תפארת יעקב/גיטין/פה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפארת יעקב TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png פה TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
חידושי הרי"מ
גליוני הש"ס
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


דף פ"ה ע"א

בגמרא ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל וכו'. תמוה לי מה ענין הך דהכא להך אוקימתא דלעיל דמוקמינן מתני' בחוץ הא לא נסתפקו לעיל רק אי האי אלא חוץ או על מנת והיינו דיש מקום לומר דאפי' על מנת הוי שיור לרבנן כיון שמתנה שלא תנשאי לפלוני אבל שאר תנאים כגון שתתן לו מאתים זוז וכדומה פשיטא דלכ"ע לא פסיל וא"כ אפי' יהא הכוונה במתני' אלא על מנת, ג"כ מוכח דוקא בהך גונא דפסלי רבנן על פה כתבו בתוכו פסול אפי' מחקו אבל שאר תנאי דלא פסלי רבנן על פה לא פסיל בכתב:

ונראה לי דבלא"ה יש להבין היכי פשיטא לן לעיל דאי אלא חוץ הוא על מנת לא פסיל דלמא חוץ פסול דאורייתא אבל על מנת עכ"פ פסול דרבנן גזירה אטו חוץ, ובהך על מנת שלא תנשאי אפי' התוס' מודים דיש לגזור אפי' נתקיים אטו חוץ וצ"ל דמשמע להו דאי אלא חוץ הוא ולא קתני מתני' בעל מנת כלל ממילא לכ"ע לא פסיל דאי גם בעל מנת פסלי מדרבנן לא הוי שתיק התנא מעל מנת לגמרי, ולפי זה מיושב קושי' הנ"ל ג"כ דבלא זה אי הוי אמרינן דאף דקתני מתני' חוץ מ"מ על מנת נמי פסול עכ"פ מדרבנן א"כ הך כתבו בתוכו דקתני היינו ג"כ מדאורייתא אבל מדרבנן אפי' על מנת דעלמא פסול, רק מדאורייתא לא פסול רק חוץ אבל כיון דאוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסול ש"מ דלא דייקינן להחמיר מדברי חכמים רק מה דמפורש במשנה דהיינו חוץ אבל על מנת לגמרי מכשרי א"כ ה"ה הך כתבו בתוכו דקאי על חוץ ג"כ מוכח דעל מנת לא פסול בכתבו בתוכו כלל אפילו מדרבנן:

בתוס' בד"ה דברי הכל, אע"ג וכו' גזירה אטו לפני תורף. לפי מה שאבאר לקמן בס"ד אין צורך לזה ואדרבא כיון דפליגי רבנן דלא גזרינן על מנת אטו חוץ אפי' חדא גזירה ה"ה אחר התורף אטו לפני תורף רק הכוונה דגזרינן באחר התורף גופי' שמא לא ימחוק ויתננו לה כך בלי מחיקה כלל, ועמ"ש בסמוך:

בד"ה רבא אמר וכו' דרבי גזר וכו' כולה חדא גזירה היא. דבריהם תמוהין לפע"ד כיון דעיקר פלוגתא דר"ז ורבא דלר"ז פליגי בחדא גזירה ולרבא חדא גזירה לכ"ע גזרינן רק בגזירה לגזירה פליגי א"כ למה שינה רבא מר"ז והוי לי' לומר דבלאחר התורף פליגי אי גזרינן על מנת אטו חוץ דרבי סובר גזרינן אף דחוץ גופה גזירה אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף מודו רבנן דגזרינן על מנת אטו חוץ כיון דלא הוי רק חדא גזירה ולמה שינה רבא דבריו לומר דפליגי אחר התורף אטו לפני התורף דהא ר"ז ג"כ ס"ל האי גזירה כמ"ש התוס' בדיבור הקודם ואפילו רבנן מודו בה ולא חידש רבא כלום רק דלא פליגי רבנן רק בגזירה לגזירה ובודאי משמע להדי' דר"ז לא מיירי כלל בהך גזירה דאטו לפני התורף וכן רבא לא מיירי בהך גזירה דעל מנת אטו חוץ וכל אחד מפרש בענין אחר ועוד אי לרבא ג"כ על מנת לפני התורף אטו חוץ הוא מאי קשי' לי' מהא דקתני כתבו בתוכו בחוץ ולא על מנת דבחוץ הוי פסול דאורייתא אבל על מנת רק דרבנן אטו חוץ ובין לפני התורף בין אחר התורף אתי' וככ"ע, ובשלמא לר"ז בלא"ה אתיא לי' שפיר ככ"ע ניחא לי' לאוקמא אפי' מדרבנן אבל לרבא הוי לי' לומר איבעית אימא דאורייתא ודברי הכל, מיהו לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא בד"ה ומתניתין מיושב קושי' זו ג"כ ע"ש, אבל הנ"ל ודאי קשי':

לכן נראה ברור דרבא פוסל על מנת לפני התורף מדינא ולא גזרינן גזירה לגזירה לכ"ע רק הטעם דפסול כיון שנכתב הגט על תנאי אין זה כריתות וכן אמרו בירושלמי להדי' ובהא פליגי לר"ז רק בגזירה פליגי אבל מדינא על מנת לא פסול כלל ולרבא בעל מנת אטו חוץ לא פליגי כלל רק לכ"ע על מנת מדינא פסול לפני התורף דאין זה כריתות רק פלוגתייהו אי גזרינן אחר התורף אטו לפני תורף, ומתניתין דפוסל חוץ אחר התורף לאו משום אטו לפני תורף דלרבנן לא גזרינן בהא כלל רק אחר התורף גופי' גזרינן אטו שמא לא ימחוק ויתננו כך כמו שכתבתי לעיל לר"ז דלא ס"ל גזירה דלפני תורף כן סבירא לי' לרבא אליבא דרבנן דלא גזרי לדידי' אטו לפני תורף:

ועוד ראי' אי ס"ד דרבי גוזר גזירה לגזירה בהא אם כן לרבא דפוסל ע"פ לפני התורף לגזור חוץ על פה אחר התורף אטו לפני התורף וע"כ משום דחוץ ע"פ אפי' לפני התורף אינו רק דרבנן אטו כתב ולא גזרינן גזירה לגזירה והתוס' דס"ל על פה דאורייתא באמת הקשה הר"ן לגזור אחר התורף אטו לפני התורף ומזה הוכיח דהוי דרבנן, אם כן אי ס"ד דטעמא דרבי דגזור גזירה לגזירה אכתי תיקשי ועל כרחך דרבי לא גזר גזירה לגזירה כלל:

ובאמת נראה שהתוס' הוכרחו לפרש כן משום דאזלי לשיטתם דכל המחלוקת בלא נתקיים התנאי כמ"ש לעיל בהדי' והשתא מה שאמרו לעיל כל שפוסל ע"פ אין לפרש אחר התורף דהוא חוץ נמי בלא נתקיים אינו פוסל והך על מנת בלא נתקיים הוא דעל זה אנו דנין וע"כ דהכוונה דחוץ פוסל לפני התורף לרבא אפילו לא נתקיים א"כ תיקשי הא על מנת נמי פוסל דאין זה כריתות וע"כ דעל מנת אינו פוסל מדינא כלל רק חוץ ושפיר קאמר חוץ שפוסל ע"פ מדינא לפני התורף פוסל בכתב אפילו אחר התורף על מנת שאינו פוסל ע"פ מדינא לפני התורף אינו פוסל בכתב אחר התורף דהוי גזירה לגזירה. אבל כבר כתבתי לעיל דהעיקר כפירש"י דאפילו נתקיים נחלקו והפי' בפשיטות חוץ שפוסל ע"פ בעת נתינה בנתקיים פוסל בכתב אפילו מחקו על מנת דלא פסול ע"פ בשעת נתינה אינו פוסל בכתב אבל לפני התורף כל התנאים פוסלין מדינא שאין זה כריתות כמו שבארנו, ועיין בסמוך:

בד"ה אבל לפני התורף כו' דגזרינן אטו חוץ ובחוץ הוא פסול גמור אפילו על פה דקסבר רבא דלא נכתב לשם כריתות כלל. הר"ן תמה על זה דא"כ נגזור אחר התורף על פה אטו לפני התורף וע"כ דאפילו לפני התורף אפילו חוץ אינו פסול רק דרבנן אטו כתב, והוא תמוה דמ"מ כיון דהוא מפרש כדברי התוס' דלרבא בגזירה לגזירה פליגי והוא מוכרח לפרש כן לפי דעתו לעיל דלא כפירש"י רק בלא נתקיים פליגי א"כ הך חוץ שפוסל ע"פ היינו לפני תורף דלאחר תורף בלא נתקיים פשיטא דאפילו חוץ לא פסול א"כ מוכח דעל מנת לפני תורף ע"פ אינו פסול מדאורייתא רק גזירה אטו חוץ א"כ תיקשי לרבי עכ"פ דגזר גזירה לגזירה לגזור חוץ על פה אחר התורף אטו לפני תורף ולפני תורף אטו כתב ועוד דרבנן מחלקי בין על מנת לחוץ ע"פ וקשה הא לרבי תרווייהו שווין דחוץ אינו פוסל רק דרבנן ע"פ ועל מנת ג"כ פוסל מדרבנן ע"פ לפני תורף. ואין הפרש ביניהם כלל, ומזה הוכיחו התוס' דע"כ ע"פ פסול דאורייתא לפני תורף בחוץ משא"כ על מנת ומחלקי רבנן שפיר, אך לפי מה שפירשתי לעיל והוכחתי העיקר כפירש"י דבנתקיים פליגי נדחו כל אלה הדברים:

בד"ה ומתניתין דקתני כתבו וכו' וה"ה דבלאו האי טעמא כו'. נראה דהוא לשיטתם דעל פה פסול דאורייתא אבל להר"ן הנ"ל דעל פה אפילו חוץ רק דרבנן ליכא למידק מהא כ"כ דיש לומר דנקט כתבו דפסול דאורייתא משא"כ על פה דרבנן אבל השתא דייק שפיר דעל מנת פסול דאורייתא לפני התורף רק התוס' בכל זה אזלי לשיטתם דעל מנת דרבנן וחוץ על פה פסול דאורייתא אבל לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ, כללו של דבר שכל דיבורי התוס' הללו קשורין ותלויין זה בזה והכל לפי דבריהם לעיל בד"ה כל התנאים, ולפי מה שכתבתי שם והוכחתי כפירש"י נדחה הכל, ודוק היטב בכל הנ"ל:

ובגוף דברי התוס' הללו צ"ע, דמה דדייק השתא היינו דלפום אוקימתא דר"ז מצי אתיא כרבנן בלבד ומצי אתיא ככ"ע אבל לפום אוקימתא דרבא צריך לאוקמא כרבנן דוקא לא ככ"ע אבל ממה דנקט כתבו ולא על פה ליכא למידק כרבנן רק אחר התורף וז"ב:

במשנה הרי את וכו' לעבד ולכל מי שאין לה עליו קידושין וכו' עד סוף הסוגיא דע שיש להעיר בסוגיא זו כמה ספיקות וקושיות אשר מתוך כך נראה לי שלא יצאו המפרשים גם הפוסקים ידי חובתם בביאור סוגיא זו, לכן ראיתי להאריך ולברר הכל לנכון:

ראשונה יש לחקור בהך לכותי ולעבד אי הכוונה שאמר בלשון הזה הרי את מותרת לכל אדם חוץ לכותי ולעבד, ולפי זה אי נשתחרר העבד מותרת לו ככל אדם, או שאמר חוץ מפלוני ואותו פלוני עבד הוא, ולפי זה אפילו נשתחרר לא מהני:

שנית כל הני שאין לה עליו קידושין שאנו מכשירין הגט אי הגט כשר לגמרי ככל גיטין ומותרת לכל רק להנך באיסור ערוה דמעיקרא בלבד קיימה עלייהו, או כיון דאסרה עליהם ולא התירה נהי דלא מיקרי שיור לפסול הגט לכ"ע אבל עלייהו שלא התירה קיימה נמי באיסור א"א כמו לר"א בחוץ מפלוני דהוי גט ואסורה ואי זנתה עמהם חייבת משום א"א וכ"ש כותי ועבד דבלא"ה אפילו חייבי כריתות לא הוי אבל מכח א"א חייבת דלא קי"ל כר"ת שהביאו התוס' ריש כתובות כמו שהוכיחו כל הפוסקים שם בראיות ברורות או דלמא כיון דלא הוי שיור והגט כשר ומותרת לכל כשר לגמרי הוא ואפי' להנך רק באיסורא קמייתא קאי עלייהו אבל לא באיסור א"א:

שלישית קשה לי הך לאחי ואחיך לכותי ולעבד למה הגט כשר נהי דלא תפסי בהו קידושין מ"מ כיון דלא קי"ל כר"ת הנ"ל וכ"ש באחי ואחיך דלכ"ע חייבין על ביאתם משום א"א א"כ הרי מבעי' לן בגמרא חוץ מזנותך מיירי דאף דלא שייר בקידושין שייר בזנות א"כ הכא נמי נהי דבקידושין לא שייר דבלא"ה לא תפסי מ"מ הא שייר בביאה דאכתי שייר עלייהו איסור א"א:

וביותר אני תמה בהך בעי' בגמרא חוץ מקידושי קטן מהו דמה בכך דקטן לא תפסי בי' קידושין מ"מ כל שהוא בן תשע שנים ויום אחד היא חייבת עליו א"כ הרי שייר בביאה, וגדולה מזו נראה לי דבכה"ג אפי' ספיקא לא הוי דע"כ לא מבעי' לן רק בחוץ מזנותך דעכ"פ התיר נישואין הלכך כיון דעכ"פ התירה לכל אדם בהיתר נישואין לא איכפת לן בשיור זנות אבל כאן לא התיר כלום רק כל מה שהיה אסור מכחו להם נשארה באיסור, ואפילו נדחוק ונימא דבהא נמי מבעי' לן אבל עכ"פ היאך לא פשיט ממתני' דשייר ביאה ולא הוי שיור, ועוד היאך פשיט מאבא ואביך דלמא דוקא התם משום דלא התיר כלום הלכך כה"ג באחר שלא התיר כלום אפילו לא נאסרה מכחו רק בזנות הוי שיור אבל היכי שהתיר נישואין אף דשייר זנות יש לומר דלא הוי שיור כיון שהתירה לכל בנישואין על כל פנים:

ואמת דלולא פירש"י בהך דקידושי קטן הי' מקום לפרש בפשיטות שאמר בפירוש חוץ מקידושי קטן ולא אסר רק קידושין אבל ביאה לא אסר כלל ושפיר מבעי' לן מכח קידושין אי הוי שיור אבל אי אסר הכל הוי שיור מכח ביאה אבל רש"י ז"ל פי' בהדיא חוץ מפלוני וקטן הוא, והיינו שלא אמר בהאי לישנא רק חוץ מפלוני והוא קטן א"כ בחוץ מפלוני הרי שייר ביאה והיינו חוץ מזנותך וגרע מיני' דלא התיר כלל וכל שהיה אסור מכחו הכל שייר:

הן אמת שהוכרח רש"י ז"ל לפרש כן מטעם אחר דאי ס"ד שאמר כך בלשון הזה א"כ הרי לא אסרה עליו לכשיגדיל כלל רק קידושי קטנות א"כ מה ס"ד למיבעי משום דאתי לכלל הוי' הא אי אתי לכלל הוי' לא אסרה כלל ופשיטא דלא הוי שיור לזה הוצרך לפרש שאמר חוץ מפלוני רק שהוא קטן אבל הוא אסרה לעולם, אבל מ"מ מדלא פי' שאמר חוץ מקידושי פלוני והוא קטן רק חוץ מפלוני והוא קטן ש"מ דס"ל דלא מיירי דוקא שזכר קידושין בדבריו ולא נקט קידושין רק דהספק מחמת הקידושין ולפי זה ודאי קשי' הא שייר בביאה דהיא חייבת על ידו, ועוד קשי' לי היכי בעי בסמוך כל הני בעי' הא ד' זקנים הקשו על ר"א היכן מצינו וכו' א"כ כל הני קושיות שייכי בקטן ועבד וכ"ש קושית ר"י הגלילי היכן מצינו אסורה לזה וכו' דקשה ג"כ בכל הני וכן בנולדים וע"כ דלדידהו כל הני הוי שיור:

לכן נראה לי דבר חדש בענין זה דודאי אף שחייבת על ביאת עבד וחייבי כריתות אף דלא תפסי קידושין היינו משום דא"א היא מכח קידושי הבעל שאסר עליה קידושין דאחרים אבל אי לא נשאר לבעל שום תפיסה בה שיעכב קידושין דאחרים רק ביאת העבד וחייבי כריתות על זה אין אישות חל כלל וכל שגירש לכ"ע ולא נשאר רק אלו פקעי קידושי ראשון לגמרי ושוב אינה חייבת מצד א"א כלל שאין א"א רק אי הוא מעכב עלי' תפיסת קידושין של אחרים, ועל דרך זה בעי כל הנך בעיות חוץ מקידושי קטן ונולדים ובעל אחותה דכיון דלא תפסי השתא פקעי קידושי ראשון לגמרי או דלמא כיון דלכי יגדל ויולדו מעכב תפיסת קידושין הוי שיור והדר בעי חוץ מזנותך מהו ג"כ על דרך זה אי נימא כיון שלא נשאר רק ביאה לא חל אישות לגבי ביאה בלבד בלי קידושין או כיון דבר תפיסת קידושין הוא חל לגבי' אישותו של זה אפילו לגבי ביאה, וכמו כן הנך בעי' דחוץ מהפרת נדרים ותרומתך וקידושי שטר הכל ג"כ על דרך זה וס"ד דזה בכלל אישות הוא כדדייקי קראי משכבי אשה וקנין כספו הלכך כששייר בהא כמי ששייר בקידושין דמי או דלמא כיון דלא שייר בקידושין לא הוי שיור וממילא מגורשת לגמרי כנ"ל וכל זה ברור לפע"ד:

ובהכי ניחא לי מה שהקשו הר"ן והרשב"א אהא דקתני אלמנה לכה"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט דהא בלא"ה גרושה היא מכח גירושיו של זה עכשיו, ולהנ"ל ניחא כיון דבעי למימר טעמא משום דקידושין תופסין בחייבי לאוין הלכך הוצרך לומר מצד שהיתה אלמנה מכבר וגרושה מכבר או חלוצה אבל מצד גירושין עכשיו אפי' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הוי שיור דמ"מ שייר בביאה דכיון דביאה זו מכח קידושין של עצמו נאסרה עליו דקודם גירושין היה מעכב עליו תפיסת קידושין מכח קידושיו של זה הלכך אף דעכשיו אזיל העכבה של תפיסת קידושין מכח איסור גרושה מ"מ נשאר עליו איסור ביאה אבל ברישא כיון דאיסור ביאה לא היה רק מכח עכבת תפיסת קידושין של אחרים ממילא כיון דהשתא תפסי בה קידושין של אחרים שוב פקעי קידושין לגמרי ולא חל עלייהו איסור ביאה כלל משא"כ כהן דאיסור ביאה בא מכח אישות של עצמו שהיתה מעוכבת לו בקידושין וביאה ולכך הוצרך לומר מה שהיתה אלמנה וגרושה מכבר דלעולם לא היה חל איסור ביאה מכח עצמו רק מכח אחרים וכל שנסתלקו אחרים ממילא לא חל ביאה לדידי' כלל רק זהו לר"ע דאין תופסין בחייבי לאווין אבל לדידן דתופסין הוי שיור, ודוק, ועיין מ"ש בסמוך ובגמרא לקמן:

שם אלא אלמנה לכה"ג וכו'. כבר כתבתי מעיקרא ליישב קושית הרשב"א והר"ן, ומ"מ לא פשיט בגמרא חוץ מזנותך מהך לישנא דמתני', חדא דאיכא למימר דשאני מתניתין דלא התיר כלל אבל חוץ מזנותך הרי התיר נישואין, ועוד דבלא"ה אין להוכיח ממתניתין דאיכא למימר דלא מיירי שאמר חוץ מפלוני והוא כהן רק בפירוש אמר דמתירה לכל לכל דבר רק על איסור אלמנה לכה"ג וחליצה לכהן הדיוט יהא חל ג"כ אישות שלו ולזה אינו מתיר אותה אבל מצד שהיא גרושה עכשיו הוא מתירה:

בגמרא חוץ מקידושי קטן. פירש"י חוץ מפלוני וקטן הוא, כבר כתבתי לפרש כוונת רש"י בזה במה שהשמיט קידושין דקמש"ל אפילו אמר סתם דשייר בביאה דחייבת עליו מ"מ מבעי' לן אי הוי שיור. אבל ליכא למימר דסובר הרב ז"ל אי אמר קידושין לא מהני כיון דהתיר ביאה לא הוי שיור דהא נולדים ליכא עכשיו לא ביאה ולא קידושין ומ"מ מבעי' לן וע"כ כמו שכתבתי:

שם חוץ מזנותך מהו. [יש להסתפק בהך צד דחוץ מזנותך לא הוי שיור אי הותרה בזנות אחר שנשאת ונתאלמנה כמו לר"א בחוץ מפלוני ועמ"ש לעיל בזה בדברי ר"א], הא דלא בעי חוץ מנישואין מהו אי נימא כיון דלא שייר ביאה לא הוי שיור או כיון דאסר נישואין הוי שיור וצ"ל דבהא פשיטא לן כיון דאסר קידושין בודאי הוי שיור רק בביאה מספקא לן אי נימא כיון דבר תפיסת קידושין היא חל אישות על זנות גרידא או דילמא כיון דהתיר קידושין שוב הוי כמו חייבי כריתות ועבד דאין אישות חל על זנות גרידא כנ"ל ועמ"ש לעיל:

בתוס' בד"ה תניתוה, וא"ת וכו'. קושיתם לפי דעתם דקטנה מתגרשת ביש לה אב אבל לדעת רש"י דאין קטנה מתגרשת כל שיש לה אב לק"מ:

אמנם בלא"ה נראה לי דלק"מ דהך ויצאה והיתה דאמרינן הכא היינו כהך דר"ל פרק האיש מקדש דס"ל כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין והיינו מכח ויצאה והיתה דכמו בגירושין מקבלת בעצמה כמו כן קידושין מכח ויצאה והיתה והתם לא אשגחי בי' היינו נמי מהך טעמא דהכא כיון דאתיא לכלל קבלה ויצאה והיתה קרינן בה והכי נמי דייק הכי וכמו כן הך ויצאה והיתה דלקמן על דרך זה, ולא קשי' מידי:

אך לפי זה קמה וגם נצבה קושית התוס' השני' דליכא לשנויי דמיירי שיש לה אב דמה בכך כיון דאינה יכולה לקבל בעצמה קידושין אינה יכולה לקבל גט מכח ויצאה והיתה וע"כ משום דאתי לכלל הוי' וה"ה הכא:

אבל באמת הא נמי לא קשי' דעיקר דקתני התם דאין קטנה עושה שליח לקבלה ואינה מתגרשת בקבלתו אבל בהגיע לידה מתגרשת כגון שנעשית גדולה בינתיים וקמש"ל דלא נימא כיון דשליח זה לקבלה הוא וקטנה לאו בת שווי' שליח קבלה אפילו הגיע לידה כשהיא גדולה לא מהני קמש"ל דאדם יודע שאין קטנה עושה שליח קבלה וגמר ונתן להולכה כדאמרינן לעיל ריש פרק האומר ע"ש, ועוד נראה לי דבאמת ליכא הך ברייתא כלל רק הך תניתוה מהך משנה דייק לה כמו הך תניתוה דבסמוך דכלהו איתניהו במשנה והכא נמי נקט כללא מהך מתני' דקטנה מתגרשת בקידושי אביה ואינה ברייתא כלל בשום מקום רק לפי שהי' הדבר ברור דקטנה מתגרשת קאמר תניתוה קטנה מתגרשת וכו' והיכן תניתוה באמת בהך משנה:

בד"ה חוץ מתרומתך פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י וכו' ונראה לפרש וכו' ולדעתי נראה דלכך לא פירש"י כך דכה"ג לא הוי אגד כלל שהרי אינה מוכרחת בשום דבר רק שהיא מותרת בתרומה מכחו וכה"ג לא אגידא בי' כלל, ומה שהקשו התוס' דבלא"ה אסורה בתרומה לק"מ לפע"ד דהא אלמנה לכה"ג פשיטא דאסורה בלא"ה ומ"מ כיון שאסרה מצד אישות הוי שיור וה"ה תרומה כיון דס"ד דבכלל אישות הוא אפילו אסורה בלא"ה כיון שאסרה באישות הוי שיור כנ"ל:

במשנה גופו של גט וכו' ר"י אומר וכו' אף דלעיל פרק כל הגט תנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה וכו' ש"מ דהנך נמי עיקר הגט נינהו ותורפו מ"מ הכא לא מיירי רק בעיקר כריתות שבגט והרי את הוא הדבר הכורת אבל השמות אינן כורתין רק שכתוב בגט מי המגרש ומי המתגרשת אבל הגירושין הוא הרי את וכו', ובהכי ניחא ג"כ שלא זכרו התם שיניח מקום הרי את, ולהנ"ל ניחא דהא קתני הכותב טופסי גיטין וכל הגט כולו נקרא טופס זולתי עצם הכריתות וקמש"ל דאף שאינו כותב רק טופס צריך שיניח השמות דהא נמי כתורף חשוב אבל מעיקר הגט לא מיירי דהא טופסי גיטין קתני והרי את עיקר הגט הוא לא טופס:

אמנם נראה לפע"ד דהיינו דוקא הרי את מותרת אבל ודן אפי' לר"י דמצריך ודן כיון דלא בעי לי' רק שיהא יד מוכיח דבספר מגרשה ומודה הוא דהרי את עיקר הגט רק בעי ודן ליד מוכיח דבהרי את הכתוב בגט מגרש לה א"כ אפילו לא הניח מקום ודן רק כתבו בכלל התופס לא איכפת לן דס"ס כשהבעל מגרש בגט הרי כתוב בו ודן ועדים חתומים עליו הרי יד מוכיח הוא דבעיקר הגט דהיינו הרי את הכתוב בו מגרש לה:

הן אמת אי לא כתב הרי את וכו' רק ודן וכו' למהך להתנסבא דהך למהך הוי במקום הרי את וכו' א"כ כיון שכל עיקר הכריתות עם ודן בחדא בודאי בעינן שיכתוב לשמה ממש אבל התם בכותב טופסי גיטין דדעתו לכתוב כל מה דאפשר א"כ דיו שיניח רק הרי את מותרת וסגי בכך, והיינו דקאמר ר"י א"ש התם וצריך שיניח הרי את ואלו ודן לא קאמר אף דס"ל כר"י פ"ק דנדרים וכן פ"ק דקידושין, ולהנ"ל ניחא דנהי דבעינן ודן ליד מוכיח אבל עיקר הגט הרי את הוא וכל שנכתב בגט וחתומים עדים דבגט זה מגרש לה הרי יש כאן יד מוכיח וכ"ש התם דנכתב לשם גירושין רק סתמא דודאי בודן סגי בהכי, כנ"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף