תפארת יעקב/גיטין/עא/ב

תפארת יעקב גיטין עא ב

דף ע"א ע"ב

בגמרא אי נמי לכדר"י. פירש"י מדקתני סיפא עולמית ורישא לא קתני עולמית משום דרישא דרבנן כדר"י וסיפא דאורייתא ונראה לי דמהאי טעמא לא ניחא לי' לאביי לפרש כן דא"כ תיקשי עכ"פ כמו דנקט בסיפא עולמית דאורייתא כמו כן הוי לי' למיתני ברישא נשתטית דאורייתא דהיינו באינה יודעת לשמור גיטה דבהא אפי' לר"י דאורייתא כדאמרינן ביבמות. ועוד דאי בא להורות דבר זה לא הוי לי' למינקט בסיפא רק ברישא הוי לי' לאשמועינן זה, ועוד דס"ל לאביי דמדרבנן נמי אפילו עבר וגירש אינו גט כדאמרינן בירושלמי פרק חרש להדיא דלמ"ד משום גרירה עבר וגירש אסור ע"ש א"כ היאך שייך לחלק בזה בתיבת עולמית כיון דברישא ג"כ אינה מגורשת לעולם אפי' דיעבד וע"כ דהך עולמית הכוונה אפי' יכול לדבר בכתב, ועמ"ש בתוס' ליישב קושיתם בזה:

בד"ה אי נמי לכדר"י, אביי נמי דייק עולמית וכו'. דבריהם דחוקין אבל עיקר קושיתם לא קשיא ולא מידי דודאי אביי לא ניחא לי' לפרש כדרב פפא כמ"ש בגמרא והתם הכוונה כך אדרבא לפי דעתו כאן דעולמית דסיפא להורות אפי' יכול לדבר מתוך הכתב א"כ הוי לי' לומר ברישא ג"כ עולמית לאשמועינן אפי' יודעת לשמור גיטה וע"כ דרק סיפא נקט לאפוקי מדרשב"ג אבל ברישא לא נקט לאפוקי דר"י דאית לי' כדר"י באמת, ודוק:

במשנה אמרו לו נכתוב וכו' עד שיאמר כו' יש לדקדק מאי בעי הכא בהא מילתא כיון דכבר זכרו לעיל מחלוקת ר"מ ור"י דלר"מ באמר לשלשה תנו יכולין לצוות לאחרים ובלא"ה לא ולר"י לא מהני אלא שילמדו ויכתבו ויתנו ומה נתחדש כאן בהך משנה מה דלא שמענו התם בשלמא לרב אשי דמוקי לה כולה כר"י ולא מבעי' קאמר איכא למימר דקמש"ל אמר אמרו פסול לר"י דמהתם לא שמענו, וכמו כן למאן דמוקי כר"י ואומר אמרו מהני ולית לי' לא מבעי' קאמר קמש"ל רישא דטעמא דלא אמר אמרו אבל אמר אמרו כשר אפי' לר"י אבל למאי דמוקי רישא ר"מ וסיפא ר"י, א"כ בשלמא סיפא למ"ד דאומר אמרו פסול קמ"ל עד שיאמר דאפי' אמר אמרו לא מהני אבל רישא מאי קמ"ל לר"מ הא כבר שמענו מהך דלעיל טפי דאפילו תנו לא מהני רק בשלשה וכ"ש כתבו, וכמו כן אי מיירי בשלשה כבר שמענו דאפילו כתבו ותנו לא מהני וכ"ש כתבו בלבד ואפי' אי מיירי שאמר תנו ג"כ עכ"פ לא נתחדש בכאן שום דבר לר"מ, וכמו כן למ"ד דאומר אמרו כשר לר"י גם לר"י לא נתחדש ונראה לי דעיקר הכוונה הכא לאשמועינן לר"מ דס"ד הכא איכא תרתי לטיבותא טפי מהתם חדא דדוקא התם לא מהני כתבו לר"מ אפי' בשלשה דמ"מ כיון שאמר להם כתבו הקפיד שהם יכתבו דהוי לי' לומר תנו בלבד אבל הכא שהם הקדימו לומר לו נכתוב גט לאשתך א"כ אין מכתבו זה שום ראיה דרצה שיכתבו הם דוקא קמש"ל דדוקא באמר להם תנו בלבד אז יש הוכחה שלא הקפיד מדלא אמר כתבו אבל כל שאמר כתבו אף שאין לנו הוכחה שהקפיד לא מהני, שנית דדוקא התם דקאמר כתבו ותנו חיישינן שהקפיד אבל הכא כיון שלא אמר רק כתבו בלבד וע"כ צריכין שימסרו לו הגט שהוא יתננו והוא נתנו בעצמו הרי הוכיח סופו על תחילתו שלא הקפיד שיכתבו הם ואי היה מקפיד לא היה נתנו קמ"ל דלא מהני דמעיקרא הקפיד ועכשיו לא הקפיד, וכמו כן לר"י אפי' למ"ד אומר אמרו כשר קמש"ל הכא דס"ד כיון דחזינן דלא קפיד דהא בעצמו נתן הגט שכתב הסופר ולא הם גם לא הקפיד לומר כתבו רק על שאלתם השיב א"כ ס"ד דהוי כאומר אמרו קמש"ל דלא מהני, כנ"ל ועיין מ"ש בגמרא בזה:

