תפארת ישראל - בועז/כלאים/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ כלאים ד

(א) ואילה"ק מדאמרי' (עירובין ט"ז ב') דדייקי מתני' כוותיה דר"פ דפרוץ כעומד מותר. והיינו מתני' דהתם וקשה והרי דיוקא דמשנתינו הוא לאיסור. מדסתרי דיוקא דרישא וסיפא אהדדי. וכלל בידינו דבכה"ג אמרי' נעשה דיוקא דרישא כמפורש בסיפא (כקידושין ד' ה' ב' ועי' תוס' ב"מ ל"ד א'). וא"כ ה"נ נימא דפרוץ כעומד הו"ל כפרוץ יותר מעומד דאסור. יש לומר דמצינו ג"כ סיפא דוקא ורישא לאו דוקא כי הכא (ובפסחים י"ט ב'). [אב"י ועי' מ"ש ע"ר זצוק"ל הכ"מ לעיל פ"ג סי' כ"ט]:

(ב) כ"כ הר"ב וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א. [באות טו] וז"ל וכן כתב הר"ש. והוכיח כן מעירובין דף ט"ז גבי ג' מדות בחצר. ונפלאתי מאוד דאדרבה כו' דלדידן דקיימא לן כרבנן גם בג"ט מותר לזרוע נגד העומד. עכלה"ט. ולולא מסתפינא היה נ"ל דסברת הר"ש. דבל"ז ק'. למה הפסיק התם בהך שמעתתא אי ברייתא כרבנן או כרבן שמעון בן גמליאל בין מה דשקיל וטרי מקמי הכא ולבתר הכי לאכוחי אי פרוץ כעומד מותר או אסור אע"כ דהך נמי בהא איירי'. דהא דנייד רבא מלאוקמי ברייתא כרבנן. היינו טעמא. דמסתבר ליה טפי למימר מדסיפא ר' שמעון בן גמליאל רישא נמי ר' שמעון בן גמליאל. אליבא דרב הונא דאוקמא לעיל לברייתא דרישא אגב סיפא נקטיה. מה שאין כן לדידן דקיימא לן דפרוץ כעומד מותר. וע"כ סיפא אגב רישא נקטיה וודאי מסתבר נמי טפי מדרישא רבנן סיפא נמי רבנן ולחלק בשיעור מקום. ולאוקמא כולה כרבנן דהלכתא כוותייהו:

(ג) ואין להוכיח מכאן דזנב היינו כזה דאי כזה . ל"ל הגפן הששי שבשורה התחתונה. די"ל דס"ל דב' שורות של ג' ג' א"צ שיהיה גפן כנגד גפן מכוונים אלא אפי' עומד בינתיים כזה ורק באחת יוצא זנב צריך שיהיו מכוונים (כי"ד רצ"ו ס"מ). [אב"י ועי' רמב"ם ור"ב. דהביאו קרא דפן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. דרק כרם נאסר מהנזרע תוך עבודה שלו דהיינו ד"א. ובזה תרצתי קושית הרמב"ן על השאלתות. הובא בר"ן פ"ק דר"ה בשיטה ולנטיעה מנ"ל. דפסק דאין רבעי נוהג למ"ד כרם רבעי (דקיי"ל כוותיה בח"ל. דכל המיקל בארץ וכו') אלא בכרם. אבל בגפן יחידית לא. והקשה הרמב"ן. הרי בכלאים נמי לא בעינן כרם שלם. דכל שזרע חטה ושעורה וחרצן חייב. אלא וודאי אפי' בגפן יחידית נוהג כרם רבעי. והנה מלבד דהקושיא היא קושיא עצומה מרפסן איגרי ועושה לרבינו בעל שאלתות כטועה ח"ו בהלכה פשוטה דהזורע חטה ושעורה חרצן חייב. תגדל עוד יותר מדורת התמיה. דגם רבינו בעל המאור והרשב"א ר"פ כיצד מברכין כ' כשאלתות. זאת לא זאת אלא שגם רב"י בטוי"ד סי' רצ"ד העלה כשאלתות. אף שלפני זה כ' וז"ל. והרמב"ן הקשה עליו וכ' דאפי' בגפן יחידית נוהג רבעי. ולא הזכיר שום תירוץ על קושיא העצומה דרמב"ן (ובש"ע הזכיר סתם כרם ולא התעורר רבינו הרמ"א לחלק עליו בשם הרמב"ן. ש"מ דאודויי אודי ליה. והוא תימה. ורבותינו המפרשים שתקו שם). לכן נ"ל להצדיק דברי צדיק מעיקרא רבינו בעל השאלתות. דוודאי הזורע חטה ושעורה וחרצן חייב על כלאי כרם. אבל לענין עבודת כרם אינו מקדש בגפן יחידית. דא"צ הרחק אלא ו' טפחים ורק כרם שלם בעינן. כדילפינן מקרא דתבואת הכרם. וכיון דמאן דתנא כרם רבעי יליף לה בגז"ש דתבואת הכרם. א"כ שפיר כ' השאלתות דאינו נוהג כרם רבעי אלא בכרם שלם ודו"ק]:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.