תפארת יעקב/גיטין/סז/א

תפארת יעקב גיטין סז א

דף ס"ז ע"א

בגמרא כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן בישראל לא שכיח. כבר כתבתי והוכחתי בראיות ברורות דהך כשר ולא תעשה אין הכוונה דפסול מדרבנן רק בהא תנשא לכתחילה ואפשר אפילו ליתנו לאשה אין חוששין כל שנכתב רק אזהרה הוא שלא יעשו כן לכתחילה לכתוב ולחתום באופן זה וכן משמע בדברי התו' סוף ד"ה במתניתין דפשיטא דפסול דרבנן לא מהני שעת הדחק כדאמרינן לעיל דף י"ט כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק אף דהתם פסול דרבנן מ"מ לא מכשירין רק משום דר"ש מכשיר:

אלא שיש לדקדק למה פסלו חתם סופר ועד משום חורבה דאמר אמרו למ"ד אמר אמרו כשר ותעשה או לר"מ דבלא"ה איכא למיחש לחורבה, הא דיו שנאמר דלא תעשה כן בישראל וליכא חורבה, אבל באמת לק"מ דדוקא אם מצד אחר לא תעשה כן בישראל ליכא חורבה אבל אי נימא לא תעשה מחמת חורבה לא ניתקן החורבה דכיון דחיישינן לסופר דיחתום ולא יחוש שמא משום כיסופא מחתמי לי' ש"מ דהוא לא חייש להכי א"כ ממילא לא יחוש לחתום אפי' נימא לא תעשה כיון דלא חייש דמשום כיסופא מחתמי לי' מאיזה צד לא יחתום אבל אי מצד אחר לא תעשה כן בישראל שפיר ניתקן החורבה, וז"ב, ועיין מ"ש לקמן ליישב בזה קושית מהרש"א:

שם וליחוש דלמא אמר להו וכו' ואתם חתומי. תמוה לי מה בכך דאתם חתומי כשר ותעשה ס"ס ליכא למיחש דיחתום הסופר משום כיסופא דהא חתימת סופר הוי לפלוני ופלוני דהוא לא שמע מפי הבעל א"כ כשר ולא תעשה הוא ולא יחתום הסופר כמ"ש התו' לעיל בד"ה מתניתין דלא חיישינן שמא תשכור עדים כי אמר לג' תנו דכיון דאומר אמרו כשר ולא תעשה לא יחתום הסופר וא"כ ה"נ ליכא למיחוש למידי:

לכן נראה לי ברור דהא דלא חיישינן היכי דכשר ולא תעשה לאו משום דסופר לא יחתום דא"כ לא הוי לי' למימר לא שכיח רק הסופר לא יחתום, רק הכוונה דהמעשה לא יהא כלל בעולם כי לא יאמר הבעל והעדים לא יקבלו שליחות זה כיון דלא תעשה כן בישראל ולא רגילי למיעבד הכי, אבל ודאי כיון דאתם חתומו רגילי למיעבד דבהא כשר ותעשה שפיר יש לחוש דיחתמו לסופר משום כיסופא, ולפי זה ע"כ ליתא לדברי התו' דיש לחוש לתקלה לר"מ אפילו אי כשר ולא תעשה משום דלא יחתום הסופר דמהכא מוכח דהא ליתא כנ"ל:

