תפארת יעקב/גיטין/פז/א

תפארת יעקב גיטין פז א

דף פ"ז ע"א

בגמרא אפי' זמן אחד לכולן נמי הוי טופס. פירש"י לפסול העליונים, משמע אבל תחתון כשר ואף דאין בו זמן הזמן דלמעלה קאי אלמטה ולפי זה יש להקשות מאי פריך לר"י משאילת שלום שאני הכא כיון דע"כ הזמן דלמעלה קאי אלמטה והעדים על הזמן שלמעלה חתמו א"כ ממילא על כל הגיטין שבנתיים חתמו משא"כ בשאילת שלום, ומזה הי' נראה דלר"ל כולן פסולים ולא בא רק לחלוק אר"י דזהו כלל וקאמר איהו דזהו ג"כ טופס אבל אין דינו כטופס דסיפא להכשיר האחרון רק בהא כולן פסולים והשתא שפיר מקשה לר"י דנימא על האחרון חתמו וכולם פסולים, ומ"מ אפשר לומר דמשמע לי' כיון דהתם אף שאין תועלת בחתימתם כלל רק שאלת שלום מ"מ אין דנין דחתמו למעלה כ"ש כאן שיש תועלת לגט אחד אפי' נצרף הזמן דלמעלה משום דע"כ על למטה קאי שאין נוסח גט אחר רק השלמה דלמטה אבל מ"מ רק על אחרון חתמו:. שם ותיפוק לי' דהוי לי' נכתב ביום. תמוה מילתא טובא דהא כיון שהזמנים משונים לפנינו הרי אנו רואין נכתב ביום ונחתם בלילה וכל שניכר הקדימה מתוכו אפי' מוקדם כשר דאין חשש כלל, מיהו בהא יש לומר דאין הקדימה ניכרת דכולן ביום הראשון נכתבו רק האחרונים מאוחרין, אך הא גופא קשי' נימא דמיירי דבאמת מאוחרין הן ולא הוי נכתב ביום וצ"ל דאי באמת כולן ביום זמנו של ראשון נכתבו רק נתאחרו א"כ לס"ד דזמן לכל אחד ואחד היינו שיהא כל אחד כתוב בזמן אחר א"כ כיון שנכתבו ביחד ונתאחרו הוי כזמן אחד לכולן כיון שבאמת נכתבו ביחד ואהא משני דאין הכוונה בזמנים שונים רק שיהא מוזכר זמן בכל גט בפני עצמו כנ"ל:

שם וכתב לה ולא לה ולחבירתה. ואפי' לר"מ דדריש וכתב על חתימה מ"מ לאו מהאי וכתב לה ממעטינן לה רק מוכתב אחריתי כמו שכתבו התוס' להדיא לעיל דף פ"א ע"ב דמחד וכתב לה ילפינן לשמה ומאידך ילפינן מוכתב בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ומלה ילפינן ולא לה ולחבירתה ופשיטא דמודה ר"מ דאינה מתגרשת בכסף ודברי בעל פ"י תמוהין בזה:

שם דהדר כתב. לא נתבאר לי כיון דזמן הראשון הכולל לכל הגיטין אינו מועיל לר"ל לפי שפרט אח"כ פלוני לפלונית א"כ מה יועיל מה שכבר כלל פלוני ופלוני כיון דבתר הכי פרט שנית פלוני לפלונית והפרט דבתר הכי הוא עיקר הגט דמעיקרא הוי לה ולחברתה וצ"ע:

שם אמר לי' רבינא לרב אשי ומ"ש. הקשה מהריב"ל דמעיקרא מקשה לי' דאפי' באשה לא יועיל כלום והדר מקשה להיפך והי' נ"ל לומר דהך קושיא אינה קושיא לר"ל כלל רק לרב אשי דמשני לי' דהדר כתב ובאמת דבריו נכונים בזה אבל למה בכותב נכסיו לשני עבדים אוקימנא בשני שטרות דבשטר אחד ג"כ מהני בהדר כתב ולמה שם מוקמינן בב' שטרות והרי כאן ע"כ דהדר כתב ג"כ מועיל דמיירי בשטר אחד ורב אשי לא חש ליישב קושיתו דהתם נוח לאוקמא בב' שטרות משום דהדר כתב לא שייך התם כ"כ כי אם כתב לזה חצי ולזה חצי שניהם לא קנו ואי לזה כולו ולזה כולו מי שנמסר לידו קנה או מי שנכתב ראשון בשטר:

שם תניא כוותי' דר"י וכו'. הקשה מהריב"ל דמאי אולמא ברייתא ממתניתן דקתני ג"כ בהדיא איש פלוני מגרש פלונית ומ"מ מוקי ר"ל דמעיקרא ערבינהו א"כ ה"ה בברייתא אבל באמת לק"מ דבמתניתין קתני חמשה שכתבו כלל בתוך הגט ומפרש ר"ל דהך כלל היינו אנו גרשנו נשותינו ובתר הכי קתני פרט פלוני מגרש פלונית אבל בברייתא דלא קתני שכתבו כלל רק שכתבו איש פלוני מגרש פלונית ש"מ דזהו כלל המועיל ואין צורך יותר וזה ברור:

שם ור"ל מאי אורי' זמן לכל אחד ואחד וכו'. יש לתמוה כיון דבפי' אמר ר"ל מעיקרא דהדר כתב פלוני מגרש פלונית וזהו אינו כלל לר"ל ומ"מ לא איכפת לן משום דמעיקרא ערבינהו ומה ס"ד להקשות כאן, לכן נ"ל דוודאי כיון שכתב זמן לכל אחד ואחד וריוח בניהם ע"כ יש לכל גט נוסח אחד והשלמה בפני עצמו כמו שכתבתי לעיל דטופס דמתני' אף דלר"י עיקר המחלק הוא הזמן מ"מ נקט טופס דממילא כותב כל נוסח הגט שלא יכתוב זמן בלבד בפני עצמו והשתא בהך דר"י דלעיל דמיירי בכתב נוסח אחד והשלמה אחת לכולן ועלה פליג ר"ל דמ"מ כיון שכתב ופלוני פלונית לא הוי כלל רק אי ערבינהו מעיקרא אנו פלוני ופלוני גרשנו אבל אי כתב גט שלם לכל אחד אפי' זמן אחד לכולן לא מהני מה דערבינהו מעיקרא קמ"ל דכל היכי דערבינהו לא איכפת לן רק אי כתב גט שלם עם זמן לכל אחד אז הוי הפסק אבל בזמן אחד לא הוי הפסק אפילו כתב גט שלם משום דמעיקרא ערבינהו כנ"ל, ויתר הדברים בענינים הללו מבואר אצלי באריכות בא"הע סי' ק"ל ע"ש:

בתוס' בד"ה וליתכשר וכו' תימא לר"י וכו'. במתני' גופא לא קשי' להו היכי מתכשר אף שהעדים הראשונים נקראין עמו הא לא כתב עד, דבהא פשיטא להו היכי דהשני פסול ולא הוי חתימה כלל ודאי עד דכתב אבתרא אראובן דקמא קאי רק השתא דפריך דשני נמי ליתכשר דהוי חתימה בפני עצמה קשי' להו שפיר הא לא כתב עד אקמא, ואהא תירצו דאפ"ה קאי גם אראובן דקמא:

אך לפי דבריהם צ"ל דהנך תרי שינויי דלא כתב ודידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב היא פליגי לדינא דלתירוץ קמא מיירי מתני' בכל גווני בין אי כתב ראובן אקמא בין אי כתב ראובן בן אקמא דס"ס בתרא פסול וקמא כשר אפי' לא כתב רק ראובן בלבד דנמשך לבן יעקב דבתרא והוי כמי שכתב ראובן בן יעקב אקמא דלא בעי עד כלל ואפילו חתם יונית דס"ס נמשך ליעקב דבתרא והוי כמי שחתם יעקב בן ראובן אבל לתירוץ בתרא דוקא בכתב ראובן בן אקמא בתרא פסול דלאו דיעקב הוא וקמא כשר דנמשך ליעקב עד דבתרא אבל בכתב ראובן אקמא תרווייהו כשירין, קמא דנמשך לבן יעקב עד דבתרא ובתרא כשר בבן יעקב עד, דאף דבתרא חתימה היא מ"מ מועלת להצטרף לקמא כפי דברי התוס' הנ"ל, ועמ"ש בסמוך:

בד"ה וליתכשר האי פי' בקונטרס וכו' בחנם פי' וכו' ונראה לפרש וכו'. תמהני מאד בין על פירש"י בין על פי' התוס' דלפי פירושם ע"כ דהכתב של יעקב עד אינו אותו כתב של ראובן בן. א"כ תיקשי חדא היאך מתכשר הראשון לתירוץ קמא בלא כתב עד דהא עד בעינן והך יעקב דבתרא לאו חתימתו כלל רק של אחר או אביו לפי' התוס' והיאך יצטרף חתימת אחר או אביו לפי' התוס' להכשיר חתימה דקמא בלי עד, ועוד היאך פריך בפשיטות ליתכשר האי בראובן בן והיאך יתכשר בלי עד כיון שזה חתם יוונית ויעקב עד אחר הוא הרי נחסר עד בחתימתו, ועוד דמשני דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא ומה בכך וכי יעקב אחד יש בעולם, ובשלמא לתוס' אפשר לומר דאביי של זה מכירין חתימתו דאינו שלו אבל לרש"י קשה, ועוד מה זה שאמר דלאו דיעקב הוא הוי לי' לומר בפשיטות דאנו רואין דחדא חתימה וחד כתב הוא מאיש אחד, ועוד דהא ע"כ בחד כתב מיירי דאל"כ היאך קאמר דמתכשר בראובן אקמא ובן יעקב עד אבתרא דמ"מ כיון דבן יעקב עד כתב אחר הוא א"כ הך ראובן בלבד פשיטא דפסול וע"כ לא כתבו התוס' לעיל דכשר בלי עד לפי שהוא נמשך לחתימה שלו השני' אבל אם השני' של איש אחר היאך מתכשר קמא בראובן בלבד:

לכן נראה לי ברור דהכוונה כך דאנו רואין דהכל כתב אחד מאיש אחד ומעיקרא מקשה דליתכשר בראובן אקמא כיון שהוא עצמו חתם בשני' כמו שכתבו התוס' לעיל והדר פריך ליתכשר קמא בראובן בן והיינו דנימא דזה האיש אינו שמו כמו שאנו חושבין ראובן בן יעקב רק אחר הוא ששמו יעקב בן ראובן וחתם יונית, ויש לנו לומר כן שלא נצטרך לומר דחלק חתימתו לחצאין חצי' על גט זה וחצי' על השני והוי לי' לחתום כולו על הראשון וע"כ דיונית חתם בן ראובן יעקב עד והך עד נמשך גם לקמא כיון שהוא חדא חתימה של איש אחד והיינו דמשני דלא כתב עד א"כ השני' פסולה דאי יעקב הוא הרי לא כתב עד וגם ראובן בן פסול רק אמרינן דחתם כסדר וקמא כשר ושני פסול, ואהא משני עוד דידעינן דהך חתימה לאו דיעקב בן ראובן הוא וע"כ דעברית חתם ושמו ראובן בן יעקב א"כ השני פסול כיון דלא כתב בשני' רק יעקב עד, ונראה לי דגם רש"י ז"ל לא נתכוין לומר דהאי אחר לגמרי הוא דלמה לו לפרש כן רק כוונתו שאינו כמו שאנו חושבין שהוא ראובן בן יעקב רק אחר הוא שהוא יעקב בן ראובן וחתם על השני יעקב עד והוא בן ראובן דקמא כנ"ל ועמ"ש בחידושי לא"הע סי' ק"ל ס"ק י' ועמ"ש בסמוך:

בא"ד בחנם פירש כו' שיוכל לפרש הוא יעקב הוא עצמו בן ראובן. לכאורה יש לתמוה דא"כ מאי משני דלא כתב עד מה בכך כמו בחתם עברית וכתב ראובן אקמא ובן יעקב עד אבתרא אמרינן דמתכשרי תרווייהו דהך בן יעקב עד מכשיר עצמו וגם ראובן דקמא א"כ ה"ה בחתם יונית נימא דתרווייהו כשרין קמא דנמשך ליעקב דבתרא בנו של ראובן יעקב ובתרא דנמשך לבן ראובן דקמא דמה נ"מ יונית או עברית וצ"ל דע"כ לא כתבו התוס' לעיל דמצטרפין עד דבתרא רק בחתם שמו ונחסר רק עד או שם אביו שהם טפילים לשמו אבל בלא חתם שמו רק בן ראובן שהוא טפל לשמו אין מצרפין שמו העיקר דבתרא רק אי כתב עד גם כן דעד הוי טפל לשם אביו גם כן ומצטרפין גם לקמא אבל אין מצטרפין עיקר דבתרא לטפל דקמא, כנ"ל:

בד"ה דידעינן, משמע דבסתמא וכו' אע"ג דבעי קיום חותמיו וכו' מכיר חתימת ידו וכו'. לא. נתבררו לי דבריהם שאם נתכוונו לומר דהשליח אומר בפני נחתם על כל גט בפ"ע א"כ הרי מעיד הוא שחתמו על גט זה בפני עצמו וא"כ תיקשי ליתכשרי שניהם בעברים ויונים ולמה ניחוש לגונדלית הא השליח מעיד שכל גט נחתם בעדים וע"כ דאמרינן דהשליח לא ראה רק שחתמו אבל לא נתברר לו אם חדא חתימה היא או תרתי א"כ ה"ה בהך יעקב למה לא ניחוש דאין זה חתימת יעקב כלל רק של ראובן דקמא ועוד אי בשליח מיירי תיקשי למ"ד משום לשמה ואפילו לרבא צריך שיעיד לשמה משום איחלופי כדאיתא לעיל רפ"ק א"כ כיון שנאמן שחתמו לשמה הרי הוא מעיד בפירוש שעל גט זה ועל גט זה חתמו והיאך ניחוש לגונדלית ואי נימא דע"כ לא האמינו לשליח רק כשהביא גט חתום בעדים אבל כל שלא נתברר לנו שחתמו בכאן עדים לא האמינו לשליח להעיד שיש כאן חתימה וכן הוכחתי באמת ריש מכילתין שאין השליח נאמן בפני נכתב רק בהביא גט חתום בעדים ואפי' לר"א ע"ש, א"כ בהך דיעקב נמי למה נאמין לו כל שלא נודע שהוא חתימה חוץ ממנו וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף