תוספות יום טוב/אהלות/ד

תוספות יום טוב ‏ אהלות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מגדל. הבא במדה כדכתב הר"ב בסוף פרקין:

טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים. דשדינן לעוביו בתר האויר לקולא ולא בתר מגדל לחומרא. אבל עומד בבית טומאה בתוכו °כלים שבעביו טמאין ממה נפשך. אי שדינן לעוביו בתר מגדל טמאין. ואי בתר בית טמאים. וסיפא דקתני טומאה בתוכו הבית טמא. מיירי בין בתוך חללו. בין בתוך עוביו. שדרך טומאה לצאת. מהר"ם:

רבי יוסי אומר מחצה למחצה. פי' הר"ב מחציו של עובי המגדל כו'. ומסיים מהר"ם דה"ל כותל המגדל ככותל שהוא לאויר דתנן לקמן פ"ו [משנה ג] דנדון מחצה על מחצה. ובהא פליגי דר"י מדמי ליה לכותל שבין חצר לבית ורבנן לא מדמו. וע"ש הפירוש. ואפילו ת"ק דפליג עליה הכא. מודה התם דהוא נדון מחצה למחצה. משום דהתם הבית והחצר חשובים הן. והמחיצה לצורך שניהם. להכי שדינן לה חציה לכאן וחציה לכאן. אבל מחיצת המגדל לא נעשה כלל בעבור החצר והבית. להכי לא שדינן לה בסיפא בתר בית לטמא כלים שבעוביה כי איכא טומאה בבית. דקתני טומאה בבית מה שבתוכה טהור. ומשמע אפילו כלים שבעוביה. ומיהו לא שדינן לה נמי בתר מגדל אע"ג דנעשית לשם מגדל. משום דמגדל לא חשיב. דמיטלטל. והא דאפליגו ר"י ורבנן במגדל העומד באויר °ולא אפליגו בעומד בתוך הבית. משום רבותא דר"י דאפילו בחצר שדינן חצי הדופן בתר חצר. וכ"ש בבית דשדינן בתר בית. דחשיב טפי [מחצר] ע"כ:

טומאה בבית מה שבתוכו טהור. וקצת תימה דמשמע בכולי פרקין דלא בעי צמיד פתיל. ובפ"י בכלים גבי צמיד פתיל. קא חשיב כלי עץ הטהורים [דהיינו] באים במדה. וי"ל דה"מ כשמכוסה בכפישה או בשאר כלים אע"פ שאינו מקבל טומאה. אבל דלתותיו מחופות. או מכוסים בנסר. [מהני] בלא צמיד פתיל. ודין זה במגדל וכוורת דלא מקבלי טומאה. אבל תנור וקדירה וחבית. או שאר כלי חרס. לא מהני נסר להציל בלא צמיד פתיל אלא הטומאה בוקעת הנסר ונכנסת לתוכו. אלא א"כ מצילין עם דפנות אהלים. *)דאין מצילין אפילו בכלי מונח על פיהן כגון עמוד של קדרות. כמו שאפרש לקמן בפ' כוורת. הר"ש. ועיין מ"ש בס"פ כוורת:

אם יש שם פותח טפח. פירש הר"ב בין שולי המגדל כו'. ואין הפירוש שוה. דכלים שבינו לארץ שבינו לבין הקורות. הוי פירוש אם יש שם פותח טפח באחד מהן טמאין. אע"ג דליכא פותח טפח תחתיהן במקום שהכלים שם אם יש שם פותח טפח בינו לבין הקורות הטומאה מתפשטת שם מלמעלה. ובוקעת כל כנגד המגדל לתחתיו. כיון דאדם וכלים אינן נעשים אהלים לטהר להפסיק בין הטומאה והכלים. כדתנן ברפ"ו. וכן כשיש פותח טפח תחתיו וכלים על גביו. מתפשטת הטומאה לתחתיו ובוקעת למעלה. אבל שבינו לבין הכותל. הוי דוקא אם יש שם פותח טפח טמאין. ואם אין שם פותח טפח. אע"ג דאיכא פותח טפח בינו לבין הארץ בינו לבין הקורות טהורין. כ"כ מהר"ם. אע"פ שכתב דאין נ"ל כן. אלא גם למעלה ולמטה דוקא. ומפרש כן ג"כ לרפ"ו. אבל דברי הר"ב אינן כן [*ולענין פותח טפח. עיין מ"ש בפרק דלעיל מ"ו]:

ואם לאו טהורין. תימה אמאי טהורים כלים שתחתיו. שאין שם פותח טפח ליהוי כביב שהוא קמור תחת הבית. דס"פ דלעיל. וי"ל דשאני ביב. שהוא קבוע ומשמש את הבית שהשופכים נופלין לתוכו. הלכך בטל לגבי הבית. וה"ל כאוכלים שגבלן בטיט [*ועיין לעיל שם] אבל תחתיו של מגדל. לא. כ"כ מהר"ם. וצידד לפרש בכוורת דרפ"ט. כמי שאכתוב שם. וכתב עוד מהר"ם. וז"ל ואין לתמוה כלים שבינו לבין הכותל. כשאין שם פותח טפח. אמאי טהורין כשהטומאה בבית. והא אפילו הכלים שמעבר למגדל. בעביו של כותל בחצי עביו של צד הבית טמאין. כדתנן לקמן בפ"ו [מ"ג] כ"ש באויר הבית שבין הכותל למגדל ואיך יתכן לומר שיהא הפסק לטומאה דכלים הרצוצים בכותל [הבית] טמאין. והקרובים לבית יותר טהורין. ונ"ל דבעוד המגדל שם. ואין הטומאה יכולה לימשך בין המגדל לכותל עד הכותל וכלים שבין המגדל לכותל טהורין. כ"ש דכלים שבעובי הכותל. כל כנגד עוביו שלמגדל טהורין. וה"ל כבית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים. דתנן לקמן פט"ו [מ"ד] טומאה בבית כלים שבחצץ טהורים. א"נ נ"ל דלא הוי מגדל שאצל הכותל. כבית שחצצו בנסרים או ביריעות דהתם הוי מלתא דקביעותא. אבל הכא ודאי כלים שבכותל מחציו ולפנים. כאמצע הבית חשיבי ובטילי לגבי הבית. ואם טומאה בבית טמאין. תדע דהתנן לקמן פ"ו [משנה ג] כותל שהוא לאויר. והטומאה בתוכו מחציו ולפנים. הבית טמא. העומד מלמעלן טהור. פירוש אע"פ שאין לטומאה פותח טפח במקומה אינה בוקעת ועולה דהוי כמונחת באמצע הבית כיון דכותל בתר בית גריר. אבל הכא אויר פחות מטפח שבין מגדל לכותל. כיון דא"א לצמצם ולסמוך המגדל ממש לכותל. וא"א שלא יהא מעט ריוח ביניהן אויר פחות מטפח. בתר מגדל גריר ככלים שבעובי דופן המגדל דטומאה בבית טהורין לכ"ע. אין ולא רפיא בידי. עכ"ל:

טומאה שם הבית טמא. כתב הר"ב שאין המגדל מציל כו'. השרש אצלנו כשהיה אהל בתוך אהל והיתה הטומאה תחת אהל הפנימי הנה אהל החיצון טמא. והוא מאמר תוספתא צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים מליטמא ואין מצילין על הטמאין מלטמא. °הרמב"ם. ועיין לקמן פ"ח [מ"ג] ורפ"ט ושם יתבאר דלהר"ב והר"ש דוקא כשהאהל כולו בתוך האהל אבל כשפי האהל חוצה אין הטומאה נכנסת באהל השני:

ב

רבי יוסי מטהר. נראה דמודה ר"י בהא [דתנן במשנה ג פרק ז] המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם. דהתם במת שלם דאין דרך לשרפו ולנתחו פחות מכזית. תוספות חולין פרק ט דף קכה [ד"ה יכול]. ונראה דדוקא התם שהדלתות נעולים. כדפירש הר"ב שם. להכי הוצרכו לתרץ דבמת שלם אין דרך לשורפו כו'. אבל כשיש פותח טפח פתוח. מודה אפילו בכזית שהטומאה יוצאת. וכדתנן במשנה ו פרק דלעיל. ועוד בפי"ג. אך עדיין קשה דאמאי לא פליג בס"פ דלעיל. אדתנן יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח. הטומאה בתוכו הבית טמא:

ג

[*היה עומד כו'. פירש הר"ב היה המגדל עומד כו' אלא שפתח התיבה כו'. פתח במגדל. וסיים בתיבה. ולא ידעתי למה. ואע"פ שיכולין לדחוק ולומר. שר"ל תיבת המגדל דמתניתין דלעיל. אכתי לא ידעתי מה הטעם שנדחק לאסבורי הכי. והקרוב אלי דה"נ אשמעינן לענין מקח וממכר. וכי הא דברפ"ג דמסכת ב"ק. וע"ש]:

טומאה בבית מה שבתוכו טמא. והר"ב העתיק טהור. וכ"כ הר"ש דבמשנה דוקנית גרסינן טהור. וכן בתוספתא וכן עיקר ע"כ. וכה"ג במשנה י פ"ט פירשו ג"כ הר"ב והר"ש דגרסינן טהור אבל הרמב"ם שם מפרש טמא. וכן בחבורו בדין דהכא פי"ח מהט"מ. ובדין דלקמן בפי"ט פוסק בשניהן דטמא. ופי' הכ"מ דמיירי שהמגדל ממלא כל הפתח ואין פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדין. נמצא שאין מקום לצאת הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל. מידי דהוה אפתחי בית בזמן שהם נעולים עכ"ל. ומהר"ם כתב ליישב גירסת הספר דגרס טמא בין הכא בין בכוורת. דמיירי שיש פותח טפח מתחת המגדל לארץ או כוורת ולארץ. ובפתחן למעלה בין במגדל בין בכוורת. וכיון שהטומאה נכנסת תחת המגדל ודרך הטומאה לצאת דרך שם וקי"ל דאדם וכלים נעשין אהלים לטמא ולא לטהר לקמן רפ"ו. והרי בוקעת למעלה מן המגדל והכוורת וכך בוקעת לתוכן. והתוספתא דקתני טהור באין שם פותח טפח מתחתיו [איירי] ולפירושי סיפא דקתני בד"א בזמן שיש שם פותח טפח איכא לפרושי. כלומר מתחתיו. בהא הוא דאמרינן טומאה בבית מה שבתוכו טמא. ע"כ. ומפירוש הר"ש דלקמן משמע. דהואיל ויש לבית פתחים אחרים הלכך טהור כגירסתו ע"ש בפירוש התוספתא. ושוב מצאתי דמייתי לה למתניתין דהכא. בפרק העור והרוטב. בגמרא דף קכה. וגרסינן בה טהור. וכן העתיקו רש"י והתוספות שם. ועוד מוכח [הכי] בגמ' דאמרינן ותני עליה ר"י מטהר אהייא. אילימא אסיפא. ת"ק נמי טהורי מטהר. ומתוך כך נראה לי דהרמב"ם לא גרס שם כלל. ויש לי עוד ראייה בזה במשנה ז פי"א [ד"ה ר"י]:

מוכני. פי' הר"ב גלגל כו' ועיין מ"ש במשנה ב פי"ח דכלים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.