בגמרא טעמא דלא אמר תנו וכו' עד סוף הסוגיא הקושיות בסוגיא זו רבו למעלה וכבר הרגישו התוס' בהם ודחקו מאד כמו שאבאר בתוס' ולדעתי נראה לי לפרשה בפשיטות כמו שאבאר:

והוא דס"ד דמקשה דרישא ודאי השתא דקתני כתבו מיירי שאמר תנו ג"כ רק לא חש להזכיר מאחר שלא היה שינוי רק בכתיבה ועל כתיבה אנו דנין דהא כל שאמר כתבו פשיטא דאפי' אמר תנו לא מהני, ועוד דהוי לי' למיתני כתבו ותנו ומה צורך לסיפא עד שיאמר לסופר כתוב דליכא למימר דקמש"ל דבאמירה לסופר מהני דמה יש עוד לעשות טפי ופשיטא דמהני וע"כ דבא למעט איזה דבר מה דלא שמענו מרישא וא"כ אי בא למעט כתבו ותנו הא מוכח מרישא דודאי מיירי שאמר תנו, ועוד דהוי לי' לומר כתבו ותנו וע"כ דבא למעט בסיפא אפי' תנו גרידא ומרישא מוכח דתנו גרידא מהני מדנקט כתבו ולא תנו גרידא:

אבל לא היה כוונת המקשן עכשיו להקשות דמוכח מסיפא דאל"כ עד שיאמר תנו מבעי' לי' רק כך הכוונה דס"ס מוכח מסיפא דבא למעט דבר דלא מוכח ברישא דאל"כ מאי קמש"ל דבאמר לסופר כתוב דמהני וע"כ למעט בא וא"כ ליכא למימר דכתבו ותנו ממעט דהא מוכח מרישא דמיירי באמר תנו ועכ"פ ה"ל לומר כתבו ותנו ברישא ומה צורך למעט זה בסיפא בפני עצמו וע"כ דתנו גרידא בא למעט וא"כ מרישא מוכח איפכא א"כ רישא ר"מ וסיפא ר"י:

ועל זה בא אביי ומשני דהשתא נמי דקתני במתניתין כתבו מיירי דלא אמר תנו והיינו כמ"ש לעיל דבא לומר אף דנתן הגט בעצמו לא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו דלא. קפיד ולכך לא מיירי דאמר תנו דאז לא היו מוסרין לו הגט והשתא מרישא הוי ס"ד דכתבו ותנו באמת מהני קמש"ל עד שיאמר דכתבו ותנו לא מהני. והא דלא נקט ברישא כתבו ותנו והוי שמעינן דאפ"ה לא מהני משום דברישא לא מיירי בתנו דבא לומר אף דמסרו הגט לו מ"מ לא מהני כנ"ל, הלכך כיון דברישא לא מצי להשמיענו דכתבו ותנו לא מהני קמש"ל זה בסיפא בעד שיאמר דכתבו ותנו לא מהני אבל תנו גרידא באמת מהני וכולה ר"מ היא ואף דכבר שמענו מהך מתניתין דהתקבל דכתבו ותנו לא מהני הכא ס"ד דשאני כיון דשאלו לו מקודם והוא השיב כתבו ס"ד דהך כתבו לא מגרע כלל, ועוד כיון שנתנו בעצמו ולא הקפיד קמש"ל דאפי' בהא לא מהני כתבו ותנו ולעולם תנו גרידא מהני וכולה ר"מ היא, ואהא. מקשה לי' עד שיאמר תנו מבעי' לי' דנהי דהא לא קשיא מה שהקשה מעיקרא דשפיר קמש"ל בסיפא מה דלא שמענו ברישא אבל עכ"פ כיון דבא למעט כתבו ותנו ולא תנו גרידא למה לי' לתפוס מדריגה האחרונה הוי לי' למעט כתבו ותנו באמרו עד שיאמר תנו:

ואהא משני אלא דלא אמר לבי תלתא ומיירי באמת דאמר כתבו ותנו רק לא לבי תלתא דאי אמר לבי תלתא באמת מהני אף דכתבו ותנו לא מהני לר"מ אפילו בשלשה שאני הכא דהך כתבו כמאן דליתא שזה הוא תשובה על השאלה שאמרו לו נכתוב גט לאשתך ולא חשובה כלל רק לפי שלא אמר לשלשה לא מהני א"כ קמש"ל סיפא דאפי' אמר תנו גרידא לא מהני כיון דלא אמר לשלשה ומרישא ס"ד דתנו גרידא מהני אפי' לבי תרי אף דבעלמא לא מהני הכא כיון שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וקיבל הגט ונתנו לה חזינן דלא קפיד וכיון דלא אמר כתבו בפי' רק תנו מהני אפי' בשנים קמש"ל סיפא דאפי' תנו גרידא לא מהני ולא מצי למימר עד שיאמר תנו דבאמת הא קמש"ל דלא מהני תנו והשתא ס"ד דלא קשי' שיאמר עד שיאמר לשלשה דכיון דמתניתין לא באה ליתן לו עצה כיצד מהני רק למעט אופן דלא מהני ואין נ"מ שיאמר לסופר כתוב ולא בעי שלשה או שיאמר לשלשה ובשלמא מעיקרא פריך שפיר דבהך גוונא גופא דרישא הוי לי' לומר באומר תנו אבל להמציא אופן אחר דלא מיירי ברישא רק באומר לשלשה מה נפקא מינה שאמר עד שיאמר לסופר כתוב ואפי' אינו ביחד עם העדים כיון דעיקר קמש"ל דתנו גרידא לא מהני ואהא פריך עלי' דמ"מ הוי לי' לומר עד שיאמר לשלשה, דממילא הוי שמעינן דבשלשה אפי' אמר כתבו ותנו מהני בהך גוונא דהכא דס"ד כיון דשמענו פרק התקבל דכתבו ותנו אפי' בשלשה לא מהני הכא נמי לא מהני והוי לי' להשמיענו דהכא מהני:

ואהא קאמר אלא כולה ר"י ומיירי רישא באמר לג' כתבו ותנו ומ"מ לא מהני לפי דלא אמר אמרו דלר"מ מהני אף שאמר כתבו דבהא לא איכפת לן כיון שהשיב על מה ששאלוהו נכתוב גט לאשתך רק לר"י לא מהני לפי דלא אמר אמרו, ומחמת דמרישא לא מוכח זה דאיכא למימר דאפי' בלי אמר אמרו מהני רק שיאמר לג' תנו קמש"ל סיפא עד שיאמר דאפי' אמר לג' תנו לא מהני, והשתא לא קשי' לי' כמו מעיקרא דדוקא באמר לשלשה קשי' דהוי לי' להשמיענו הא גופא דבאמר לשלשה מהני אפי' כתבו ותנו דמהך דלעיל לא שמענו רק דתנו מהני אבל השתא דמוקמינן כר"י כבר שמענו מהך דר"י דפרק התקבל דרק בג' תנו לא מהני ולא באומר אמרו והכא לא בא רק למעט אמר לג' תנו אפי' בהך גוונא דנתן הגט בעצמו דס"ד דהוי כאומר אמרו כיון דחזינן דלא קפיד קמש"ל כיון דלא אמר אמרו לא מהני א"כ אין נ"מ אי אמר עד שיאמר כתוב או אומר אמרו כיון דלא בא לאשמועינן אופן דמהני רק למעט דלא מהני דהיינו באמר לג' תנו אפי' נתנו הגט בעצמו ואמר אמרו כבר שמענו מהך דהתקבל דמהני, ומ"מ פריך על זה ג"כ עד שיאמר אמרו מבעי' לי' דמ"מ כאן גרע בחד צד כיון שאין צורך לחדש ענין אחר רק באותו ענין דמיירי שאמר כתבו הוי לי' לומר עד שיאמר אמרו לסופר ודוקא באמר לשלשה שהי' צריך לחדש ענין אחר מה דלא מיירי ברישא הוצרך להקשות משום דמ"מ הוי ליה לאשמועינן חידושא דבשלשה כאן אפי' כתבו ותנו מהני אבל לענין אמר אמרו דלא מחדש כלום רק באותו ענין דמיירי ברישא אפילו אין אנו צריכין לחדש דאומר אמרו מהני הוי ליה לומר עד שיאמר אמרו כי למה ליה לחדש שיאמר לסופר כתוב באותו ענין דמיירי ברישא משכחת לה דמהני ובזה הוי גם כן ממעט שפיר מה דבא למעט ולמה לי' לומר עד שיאמר לסופר כתוב דאיכא למיטעי כמ"ד דאמר אמרו לא מהני ומשום דלא קשי' לי' הך קושי' כ"כ דאיכא למימר דאמר אמרו ואמרו לסופר שווין ממש ואין רבותא בזה יותר מזה הקשה עוד ועוד מי מודה ר"י וכו', כנ"ל ביאור סוגיא זו על נכון ומיושבין כל קושיות התוס' בזה, ועמ"ש בסמוך ליישב דברי הרא"ה ז"ל בזה:

שם אי הכי עד שיאמר אמרו מבעי' לי'. קשי' לי לדעת הרא"ה ז"ל לעיל סוף פרק התקבל דאפילו למ"ד דאינו מודה ר"י באמר אמרו היינו דוקא באמר אמרו מדעתכם איזה סופר שתרצו אבל בממנה סופר ועדים בעצמו רק שלא בפניהם לכ"ע מהני א"כ אכתי תיקשי עד שימנה סופר מבעי לי' וכמו כן קשה לדעת הר"ן ז"ל דלדידי' נמי משכחת לה שימנה שלא בפניו א"כ למה לי שיאמר לסופר כתוב וצ"ע לכאורה אבל באמת נ"ל דלק"מ לפי מה שכתבתי לעיל דעיקר הקושיא כיון דאיכא מ"ד דאינו מודה באמר אמרו הוי לי' לתנא לומר עד שיאמר אמרו כי היכי דלא נטעה דאומר אמרו ג"כ לא מהני אבל בממנה סופר לשיטת הרא"ה ז"ל ליכא מאן דפליג בהא והוי ממש כמו אומר לסופר כתוב דאדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו ומתניתין לא באה לומר אופן דמהני רק למעט אמר לשלשה תנו אפילו בהך גוונא דמתני' שנתן הגט' בעצמו ודבר זה שפיר אימעט במה דקאמר עד שיאמר לסופר כתוב וה"ה ממנה סופר בעצמו דעשאו שליח שלא בפניו, כנ"ל:

בתוס' בד"ה הכא, וא"ת וכו' וי"ל כו'. דבריהם דחוקין מאד. חדא דמה בא אביי לחדש הב"ע דהא המקשה נמי ידע מזה רק סיפא ליפרושי אתי, ועוד דהיאך יפרש טעמא משום דמילי לא מימסרן כיון דאתיא כר"מ ולדידי' מילי מימסרן לשליח ואביי בעצמו מפרש לעיל דף כ"ט טעמא דר"מ משום בזיון ולא משום מילי מלבד מה דמבואר הדוחק לכל מעיין וכבר כתבתי בגמ' לפ' בפשיטות ולק"מ:

בד"ה הכא וכו' דלא אמר לתלתא כו' ה"נ תימא כו' ועוד כו' וי"ל כו'. גם בזה דבריהם דחוקין מאד, דלפי דבריהם עיקר התירוץ דמיירי ברישא דאמר לתלתא דמשום כך לא קשי' עד שיאמר לתלתא מבעי לי', גם עיקר חסר בקושי' אח"כ עד שיאמר לג' תנו מבעי' וכבר כתבתי לפרש בפשיטות:

בד"ה הכא וכו' דלא אמר אמרו וכו' דומיא דרישא. לא ידעתי למה לא הוי אמר אמרו דומיא דרישא שלא אמר לסופר בעצמו משא"כ השתא לא הוי דומיא דברישא אינו אומר לסופר ועדים ובסיפא אומר להם בעצמם וכבר כתבתי ליישב זה ג"כ:

בא"ד ועוד כיון דכתבו לאו דוקא וכו' דמסיפא שמעינן וכו', הרב מהרש"א הניח דבריהם בצ"ע ובאמת לק"מ כי מה שהקשה דהיאך ס"ד למימר וכו' לא ידענא מאי קושיא הא זו היא קושית התוס' מעיקרא השתא דמוקי לה כר"י אמאי נקט כתבו הוי לי' למינקט תנו, והיינו קושית המקשה מעיקרא דדייק מינה כר"מ ועוד אי לא חיישת להך דיוקא א"כ אתי שפיר הכל בפשיטות כדקס"ד מעיקרא דסיפא ר"י ולא מהני רק שיאמר כתוב ומרישא לא דייקינן כלל רק ה"ה תנו ואמר אמרו:

גם מה שהקשה על תירוץ התוס' שתי קושיות חדא דלא הוי איצטרך לומר דלא אמר אמרו דבפשיטות אתיא רישא נמי כר"י ולא חש לומר תנו דשמענו מסיפא גם המקשה עד שיאמר אמרו מבעי לי' מאי קשיא לי' ניחא דפסול ורישא לא נקטה דמוכח מסיפא עיי"ש שהאריך ולק"מ דדוקא אי אמר אמרו כשר שייך לומר דלא נקט ברישא תנו דלא חש דמוכח מסיפא אבל כתבו נקט דמסיפא הוי ס"ד אפי' אמר אמרו פסול קמש"ל דכשר אבל אי נימא דהכל פסול וסמיך אסיפא דמוכח מינה דהכל פסול רק שיאמר כתוב א"כ האיך שייך לומר דתנו לא נקט דסמיך אסיפא וכתבו נקט ומה צורך לכולה רישא הא הכל פסול רק שיאמר לסופר כתוב ומה צורך לרישא וע"כ שיש צד הכשר בלי שיאמר לסופר כתוב ואי לא הוי קתני רישא לא הוי ידעינן זה לכך הוצרך לישנויי דלא אמר אמרו והשתא אין להקשות דלא קתני ברישא דסמך דמסיפא מוכח דתנו לא מהני רק. המקשה מקשה עלי' הא באמת מוכח מסיפא דאפי' אמר אמרו לא מהני דאל"כ עד שיאמר אמרו מבעי' לי' וזה ברור וכבר כתבתי בגמרא לפרש הכל לנכון בלא"ה ע"ש גם מה שכתב מהרש"א מעיקרא דאי הוי נקט תנו ג"כ הוי מוכח דאמר אמרו:

כשר תמו' דהא לעיל פרק התקבל נקט ר"י תנו ומ"מ מספקינן דאמר אמרו פסול ג"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף