אילת השחר/גיטין/פה/א
לאחר התורף ודברי הכל. נראה דהא דמהני אחר התורף היינו שנמחק לפני חתימת העדים, דאל"כ העדים הא חותמין על גט שאינו כריתות ולא הוי לשמה ופסול אפי' לר"א משום מזוייף מתוכו כדאמרינן לעיל דף ד' ע"א.
חוץ מעכו"ם. עימש"כ לעיל דף פ"ג השייך לכאן.
תניתוה קטנה מתגרשת. יש לעיין על דברי הגמ' בהא דחרשת שהשיאה אביה ונתיתמה ג"כ מקבלת גיטה כמבואר לעיל דף נ"ה א', אע"ג דלא אתי לכלל הוי', וע"כ כיון דבעצם שייך בה הוי' באיזה אופן שהוא כגון אם אביה הי' חי, וע"כ אין כונת הגמ' דבעי ממש במציאות אתי לידי הוי', דאין לומר כיון דשייך בו פעם הוי', ולכן גם קטן כיון שיהי' פעם גדול דאז שייך הוי' מקרי בר הוי', ואין הדימוי דוקא מה דיהי' אח"כ, אלא בין אח"כ בין קודם העיקר אם יצוייר פעם הוי' סגי להיות נקרא בר הוי', דא"כ מאי צריך בקטנה הטעם שתהי' דסגי מחמת שלפני שמת היתה בת הוי', וכמו בחרשת דכשאביה הי' חי הי' יכול לגרשה. ובנתיה"מ (סי' רמ"ג סק"י) הביא בשם מחנ"א דתירץ דאף אם צריך מעשה להשתנות מקרי בת הוי'. וצ"ל דלא בעינן שבמציאות יבוא לכלל הוי' דמ"מ כיון דאם ישתנה יהי' אתי לכלל הוי' סגי, משא"כ עכו"ם דלא שייך כלל בזה בלי שיסכים להתגייר.
אלא לאו בזנות. עי' מש"כ הגרעק"א ז"ל, ולכאו' לפי הרמב"ם דפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות הוי איסור דאורייתא, נצטרך ללמוד דלא כרש"י דהטעם משום דבין כך אסור לאבא, אלא דלגבי מי שאינו בר הוי' לא איכפת לן, ולפי"ז הבעיא דחוץ מירושה והפרת נדרים אינו דומה לזה, דשם הא מצד השיור לאחריני הא משייר במי שהוא בר הוי', ואם נימא דזנות לא הוי שיור לכאורה כ"ש דהפרת נדרים ותרומה וירושה אלא דמשום דבהפרת נדרים שייך שיש לו דבר ממשי ששייך אליו, אבל בחוץ מתרומתיך לפירש"י הא אין לו כלום. (מהדו"ק)
דלמא בנשואין דעבר ואינסיב. יש לעי' דתיפוק לי' לאידך גיסא דאז זה ודאי דבעכו"ם או באבא כונתו להכל דהיינו דאוסרה להם אף דרך זנות, אלא דס"ד דרק בדרך זנות, וע"ז דחינן דיתכן לשייר גם בנישואין, וכיון שכן נהי דמצד שיורו בנישואין אין זה שיור כיון דלאו בני תפיסת קידושין, הא מ"מ הוי שיור לגבי זנות, ואם נימא דחוץ מזנותיך הוי שיור, שוב יקשה למה לאבא לא הוי שיור, אמנם הא חזינן מסברת הגמ' במה שרצו לפשוט דבזנות יהי' חילוק בין אבא לשאר אנשים דבאבא לא יהי' שיור משום דבין כך אסורה, אע"ג דבשלמא לענין נישואין אפשר דבין כך קאי הויצאה והיתה לאבא, אבל לענין זנות הא נפק"מ דתהי' חייבת משום אשת איש לגבי אחיו וכל אלה שהם חייבי כריתות או עבד, ולגבי אבא יהי' חילוק אם יתרו משום אשת איש, ובפרט באחיו הא יהי' נפק"מ דיהי' חייב מיתת ב"ד וכן בעבד, וצ"ל דלמי שאין בו תפיסת קידושין דלא שייך לגבי' והיתה לא איכפת לן גם מה דשייר בזנות, משא"כ לגבי אלו ששייך והיתה קפדינן על ביאה אף של זנות, כיון שביאה היא מעניני והיתה אע"ג דביאת זנות אינה בוהיתה, מ"מ הביאה מצד עצמה היא ענין של והיתה, אבל ברעק"א הוכיח מרש"י דהטעם הוא מפני שבין כך אסורה עיי"ש.
ובאומר חוץ מביאתך אע"ג דיכולה לקבל קידושין ולהיות נקנית לכל אדם מ"מ כיון דהוי שיור בעיקר הדבר של הוהיתה אין זה כריתות, ויש סברא דגם לר"א לא יהני חוץ מביאתך דהוי כחוץ לכל העולם, אבל יש להסתפק לר"א חוץ מביאתך לפלוני אם הפלוני יוכל לקדשה, דלכאורה היא עליו כחייבי מיתות ב"ד אבל מצד קנינו לא אסרה, והא כתב הרשב"א דבמקדש חוץ לפלוני גם הפלוני אסור לבוא עליה ומ"מ תפסי בה קידושין, א"כ יש סברא גם כאן דתפסי בה קידושין גם לגבי הפלוני כיון דאין זה מצד קנינו לגבי הפלוני. (מהדו"ק)
חוץ מקידושיך בשטר מהו. יש לעיין וכי הוא צריך להתירה לאיזה קידושין דהא הוא צריך רק להתירה ויותר מזה אין הוא בעלים, כמו אם יאמר הרי את מותרת לכל אדם רק אם יקדשנה בחזקה ולא בכסף שטר וביאה דהוי לכאורה מתנה על מה שכתוב בתורה, דרק לענין שתצא מרשותו צריך הסכמתו, אבל איך יועיל נישואיה לא שייך שהוא יתנה וצ"ע. ואולי אפשר לפרש דהבעיא היא כיון דאיתקוש הויות להדדי הו"ל כמשייר בכל קידושין וכאומר לה חוץ מנישואי פלוני, או דלמא כיון דשאר קידושין מתיר לה ממילא הו"ל כמתנה על מה שכתוב בתורה לגבי קידושי שטר, ואיה"נ דתתקדש גם בשטר, ולפימש"כ החזו"א דכל אלה דלא הוי שיור ממילא מתגרשת גם לגביהם, ודאי הוא כן, אלא דאפשר אם נימא כהגרעק"א (בדף פ"ג) דחוץ לעכו"ם דלא הוי שיור אבל באמת אסורה לו לכשיתגייר, כאן אפשר דהו"ל כמתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל. ובזה א"ש מה דקאמר מי אמרינן אפשר דמקדש בכסף ובביאה או דלמא איתקוש הויות להדדי, ולמ"ל לזה תיפו"ל דהוי שיור לגבי קידושי שטר, ולהנ"ל ניחא דכיון דיכול לקדשנה קידושין גמורים לא הוי שיור מה דאומר דלא יקדשנה בשטר, אלא דכיון דאיתקוש הויות הו"ל כאינה ראוי' להתקיים בה והיתה, ולכן לא קרינא בי' נמי ויצאה, ולפי"ז אם יאמר חוץ שלא תוכלי להתקדש במין כסף זה כיון דכל הקידושין יכולה להתקדש אין כאן שיור דע"ז לא שייך איתקוש הויות להדדי. (מהדו"ק)
תוד"ה חוץ. ונראה לפרש חוץ וכו' שלא תיאסר באכילתה. יש לעיין לרש"י דאם יאמר על מנת שמי שיקדש אותך תהיי מקודשת רק חצייך, לכאורה הו"ל כמתנה תנאי דלא שייך להתנות, דבשלמא חוץ מפלוני דלולא דלא מהני שיור בגט הי' שייך כזה דבר, אז אמרינן דהוי שיור וממילא לא הוי גט, אבל דבר שגם בלי שיור לא שייך לומר כן הו"ל כמתנה בתנאי שאינו, וא"כ כיון דאין קידושין כאלה שלא יועילו להאכיל בתרומה הו"ל כאומר שהקידושין של המקדש יהיו כאלה, שאין בכלל קידושין כאלה, ולא הוי כלום ולא יהי' שיור, ולתוס' א"ש טפי דמשייר לעצמו וכל החסרון משום שיור, ועי' בפנ"י.
והנה מה שהקשו על רש"י דבין כך אסורה לכהן משום דנעשית חללה, לכאורה לא קשה דמ"מ כעת רוצה לאוסרה מחמת דלגבי זה לא התירה, וכן הק' בתפארת יעקב, והוסיף דהא כמו"כ אלמנה לכהן גדול גרושה לכהן הדיוט ג"כ היתה אסורה ומ"מ כיון שכעת אוסרה מחמת אישותו עוד איסור אחר הו"ל שיור, ה"נ באם אומר שבעלה הכהן לא יאכילנה בתרומה, ולכאו' א"כ גם בחייבי כריתות נימא דכעת תהי' אסורה מחמת אישותו אלא למי שאין נישואין לא הוי כלל שיור, ורק באלמנה לכהן גדול דבלי זה חלו קידושין וכעת לא יחולו לכן הוי שיור, אבל כשמתנה דלא יתירו הנישואין אותה לאכול בתרומה כיון דבין כך אינה מותרת באכילת תרומה מה לי משום שהיא חללה או מפני אישותו דהיינו דהוי זרה, דלגבי אכילתה בתרומה אין נפק"מ בין חללה לזרה. ובחוץ מזנותיך דמספ"ל להגמ' דאולי הוי שיור אע"ג דבין כך אסורה לזנות לאלה דסברי דזנות אסור מן התורה מ"מ יהי' עוד איסור, וכיון דתפסי בה קידושין הוי שיור קצת באישות כמש"כ רש"י, דגם זה הוי קצת אישות במי ששייך בו אישות, אבל בתרומה אין שום נפק"מ, ואע"ג דמבואר בפסחים דף ע"ב דחלל שאוכל תרומה פטור מקרן וחומש וא"כ יהי' כבר איזה שינוי בדין אם מחמת חללות או זרות, נראה דדין זה הוא בחלל, אבל חללה שנתחללה מביאות איסור כהונה הוא פסול כזונה ואינה בדרשה דברך ה' חילו והוי כזרה ממש לענין תרומה.
[יש לעיין אם כל הני בעיות הם גם אליבא דר"א, דנהי דס"ל דמהני חוץ מפלוני אבל אין ראי' לשאר שיורים, וכמו שהסתפקו בהיום אי את אשתי לעיל פ"ג ב' דאולי אף לר"א לא מועיל, וה"נ כאן אפשר להסתפק לפי הצד דאליבא דר"א מהני שיור אפי' אם שייר למאן דשרי וה"נ כאן יועיל, ולפי הצד דלא מהני, אפשר להסתפק אם כאן בכ"ז יועיל דלא הוי שיור או דהוי שיור ופסול].
גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ברשב"א ור"ן הובא שיטת הרמב"ן דס"ל דלא סגי בלשון הרי את מותרת לכל אדם דלמא דוקא בזנות התירה ולא נישואין, וכן אם יכתוב שתהא רשאה להתנסבא אין ראי' דהתירה לזנות, וזה הא בעיא דלא איפשיטא ולכן צריך לכתוב שניהם, ובתוס' רי"ד הקשה דא"כ נפשוט ממשנה דחוץ מזנותיך, הוי שיור, וכן הקשה דכמו הפרת נדרים וכל אלה דהסתפק בגמ' מ"מ לא צריך לכתוב בפירוש דלא יוכל להפר נדרים וכדומה, ה"נ כאן כל זמן שאינו אומר חוץ מזנותיך ודאי כונתו להתירה לכל הדברים.
ויש לחלק דלהתירה לירושה ולהפרת נדרים אינו צריך דהא יש בה לשון שילוח ממנו, ורק באומר שמשייר הוא דאינו שולח אותה ממנו דמשייר בה לעצמו, ולכן כ"ז שלא אמר שמשייר אין שום חשש, משא"כ להתירה לעלמא הא צריך, נמצא דכ"ז שלא אמר בפירוש דמתירה לזנות אם חוץ מזנות הוי שיור לא מהני, לכן צריך שיגיד בפירוש דמתירה דזהו עיקר הגט מה דמתירה. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |