תפארת ישראל - בועז/כלאים/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלאים ה

(א) אב"י וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשנה כאן. אמנם מה שהקשה ע"ר זצוק"ל הכ"מ מן פ"ז מ"ג. ל"מ י"ל דשאני כאן כיון דהשומרה מקום גבוה ומובדל מקרקעית שאר הכרם להכי אצטריך לאשמעי' כאן דלכתחילה עכ"פ אסור. תדע דהרי לעיל פ"ד מ"ג באמת לא קיי"ל כר"י דבהיה הגדר גבוה מי' ועירסן למעלה דמצטרפות. כרמב"ם בפירושו ובחיבורו פ"ז ה"ה. וכמו דלא קיי"ל לעיל דמצטרפות. ה"ה כאן לא מחשיב ככרם אחד לענין שבאם זרע מתחתיו שיהיה מקודש. ואי"ל דשם דבשל חבירו מיירי שאני. דהרי גם שם הצירוף לענין שלו. שיהיה נאסרים רק הזרעים שלו. גם אין לחלק בין תוך עבודה דכרם לבין תחת העירוס חוץ לעבודה. דזה אינו. דמ"ש זה מזה. הרי שניהם מקדשים. וכלקמן פרק ז' מ"ג:

(ב) ומה שהקשה בעץ חיים הרי קשואים ודלועים לא יתיבשו עד ימים רבים. ובמחכ"ר לא דק דאנן רק בעלים שסביב להפרי משערינן להרמב"ם והראב"ד וכשנתיבשו חלק ר' באותו זמן שגדלו יחד בהכרם נאסר הפירות עם העלין. ואפי' גזעי הגפנים נאסרו. [אב"י אלוף בינה וחכם להבין דברי חכמים וחדותם. דקושית רבינו ע"ח הוא. דהרי אצל קשואים אבטחים ודלועים ושאר פירות כדומה להם. שיש להם ליחות רב הנסיון מעיד לכאורה כנגד קבלת חז"ל. לפי פי' הרמב"ם והראב"ד כאן. דהרי אלו פירות כשנעקרים בעודם קטנים אפי' בכמה ימים לא יתיבשו ונשאר להם כמותם ואיכותם בלי גרעון ופחת. ואילו היו בארץ היו גדלים נמצא שאין לשער תוספת הגידול כנגד מה שאנו רואין שיעור היבוש באותו הזמן. ואין להם יחוס זה עם זה. ועל זה תירץ רבינו ע"ר זצוק"ל הכ"מ. דבפירות כאלו יש עדיין לשער בעלין שלהם. דבעלין יש יחוס שוה בזמן בין תוספת הגידול כשהוא מחובר בארץ להפיחות ע"י היבוש כשהוא נעקר ונתלש. ואע"פ דכ' הרמב"ם רואין אם נחתך ירק זה או מין תבואה זה מן הארץ בכמה זמן ייבש. והרי מלשון זה משמע. דבדבר שאינו ירק משערינן בהפרי עצמו. דאי בעלין משערינן. מה לי ירק מה לי תבואה. הרי תמיד בירק. דהיינו בעלין משערינן. י"ל דכונת ע"ר. דעכ"פ באבטיחים ושאר פירות רב הליחות. דא"א לשער בהפרי עצמו משערינן בהעלין. או י"ל דכונת ע"ר. דבכל הפירות משערינן בעלין. והא דחילק הרמב"ם בין ירק לתבואה. לא חילק רק כדי לאשמועינן שבכל מיני הצמחין הדין כן. לא לומר שבירק משערינן בעלין ובהתבואה בהפרי עצמו דלא פלוג. ובתוך מחלצות שש ורקמת דבריו העמוקים העטיף רבינו בסוף דבריו עוד ראיה לזה. דע"י שאנו משערינן בהעלי' נוכל לדון על הפרי. דהרי קי"ל דאפי' גזעי הגפנים נאסרים. וא"כ קשה תו אגזע אותה קושי' של רע"ח אאבטיח. דאיך תאסר הגזע לפי מה שמשערינן בהפרי. דהרי גזע אפילו לימים רבים אינו מתיבש. מאחר שהוא עץ קשה ויבש. אע"כ דהשיעור דחלק א' הוא יוצא לדון על כל הצמח. ומשערינן תמיד מצד חומרא דכלאים באותו החלק מהצמח שמתיבש יותר מהר. ובפרט שיש עוד טעם לזה. מאחר שידעינן שבהטבע הצמחים והבע"ח. שהם בעלי התקשרות והתאחדות פנימי בכל חלקיהם. ארגאנישע וועזען בל"א. החלקים של כל דבר תלוים ומאוחדים אלו באלו. וא"כ ה"ה שנוכל לומר שדנין על הפרי ע"י מה שמשערינן בעלין כנ"ל. ועי' מה שפי' הראב"ד לשער ע"י משקל]:

(ג) ואילה"ק לרמב"ם הרי כל הנשרפין לא יקברו (כסוף תמורה). י"ל כיון דרק מד"ס אסור כן. דלמא חפר להו ויהנה מהן. הכא דלא אפשר ל"ג. ובפרט דמדהן רכין ירקב מיד. [אב"י דברי רבינו מאורן של ישראל זצוק"ל צריכים לימוד. א) מ"ש שלרמב"ם מנפץ וקוברן. ברמב"ם לא כתב רק ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו. ואפשר דלקברן דכ' ע"ר לאו דוקא. אלא הכונה דממילא ע"י הנפיצה על הארץ הם נכנסין תוך חרולי אדמה ומתקברין שם ונרקבין. או י"ל שע"ר פי' האי כדי להשחית שכ' הרמב"ם. שר"ל שקובר אותם אחר הנפיצה. ועי' הר"ש שכתב על שיטת רבי יוחנן בירושלמי שהוא שיטת הרמב"ם בחיבורו. שדרכו לקבר יקבר ושדרכו לנפץ ינפץ. דמזה משמע דא"צ רק לנפץ ובזה די. ב) מה שהקשה ע"ר מתמורה. כונתו הקדושה. דאע"ג דאמרינן שם להדיא אתרומה טמאה וערלה וכלאי כרם דהן מנשרפין את שדרכן לשרף ישרף ואת שדרכן לקבור יקבר ומטעם זה עצמו אמר רבי יוחנן להדיא בהירוש' דהכל אסור וינפץ הוא במקום קבורה. והרי זהו בעצמו הוא שיטת הרמב"ם. י"ל דעכ"פ קשה. כיון דכונת המשנה במה שאמרה ואת שדרכה להקבר יקבר. היינו משקין שא"א בשריפה וכפרש"י שם. א"כ אמאי כאן באביב שהוא דבר גוש יקבר. יותר ראוי לשרפו]:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.