תפארת ישראל - בועז/אהלות/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות ה

(א) כך פירשתי ע"ד הר"ש דמשנתינו מיירי באין בהעין פ"ט. והסבתי לזה סברת רב"א דס"ל דהכא מדמחובר לדפנות אהלים דינו כאהל. רק שרבינו רב"א רוח אחרת אתו בפי' המשנה. כהנראה למעיין בדברי קדשו. וא"ת עכ"פ הרי כל כ"ח אפי' במודבק בדופן אהל. אין דינו כאהל רק בממורח בהדופן בצמ"פ (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ג). י"ל דוקא התם. שתציל הכ"ח על מה שבתוך הכלי צריך שיהיה מסוגר בצמ"פ. כדין כל כ"ח שאינו מציל על תוכו כשהוא באהל המת רק במסוגר בצמ"פ. אבל הכא לענין שתציל הכ"ח שלא תכנס הטומאה להטהרות שמונחים אחורי דפנות האהל. ושפיר מסייע הכ"ח להדפנות. אף באין דבוק בצמ"פ.

(ב) אמנם ק"ל הרי אפי' לא היתה הקדירה מחוברת בדפנות אהלות. עכ"פ כיון דנקב זה נעשה מעצמו א"צ צמ"פ כשאינו טע"ט (כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה אם. והבאתי שם ראיה לדבריו מפ"ט מ"ז וע"ש) ודוחק לומר דהתם הרי מיירי בעשוי לשאור בלבד. שהוא אוכלין. משא"כ הכא הרי מיירי בקדירה שעשויה גם למשקין (ועהר"ב רפ"ג דכלים) ליתא. דא"כ תסגי לה התם בכזית (כרפ"ג דכלים) ולמה אמרינן התם דכשאין הנקב טע"ט מציל. נ"ל דדוקא התם שיהא השאור שבתוכו ניצל. מציל עליו הכ"ח אף שנשאר בו נקב שהוא פחות מטפח כשנעשה הנקב מעצמו. אבל לחצוץ על הטהרות שחוצה לה. כגוונא דמשנתינו. אז אפי' נעשה ממילא. עכ"פ כשהוא בכונס במשקה. דוקא במחוברת בדפנות אהלים מציל כשהנקב פחות מטפח. אבל באינו מחובר בדפנות אהלים. כיון שניקב בכונס משקה אינו חוצץ בין טומאה לטהרה. אם לא מירח הנקב וסתמו בצמ"פ (ככלים ספ"י). ולפ"ז לענין שיציל כ"ח על מה שבתוכו קיל טפי מלהציל על מה שחוצה לה. דעל מה שבתוכה מציל אפי' יש בו נקב פתוח בכונס משקה כל שנתנקב מאליו. ולהציל על מה שחוצה לה. בכה"ג אינה מצלת רק בצירוף דפנות אהלים. ואפ"ה מצינו ג"כ דלהציל חוצה לה קיל כ"ח טפי מלהציל על מה שבתוכה. דהרי כ"ח המחובר עם דפנות אהלים מציל על מה שחוצה לה. גם באינה מחובר הכ"ח בדופן בצמ"פ וכדחזינן במשנתינו. אבל להציל על מה שבתוכה. אפי' סמוכה לדפנות אהלים אפ"ה אינה מצלת על תוכה רק במרוחה בדופן בצמ"פ (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ב וג'). ורתוי"ט (ספ"ט דכלים) הביא קו' הר"ש דהתם תנן דברקב כ"ח בכונס משקה אינו מציל והכא תנן דלב"ה ור"ע אפי' קדירה שניקבה בכונס משקה מצלת. ותירץ רתוי"ט. דהתם להציל רק על שבתוכה אינה מצלת. אבל הכא להציל על שחוצה לה אפי' ניקבה בכונס משקה מצלת. ותמהני איך נשמט מרבינו דברי עצמו (פ"ח מ"ו) שכתב בשם מהר"ם דכל נקב שנעשה מעצמו גם על מה שבתוכו מציל. כל שאינו טע"ט. אע"כ דהך דספ"ט דבניקב בכונס משקה אינו מציל. מיירי בעשה הנקב בכוונה. א"כ הו"ל לרבינו לתרוצי דלהכי משנתינו קאמר דמצלת. מיירי בשנתנקב ממילא. כדמשמע פשטותא דמשנה. ואי דחיקא ליה לרבינו לאוקמי משנתינו הכי. דהא סתמא קתני. הרי יש לן תירוץ מרווח טפי. דבמשנתינו הרי רק עם דפנות אהלים מציל. אמנם תמוה מאד דהרמב"ם לא הביא הך דינא (בפכ"ב מטו"מ ופי"ד מכלים) דנקב שנעשה ממילא רק בשניקב טע"ט אינו מציל. ורק (בפכ"ב מטו"מ) כתב דאף דכלי יין שיעור נקיבתו כמיצה שניה של קנה. זהו רק בניקב ממילא. אבל בניקבו בכוונה אפי' כ"ש אינו מציל. והיינו הך דתנינן (בכלים ספ"ט). מכל הלין שמעינן דס"ל לרמב"ם דבשאר כלים אין חילוק בין שעשה הנקב בכוונה או לא. בכל גוונא בשניקב בכונס משקה אינו מציל. וא"כ הא דקאמר (כלים פ"ח מ"ו) אם יש פ"ט הכל טמא. על כרחך לרמב"ם ר"ל דאם יש בכל חלול הבית שאור טע"ט. אף שלא נתנקב הקרץ שבאמצעיתו כלל הכל טמא. מדהו"ל טע"ט שיעור אהל ואין חולקים אהלים בכ"ח והו"ל הקרץ כמאן דליתא. מדאינה מחיצה קבוע (וככלים רפ"ח). וכן פי' באמת גם הגאון רב"א זצוק"ל. אבל אילה"ק למהר"ם הנ"ל דס"ל דנקב שממילא אם פחות מטפח א"צ צמ"פ והרי (ספ"ט דכלים) אמרינן דבניקב במוציא זית צריך צמ"פ. י"ל מלבד דאפשר לאוקמא הך דספ"ט דמיירי שניקבה בכוונה וכמש"ל. יש נמי לומר דהא דנתנקב ממילא צריך שיהיה טע"ט היינו בלא נתקלקל גוף הכלי ע"י הנקב. כי התם שרק הקרץ שבאמצע הבית שאור ניקב. ועדיין הבית שאור כלי שלם הוא. ולהכי אין טומאה נכנסת מב"ק שלו לב"ק שבצדו דרך הנקב שביניהן. רק בשהנקב טע"ט. דאז לא עדיפי ב' החללים מב' אהלים. שטומאה נכנסת מא' לחבירו דרך נקב טע"ט. אבל כשנתקלקל גוף הכלי ע"י הנקב הו"ל כל שבתוכו כאוכלין שגבלן בטיט וסגי בשניקב בכונס משקה. ואפ"ה במחובר בדפנות אהלים כבמשנתינו הרי אפי' נחשוב הכלי שניקב בכונס משקה כטיט. הרי גם בכה"ג דין הוא שיציל שם כלי שאינו נקוב בפ"ט:

(ג) והקשה רתוי"ט אמאי נקט כ"ח דוקא. והרי בכל הכלים מקדשין. ותמה עליו הגאון הגדול מו"ה עקיבא זצוק"ל. דהכא שיחצוץ לא משכחת לה רק בכ"ח שאמק"ט מגבו והניח בצ"ע. ולפעד"נ דאף דלא הוה מצי תנא למנקט כלי עץ הבא במדה. דזה פשיטא שחוצץ בעצמו אפילו בלי חיבורו במעזיבה. ותו דא"כ אפי' אינן מיוחדין לקודש נמי טהור אצל הע"ה. והרי הך בבא במיוחדין לקודש קאי וכדאמרן. אמנם אעפ"כ יפה הקשה רתוי"ט דל"ל לתנא למנקט כ"ח של ע"ה שיציל. הרי הוה מצי למנקט גם כלי עץ שאינו מק"ט דהיינו באינו עשוי לקבלה רק לכינוס (ככלים פט"ו מ"ה) ואפי' כלי מתכות נמי. דהרי גולמיו טהורים (ככלים פי"ב מ"ו ופי"ד מ"א) ונקרא גולם כשדעתו לשוף ולשבץ ולגרד (כחולין כ"ה ב') וכל הנהו ודאי מצילין ג"כ כשהן בארובה. ככלי גללים וכדומה. ומדתלי בדעת ע"ה למה יחדו. דאם התכוון הע"ה להשתמש בו כך כמו שהוא היה הכלי מק"ט (ככלים פכ"ו מ"ז). א"כ שפיר הוה מצי למימר דכשהן של קודש נאמן הע"ה וחוצצין. וכ"כ משכח"ל לרמל"מ (פ"ה מטו"מ הי"ב) דכל הכלים שיחדן לאהל חוצצין. והשבני הגאון זצוק"ל. וז"ל ולי נראה דוחק לכוון כן בכוונת רתוי"ט. וגם מסופק אני בזה אם הע"ה נאמן בהנך רק לקודש. והיינו משום די"ל דכמו דנאמן בפירות לומר שלא הוכשרו מדלא באו לכלל קבלת טומאה (כמכשירין פ"ו מ"ג) י"ל דה"נ נאמן לכלים שלא באו לכלל ראויין לקבלת טומאה. ואיני מחליט כן. ימחול להודיעני דעתו בזה. עכ"ל המפיק מרגליות בענוה וחסידות. והשבתי אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים כמוני. ואני איני כדאי ששלח אלי. ואעפ"כ כך דעת קטין חריך שקא נוטה. דגדלה עלי מדורת התימה איך אפשר לדמות כלים לפירות. דוכי התם בנאמנות תליא מלתא. דהרי גם מעובד כוכבים מותר לקנות באינו יודע ודאי שהוכשרו (כתוספתא פ"ג דמכשירין ורמב"ם פט"ז מאוכלין) וכ"כ קונין פרה אדומה מעובד כוכבים (כע"ז דכ"ג א') והכל לאו משום נאמנות רק משום ס"ס שמא לא הוכשר או לא עובד בה. ושמא לא ניחא ליה בזה או בזה. והא דקאמר דנאמן הע"ה היינו רק מדאיכא לברורי. או לאפוקי בשאומר שהוכשרו. ומה"ט נמי אמרינן (חגיגה כ"ב ב') דנאמן הע"ה לומר לא טבלתי כלי תוך כלי ואינו נאמן לומר שהטביל כך אבל היה פה החיצון פתוח כשפופרת הנוד. וגם התם היינו מטעם ס"ס. וכדקאמר התם. ולא משום הגדה דידיה. וא"כ הא תינח בכל הנך דאיכא שפיר ס"ס. ואף דנימא דאינן ס"ס גמור. עכ"פ תרי חששא נינהו. ולא חיישינן לה (כגיטין כ"ז ב'). דלא חיישינן דאתרמי שמא כשמא ועדים כעדים. משא"כ הכא בכלים רק חד ספיקא איכא. ולהכי אין הע"ה נאמן רק בקודש. אמנם ק"ל לרמב"ם (פי"ג מטו"מ ה"ג) שכתב דאף כלי אבנים אינן חוצצין רק בבא במדה. א"כ למה נקטא מתניתין דוקא כלי גללים וכו'. ול"מ היה נ"ל דהא דכתב הרמב"ם שם בכלי גללים.וכו' שבאין במדה. לאו לדיוקא כ' כן. לומר דהא באין באי' במדה אינן חוצצין. אלא לרבותא דמביאין דנקט נמי התם ברישא נקט הכי. דאע"ג דאית בה תרתי אפ"ה מביאין הטומאה. תדע דהרי רבינו בעצמו (בפכ"א מטו"מ ה"א) בענין הצלה בצמ"פ. לא זכר שכלי גללים צריכין שיהיו ג"כ באין במדה. וכן (בפי"ג ה"ו) כ' כל ההפכין מהנך שזכר בהלכה ג' הנ"ל שדינן שמביאין ולא חוצצין. ולא זכר שם כלי גללים שאינן באין במדה. וכן שם ברחיים (פי"ג ה"ו) שהרי הוא בכלל כלי אבנים. ג"כ זכר הרמב"ם שבא במדה. אולם גם שם נלפע"ד לרבותא נקט הכי. דהרי ידוע דרחיים של יד. אע"ג שיש בתוכה ב' אבנים. אבל היא עצמה של עץ היא. וסד"א דכל הבנין של עץ שסביב האבנים בטל לגבי הנך ב' אבנים. מדהן הן עיקר הרחיים לפיכך הו"ל העץ כטפל המשמש להעיקר שדין כולו כהעיקר (ככלים פי"ב מ"ב ופי"ג מ"ו) קמ"ל. ובזה יתורץ קו' הראב"ד לרבינו שם:

(ד) וזה כוונת רבעתו"ס (גיטין ס"ב א') שכתבו דכפישא הוא פשיטי כלי עץ. דאין ר"ל שהוא כלי פשוט ממש. דא"כ היינו נסר חלק דסיפא. אלא ר"ל דמדאין דפנו גבוה טפח דינו כפשוטי כלי עץ. ואפ"ה כלי הוא וצריך דפנות אהלים. ולא זכיתי להבין דברי רש"י שם שכתב דכפישא היינו בלאי חמתות. ומ"ש זה מנסר חלק. והרי שניהן אינן כלי. וכ"כ תמוהין דברי רתוי"ט שהביא בשם מהר"ם (בסוף ד"ה טהור) שפירש דכפישא אינה מחזקת מ"ס. ואפ"ה אמק"ט מדעשוייה לכפות ע"ג כלים. וק' והרי לקמן (פי"ח מ"א) מוכח דעשוייה לקבלה. וכ"כ בסוגיא דגיטין הנ"ל ואפ"ה אמק"ט מדמחזקת מ"ס וצ"ע:

(ה) ונ"ל עוד דמיירי שנתנקבה מעצמה. דאילו בכוונה. אפי' בפחות מטפח היתה הטומאה נכנסת דרך שם. דהרי אין שם צמ"פ (כרתוי"ט כלים פ"ח מ"ו ד"ה אם). וא"ת עכ"פ מ"ש מריש פ"ד במגדל שיש נקבים מפולשין בדפנותיו. ואפ"ה כשהמגדל מחזיק מ"ס. מחשב כאהל וחוצץ. וה"נ נימא בכוורת פחותה שיהיו דפנותיה כדפנות אהל ותחוץ. נ"ל דדוקא התם שדרך לעשות החורין בדפנותיו. לא נתבטל עי"ז שם אהל מהמגדל. משא"כ הכא שנפחתה ונתנקבה מעצמה. א"נ י"ל ועיקר. דבין מגדל או כוורת כל שמחזיק מ"ס ועומד תוך אהל המת דינו כאהל תוך אהל ממש. דאפי' יש בו כמה נקבים. כל שאינו טע"ט. ונעשה מעצמו. אין טומאה נכנסת בו. ומציל על כל מה שבתוכו. ולהכי במגדל אף שיש נקבים בדפנותיו. עכ"פ מדאינן לאורה ולא להוציא דרך שם כשאינן טע"ט מציל על מה שבתוכו. וה"ה בכוורת שיש לה פתח בפריצתו פתוח. אילו היתה כפויה על פיה. או מכוסה בנסר כבסיפא. היתה מצלת. מיהו כ"ז בשיציל הכלי בעצמו על מה שבתוכה בלי סיועת כלי אחר שאמק"ט ואפי' מכוסה בנסר. הרי גם נסר אינו כלי. ובטל לגבי הכלי שאמק"ט שהיא כאהל ממש. וכיון שסתום מציל. אבל כשצריך להצלתה צירוף כלי אחר. וכגון הכא שסתם פי הכוורת בכפישא. אע"ג שהכפישא ג"כ דינה כאהל. מדמחזקת מ"ס. אפ"ה מדאין דפנותיה גבוהין טפח. אין דפנותיה נחשבים כדפנות אהל. וצריכה היא צמ"פ על כל נקביה וסדקיה. אע"ג שהן פחות מטע"ט דנחשבת ככלי ממש. ואפי' נתנקבו הנקבים שבה מעצמן (ועי' לעיל פ"ד סי' ט' ולקמן פ"ט מי"ג בבא ב'). אמנם מ"ש הר"ש והר"ב דהכא מיירי שאין הפחת שבכוורת פקוק בקש. נ"ל דלרבותא דסיפא נקטו הכי דבמכוסה בנסר. אע"ג שהפחת פתוח עכ"פ מדאין הפחת טע"ט מצלת על תוכה דאי במכוסה בכפישה. אפי' פקוקה בקש. איך יציל. אף דמבטל להקש שם. כיון דנפחת אין כאן אהל. ולא זכיתי להבין דברי רתוי"ט שכ' דר"ל אילו היתה פקוקה בקש לא הוה דומיא דבור חלקה. וק' ולמה לא דמי. הרי כיון דאין הכוורת שלימה ואין דינה כאהל א"כ בין בבור ובין בכוורת אין כאן דפנות אהלים. ותו אפי' לא יהיה דמי לבור חלק. עכ"פ כיון שאינה מצלת הו"ל למתנייא. וצ"ע:

(ו) וכן משמע מרתוי"ט ד"ה או. אולם הר"ם והר"ש והרא"ש לא גרסו בכל משנתינו כוורת פחותה. אלא כוורת פתוחה. ופירשו דר"ל שאינה כפויה על פיה. רק פיה פתוחה לצד מעלה מול תקרת הבית. וכ' הרא"ש דלהכי בכה"ג במכוסה פיה בכפישה אינה מצלת. מדצריך דפנות אהלים ודפנות כוורת אינן נדונין כדפנות אהל. ולכאורה אינו מובן דעת רבינו. דהרי כוורת שמחזיק מ"ס ואינה נקובה. ודאי דינה כאהל ולמה לא יהיו דפנותיה כדפנות אהל. ואת"ל דאע"ג שהיא ודפנותיה נחשבים שפיר כאהל. עכ"פ לענין שתציל בצירוף כלי אחר צריך דפנות אהל ממש. ליתא. דמי גרע דפנות הכוורת מדפנות הכפישא שכשהן גבוהין טפח וכפוייה על בור חלק או על דות. מצלת וכמ"ש הרא"ש בעצמו בשם התוספתא. וא"כ מ"ש כוורת מכפישא והרי שניהן באין במדה. אלא י"ל דכונת רבינו דאפ"ה כשהכוורת שלימה ומכוסה בכפישא. אע"ג שכל א' מהן מחזיק מ"ס אפ"ה אינן נדונין כדפנות אהלים. אלא צריכין צמ"פ. ביניהן. וכמש"ל בס"ד בשם הר"ש (ועי' בועז רפ"ד):

(ז) ורתוי"ט הסיב פי' משנתינו דקאמרה שאין הכלים מצילין וכו' שהוא ענין חדש. ולא תלי כלל במה שנזכר במשנה תחלה. אלא האי שאין וכו' הוא כמו ואין. ר"ל ואם הדביק הכלי בדופן האהל. אינה מציל עד שיהא להכלי עצמה דופן טפח. הא אם היה רק גובה חצי טפח בולט מהאהל. וחצי טפח גובה דופן הכלי. אינו מציל. וכ"כ הרמב"ם (פכ"א מטו"מ ה"ז). ומה ערבים עלי דברי רבינו אלו זצוק"ל. דלפי דבריו אלו אין כאן שום דוחק וחסרון בלישנא דמשנתינו. וגם לפ"ז שייך טפי למתני בתר הכי במשנה ז' כשם שמצילין בפנים כך מצילין בחוץ. דבחוץ דומיא דבפנים. דתרווייהו בדבוקים בצד הדופן. והגם שיש קצת לדקדק. חדא דנימא שיהיה מלת שאין כמלת אין אף שמצינו לפעמים דוגמתו במשנה. עכ"פ אינו במורגל כל כך בלשון המשנה. וזאת שנית במה דקאמר תנא היה לו חצי טפח מכאן וכו'. הרי מלת לו מלבד שמיותר. משמע נמי דמכאן ומכאן דקאמר בתר הכי בגוף א' מיירי. טפי הול"ל היה חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. ותו דלפי פ' רבינו. האי מכאן ומכאן דקאמר תנא ר"ל חצי טפח דופן שבכלי עצמו. וחצי טפח בולט מהצד שבכותל הבית. וק' צד כותל הבית מאן דכר שמיה. ואפילו נימא דאדפנות אהלים קאי שהזכירו התנא מקודם. לכה"פ הול"ל חצי טפח מזה וחצי טפח מזה. דמלת מכאן ומכאן משמע דאכלי גופי' קאי. ואעפ"כ אנא בעניותא אוסיף מיא וקמחא בדברי רבינו כדי לצדד גם כל הדקדוקים הנ"ל ויהיה הכל מיושב. כמשחל ביניתא מחלבא. דמלת שאין דקאמר תנא הוא ודאי נתינת טעם על מה דקאמר תחלה. וה"ק תנא הא דנקיטנא ב' אופנים שיציל בהם כלי שאמק"ט. כשהוא בצירוף אהל. דאופן א' היינו בשהכלי מונח וסותם ארובה שבמעזיבה. ואופן השני. כשהכלי מונח על בור שבקרקע הבית. ולא נקיטנא בשפה הכלי סמוך לדפנות אהלים. שג"כ מצלת עם דפנות אהלים על מה שבתוכה. אפי' בלי צמ"פ. ה"ט. שאין הכלי מציל עם דפנות אהלים שסמוך להכלי. רק בשיהיה להכלי עצמו דפנות. ור"ל דבהנך ב' אופנים שזכרנו מציל הכלי. אע"ג שאין דופן להכלי עצמו בגובה טפח. מה שאין כן כשהכלי מציל על מה שבתוכה. מדמונחת פיה סמוך לדפנות אהלים. צריך שיהיה להכלי עצמו דופן טפח. וע"ז הדר תנא וקאמר. היה בכלי חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן בגוף הכלי. והשוליים של הכלי באמצע גובה דופן טפח של כלי. נמצא שיש להכלי ב' פיות לשני חללים שבה. ופה א' פונה להכותל. אינו מציל. והיינו משום שאין החצי טפח גובה דופן הכלי שמצד האחר של השוליים מצטרף לחצי טפח דופן הכלי שפינה לצד כותל הבית:

(ח) כך פירשתי לרתוי"ט שזה כוונת הר"ש. ותמהני טובא. דהרי על כרחך משנתינו מיירי בכפישא מחזקת מ' סאה וכהר"ב (ריש מ"ו). דאל"כ הרי הכפישא עצמה נטמאה. ואיך תחוץ בפני הטומאה (ועי' מ"ש לעיל סי' מ'). וא"כ מה רבותא קמ"ל דתוך הכפישא טהור. אדרבה תוך הכפישא פשיטא דטהור. דהרי אפילו לא היתה סמוכה לכותל היה תוכה טהור מדמחזקת מ"ס דינה כאהל לחוץ בפני הטומאה (כרמב"ם פי"ג מטו"מ). והכי אמרינן נמי לקמן (פ"ח מ"א) דכלי שמחזיק מ"ס חוצץ בפני הטומאה. דודאי פשטותא דלישנא משמע אפילו בלי דפנות אהלים (ודלא כרתוי"ט שם). וא"כ טפי הו"ל להתנא הכא לאשמעינן דגם מה שממעל להכפישא טהור. דהרי לקמן (פ"ט מי"א) בכוורת כפויה על צדה באויר. חזינן דכלי שמחזיק מ"ס רק על תוכה מצלת ולא מה שע"ג. וא"כ הו"ל לאשמעינן הכא דבסמוכה לדפנות אהלים. דנדונת כאהל ממש. מצלת גם על מה שע"ג. ותו ק"ל במה דמשמע מדברי רתוי"ט (ד"ה כיצד) דבכפישא כפויה שפיה מהצד מיירי. וכן כתב רתוי"ט לעיל (מ"ו ד"ה וכפישא) דבכפישא כפויה על פיה מיירי. ומסיק שם דלפ"ז על כרחך מיירי שאין בדפנות הכפישא טפח. דאל"כ היו דפנות הכפישא מצילין אפילו בבאר חלקה. וא"כ לפי דברי רבותינו הנ"ל. סתם כפישא דנקט תנא. היינו באין דפנותיה גבוהין טפח. ועל זה קשה והרי הכא במשנתינו בפירוש כתב הרמב"ם דמתניתין מיירי בשיש להכפישא דפנות גבוהות טפח. ואיך ח"ו נאמר שיהיה התנא פוסח על ב' סעיפים. דהרי במשנה ו' ובמשנה ז' בתרוייהו סתמא נקט. ואיך נימא דמשנה ו' מיירי באין דפנותיה גבוהות טפח. וסתמא דמשנה ז' מיירי בגבוהות טפח. אתמהה. ותו קשה דאי במשנה ו' בכפישא ממ"ס כפויה מיירי א"כ למה צריך שיהיה להבור דופן גובה טפח סביב לשפתו. וכי גרע בור חלקה מקרקע חלקה. שכתב הרמב"ם (פכ"א מטו"מ) דכלי שממ"ס שכפויה על פיה. מציל על מה שתחתיה באהל המת. ואע"ג דלהרמב"ם שם רק בגובה טפח מציל באהל המת. היינו כדי שיהיה אהל תחת הכפישא. דאל"כ הו"ל מה שמונת תחת הכפישא כמונח בהאהל המת או כטמון בהקרקע של אהל המת. דהטומאה שבהאהל בוקעת לתוך הקרקע עד התהום. כל שאין אהל מפסיק (כרמב"ם פ"כ מאה"ט ה"ו). אבל הכא שיש בור תחת הכפישה שכפויה על פיה. א"כ מדיש חלול טע"ט תחת הכפישא. לא בקעה טומאה לתוכה. ול"ל דפנות אהלים. תסגי שכפישא שאמק"ט סותמת פתח האהל ותחוץ. ובל"ז נצטרך לדחוק דמ"ש הר"ש והר"ב שמה שע"ג כפישא טהור רק לרבותא נקטו הכי. וק' לפ"ז א"כ למה לא נקט התנא עצמו הך רבותא ודוחק לומר דלרבותא דסיפא נקט תוכה דבכותל גנה אפילו תוכה טמא. אמנם זחלתי ואירא מחוות דעי נגד רבותי זצוק"ל. ואני ילק פשוט ויעוף אשר קטנם עבה ממתני. דל"מ היה נ"ל דלישנא דמתניתין כפישא נתונה. דהרי בלשון זה נקט תנא. במשנה ו' ומשנה ז'. טפי משמע דנתונה כפישא כדרכה. שפיה למעלה דדוקא בכפויה על פיה לא מצריך הרמב"ם דפנות אהלים (כפכ"א מטו"מ) משא"כ בעומדת כדרכה. ולפ"ז דבעומדת כדרכה מיירי. שפיר מצינן למימר שיש לה דפנות גבוהות יותר מטפח. ואפ"ה לא מחשבו כדפנות אהלים. מדאינן פונים לצד הבור. ובזה יצודד נמי לחץ זה הדחק שנדחק רתוי"ט לומר דמיירי דאין דפנות הכפישא גבוהות טפח. ואפ"ה מחזקת מ"ס ע"י ארכה ורחבה. ובמחכ"ר זהו דוחק גדול מאד. דהרי להחזקת מ"ס צריך אמה על אמה ברום ג' אמות. דהיינו הכל באמה בת ו' טפחים (כיו"ד רסי' ר"א). וא"כ יהיה תשבורת שטחה 648 טפחים קוביק דהיינו טפח על טפח ברום טפח. ואי נימא שאין לכפישא דופן גבוה טפח. א"כ ע"כ שתהיה אורך ורוחב הכפישא. וכ"כ אורך ורוחב הבור שתחת שפתות הכפישא הרבה יותר מכ"ה על כ"ה טפחים. דהרי אם נכפיל כ"ה על כ"ה יעלה בתשבורת רק 625 טפחים. ואיזה פתח גדול צריך שיהיה לבית שיכניסו בה כלי גדול כזה. ומי פתי יסור הנה שיהיה בביתו בור שארוך ורחב יותר מד' אמות על ד' אמות. ויכסהו רק בדרך ארעי בכפישא. ולא יכסהו בנסרים קבועין ע"ג. אלא ודאי שיש להכפישא דפנות גבוהות כמה טפחים. ואפ"ה כשהניחה כדרכה ע"ג בור חלק אינה מצלת. מדאין דפנותיה פונים לצד הבור (ועי' לעיל סי' נ"ב). וא"ת בשלמא אי נימא דמשנה ו' בכפישא שאין דפנותיה גבוהות טפח מיירי היינו שפיר דנקט התם או כוורת. כדי לאשמעינן רבותא. דאע"ג דכוורת יש לה דפנות גבוהות טפח אפ"ה מדפרוצה שפתה או שוליה לא מחשבו תו דפנות אהלים (כלעיל ס ' מ"ו). אבל אי נימא דגם כל כפישא יש לה דפנות טע"ט למה שני תנא בלישנא למנקט כוורת. טפי הו"ל למנקט שהושיב ב' כפישות זו ע"ג זו ושניהן פיהן למעלה. ודפנות תחתונה פרוצה. י"ל דאורחא דמלתא נקט. דכוורת דרך שיש נקבים בדפנותיה ליציאת הדבורים (כלקמן רפ"ט). א"נ י"ל דרבותא קמ"ל. אע"ג דכוורת הכי אורחא שיהיו נקבים בדפנותיה אפ"ה כל מנוקב לא מחשב דפנות אהלים. וכ"ש כפישא מנוקבת. וכ"כ במשנה ז' מיירי שהכפישה עומדת כדרכה. ע"ג יתידות ופיה פתוח למעלה. ודפנה סמוך לכותל הבית שאין בין דפנות הכפישה לכותל הבית אויר טפח אמרינן דכשהטומאה תחתיה כלים שבכפישה טהורים. והיא היא מ"ש הר"ב והר"ש דכלים שע"ג כפישא טהורים דהיינו גם מה שבתוך הכפישא. דהרי תוכה פתוח כלפי מעלה. ולהכי טהורין מדנחשבת הכפישא כולה כאילו היא חלק מהבית. וכזיז בולט מכותל ומפסיק בין הטומאה לטהרה. שא' מהן למטה וא' למעלה. שחוצץ (וכלקמן פי"ד מ"ה). וא"כ גם קושיא הראשונה מתורצת. שהקשינו למה נקט תנא דכלים שתוך הכפישא טהורים. ולא נקט רבותא טפי דאפי' הכלים שממעל להכפישא טהורים. די"ל דכיון דפיה כלפי מעלה ודאי אין רבותא בין אויר שלמעלה להאויר שבתוכה. דהרי ב' האוירים מעורבים ואדרבה אויר שבתוכה רבותא טפי. דאע"ג דקרוב יותר למקום הטומאה שתחת הכפישא [ובשניהן מפסיק שולי הכפישא בין הטומאה להטהרה] אפ"ה טהור. אמנם ק"ל א"כ ל"ל דפנות אהלים. הרי גם בל"ז. דוקא כשהטומאה רצוצה תחת כלי הבא במדה שפתוח למעלה. בוקעת הטומאה לתוך חלול הכלי (כפ"ט מי"ד). ורק כשהכלי מכוסה בתקרה למעלה והיא מחזקת מ"ס. וטומאה תחתיה רצוצה. אז בוקעת רק למטה עד התהום ולא לתוך הכלי (כפ"ט מי"ב). אבל הכא שיש אויר טפח תחת כלי הבא במדה. אז אפי' היא פתוחה למעלה. אם יש טומאה תחתיה אינה בוקעת לתוכה (כלקמן פ"ט סוף מי"ד). וכ"ש דקשה מזה לרבותינו שפירשו משנתינו דבכפויה על צדה מיירי. דודאי אין מן הראוי שהטומאה שתחתיה תבקע לתוכה. מדהכלי בא במדה. והיא כאהל. והאויר שתחתיה נמי כאהל הוא. והו"ל כאהל ע"ג אהל. והתחתון שהטומאה בתוכו פתוח מן הצד. שאין הטומאה שבתחתון בוקע למעלה (וכמ"ש בס"ד לעיל ספ"ג בקרית ארבע סי' ד'). וכן מבואר ג"כ לקמן (פ"ט סוף מי"ב). לכן גם בזה הוכרחתי לפי קט קוצר שכלי לנטות שוב מדברי רבותינו ז"ל. ולומר דהכא לאו בכפישא שמחזקת מ"ס מיירי. רק בעשויה מכלי גללים כלי אבנים ואדמה. ובכה"ג דוקא עם דפנות אהלים מצלת. אבל בלי דפנות אהלים. כל שכנגד תחתיה. אפי' עד הרקיע טמא (וכפ"ט סוף מי"ג). ונ"ל עוד דהא דנקט תנא הדין כשהטומאה תחתיה. לאו דתידק מינה דהא כשהטומאה בתוכה או ע"ג שיהיה תחתיה טמא. ליתא. דהרי מדדיינינן להכפישא כאילו היא זיז בולט מכותל הבית. כמו דחוצצת בין טומאה שתחתיה לטהרות שע"ג. כ"כ חוצצת איפכא. רק דאפ"ה נקט בשטומאה תחתיה דתוכה וע"ג טהור לדיוקא דהא תחתיה מתפשטת הטומאה לכל שתחתיה. אבל כשהיה הטומאה בתוכה או ע"ג. רק כנגדה למעלה או למטה טמא. אבל אין הטומאה מתפשטת בתוך כל הכלי או לתוכה. והיינו מדיש לה דפנות אהלים. וחסדי ה' אזכיר תהלת ה' שחנני לברר כל זה בעזרתו ית' מקודש:

(ט) מיהו מדלא נקט פלוגתייהו דר"ע ורבנן בכפישא לעיל. ובמורחקת פחות מטפח מהכותל. משמע דבסמוכה לכותל בית. ולא למעזיבה לכ"ע מצלת. או י"ל דבכפישא שהיא מחזקת מ"ס דהיא עצמה אפי' מורחקת פחות מטפח לכ"ע מצלת. וכן מסתבר דנקט כ"ח לרבותא דר"ע. דאע"ג דיש בה שייכות טומאה בתוכה. אפ"ה במרוחקת מהקורה רק פחות מטפח. מצלת על מה שבתוכה. אבל כלי שמחזיק מ"ס כשפיה פתוח כלפי מעלה. ומרוחק מהקורה רק פחות מטפח. ודאי לא גרע קורה מנסר שכשמכוסה בה הכפישא באהל המת מצלת על מה שבתוכה (כרתוי"ט פ"ד מ"א ד"ה טומאה בבית). אולם כל זה פירשתי ע"ד הרמב"ם (פכ"א מטו"מ). וכפי הנראה היה להרמב"ם גירסא אחרת מאשר לפנינו בתוספתא דמכילתין (פ"ו) דלגירסת הרמב"ם ר"ע ורבנן פליגי ביש אויר פחות מטפח בין פה הקדירה לקורה. והיינו כפירושינו. ובזה יתיישב נמי מאי דנקטה מתני' פלוגתייהו בקדירה תחת הקורה. ולא בקדירה שתחת התקרה שבתוך הבית. וכארובה וקדירה נתונה עליה (לעיל מ"ב ודו"ק). אע"כ דבקדירה בתוך הבית לכ"ע מצלת. משום דיש כאן דפנות הבית שמקיפות מכל הצדדים. וכמ"ש בס"ד ביכין. אמנם יש לפנינו נוסחאות שונות בתוספתא זו. דבהגירסא שהביא הר"ש אף שהובאה משובשת. אפ"ה נראה שכך כוונתה. דביש אויר פחות מטפח בין פה הקדירה לקורה. לכ"ע מצלת. כי פליגי במשוך פיה למהצד מהקורה. וכך הוא באמת הגירסא בתוספתא שלפנינו. ובהתוספתא עם הזר זהב. הוא פי' הגאון רב"א זצוק"ל. יש פלוגתא בתרווייהו. במרוחק בגובה מהקורה. ובמשוך מהצד מהקורה. וזה וזה בפחות מג' טפחים. איברא אפי' להנך נוסחאות נמי מיושב דנקטה מתניתין קדירה שסמוכה לקורה דוקא. ולא נקטה קדירה שתחת תקרת הבית. משום דאילו בכה"ג לא שייך למתני שמשוך פיה לצד חוץ מהתקרה. ואף דהוה מצי למתני בשתלויה הקדירה במשקוף הפתח. ומשוך פיה לצד חוץ (עי' סוף פ"י) היינו משום דבכה"ג ודאי מצלת לכ"ע (וכלעיל פ"ד מ"ג). א"נ נקט קורה לרבותא דר"ע. דאפי' קורה שאין לה דפנות סביב וגם ב' הדפנות שסמוכה עליהן לבית עבידן. אפ"ה במשוכה רק פחות מטפח מצלת. ובהרא"ש פי' דפליגי במרוחק פיה מתחתית הקורה בגובה. וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. ומשמעות דבריו בשם רבינו מנחם ז"ל. דלהכי נקט קורה מדאינו משתמש תשמישי הבית וע"ש. ואפשר שכוונת דברים הללו כדברינו הנ"ל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.