שם אלא ר"י תרתי אמר וכו'. פירש"י בין שאמר לג' תנו בין שאמר לפלוני ופלוני ושמואל סבר כוותי' בג' תנו ופליג עלי' באומר אמרו ושפיר מספקא לי' אי כתובו כתב ידן או כתב הגט, כבר כתבתי שיש להקשות על זה כיון דלעיל פשיט מר"י גופא דכתובו כתב הגט רק דדחי דאיכא בי דינא חדתא א"כ כיון דלר"י אמר אמרו פסול ועכ"פ אמר לג' תנו אפילו לשמואל פסול א"כ ס"ס תפשוט מר"י דודאי כתובו כתב הגט כיון דמילי נינהו וע"כ יכתבו ויחתמו ויתנו, מיהו הא לא קשי' לפי שנראה לי דלאו מיכתבו דנקט ר"י בעי למיפשט דכתבו דקאמר בעל אין ללמוד מיכתבו דקאמר תנא דמתניתין רק דלמד כיון דיכתבו ודאי כתב הגט א"כ ע"כ דכתבו דבעל הוי כתב הגט דאל"כ למה יכתבו דוקא כיון דכתבו דבעל כתב ידן הוא יכולין לצוות לאחרים לכתוב ואהא משני דיכתבו כתב ידן הוא אבל השתא יש לומר דכתבו דקאמר הבעל ודאי כתב ידן הוא ולא הקפיד בכתב הגט ומ"מ יכתבו הגט בעצמן משום דלר"י אומר אמרו פסול אבל שמואל שפיר מספקא לי' דאי כתובו כתב ידן כתב הגט הוי כאומר אמרו ולדידי' כשר, וכן צ"ל גם לפי מה שפירשתי לעיל:

והנה לעיל כתבתי להקשות הרבה על פירש"י ולפי שנכתבו שלא במקומן אפרט כאן כל פרטי הקושיות לפירש"י, א) כיון דלר"י ע"כ יכתבו היינו יכתבו ויחתמו דהא פוסל אמר אמרו ומכשיר חתם סופר ולר"מ כיון דמכשיר אומר אמרו חתם סופר פסול ויכתבו דידי' היינו יחתומו א"כ אפילו באמר לשנים תנו פליגי ר"מ ור"י ובמשנה משמע להדיא דרק בג' תנו פליגי ולא בשנים, גם היאך אפשר דנקט להו בחד לישנא יכתבו ויתנו ולא דמי להדדי כלל, ב) ועוד דבדברי ר"מ גופא יש לדון דכלל שנים תנו ושלשה כתבו בחד יכתבו ויתנו, והשתא שנים תנו ע"כ יכתבו יחתומו דהא חתם סופר ועד פסול לדידיה, ואולם בג' כתבו אי כתבו כתב הגט ע"כ יכתבו היינו יכתבו ויחתמו וא"כ היאך מספקא לי' לשמואל אי כתבו כתב הגט תפשוט ממתניתין לר"מ דאי כתב הגט היאך קתני לשנים ולשלשה בחד יכתבו ויתנו ולא ראי זה כראי זה, ג דמאמר לשנים גופא יש להוכיח דכתבו לאו כתב הגט הוא דאי כתב הגט הוא כיון דכתב ידן פשיטא לן לפירש"י והר"ן א"כ כיצד יעשו אי יחתמו בלבד הרי אמר כתב הגט ואי יכתבו ג"כ הוי חתם סופר ועד, ואי נימא אדרבא כיון דחתם סופר ועד פסול ע"כ כתבו רק כתב ידן א"כ שמואל גופא היאך מספקא לי' הא ע"כ כתב ידן בלבד הוא דאי כתב הגט הא הוי חתם סופר ועד ולדידי' ג"כ פסול דמכשיר אמר אמרו, וכבר הוכחתי לעיל בראיות ברורות דהעיקר בזה כפי' רש"י והר"ן דכתב ידן לא מבעי' לי' רק כתב הגט, ד) ועוד קשה לי דמשמע בהדיא דספיקו של שמואל היה לפי שכתב אחר אבל אי כתבו וחתמו הן היה כשר והרי בהא ג"כ פסול דהוי חתם סופר ועד, ה) ועוד דאי כתבו וסתמו הן טפי איכא למיבעי אי כתבו כתב ידן פסול מדרבנן מכח חתם סופר ועד, ואי כתובו כתב הגט, בטל נמי הוי דודאי לא נתכוין שיחתמו הן דהוי כתב סופר ועד, וכיון שחתמו הן שינו מדעתו ובטל נמי הוי ו) ועוד דבס"ד קאמר דמספקא לי' במילי א"כ מה צורך לחדש דפליג על ר"י לגמרי ולחדש ספק בכתבו אי כתב הגט או לא הוי לי' לומר דמספקא לי' במילי ואף דהחליט הלכה כר"י היינו באומר לג' תנו אבל באומר אמרו לא החליט ומספקא לי' והכא כאומר אמרו דכתבו כתב ידן וכתב הגט כאומר אמרו ועוד הארכתי להקשות שם ולא העתקתי רק החמורות, ולפי מה שכתבתי שם לפרש בתוס' בד"ה חתם סופר נסתלקו כל אלה הקושיות. עיין שם באריכות:

שם וכי מאחר דכשר אמאי לא תעשה. כתב מהרש"א ואין להקשות דלכך לא תעשה דלא תיפוק מינה חורבה די"ל וכו', ובאמת לק"מ כפי מה שכתבתי לעיל דע"כ דלא ניתקן החורבה רק אי אמרינן לא תעשה חוץ חשש החורבה דכיון דחיישינן לחתם סופר משום כיסופא ולא יחוש שמא משום כיסופא מחתמי לי' א"כ גם אי נימא מהאי טעמא לא תעשה שמא משום כיסופא מחתמי לי' מ"מ כיון דכשר הוא יחתום ולא ישמע לנו, תדע דקאמר לעיל כיון דאמר מר וכו' לא שכיח וקשה למה לר"מ חתם סופר פסול משום חשש חורבה הוי לי' למימר ג"כ כשר ולא תעשה ובאמת חתם סופר פסול לגמרי לר"מ וכשר ולא תעשה אינו פסול כמו שהוכחתי לעיל בראיות ברורות וע"כ דאי נימא לא תעשה מכח הך חששא גופא דחורבה לא מהני לסלק החורבה רק בעינן שנפסלנו לגמרי אבל אי מצד אחר לא תעשה כן בישראל ממילא ניתקן החורבה ג"כ בזה, וז"ב, ולפי מה שכתבתי לעיל דהעיקר כהרא"ה ז"ל דאמר אמרו לפלוני ופלוני כשר לכ"ע, וכל השקלא וטריא הוא לפסול אמר אמרו מדעתכם כהך אמר אמרו דשמואל דהוא אמר כתבו ואמרינן דהוא כתב ידן וכתב הגט כאומר אמרו, ועכ"פ לא ביאר מי שיהא סופר רק מסר הדבר לרצונם וכן לחתום בהא דנין אי כשר או פסול, והשתא אי כדי לסלק החורבה אין צריך לומר לא תעשה רק באומר אמרו מדעתכם ושוב ליכא חורבה כמ"ש לעיל באריכות, אבל מדאמרו לפלוני ופלוני כשר ולא תעשה ע"כ משום שמא תשכור עדים, גם זה ברור אך אין להכריח מכאן שיטת הרא"ה כי בלא"ה לק"מ כמ"ש מקודם:

שם ר"ח אמר כשר ולא תעשה. הקשה מהרש"ל אמאי מוקי ר"ח מתניתין דחתם סופר כר"י כיון דלא תעשה אפילו באתם חתומי הרי ליכא למיחש לתקלה, ותמה מהרש"א הא כתבו התו' לעיל דלר"מ איכא תקלה אחריתי ואני תמה מה בכך הרי רש"י פי' לעיל בד"ה לא שכיח בהדיא דלר"מ ג"כ חתם סופר כשר משום כשר ולא תעשה ש"מ דלא ס"ל כסברת התו' הנ"ל, וכבר הקשיתי לעיל קושיא עצומה על דברי התו' עד שכמעט אי אפשר לאמרו כלל, גם על מה שתירץ מהרש"ל דלמסקנא שוב לא צריכנא להאי דחיקא, תמה מהרש"א דלמה לן לישנויי דשמואל תרתי אמר נימא דלשמואל לעולם לא תעשה, ומה דפליגי אמוראי דאיכא מ"ד תעשה היינו לר"מ ע"כ. וגם זה תמוה דמאי ענין ר"מ ור"י להך פלוגתא דכשר ולא תעשה משום שמא תשכור עדים וכי בשביל דפליגי במילי פליגי נמי בהך וכיון דשמענו לר"י ושמואל דלעולם כשר ולא תעשה מאיזה צד נימא דלר"מ כשר ותעשה:

אמנם דברי מהרש"ל תמוהין לפע"ד בלא"ה. חדא בעיקר קושיתו דפשיטא דבלא"ה לק"מ דודאי ר"ח ס"ל אפי' לא תעשה איכא למיחש לחורבה רק לשמואל הוא דמשני הכי לעיל ושמואל פליג בהא על ר"ח דנהי דהא לא משמע לן דפליג דחתם סופר פסול אבל בהא פליג עלי' דכיון דלא שכיחא ליכא חורבה וכ"כ הרשב"א ז"ל בהדיא:

מיהו אני מקשה באופן אחר דס"ס כיון דמוקי ר"ת מתניתין כר"י דוקא ש"מ דסובר הלכה כר"י דאי ס"ל כר"מ מאיזה צד מוקי מתניתין בחתם סופר כר"י שלא כהלכה מה דקתני כתב סופר וע"כ דבאמת סובר כר"י וקשה הא הכא מכשיר אמר אמרו ולית לי' דר"י. ואי משום דלא שכיחא חדא דלמסקנא לא אמרינן הכי כמ"ש מהרש"ל בתירוצו, ועוד דאי ס"ל הכי פשיטא דאתיא כר"מ ג"כ כקושית מהרש"ל .החת ודוק:

לכן נראה לי ברור דמכאן ראיה ברורה לדברי הרא"ה ז"ל דכל השקלא וטרי' רק באומר אמרו מדעתכם דבהא עיקר החורבה, ולר"י דאמר אמרו מדעתכם פסול. שוב ליכא למיחש לחורבה כלל ושפיר יש להכשיר לפלוני ופלוני דשוב לא שייך לחוש לכיסופא כיון שאין הדבר מסור להם והסופר יודע מזה כמ"ש לעיל באריכות והשתא הנך כלהו אמוראי לא פליגי כלל אהך סוגי' דמי שאחזו דקי"ל אפילו אמר אמרו לא מהני דזהו דוקא כשמצוה שהם יעשו מי שירצו אבל לא בממנה שלוחים שיעשו את פלוני ופלוני דהא הוי כממנה שליח שלא בפניו ומהני לכ"ע, וזה ברור ודע דיש להקשות לשיטת הרא"ה ז"ל מהך דפרק מי שאחזו דלקמן דדייק דאמר אמרו לא מהני דאל"כ עד שיאמר אמרו מבעי' לי' א"כ מהא גופא מוכח דאפילו ממנה סופר ועדים לא מהני דאל"כ עד שימנה סופר מבעי' לי' ויתבאר לקמן פרק מי שאחזו במקומו בס"ד ע"ש:

בתוס' בד"ה אמרו לסופר וכו' לא דמי לעד מפי עד כו' דבריהם תמוהין מאד לכאורה והוא דודאי אם אותן שאמרו לסופר לכתוב בשם הבעל לא אמרו לו בפני החותמים כלל רק אח"כ הלכו אצל אלו ואמרו להם כל הענין שהם אמרו לסופר לכתוב בשם הבעל והם יחתמו פשיטא דהוי עד מפי עד דמה בכך דהבעל צוה שיחתמו הם הא עיקר החתימה שהם מעידין על הכשירו של הגט שנכתב בציווי הבעל לשמו והרי אינם יודעין מזה כלל רק על פי הראשונים וע"כ דמיירי הכא דבאמת היו החותמים בשעה שאמרו לסופר שיכתוב גט רק דאף שראו וידעו להעיד אין להם לחתום עדותן רק בציווי הבעל א"כ מה בכך ששמעו הציווי להם מפי הראשונים ס"ס הבעל הרשה להם להעיד עדותן והם מעידין מה שראו בעיניהם, וליכא למימר דמ"מ לא ראו דהבעל עצמו אמר לסופר לכתוב, הא ודאי ליתא, דכל מקדש ע"י שליח וכן מגרש הרי לא ראו דהבעל קידש או גירש וע"כ דכך הוא עדותן דשלוחו קידש או גירש ושלוחו כמותו ואין צריך רק שידעו שהוא שליח א"כ כאן ששנים הן הרי יודעין שהם שלוחי הבעל ומעידין מה שראו בעיניהם דהבעל צוה ע"י שלוחו לסופר לכתוב גט לשמה והוא כתבו בהכשר ומה ענין עד מפי עד לכאן, ונראה לי דס"ל לתו' דאפילו היו עדים החתומים וראו בעצמן בשעה שאמרו לסופר לכתוב על פי ציווי הבעל מ"מ אין אלו עדים, דדוקא עדות הלואה הוי עדות גמור בלי ציווי הבעל דבר שיכולין להעיד בלי ידיעת בעל דבר. אבל עידי הגט כל שלא נצטוו על ראיית העדות מפי הבעל אין אלו עדים רק הראשונים והוי עד מפי עד, ועל זה תירצו התו' דהכא מעיקרא תיכף נמסר העדות להם שהם יראו העדות ויעידו בחתימתם על מה שראו, וז"ב לפע"ד:

בד"ה לא שכיחא, פי' בקונט' וכו' ומ"מ כו' דלא מסתבר דפליג שמואל אדר' ירמי' ור"ח ע"כ. וכתב מהרש"א וז"ל היינו ממה שכתבו התו' לעיל דנהי דפליג שמואל בפי' דמתניתין כו' עכ"ל ע"ש, ודברים הללו תמוהין לפע"ד דע"כ לא ס"ל לרש"י כמ"ש התו' לעיל דהקושי' היתה דלא מסתברא דפליג שמואל על ר"ח אי מודה ר"י באומר אמרו דא"כ תיקשי הא השתא נמי ע"כ בהא פליגי דר"ח לא ס"ל משום דלא שכיח לא חיישינן לחורבה דהא מוקי לה כר"י דוקא רק שהתו' לשיטתם בד"ה מתניתין דלר"מ חיישינן לתקלה אחריתי ולא מהני לדידי' כשר ולא תעשה לסלק החורבה והא לא ס"ל לרש"י דכתב בהדי' כאן דבין לר"י בין לר"מ כשרה החתימה ש"מ דאי כשר ולא תעשה לא חיישינן לחורבה אפי' לר"מ ליכא למיחש למידי:

ולפי זה יש לתמוה באמת על פירש"י למה לי' לומר כשר ולא תעשה ודחו לה למ"ד כשר ותעשה לימא להיפך דפליג דלכ"ע חתם סופר פסול ומתניתין בכתב סופר כיון דס"ס לפי מה דמשני ע"כ דחולק אר"ח, אבל באמת דברי רש"י נכונים דאיהו לא ס"ל ליישב קושית התו' בד"ה חתם סופר כדברי התו' לעיל דלא מסתבר דפליג אי מודה ר"י באומר אמרו דכיון דמבעי' ליה אי כתובו כתב ידן או כתב הגט הרי חזינן דפליג דמודה ר"י באמר אמרו, רק הקושיא הוא דלא מצינו דפליג שמואל דחתם סופר ועד נפסל לכ"ע ולא פליג אדרב רק דכתב סופר כשר ג"כ ולא דחתם סופר פסול לכ"ע, ואהא מתרץ כיון דלא תעשה לא שכיח ושפיר כשר חתם סופר והא לא איכפת לן מה דפליג אדר"ח דלדידי' מתניתין ר"י הוא ולשמואל ככ"ע דבהא ע"כ בלא"ה פליג דהא מוקי לה בכתב סופר ואתי' ככ"ע ולר"י בחתם סופר וכר"י, א"כ שפיר לא איכפת לן אי נימא דגם בחתם סופר פליג עלי' דלשמואל כשר לכ"ע ולר"ח דוקא לר"י, אבל הא לא ניחא לי' לומר דלשמואל מפסל חתם סופר לכ"ע ולר"ח כשר דלא מצינו דפליג שמואל לפסול חתם סופר לכולי עלמא, וזה ברור בכוונת רש"י, ואם לא נפרש דבריו כך מלבד מה דקשה עליו כנ"ל לא נתבאר מה ביקש בכל דבריו בזה:

בד"ה חכם לכשירצה יותר מר"מ וכו' מתון ומסיק וכו'. ולא ניחא להו לומר דהכוונה דר"מ היה חכם אבל לא כל עתות שוות אצלו ור"י היה חכם בכל עת שהי' רוצה דהוי לי' לומר חכם כשרוצה, ולשון לכשירצה מורה להרחיק הדבר כמו לקמן בפלוגתא דר"ה ור"י לכשתתן בפרק מי שאחזו:

בד"ה דיבורא אמרי מעשה לא עבדי, והא דאמרינן ספ"ב דיבמות וכו' ומאי קושי' לישני דיבורא אמרי וכו' תמוה לי מאד על דבריהם דאטו יש מקום לחוש על עדים שהעידו דמעידין שקר רק התם הכוונה לפי שהם נושאין אח"כ האשה יש מקום לחוש להם לנגיעה וכן בשדה מקח כשקונים השדה, א"כ איזה דיבור הוא זה, וגם החכם שנושא האשה הרי עושה מעשה גמור שנושא יבמה לשוק כיון שהוא מעיד שקר הרי אינה מותרת לשוק והוא עושה מעשה שנושאה והוי ממש כמו העדים מה שאין כן הכא דהם אינן עושין כלום:

אלא שיש לדקדק בלא"ה היכי קאמר דיבורא אמרי איזה דיבור הוא כיון שמרבין ממזרים בישראל ומי גרע מעדות שקר על שדה שנאמר דבהא חשידי ס"ס דיבור זה מתיר האשה שלא כדת, ונראה לי דודאי לא חיישינן שהאשה תקלקל עצמה רק אי בעלה כהן תעשה כן כדי להפקיע עצמה מבעלה וממילא יגרשנה כיון שתיאסר עליו, ואפילו בבעלה ישראל היא חושבת כיון שהבעל יראה כי כלתה אליו הרעה כי אינו יכול להכחיש שלא גירש והוא ג"כ אינו רוצה בקלקולה ממילא יתן לה גט גמור כנ"ל:

אמנם הא קשיא לי מה ס"ד להקשות מעדים החתומים על שדה מקח תיקשי ליה מכל עדות דעלמא דפשיטא דלא חיישינן דמשקרי וקבלו שכר להעיד ואי משום דהתם יש מקום טפי לחוש לפי שרוצין לישא האשה או לקנות השדה הא ליתא ואדרבא הא חזינן הכא דחיישינן אף שאין עליהם שום מקום לחוש א"כ ע"כ דטעמא משום דאינו רק דיבור א"כ גם מהעדים החתומים על שדה מקח לא קשי':

לכן נראה לי דהכא נמי מכח ריעותא יש לנו לחוש ששכרתן דכיון דהבעל שלחם למה ציוה להם להחתים אחרים הי' לו לומר אתם חתומי ואי לא רצה הבעל באמת שיחתמו הם א"כ כיון דחזינן דחיישינן דמשום כיסופא דסופר מחתמי לי' אפי' לא ציוה הבעל, א"כ כ"ש שהי' להם לחוש לכיסופא דידהו דלא רצה שיחתמו הם רק אחרים גם למה יטריחו עצמן בזה לומר לאחרים והם לא יחתמו בדבר שהוא גנאי ומזה נראה ששכרתם האשה רק הם להקל האיסור מעליהם אמרו לאחרים ולכך פריך דחזינן התם אף שיש ריעותא שרוצין לישא האשה ויש מקום לחוש לשקר מ"מ לא חיישינן, ואהא משני דמעשה גמור להעיד שקר לא חשידי ודאי, ובהכי ניחא טפי דברי התוס' לעיל דס"ג ע"ב בד"ה אפי' דכתבו דס"ד לחוש לשכירות דהיכי מיתרמי והביאו ראי' מכאן וקשה הא ע"כ לא דמי דהכא חיישינן בלי ריעותא, ולהנ"ל ניחא דהכא נמי מכח ריעותא חיישינן כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף