תפארת יעקב/גיטין/סג/א

תפארת יעקב גיטין סג א

דף ס"ג ע"א

בגמרא בשלמא אי איתמר איפכא יש לתמוה מה בקשו בזה דאי הוי קתני איפכא הוי מוכח לא הוי להו רק לדחות דהשתא אינו מוכח ולא מצינו כיוצא בזה שיאמר אי הוי קתני כך הוי נפשוט ללא צורך כלל:

ונראה לי דלא רצה לומר בפשיטות שאני הכא דעקרי' שליח לשליחותי' דהי' מקום לומר דלהיפך ג"כ בשינה מקבלה להולכה ג"כ אמרינן עקרי', ולפי זה להיפך גם כן ודאי אינה מגורשת בהגיע רק לידו דבמה נפשך אי אדיבורא דידי' סמיך הרי להולכה אמר ואי אדידה מ"מ הא עקרי' א"כ ממילא בהיפך ג"כ ליכא ספיקא כלל דאינה מגורשת רק בהגיע לידה דוקא, ולזה חידש רב אשי דהך סברא דעקרי' שייך רק בשינה מהולכה לקבלה דלא ניחא לי' בטירחא אבל בשינה מקבלה להולכה לא אמרינן עקרי', ולפי זה להיפך קאי בספיקא כהך דפרק השוכר את האומנין דאי אדידה מגורשת תיכף ואי אדידי' רק כשהגיע לידה, והיינו דקאמר דאי הוי שמענו בדברי ר"נ איפכא מה דעתו הוי נפשוט בעיין דבזה לא שייך עקרי' כלל אבל השתא לא נפשוט בעיין משום דעקרי' וא"כ להיפך בספיקא קאי, ולפי זה לק"מ מה שהקשו התוס' דהוי מצי למימר הכי בלי איפכא דהא ליתא דמה נ"מ במה שיאמר אי הוי קתני מגורשת דהוי נפשוט הספק מה שבאמת אינו כן ור"נ לא אמר כך, אבל מה שאמר עכשיו איפכא הוא דבר שיכול להיות לר"נ ותליא אי אדידה אי אדידי' דעקרי' ליכא בהא, וזה ברור ועמ"ש בתו':

שם אלא הכא משום דעקרי'. תמוה לי מה בכך דעקרי' מ"מ חזינן דאח"כ נמלך להיות שליח הולכה דהא הביאו לידה א"כ מנין לנו דהיתה החזרה אחר ציווי הבעל שמא בשעה שהשיב לו הבעל הילך כמי שאמרה דרצה שיהא להולכה קיבל ממנו להולכה ולמה לא תהא מגורשת כלל, ומזה נראה לי ראי' לדעת הפוסקים דאשה יכולה לעשות שליח הולכה והשתא הכא לא נעשה שליח הולכה רק מכח האשה דבעל לא עביד כלום רק מספקינן אי הסכים לאשה להולכה או לקבלה הלכך כל שחזר בו השליח משליחות האשה כבר נתבטל ושוב אין כאן שליחות הולכה אבל אי נימא דלא מהני שליחות הולכה רק הבעל הוא דמשווי לי' שליח, א"כ כיון דאדידה סמוך הרי שווי' שליח הולכה והשליח נתנו לה למה לא תהא מגורשת נימא דעל דעת כן קיבלו השליח ג"כ כמו שאומר הבעל, ועמ"ש לקמן דף ס"ה במשנה הבא לי גיטי אוכלת בתרומה בענין זה במחלוקת הרמב"ם והר"ן, ע"ש:

