תפארת ישראל - בועז/אהלות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אהלות ד

(א) וא"ת הרי תנינן (כלים פ"י מ"א) דכלי עץ הטהורין מצילין רק בצמ"פ באהל המת והכא משמע דא"צ צמ"פ. ואי"ל דכלי עץ דקאמר התם היינו רק בפשוטי כלי עץ. כנסר וכדומה דאם הוא מונח על פה כ"ח מציל מה שבהכ"ח. רק בממורח הנסר בהכ"ח בצמ"פ. ליתא דהרי הרמב"ם (פכ"א מטו"מ ה"א) חשיב תרווייהו פשוטי כלי עץ וכלי הבא במדה. דשניהן ניצולין בצמ"פ. ורתוי"ט הביא תירוץ הר"ש (ובמחכ"ר העתיקו בלשון המשובש שבהר"ש) דמלת אעפ"י בהר"ש ט"ס הוא. אלא כך כוונת הר"ש דדוקא כשהכלי שמחזיק מ"ס מכוסה בכלי אחר שמחזיק מ"ס ששניהן אמק"ט. אז צריך צמ"פ ביניהן. אבל כלי שמחזיק מ"ס שנעול בדלת או במכוסה בנסר א"צ צמ"פ. והנה סברת רבינו נכונה. דהרי נסר ודאי קיל קבלת טומאתו טפי מכלי ממש שבא במדה (כלקמן פ"ה מ"ו) וכ"ש הכא דהמגדל מגופף בדלתו דלא הוה כאילו סתמו בכלי אחר דצריך צמ"פ במקום חבורן. אלא סגי כשמחובר הדלת בהמגדל. דכגוף המגדל בעצמו דמי. שא"צ בין נסריו צמ"פ. וגם יש לי ראיה לדברי רבינו מלקמן (פ"ה מ"ו) דלא נקט ברישא בהיתה כפישא מכסה פי כוורת שלימה. דמה שבתוכה טהור. ש"מ דבאמת בכה"ג צריך צמ"פ. והא דנקט בסיפא כפישא מכסה פי כוורת פחותה. כבר תירצנו שם ביכין סי' מ"ד דלרבותא נקט כן. אולם ל"מ היה נ"ל לתרץ קו' הר"ש דהא דפ"י דכלים מיירי אם כ"ח ממורח פיו בטיט דדוקא בדבוק בו בצמ"פ אז לבד ניצל (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ג) משא"כ הכא. דמיירי להציל מה שבתוך המגדל. והרי כיון דהמגדל חשוב כאהל. הרי באהל גם שאר כלי שאמק"ט שסותם פתחו מציל על מה שבתוכו. וא"צ צמ"פ (כפ"ה מ"ב וג'). וא"ת עכ"פ ק' דאף שהדלת הגדול שבמגדל נעול. עכ"פ החללים הקטנים שבכותלי המגדל מפולשין לחלול הגדול. והרי כל חור שנעשה בכוונה אפי' הוא פחות מטע"ט. נכנס טומאה לתוכו (וכמ"ש רתוי"ט כלים פ"ח מ"ו ד"ה אם). ודוחק לומר דמיירי שגם החללים ההם נעולים בדלתות או בצמ"פ. דא"כ מה יבצר לנו לומר נמי שגם סתמא דמשנתינו מיירי שגם הדלת הגדול של המגדל מוגף בצמ"פ. והרי רתוי"ט מיאן בזה. וכתב מדרחוק לאוקמא סתמא דמשנתינו בכה"ג. וי"ל עפ"י מ"ש רכ"מ (פכ"א מטו"מ ה"ב) דהא דנקב שנעשה בכונה א"צ טע"ט היינו בעשאו שלם ואח"כ ניקב. משא"כ בעשה בו מיד בתחלה נקב לצורך תשמיש הכלי. ואפשר דכוונת רכ"מ דדוקא בנקב שעשה בכלי שלם דרך קלקול. אז אף שאין בו טע"ט מתבטל שם כלי ממנו. כשעשה הנקב בכוונה. ותו אינו מציל על מה שבתוך הכלי. אבל בעשה הנקב בכוונה דרך תיקונו של הכלי. צריך טע"ט כפתח שעשה לכניסה ויציאה. עוי"ל דהא דבעשאו בכוונה סגי אפי' בפחות מטע"ט היינו רק בפתת שעשוי לכניסה ויציאה. ויהיה אפי' רק להכניס או להוציא אויר. גזרו בה רבנן אפי' בפחות מטע"ט משום גזירה דלול של תרנגולים (כשבת קמ"ז א') אבל חור שעשאו לתשמיש להניח שם כלים קטנים כמחטין וצנורות. ליכא למגזר מידי:

(ב) וא"ת אמאי בשאין פ"ט בינו ובין הכותל חללו טהור מ"ש משפוע אהל שגבוה רק אצבע. ואפ"ה כשהטומאה באהל. טמא תחת השפוע. מדמחובר חלול פחות מטפח לחלול האהל (כפ"ז מ"ב) וכ"כ זיז שסובב לבית. אפי' אינו פתוח להבית רק גא"צ. באה הטומאה מתחת תקרת הבית לתחת הזיז (ספי"ד מ"ד) א"כ ה"נ תבוא הטומאה מתחת תקרת הבית לתחת תקרת הבית שממעל לחלול שבינו לכותל אף שאינו טע"ט. י"ל התם באהל אין כותל מפסיק בין חלול האהל לחלול השפוע. משא"כ הכא הרי מפסיק המגדל בין ב' החללים. וכן בהזיז אף שהוא רק גע"ג אצבעות. עכ"פ כיון שהוא בשטח א' עם משקוף הפתח. הו"ל כאילו הגיע המשקוף עד צד החוץ של הזיז. והרי המשקוף הוא טע"ט. וסוף הטומאה לצאת דרך שם. משא"כ הכא אין החלול שבין המגדל להכותל עשוי לצאת בו מתחת תקרת הבית. דמי טפי לחצץ שבבית. דכשהטומאה בבית חצוץ טהור (כפט"ו מ"ו) וכן טבליות נוגעת זב"ז בקרנותיהן (פט"ו מ"ב) ה"נ הרי חלול זה מופרד מחלול בית. וכסגור דמי (ועמ"ש בס"ד בבועז פי"ב סי' ז'). אמנם מ"ש רתוי"ט דמעלה ומטה דמגדל תלויין זב"ז. דבא' מהן פתוח לבית טע"ט. אף תוך האחר שאינו פתות טע"ט להבית ג"כ טמא. משום דעכ"פ המגדל שהוא כלי אינו חוצץ בפני הטומאה שהתפשטה לא' מב' מקומות הללו. ובוקעת למעלה ולמטה מא' לחבירו. ע"ז ק"ל. דהרי הרמב"ם (פי"ג מטו"מ) כ' דבמחזיק המגדל מ"ס הו"ל כאהל. וכן הראב"ד ס"ל כן (פי"ב מטו"מ ה"ב) וכן משמע נמי פשטותא דמתניתין (לקמן רפ"ח) ודוחק לומר כרתוי"ט שם (מ"א ד"ה ואם) דהמחזיק מ"ס רק עם דפנות אהלים מציל. דהרי כללים בהדי אינך דא"צ דפנות אהלים התם. ותו אף את"ל כן י"ל דזהו דוקא כשהטומאה עצמה מונחת תחת הכלי או בצדה. אז צריך גם דפנות אהלים. אבל בגוונא דהכא שאין כאן תחת א' מהן רק התפשטות הטומאה לכ"ע גם כלי מחזיק מ"ס לבדו מציל:

(ג) ובזה מתורץ נמי קו' הב' שהביא רתוי"ט בשם מהר"ם. דהרי אפי' כלים שבתוך הכותל בחציו שלפנים טמאים מכ"ש הכלים שבהריוח בין המגדל לכותל הבית. ולפי דברינו ניחא. דהתם חצי הכותל שייך לתוך הבית הטמא שהמת בתוכו. ולהכי חצי הכותל הפנימי כתוך חלול הבית דמי ואיך יציל על כלי שבתוכו. משא"כ הכא המגדל שמחזיק מ"ס. אהל טהור בפ"ע הוא וחוצץ על הרווח שבינו להכותל. וגם על הכותל שאחריו. ועל הכלים שבתוך כולה. אפי' מה שבחציה ולפנים דמשום שהמגדל דינו כאהל וחוצץ. ושוב אין הכותל שאחורי המגדל שייך כלל להבית. אמנם תמהני ג"כ מאד לרטו"ז (יו"ד שע"א סק"ה) שכ' דבין לקולא ובין לחומרא אין לבוד לטומאה. ובמחכ"ר הרי לימוד ערוך הוא בידינו (לקמן פ"י מ"ב) דלא אמרינן לבוד לטומאה. וכמ"ש הר"ש והר"ב שם בפירוש. ובמשנתינו כתבו שוב בפירוש להיפוך. דבאין פ"ט תחת המגדל או בצדו הכלים שישנם שם טהורים מדאמרינן לבוד. ומדקשיין אהדדי על כרחך שנחלק. דדוקא התם לחומרא לא אמרינן לבוד. משא"כ הכא לקולא שפיר אמרינן לבוד. ואף שנחלק ונאמר דדוקא התם בפ"י. דמיירי לענין שתבקע הטומאה למעלה ולמטה. אמרינן דאין לבוד. ובוקעת הטומאה כנגדה אפילו דרך ארובה שאינה פתוח טפח. אבל הכא שתתפשט הטומאה למן הצד דרך הפתח. אז כשאין פתוח טפח. אמרינן שפיר לבוד. ולעולם דאין חילוק בין לקולא או לחומרא אפ"ה לא יתיישב קושיתינו לרטו"ז. דעכ"פ מה מקשה רבינו מש"ס (סוכה ד' כ"ב) דאמרי' בקורות הבית שאין מכוונות. דכל מה שבדיוטא התחתונה טמא. והקשה ואמאי. נימא לבוד לקולא. ולפי דברינו הנ"ל מה קושיא. והרי לענין בקוע למעלה ולמטה לא אמרינן לבוד. משא"כ לענין התפשטות הטומאה למן הצד. ובל"ז במחכ"ר אין כאן קו' כלל מקורות. דודאי כל מה שמכוון נגד הטומאה. ודאי טומאה יוצא אליו אפי' בנקב פחות מטפח. משא"כ בכל התפשטות הטומאה. כל שאין בהנקב טפח. בודאי אין הטומאה מתפשטת דרך שם למן הצד מדאמרינן לבוד (כלקמן פ"י מ"א וב'). ותו גם בל"ז גם זה תמוה שם בדברי רבינו שם. שהקשה דאי נימא לבוד לקולא. א"כ היכא משכחת לה שתהיה טומאה יוצאה מחדר לחדר דרך חור. ולא זכיתי להלום דברי רבינו אלה. דהרי ברור דהלבוד של טומאה לא דמי כלל ללבוד של סוכה ועירובין. דהתם כל שאינו רחב ג"ט אמרינן לבוד. משא"כ בטומאה כל שיש בחור טפח. טומאה יוצא בו (רפ"ג מ"ו). ורק בפחות מטפח. אמרינן לבוד לקולא וצ"ע.

(ד) וא"ת הרי על כרחך הא דהבית טמא לא איירי דוקא כשרק הפתח שבין מקום הטומאה להבית אינו טע"ט. אבל במקום הטומאה עצמה יש טע"ט אויר. דנימא דלהכי הבית טמא מדהו"ל מקום הטומאה כקבר סתום שמטמא כל סביביו. ליתא. דמדנקט תנא סתם וקאמר ואם לאו. משמע דמיירי גם בשמקום הטומאה ג"כ אין בו אויר טע"ט. ג"כ הבית טמא. וא"כ ק' ואמאי יטמא הבית. הרי בכה"ג הו"ל טומאה רצוצה. דרק בוקעת ועולה ויורדת ואינה מתפשטת כלל לצדדים. דמ"ש מאילו היתה הטומאה רצוצה תחת רגל המגדל דאמרי' בתוספתא (פ"ה) דרק נגד הטומאה בוקעת למעלה ולמטה. ותירץ רב"א דהכא שאני דמדיש למעלה מהטומאה הרצוצה חלול המגדל שמחזיק מ"ס דדינו כאהל. הוא חוצץ. ואין הטומאה בוקעת כלל לא לתוכה ולא לעל גבה. ולהכי הבית טמא. משום דעכ"פ סוף טומאה לצאת דרך הבית ע"כ תוכן דברי רבינו. ור"ל אבל הך דתוספתא בשהטומאה תחת רגל המגדל. מיירי בשאין חלול המגדל ע"ג הרגל. אלא כשהרגל נמשך ועולה נגד כל גיבה המגדל. וכולו אטום עד שמי קורת הבית. תדע. דהא קאמר בתוספתא. הא למה זה דומה. לטומאה שתחת עמוד שבבית. שטומאה בוקעת ועולה וכו'. והנה דברי רבינו זלה"ה א"צ חיזוק. דטומאה רצוצה שתחת כלי הבא במדה. אינה בוקעת לתוכה כלל. ואילה"ק לדבריו. הרי כל כלי הבא במדה דינו כאהל (כרמב"ם פכ"א מטו"מ ה"ג) והרי בטומאה רצוצה שבקרקעית האהל בוקעת לתוכו. ומתפשטת הטומאה בתוך כולו. ולר"ש ולר"ב עכ"פ בתוך האהל נגד הטומאה טמא. וכמש"ל בס"ד (בקרית ארבע). י"ל דדוקא באהל ממש קרקעיתו שייך לו עד התהום. ומה"ט גם בבית שאינו טע"ט. אם הוא תחת הבית. טומאה שבביב בוקע לתוך הבית. (כפ"ג מ"ז) משא"כ במגדל הבא במדה שיש לו שולים נפרדים לעצמו מהקרקע שתחתיו. להכי כשהטומאה רצוצה תחת השולים בהקרקע. אינה בוקעת לתוכה (ועי' פ"ט סי' כ"ה ופט"ו סי' כ"ד). וכן מוכח לקמן (פ"ט מי"ב). ולפ"ז נ"ל דבין כשהטומאה מונחת תחת או על המגדל סמוך להקורות והרווח שבזה או בזה הוא פחות מטע"ט או בין מגדל להכותל והרווח שם פחות מטע"ט בכל הנך כיון שהרווחים הנ"ל פתוחים להבית אף שפתוחי' פחות מטע"ט אמרי' דסוף טומאה לצאת דרך הבית ונטמא הבית וכדמוכח לקמן (פ"ז סוף מ"ב) ולא גרע אותו רווח שבאמצע חלול הבית מטומאה בין הקורות התם דאמרי' דאע"ג שהטומאה רצוצה במקומה אפ"ה בשנראת תוך הבית הבית טמא. אבל בהיה א' מהרווחים הנ"ל שהטומאה שם רצוצה והוא סתום מכל צד כלפי פנימית הבית הרי היא כשאר טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ויורדת כנגדה טמא. מיהו אם היה המגדל תוך הבית יושב על שוליה וטומאה רצוצה תחת הקרקע שתחת השולי' והרי אז אין הסתימה שלפני הטומאה נראה תוך הבית דהרי שולי המגדל יושב על הקרקע שהטומאה בה אפ"ה הקרקע שתחת המגדל שייך להבית ולא להמגדל דהרי אין הטומאה שבתוכה בוקעת להמגדל להכי אמרינן שהטומאה שבתוכה רצוצה תחת המגדל מתפשטת ויוצא דרך הבית:

(ה) וא"ת כיון דחלול התיבה טע"ט ואין לו פתח פתוח יהיה דינו כקבר סתום שמטמא כל האהלים הנוגעים בו וכדאמרי' בתוספתא (פ"ה) במוכני בסיפא דאם המוכני מגופף הו"ל כקבר סתום ומטמא הכל וה"נ גם רווח המגדל יטמא מדהוא סמוך ונוגע בהתיבה. י"ל לפמ"ש לעיל (בקרית ארבע) דאין דין קבר סתום רק בבולט מתחתיתו. א"כ דוקא מוכני שהוא עצמו בולט סביב להמגדל. להכי אפשר לדון בו דין קבר סתום. משא"כ תיבה הכא שהוא בצד חלול המגדל. ואינו בולט בפ"ע מהמגדל. א"א לדונו כקבר סתום. ובהא יש לתרץ נמי. במה דק'. דהכא אמרינן דכשאין בהתיבה פתח טע"ט אמרינן דסוף טומאה לצאת אף דרך סדק הקטן שבין התיבה להבית [כרש"י חולין קכה"ב]. וק' דא"כ ה"נ הול"ל לעיל (פ"ג מ"ז) בביב טע"ט ופתוח לרה"ר בפחות מטע"ט. התם נמי נימא דמדאין להביב פתח אחר. להכי סוף טומאה לצאת אף דרך הפתח הקטן שמהביב לרה"ר. וא"כ למה הבית טמא. ולפי דברינו הנ"ל יתורץ די"ל דהתם הרי אוקמינן שהביב בולט להבית (כפ"ג סי' ע"ב) ולהכי שפיר הו"ל כקבר סתום. לטמא גם הבית הסמוך להביב. ועוד י"ל דהתם מדהביב בקרקע הבית שייך טפי להבית. וכמו שנאמר לקמן בס"ד (ועי' מ"ש ביכין סי' ח' ודו"ק)

(ו) מיהו דוקא באין לו פתח טע"ט אית לי' לר' יוסי הך סברא. דמדאין לו פתח אחר. ודאי יוציאו לחצאין או ישרפנו במקומו. וזהו כל עיקר טעמו של תנא דנקט בבא דתיבה. והרי לת"ק דינו שוה ממש לדין טומאה במגדל. וכבר שמעינן מרישא. ול"ל הך בבא דתיבה כלל. ואי דרצה לאשמעינן דאף כשאין התיבה פתוח טע"ט לבית. אמרינן דסוף טומאה לצאת משם להבית. הרי גם זה כבר שמעינן למדי מסיפא דרישא. אדקאמר טומאה שם הבית טמא. אלא דרצה לאשמעינן. דדוקא בבבא דתיבה. דהיינו ביש בחללה טע"ט. ואין בפתחה טע"ט. בהא לבד פליג ר' יוסי וס"ל דאין אומרין בכה"ג סוף טומאה לצאת. אבל בשהחלול שהטומאה שם טע"ט וגם פתחו טע"ט. כגון בטומאה במגדל ברישא. וכ"כ במת בבית (פ"ז מ"ג) וכ"כ בכזית ממת בבית (פ"ג מ"ו) דכולן יש בחללן ובפתחן בכל א' טע"ט. או בשהחלול של מקום הטומאה וגם הפתח אין בכל א' טע"ט. כגון בין המגדל לארץ או בינו לשמי קורה. או בינו לכותל. אם טומאה שם בכל כה"ג מודה ר' יוסי דאמרינן גביה סוף טומאה לצאת. וטעמא דמלתא. דכשהפתח טע"ט. אף שחלול מקום הטומאה נמי טע"ט. והו"ל מקום מיוחד לעצמו בהבית. עכ"פ מהיכא תיתא יוציאו משם הטומאה לחצאין. ולא יוציאוה שלם כמו שהיא בפתח המרווח שיש לו. וכ"כ בשאין חלול מקום הטומאה טע"ט אף שגם הפתח של אותו חלול להבית ג"כ אין לו טע"ט. אין שייך בזה לומר שיכול להוציאו לחצאין. דמדאין חלול מקום הטומאה טע"ט. אז הטומאה כמונחת בבית דמי. ואפי' יוציאו לחצאין. עכ"פ כל קודם שהוציא כבר נטמא כל מה שבבית. מיהו כשאין מקום הטומאה טע"ט. ואעפ"כ יהיה פתוח טע"ט. זה א"א כלל. וא"צ תנא לאשמעינן מה דינו לר' יוסי. כך היה נ"ל לולא דעת רבותינו. דהרי רבינו הרא"ש כ' להדיא דר' יוסי גם ארישא פליג. ואי משום הקו' ממת בבית (פ"ז מ"ג) דלא פליג ר' יוסי. כבר תרצו רבעתו"ס (חולין קכ"ה ד"ה יכול) דמת שלם אין דרך לנתחו או לשרפו. אלא שעל זה תמה הרא"ש משדרה וגלגולת (פ"ג מ"ו) דקאמר ר' יוסי שם דדינו כמת שלם. ואמאי והרי יכול לחסרן משיעורן. והר"ר מנחם שם רצה לתרץ דגם שדרה וגלגולת כמת שלם. ר"ל אין דרך לנתחו. ונ"ל דאע"ג דבפ"ח דשקלים מ"ב אמרינן דמותר לשבר עצמות המתים. י"ל דהיינו בשעושה לכבוד מתים כגון להוליך עצמותיו לקברות אבותיו בדרך רחוק. אבל הכא כדי להציל בו מטומאה. אפשר דלא. ובפרט שדרה וגלגולת. אלא דק"ל הרי משמע שם דר' יוסי מודה נמי ביותר מכזית דדינו כמת שלם. ואפי' את"ל גם יותר מכזית אין דרך לנתחו. עכ"פ ק' הרי באותה משנה קאמר כזית ממת פתחו בטפח. והמת פתחו בד' ועלה קאמר ר' יוסי דשדרה וגלגולת כמת שלם. ש"מ דמודה ר' יוסי דכזית פתחו בטפח. והרא"ש ז"ל נדחק לישב קו' התוס' הנ"ל. דהתם בשדרה גולגולת ר' יוסי לדבריהן דרבנן קאמר. א"כ י"ל קושיתינו דגם בכזית רק לדבריהן דרבנן קאמר. אמנם מלבד דוחק הדבר בעצמו במחכ"ר. ק' נמי מ"ש הרא"ש דר' יוסי גם בטומאת מגדל פליג. וק' הרי בסיפא בהיה עומד תוך הפתח ודאי ג"כ פליג ר' יוסי. וכאשר באמת בש"ס (חולין קכ"ה ב ) גרסינן להדיא גם בסיפא. ר' יוסי מטהר. וא"כ בשלמא לדידן איכא למימר אף לגרסת משנתינו. מייתי פלוגתא דר' יוסי במיצעתא. וממילא משתמע דפליג נמי בסיפא. דהרי בחדא מחתא מחתינהו. אלא להרא"ש ז"ל דגם ארישא פליג ר"י. א"כ מ"ש דלא מייתי פלוגתא דר"י לא ברישא ולא בסיפא. רק במיצעתא. ואאמ"ו ע"ר הג' זצוק"ל תירץ. דדוקא במונחת הטומאה בכלי מטולטל כבתיבה שבמגדל. ס"ל לר' יוסי דלא אמרינן סוף טומאה לצאת. אבל במונח תוך חלול הבית או תוך חור שבכותל הבית. גם ר' יוסי מודה דאמרינן סוף טומאה לצאת. ולפי דברי ע"ר אלו צריך נמי לדחוק ולומר. דאף דבסיפא בהיה מגדל עומד בפתח וטומאה בבית לא פליג ר' יוסי. עכ"פ ברישא בטומאה במגדל שהוא כלי פליג. ובטומאה בין מגדל לארץ או בינו לקורות או בינו לכותל ל"פ ר' יוסי. או דס"ל לר' יוסי דבמונח במקומות הללו כמונח תוך המגדל דמי. והו"ל כלי. ולהכי פליג ר' יוסי. ואנא"ק של ע"ר הגזצוק"ל לא נתיישב דעת עני כמוני בדבריו הקדושים אלו. אולם לפי פירושינו הנ"ל ממילא רווחא שמעתתא בכל פינות שאתה פונה בס"ד. אמנם אילה"ק לדברינו. דעכ"פ למה הכא מטהר ר' יוסי להבית שחללו ממעל להתיבה שהיא טע"ט ואינה פתוחה טפח. ולעיל (פ"ג מ"ו) מודה בביב שהוא טע"ט שפתוח לחוץ פחות מטפח שהבית טמא. וק' וכי משום שפתוח לחוץ מגרע גרע מאילו סתום לגמרי לצד חוץ. דהתם נמי נימא שיוציאו לחוץ לחצאין. ולא תהיה בוקעת כלל לתוך הבית. י"ל התם לא טמאנו הבית מדדרך טומאה לצאת שם. רק מדהביב דינו כקבר סתום. ולהכי אפי' יוציאנו. אח"כ לחצאין דרך הפתח הקטן שלחוץ. כבר נטמא כל מה שבבית קודם שיוציאו. ועוי"ל התם ביב שתחת קרקע הבית. כתוך הבית דמי:

(ז) ונ"ל דהר"ש והר"ב דגרסי טומאה בבית תוכו טהור. היינו משום דלא גרסינן ברישא היה עומד בפתח. אלא היה עומד בבית ופתוח לחוץ. ור"ל דמיירי שהיה להבית פתח אחר שיוכל הטומאה לצאת דרך שם ולפיכך המגדל טהור. והא דנקט תנא שהמגדל פתוח לחוץ. לאו משום טומאה בבית דהרי בכה"ג אפי' היה פתח המגדל לצד הבית. אבל רק נעול. אפ"ה היה המגדל טהור. וכדאמרינן ברישא שאין דרך טומאה להכנס. אלא משום טומאה בתוך המגדל נקט שפתוח לחוץ. דמשו"ה הבית טהור. שהטומאה יוצאת דרך הפתח של המגדל שלחוץ. אולם בש"ס (חולין קכ"ה ב') גרסינן טהור. כהר"ש ור"ב. וגרסינן נמי היה עומד בפתח. ואפי' לגירסת הש"ס ע"כ מיירי שיש להבית פתח אחר. מיהו אי גרסינן טומאה בבית תוכו טהור. צ"ל דהא דנקט תנא הך בבא. היינו לאשמעינן דבטומאה בתוכו אף שהמגדל כולו בפנים אפ"ה גם ת"ק מודה. דהבית טהור. מדיש להמגדל פתח אחר לחוץ. אבל בטומאה בהבית. מה שבתוכה טהור זה לא הוה צריך תנא למנקט כלל. דמה ברישא שאין המגדל פתוח לחוץ רק להבית אפ"ה בטומאה בהבית. תוכה טהור. מכ"ש כשהפתח של המגדל לחוץ והטומאה בבית שתוכה טהור. אבל לגרסתינו. שפיר איצטריך לאשמעינן כל הבבא. דהרי הדין בה להיפוך לגמרי מהרישא להת"ק. דברישא בטומאה במגדל הבית טמא. והכא מדפתחו לחוץ הבית טהור. וכ"כ בטומאה בבית אמרי' ברישא דתוך המגדל טהור. והכא מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך המגדל שעומד בהפתח להכי המגדל טמא:

(ח) אבל אין לפרש דהאי פותח טפח דקאמר תנא. היינו שהמגדל פתוח טפח לחוץ. דאל"כ היה המגדל עם המוכני שבו המחובר לו נחשב הכל כקבר סתום. דמטמא להבית שמאהיל עליו. וכן פי' באמת רב"א ז"ל. לפענ"ד א"א לומר כן. דהרי כבר פי' כן תנא ברישא. דבהכי מיירי שהמגדל פתוח לחוץ. והרי עלה קאי הך בבא דמוכני. וגם א"א לומר דה"ק תנא. במאי דאמרינן דחשבינן מוכני כמגדל. בזמן שיש שם פ"ט. מהמוכני להמגדל. דהיינו שפתוחה המוכני לתוכו של מגדל ברווח טפח. אז מחשבו חיבור זל"ז. וכן פי' באמת הר"ש בפירוש הראשון שהביא. אבל גם זה לא נכנס לאזני הכבולות. דהרי בכלים (פי"ח מ"ב) אמרינן דשתהיה המוכני חיבור להמגדל. סגי לן באינה נשמטת. וכן פי' הכא אינה יוצאת. ול"ל תו שג"כ פתוחים זל"ז. ודוחק לחלק. דהתם רק לענין שיהיה המוכני בעצמו כהמגדל לבלי יקבל טומאה סגי לן באינה נשמטת מהמגדל. דנחשב' כמחוברי'. אבל להציל על כלים שבבית לא מחשבו חיבור עד שיהיו ג"כ פתוחים זל"ז. זה דוחק דמ"ש:

(ט) ואע"ג דכולה פרקן הכי מיירי במגדל הבא במדה. ולמה נקט הך תנאי בהך בבא. ודוחק לומר דבאמת אכולה פרקא קאי. דהרי כלליה בהדי שיש שם פ"ט. והך ודאי לא קאי רק אבבא בתרייתא. אלא נ"ל דהכא ה"ק. דאפי' המגדל בא במדה רק מדמצורף למוכני שאינה יוצאת. דהיינו שאינה נשמטת מהמגדל אפ"ה מצטרף לחוץ בפני הטומאה (ככלים פי"ח מ"ב). ואין לדקדק עוד. דכיון דא' מהתנאים הוא שתהיה המוכני משוכה לאחוריה רק ג' אצבעות. דהרי אם היתה המוכני פתוחה טפח להבית. ודאי היתה הטומאה מתפשטת משם להבית. א"כ קשה למה פליג להו תנא להנך תנאי'. ולא חשיב להו כולהו בחדא מחתא. והכי הול"נ בד"א שמשוכה לאחריה ג' אצבעות. ושיש שם פותח טפח וכו'. י"ל דלהכי לא נקט הך המשכה של גא"צ בהדי אינך תנאי. היינו משום דבעי לגלויי טעמא דמלתא. דמשו"ה צריך המשכה גא"צ מדכך מורגל להיות. להכי רק במשוך עד גא"צ הוה חיבור. ומה"ט נמי לא נקט לה תנא בדרך תנאי כאינך. משום דבל"ז כך מורגל להיות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.