פסולין. דאם נגזור כן. נגזור בכל הנהרות. ואי"ל דאין הכי נמי ואין כשר למים חיים רק מעין יחידי שאינו הולך אל הים. ותערובתו שתחת הארץ עם הים ע"י המעיינות. לא מחשב תערובות. דאדרבה מתהלוכת מי הים מתחת לארץ להנהרות. זהו חיותן שהצריכה תורה. ליתא דהרי ממשנה י' משמע דרק הנהרות שזכרן התנא פסולים. משא"כ אינך אף שהולכים ומתערבים עם הים כשרים. ואת"ל דהילוך הנהרות אל הים לא מחשב תערובות. כיון דרק הנהרות הולכות אל הים. והים אינו הולך בגלוי אל הנהרות. ולא גריעי הנהרות הכשרים ממערת פמייס שמחובר אל הירדן הפסול. ואפ"ה משום דפמייס הולך וזורם אל הירדן ולא הירדן אליו כשר. וה"נ מה"ט אין כאן חשש תערובות מים פסולין. עכ"פ ק' הרי אין גג על הנהרות. ולפעמים רבו נוטפין על הזוחלין. והיכא מצינן מים חיים ביומי ניסן שיש שם רבוי הפשרת שלגים [כנדרים דמע"ב]. ואף בשאר ימות השנה שלא רבו הנוטפין. עכ"פ לא ימלט שנפלו לשם טפות מועטים מגשמים ושופכין וכדומה. והרי בריש פרק דלקמן חזינן דאפילו טפה א' פסולה פוסלת למי חטאת. וא"כ מים חיים היכי משכח"ל. דאי"ל דהא דפסלינן תערובות טפה א' פסולה. היינו בנתערב בכלי שיש בו מי חטאת מכונסין. אבל בנהרות דרדיפי מיא. להכי בנתערב בהן פ"א טפה או טיפין פסולין. אמרינן הנך פסולין אזלו לעלמא והנך אחרינהו נינהו. דהאחרונים דוחפין הראשונים הפסולין. כדאשכחן כה"ג טובא [במקואות פ"א מ"ה. ופ"ג מ"ב. מכשירין פ"ב מ"ג ועוד בדוכתי טובא]. עכ"פ הרי לא מצינו בשום דוכתא שיהיה אסור לשאוב מי חטאת. או זב מלטבול בזמן גשמים בנהרות. וגם דוחק לומר שבזמן גשמים. היו משתמשין במעיינות שבמערות שאין שום חשש תערובות מי גשמים. ואת"ל דהא דפסלינן אפילו תערובות טפה א' פסולה דהיינו ודאי מדרבנן משום חומר מי חטאת. דהרי מדאורייתא חד בתרי בטל. וכדאמרן. מיהו זהו רק בנתערב בתלוש כשכבר נשאבו המים לקידוש. משא"כ הכא בטפות גשמים שנתערבו בנהרות. במחובר. הו"ל כנתבטלו בזמן היתר קודם שייחד המים לקידוש. ואע"ג דאדרבה במחובר לא שייך ביטול [כרש"י גיטין נד"ב ד"ה דאתו]. נ"ל דזה דוקא בדבר שנח במקומו. ומטעם קבוע. אבל הכא מים מינד ניידי ושפיר שייך בהו ביטול. ולהכי דוקא בשנתערבו פסולין בכשרים שוה בשוה. כמימי ירדן. פסולים. והרי גם לענין המבטל איסור לכתחלה מחלקינן בכה"ג [כרטו"ז א"ח תמ"ז סק"ה] דכל שנתבטל בזמן היתר. תו אין על האיסור שם ביטול כלל. רק הו"ל כאילו אין האיסור עוד בעולם. עכ"פ ק' מ"ש מנדרים דאמרינן [בכורות נה"ב] דהנודר מפרם אסור בכל מימות שבעולם. מדכולן מעורבין עמו ע"י סולמי דצור. והיינו קנוקנות המעיינות שתחת הקרקע. וא"כ ה"נ הכא. כיון דמי הים פסולין. והם שבין ללכת תחת הקרקע לתוך הנהרות. לפסלו הכל. י"ל הכא בפירוש אמר' תורה מים חיים. דהיינו מי הים בעצמן שהוחיו והוכשרו בזחילתן בהמעיינות ההן. שבאו להנהרות בתחתית הארץ מהים לשם. הוא מקום הכשירן וחיותם. משא"כ נדר. שנדר ממים הללו. אף שהלכו אלף פרסאות תחת הקרקע. הרי הם הם ובאיסורייהו קיימו:

(ח) כך כ' רתוי"ט. ולא הבנתי דעכ"פ לפמ"ש רש"י ותוס' והר"ש. דמי בצעין פסולין. מדמעורב בהן עפר שחוצץ בין המים להכלי. וכלעיל ל"ט. א"כ מ"ש הכא מהתם. דמה לי בטבע או שלא בטבע. עכ"פ העפר חוצץ הוא. אע"כ צ"ל כאידך טעמא. דמדאין מי בצעין רדופין, פסולין. או כהטעם האחר שכתבנו מדמעופשין קצת מרקבובי העשבים שם. אינן נקראים מים חיים. ואפשר דלרתוי"ט דעפר שבמי אחו הן בריות המים דדינן כמים ואין חוצצין [כמקואות פ"ו מ"ז]:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.