ודע דהרי"ף והרמב"ם לא זכרו היכא דשינה מקבלה להולכה דהוי ספק מגורשת קודם שהגיע גט לידה רק כתבו בפשיטות הך דר"נ דאינה מגורשת כלל דעקר לי' לשליחותי' ולהיפך כתבו דמגורשת כשיגיע לידה ובסוגיא משמע להדיא דאפי' לידו הוי ספק מגורשת עכ"פ ואי מת חולצת ולא מתייבמת וכ"כ הר"ן והרא"ש להדיא, ובתר הכי הביא הרי"ף גופא דחולצת ולא מתייבמת בהך דרב דלקמן מכח ספק אי הולך כזכי ולמה לא זכר גם בזה דחולצת ולא מתייבמת. ומכ"ש שיש לתמוה על הרמב"ם שלא זכר דהוי ספק מגורשת בלא הגיע לידה, וכיון דאמרינן דאי הוי קתני איפכא הוי נפשט הספק דפועלים א"כ השתא דלא קתני איפכא ממילא איפכא ופועלים דמי להדדי וכי היכי דגבי פועלים הוי ספיקא דלא איפשטא כמו כן בגט היכי דהוי איפכא ולא הגיע גט לידה הוי ספק מגורשת:

ועוד יש לי לתמוה בדברי הרי"ף והרמב"ם שכתבו איפכא מגורשת בהגיע גט לידה דלא עקר שליח שליחותי' רק מיעט ע"ש, ולשון זה תמוה דאי הגיע לידה פשיטא דלא עקר דהא רצה בפירוש בהולכה וזה הוי שייך אי הוי אמרי בהגיע לידו הוי ספק והוי קשיא נימא דעקר שליח שליחותי' לקבלה ואפי' ספק לא הוי ועל זה הוי שייך לומר דלא עקר כיון דקיבל עליו טירחא יתירא טפי אבל השתא שלא זכרו רק בהגיע לידה מגורשת מאי עקירה יש כאן, והרא"ש והר"ן זכרו גם כן דאיפכא לא שייך עקרי' דהם כתבו דהוי ספק מגורשת אבל על הרי"ף ורמב"ם קשיא:

לכן נראה לי ברור שלא נתכוונו הרי"ף ורמב"ם לחלק בין עקרי' בהך דר"נ להיכי דאמר איפכא כמו שפירש"י דהתם לא רצה בטירחא משא"כ איפכא, רק כוונתם כיון דהבעל אמר הילך כמה שאמרה אפי' אי אדיבור דידי' סמיך אבל הוא לא עשה שליח הולכה מחדש רק הסכים לשליחות האשה והרי היא לא אמרה להולכה כלל והוא עקר שליחותה ואמר הולכה ממילא אין כאן הולכה ג"כ דבהא לא נעשה שליח מהאשה, ועל זה כתבו הרי"ף ורמב"ם דלא נתבטל השליחות לגמרי דהולכה בכלל קבלה הוא ולא עקר שליחות האשה לגמרי רק מיעט בשליחותה שלא תתגרש רק עד שיגיע לידה ועדיין שליח האשה הוא אבל מענין זה דעקר השליח ואינו רוצה לקבלה בהא לא איירי הרי"ף דהא להולכה מכשיר לי' ולא לקבלה:

ומעתה אני אומר דלא ס"ל להרי"ף ורמב"ם מה שכתבו הרא"ש והר"ן והוא על פי פירש"י דלהיפך פשיטא לן דלא אמרינן עקרי' והיינו ממה דאמרינן דאי הוי קתני לידו הוי מוכח דסמיך אדידה ש"מ דלא אמרינן עקרי' בהא והא ליתא דפשיטא דיש לומר דעקרי' להיפך ג"כ בספיקא קאי דפעמים שאינו רוצה שתתגרש כ"כ מהרה ואולי ב"כ וב"כ יחזור בו הבעל או יתפייסו ביניהם, ובגמרא שפיר קאמר דאי הוי קתני כך שפיר הוי שמעינן ע"כ דלא אמרינן עקרי' תדע דהא כתבו התוס' דהי' יכול לומר אי הוי קתני מגורשת וקשה היאך יאמר הא אמרינן עקרי' וע"כ משום דאי הוי קתני כך הוי שמעינן ע"כ דלא אמרינן עקרי' כמו כן השתא קאמר שפיר דאי הוי קתני איפכא הוי שמעינן דלא אמרינן עקרי' וכבר הוכחתי דע"כ הך עקרי' בדברי ר"נ דהשתא ג"כ בספיקא קאי דאי פשיטא לן דאמרינן עקרי' א"כ מוכח דסמיך אדידה דאי אדידי' למה נקט בגוונא דאיכא תרתי עקרי' וסמיכה אדידי' ומה דבעי לאשמועינן לא שמענו כיון דאיכא אידך וע"כ דעקרי' בספיקא קאי וליכא למיפשט דסמיך אדידי' דלמא משום דעקרי' וחד מהני ודאי אמרינן או דסמיך אדידי' או דעקרי', וכמו כן איפכא לא ידעינן אי סמיך אדידה או אדידי' או דעקרי' ולא ידעינן הי ניהו וכיון דלא תני איפכא כלהו בספיקא קאי וכן משמע מדברי התוס' דלהיפך נמי יש סברא לומר דעקרי' דאל"כ לא הוי קשי' להו מידי דהשתא שפיר קאמר בשלמא לאשמועינן דאיפכא דמי לפועלים דלא שייך עקרי' אבל מה צורך לומר דאי הוי קתני הוי נפשט בעיין, וע"כ דס"ל לתוס' דלהיפך נמי יש לומר דלא דמי לפועלים משום דעקרי' רק מ"מ אי הוי קתני איפכא ע"כ הוי נפשט דלא אמרינן עקרי' א"כ כמו כן הי' יכול לומר אי הוי קתני מגורשת הוי שמעינן דלא אמרינן עקרי' ונפשט בעיין:

ומעתה דברי הרי"ף ורמב"ם ברורים דדוקא בהך דפועלים קאי בספיקא אי אשליח סמכו או על בע"ה אבל הכא איפכא נמי כיון דאיכא תרתי חדא אדידי' סמיך ועוד דעקרי' ממילא אפילו ספק לא הוי דאי אדידי' סמיך בודאי לא הוי גט דהא להולכה אמר ואי אדידה ממילא מוכח מדברי ר"נ דע"כ אמרינן דעקרי' שליח לשליחותי', א"כ אפילו אי אדידה סמיך אינה מגורשת עד שיגיע לידה ואם הגיע לידה ודאי מגורשת דאף דהיא אמרה לקבלה הולכה בכלל קבלה הוא כמו שכתבו הרי"ף ורמב"ם הנ"ל, כנ"ל ברור בזה, ועיין מה שאכתוב בתוס' בסמוך ובחידושי לא"הע סימן ק"מ:

בתוס' בד"ה בשלמא כו' בלא איפכא כו'. דבריהם ה תמוהין מאד לכאורה דהיאך יאמר אי הוי קתני מגורשת כיון דבאמת ס"ל דעקרי' שליח לשליחותי' א"כ אי אפשר שיאמר מגורשת מכח עקרי' דבהא ליכא ספיקא כלל, מיהו בהא אפשר לומר דס"ל לתוס' דעקרי' נמי בספיקא קאי ולא קאמר רק דליכא למיפשט דלמא משום דעקרי', והיינו דאל"כ תפשוט להיפך דאדידה סמיך דהיאך יאמר ר"נ דבר שיש בו ב' טעמים וכל חדא מספיק לדינו א"כ לא שמענו שום אחד מהם, וע"כ דחדא מנייהו ס"ל לר"נ רק דלא ידעינן איזה מנייהו ושפיר קשיא להו דהוי לי' לומר אי הוי קתני מגורשת הוי שמעינן שפיר דלא אמרינן עקרי' ואדידה סמיך:

אך אכתי יש לתמוה בדברי התוס' מאי קשיא להו דלימא בלא איפכא כיון דבאמת קאמר ר"נ אינה מגורשת למה יאמר דבר בטל שיאמר בהיפך, אבל השתא דקאמר אי הוי אמר איפכא זה דבר שיש לו מציאות אפי' לפי האמת דדוקא השתא דעקרי' סובר אינה מגורשת, אבל להיפך דלא שייך עקרי' שפיר יכול לומר כך או כך אבל למה יאמר אי הוי אמר היפך ממה שאמר כיון דלא ס"ל כך, ומזה נראה לי ראי' דלא ס"ל לתוס' כדברי הרא"ש והר"ן והיא על פי פירש"י דעקרי' לא שייך רק מחוזר מהולכה לקבלה משום שאינו רוצה לטרוח ולא להיפך אלא דס"ל כמו שהוכחתי לעיל מדברי הרי"ף ורמב"ם דעקרי' ודאי בספיקא קאי כמו שהוכחתי. וכן מהך דלקמן דמשני לפום מה דס"ד מעיקרא ש"מ דלא ברירא לן סברא דעקרי' וכמו כן להיפך ג"כ יש סברא דעקרי' כמ"ש לעיל, והשתא הך איפכא דקאמר השתא ג"כ אין לו מציאות לפי האמת כלל דס"ס בהגיע לידו ולא לידה בודאי אינה מגורשת לפי האמת במה נפשך אי אדיבור דידי' הרי הולכה אמר ואי אדידה א"כ מוכח מר"נ דאמרינן כל ששינה עקרי' לשליחותי' וא"כ אינה מגורשת עד שיגיע לידה ושפיר קשיא להו דלימא אי הוי אמר מגורשת הוי שמעינן ג"כ דלא אמרינן עקרי' ואף דהשתא אומר בהיפך מ"מ איפכא נמי ליכא למימר לפום מה דס"ל השתא כנ"ל ואולי לזה נתכוונו ג"כ התוס' במה שתירצו דבאיפכא איכא תרי גווני נקטה והיינו דאי יאמר בהך גוונא דר"נ דליכא רק חד גוונא והוא דבר שאין לו מציאות לפי האמת דר"נ ודאי לא ס"ל כן דהא אינה מגורשת ס"ל לכך לא נקט לה רק איפכא דאיכא תרי גווני, ונהי דאופן ראשון בהגיע לידו מגורשת אין לו מציאות לפי האמת אבל אופן השני יש לו מציאות אפי' לפי האמת לכך נקט איפכא כנ"ל ובחידושי לא"הע סימן ק"מ הארכתי עוד בדברי התו' ובהך סברא אי עקרי' בספיקא קאי או ודאי ונ"מ אי אמר הבעל התקבל לא הילך כמה שאמרה דבהא עקרי' איכא אבל אדידי' סמיך ליכא, ואי הך סברא דעקרי' בספיקא הוי ספק מגורשת ואי ודאי גם בהא אינה מגורשת ע"ש:

בגמרא טעמא דרצה וכו' והא לאו בר שווי' שליח קבלה הוא כו' הכי טעי. פירש"י ז"ל דהקושיא לר"נ, ויש לתמוה לכאורה מאי קושיא הא אסיק רב אשי טעמא דר"נ דעקרי' שליח לשליחותי' והא במתניתין לא עקר כלום ואי משום דאח"כ הוליכו לה א"כ הא קשיא בגוף דברי ר"נ וע"כ כיון דכבר נתבטל לא מהני מה שנתרצה אח"כ אבל במתניתין כיון דע"כ אמרינן דנתרצה הבעל תיכף להולכה ג"כ א"כ ממילא לא עקר השליח כלום ואדרבא בהך דר"נ גופא קשה טפי כיון דאדידה סמיך הרי להולכה נתכווין ולמה לא נימא כיון דקיבל מיד הבעל נתרצה להולכה ג"כ דהא הוליכו לידה וע"כ כמו שכתבתי לעיל דהוא רק שליח האשה הוא דאשה עושה שליח הולכה או כמו שכתבתי לקמן דעיקר שליחות הולכה של האשה הכוונה שהוא נעשה רק בדעתה ורצונה וכל שחזרה בה שוב אינו שליח כלל משא"כ שליח הולכה של בעל והכא הכל אדידה סמיך ולא עשה שליחות מצידו כלל ודידה נתבטל בחזרת השליח ושוב לא מהני מה שירצה אח"כ דשמא חזרה בה האשה ועכ"פ אין כאן קושיא ממתניתין דהוא שליח הולכה של בעל ומעולם לא חזר בו ולא עקר שליחותי':

וצריך לומר בכוונת רש"י דס"ד דודאי התקבל דמתניתין לקבלה הוא ולא הולכה רק הטעם דמהני בהגיע גט לידה דאח"כ דהלך השליח ונתן לה אומדין דעתו דניחא לי' לבעל בהא ומאז נעשה שלוחו להולכה א"כ הכא נמי נימא דמאז שחזר בו השליח והוליך לה נעשה שלוחו של בעל להולכה ומה בכך דחזר בו מעיקרא הא במתניתין ג"כ מעיקרא ליכא שליחות הולכה דהתקבל קאמר רק דדנין דעת הבעל דנתרצה אח"כ למה שהוליך השליח כיון דלקבלה לא הוי מהני וה"ה הכא, וזה שכתב רש"י דלרב אשי לא הוי צריך לשנויי הכי טעי דבלאו הכי ניחא דאנן אמרינן דכל דלא נעשה שליח בעת קבלת הגט לא מהני מה שנתרצה אח"כ ומתניתין התקבל והולך קאמר ועל דעת כן קיבלו השליח אבל הכא עקרי' שליח לשליחותי' ואינו רוצה להולכה, ועיקר מה שאמרו הכי טעי לפום מה דס"ד מעיקרא דאדיבור דידי' סמיך:

אמנם עיקר פירש"י דחוק מאד מלבד מה דקשה מאד לומר דהשתא סליק מהך דרב אשי מסברא דעקרי' ותיכף יאמר לפום סברא קמייתא ועוד דמאי משני הכי טעו מ"מ נפשט בעיין דאדיבור דידי' סמיך דאי אדידה הא נתכוין בעל להולכה א"כ נימא דהשליח נעשה שלוחו של בעל ומה בכך דחזר משליחות האשה דהא חזינן דחזר אח"כ והוליכו לה:

לכן נראה לי דעיקר הקושיא לרב אשי דודאי אי נימא דטעמא דר"נ דסמיך אדידי' פשיטא דלא קשיא לר"נ מידי דאנן אמרינן דהוא הימני' לשליח א"כ לא עשאו להולכה כלל אבל במתניתין לא שייך זה ושפיר אמרינן דנתכוין שתתגרש כל היכי דמיגרשה אבל הכא דהימני' לשליח לא שייך כל היכי דמיגרשה דלא עלה על דעתו שתתגרש רק לקבלה כיון דחשב דכך אמרה התקבל, אבל אי נימא דאדיבור דידה סמיך א"כ לא ידע הבעל מה אמרה היא א"כ קשי' לי' שפיר בשלמא בלי מתני' הי' מקום לומר דשליחות זה אינו כלל מהבעל רק שליחות האשה כהפוסקים דאשה עושה שליח להולכה או כמו שכתבתי לעיל דבשליחות האשה הכל בדעתה והסכמתה תלוי הלכך כל שחזר בו השליח וביטל שליחותה לא מהני מה שירצה אח"כ להיות שליח הולכה בלי שתעשה אותו האשה שנית דגם הבעל לדעתה עשה והוא לא עשה אותו שליח מכחו דהא לא זכר שום שליחות הולכה, אבל עכשיו דקתני במתניתין דהתקבל דבעל מהני להולכה בלי שום שליחות מהאשה אלמא אף שלא זכר הבעל שליחות הולכה כלל אמרינן דנעשה תיכף שליח הבעל להולכה א"כ ה"נ נימא כיון דאדידה סמיך אפי' לא זכר הבעל הולכה נעשה שליח הולכה מכחו של בעל בלי הסכמתה שנית כמו במתניתין דליכא שום שליחות דידה ולא זכר ג"כ הולכה מ"מ נעשה שליח הבטל מכחו ה"ה הכא כיון דסמיך אדידה וביטל השליח שליחות הולכה שלה ממילא נעשה שליח הבעל מכחו כיון דאמרינן דמרוצה בהולכה:

והיינו דמשני התם אדם יודע שאין שליח קבלה מכחו ונתן להולכה ושליח נמי נתרצה בזה וקיבל על דעת כן להוליך לה, הכי טעי דחושב דשליחות הולכה שלה קיימת ולא נתבטל בדברי השליח הלכך אף דסמיך אדידה אין כאן שליחות הולכה רק של אשה וכבר נתבטל בחזרת השליח ולא נעשה שליח הולכה מחדש ואפי' חזר עכשיו והוליך לה לא מהני (שמא חזרה בה כיון דהכל לדעתה והסכמתה נעשה וכל שחזרה בה צריך שליחות מחדש ואפי' לא חזרה כיון דחוב הוא לה כמו שביארנו לעיל דמידי דחוב בעי שליחות בפירוש וכיון שנתבטל פעם אחת צריך מינוי שליחות מחדש] וצריך מינוי שלה מחדש, אבל במתניתין אי נתרצה להולכה ע"כ דעושה שליח מכחו דהיא לא עשתה מעיקרא שליח כלל וכיון שקיבל השליח ונתרצה הרי נעשה שליח הולכה עכ"פ, כנ"ל ברור:

שם ואמאי הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא. לשון זה תמוה לכאורה דמה ענין שליחות קבלה לכאן הא זה עיקר דין המשנה דיכול לחזור דלאו בר שווי' שליח קבלה הוא רק דהוי לי' להקשות דלאו להולכה שווי' כמו דמקשה אח"כ בקטנה ומזה הי' נראה לכאורה להדיא דלא כב"ש א"ה סי' ק"מ דהיכי דאמר התקבל אי אמרה אח"כ יזכה לי מהני, אלא כיון דבעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא לא מהני מה שתעשה אותו האשה אח"כ לקבלה כיון דכבר הגט בידו ואז אינו שליח הבעל כלל ודוקא מעיקרא יכולה לעשות שליח קבלה והוא ילך ויקבל מן הבעל וכיון שמסר לו הבעל לקבלה מהני אבל לא כשכבר ישנו בידו ואינו שליח היאך תתגרש בידו מחמת עשיית האשה והיינו דקאמר הכא דס"ד דהפי' במתניתין רצה לחזור יחזור אבל בלא חזר ועשתה אותו האשה שליח קבלה מתגרשת בגט שבידו אבל שליח הולכה לא הוי כלל ואהא מקשה הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא ואינו שליח כלל והיאך תוכל להתגרש בעשיית האשה דהא הוי כמו מעל הקרקע וגרע מינה כיון שאינו שליח הבעל כלל וע"כ דהכוונה דלהולכה מתגרשת דאכתי נשאר שליח הולכה וקשיא לר"נ, וליכא למימר דודאי בס"ד בקושיא דהולכה לא שווי' ג"כ כיון דלקבלה לא עביד הוי כמו אינש דעלמא שאינו שליח הבעל כלל והגט מונח בידו דפשיטא שלא יועיל אמירת האשה יזכה לי, אבל לפי האמת דשליח הולכה הוא עכ"פ ממילא אפי' לא הגיע לידה רק אמרה לו יזכה לי מהני כיון שהגט בידו בתורת שליחות לגרש אבל באמת הא ליתא דבהא טעמא אחרינא איכא דלא מהני דלא חזרה שליחות אצל הבעל ומשום בזיון דבעל כדלקמן ע"ב, ובאמת שיש להקשות על הב"ש הנ"ל כיון דבפירוש אמרו בש"ס אדם יודע שאין בעל עושה שליחות לקבלה והתקבל והולך קאמר א"כ הרי שליח הולכה הוא של בעל א"כ היאך יועיל אמירת האשה יזכה לי הא לא חזרה שליחות אצל הבעל וכללא הוא שאין אשה יכולה לעשות לשליח הולכה שהגט בידו לשליח קבלה מיהו בהא יש לומר דלאו הולך לגמרי רק התקבל והולך שאם תתרצה בו האשה לקבלה יהא לקבלה ועכ"פ יהא הולכה, לכך אי נתרצית בו לקבלה הדר הוי גט מצד הסכמת הבעל לקבלה, אבל מסוגיא זו ודאי קשיא דכיון דדייק דבעל לאו בר שווי' שליח קבלה ש"מ דס"ד דבלא רצה ועשתה אותו האשה לקבלה הוי לקבלה, ואהא מקשה דלא מהני ש"מ דלא כב"ש הנ"ל ועוד דהא גופא קשיא מאי מקשה באמת למידק דהוי שליח הולכה דילמא שליח הולכה לא הוי כלל כר"נ רק רצה לחזור הכוונה דבלא רצה ועשתה אותו האשה אח"כ כשלא חזר הבעל לשליח קבלה מהני מתורת קבלה וע"כ דבאמת לא מהני:

ומ"מ נראה לי ליישב דברי הב"ש הנ"ל דודאי משמע לי' דמהתקבל דאשה לא מיירי ברישא כלל דבתר הכי הוא דקתני האשה שאמרה התקבל וקאי אקבלה דרישא כמ"ש לעיל בגמרא לא אקבלה ואדרבא מדלא זכרו במשנה תשובת הבעל כלל, ש"מ דעל התקבל דבעל דמעיקרא קאי דמהני אי אשה אמרה התקבל:

אמנם הכא הכוונה כך דכבר נודע ממה ששאלו בירושלמי על משנה זו הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה, ולפי זה הי' נראה לכאו' אי היתה מחזרת אח"כ להתגרש דתיכף כשהיתה מחזרת נתגרשה ולא שייך שמא חזרה בה:

אבל באמת הא ליתא ודוקא קודם שאמר הבעל התקבל נסתפקו בירושלמי אי מהני מחזרת דאז בעת עשיית הבעל לקבלה הוי זכות ועל זה הוצרכו לדחות שמא חזרה בה, אבל אי מחזרת להתגרש אחר שקיבל השליח מן הבעל בהא בלא"ה לא מהני כיון דאז הוי חוב ולא מהני שליחות לקבלה של בעל א"כ מה בכך דמחזרת להתגרש מי עשאו שליח קבלה מחדש, תדע דמחלקינן בין בעל לאשה בשליחות קבלה והרי שניהם שווין דאי עשתה היא לא מהני רק ברצון הבעל אח"כ ואי עשה הבעל גם כן מהני ברצון האשה אח"כ, וע"כ דרצון האשה לא מהני רק שתעשה שליח קבלה מחדש כדברי הב"ש הנ"ל אבל מחזרת להתגרש לא:

והשתא אתי שפיר דס"ד דלהולכה ודאי לא הוי כלל רק הכל לקבלה מיירי ואי לא רצה לחזור עד שנתרצית האשה להתגרש מגורשת מתורת קבלה, ואהא מקשה אמאי הא בעל לאו בר שווי' שליח קבלה הוא דאז הי' חוב וא"כ היאך תתגרש אח"כ מתורת קבלה ולמה לי דקתני רצה לחזור וע"כ דאמרינן מימר אמר תיגרש וכו' ומתגרשת מתורת הולכה כשיגיע לידה וקשי' לר"נ, כנ"ל:

שם אדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשום הולכה דידי' הכא טעי. לשון זה תמוה לכאו' דכי יש כאן הולכה דידה עד שיאמר הולכה דידי' ולא הוי לי' לומר רק גמר ונתן לשם הולכה, ומזה נראה לי ראי' ברורה למ"ש לעיל בגמרא בד"ה טעמא דרצה כו', דכל השקלא וטריא כאן אי להולכה דידה נתכווין והרי עקר השליח או להולכה דידי' קאמר ולא מצינו דעקר השליח שליחותו של בעל כלל, והיינו דקאמר דאדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן להולכה דידי' דהיא לא אמרה רק קבלה לא הולכה ועוד דאין קטנה עושה שליח הבאה כלל, אבל הכא נתן להולכה דידה דטעי בהא דלא נתבטלו דברי' לגמרי ע"י השליח:

שם מאי לאו קבלה אקבלה. מכאן ראי' ג"כ דהך סברא דעקרי' שחידש רב אשי בספיקא קאי לא דפשיטא לי' הך סברא דא"כ היאך ס"ד קבלה אקבלה הא עקרי' שליח לשליחותי' ולא רצה להולכה ולא תתגרש כלל וע"כ דלא בא רב אשי רק לדחות דלא תידוק אדיבור דידי' דאיכא למימר סברא דעקרי' והשתא מקשה על ר"נ דמוכח דלא אמרינן עקרי' וגם לא אדיבור דידי' סמיך:

מיהו יש לומר דלפי מה דמשני לחלק בין הילך כמה שאמרה לאומר התקבל יש לומר דשפיר מצי מיירי בקבלה אקבלה ג"כ וכיון דאמר התקבל לא הילך כמה שאמרה לא סמיך לא אדידי' ולא אדידה רק הוא עשאו שליח מכחו ובכה"ג לא אמרינן עקרי' דלא עקר השליח רק שליחות האשה לא שליחות הבעל שעשאו עכשיו שהרי קיבל מידו והלך ומסרו לה כנ"ל, ועמ"ש בסמוך:

שם שמעת מינה אדיבור דידי' סמיך וכו'. עפירש"י והוא דחוק מאוד, ולא ידעתי מה צורך לדוחק הזה הא שפיר קאי אהך דר"נ גופא דלעיל דהא דחינן דליכא למיפשט מהך דר"נ משום דעקרי' שליח לשליחותי' א"כ מוכח דלולא סברא דעקרי' שפיר הוי מוכח ע"כ דאדידי' סמיך א"כ הכא דלא שייך עקרי' נפשוט דאדידי' סמיך דאי אדידה כיון דלא שייך עקרי' תתגרש תיכף כשיגיע לידו והיינו דקאמר דוקא בהך דר"נ לולא דעקרי' שפיר הוי מוכח ע"כ אדידי' סמיך דאי אדידה תתגרש כשיגיע לידה עכ"פ אבל הכא כיון דלא אמר הילך כמה שאמרה שפיר יש לומר, דבעלמא היכי דאמר הילך כמה שאמרה ולא שייך עקרי' אמרינן אדיבור דידה סמיך, אבל הכא כיון דלא אמר הילך רק התקבל לא סמך כלל רק מצידו עשאו שליח מחדש והוי כמו התקבל דעלמא והוא לא עקר שליחות של בעל כלל והוי שליח הולכה [ועוד דמקבלה להולכה לא אמרינן עקר כפי פירש"י לעיל דעקר מטעם טירחא הוא] כמו התקבל דעלמא:

ודע דיש לדקדק דקאמר שמעת מינה אדיבור דידי' וקשה אי נפרש קבלה אקבלה ג"כ נפשוט האיבעי' להיפך דאדידה סמיך ומה קשיא לי' טפי דנפשוט אדידי' מאדידה, ובאמת ניחא דלולא ר"נ יש לנו לפרש בשני אופנים קבלה אקבלה וקבלה אהולכה וליכא למיפשט מידי דאיכא לידחוי' לאידך גיסא אבל לר"נ דע"כ מיירי בקבלה אהולכה שפיר נפשט בעיין דאדידי' סמיך ודוק:

בתוס' בד"ה רבי אומר בכולן, ואע"ג דבספ"ק וכו' סתמא דמילתא וכו'. דבריהם דחוקין כי הסברא נותנת בהיפך דכיון דהוא אומר לו אשתך אמר' התקבל לא הוי לי' לומר כלל רק ליתן סתם ומכ"ש שלא הי' לו לשנות ממה שאמר' התקבל לומר הולך, וטפי יש לנו לומר בזה דלאו כזכי אמנם אני אומרה בלשון אחרת דודאי אפילו למאן דאמר לעיל פ"ב הולך לאו כזכי לאו כאומר שלא יזכה הוא רק שאינו כאומר זכי הלכך כשרוצה לשלוח מנה לפלוני בעינן שיאמר בפירוש זכי וכל שלא אמר זכי בפירוש לא זכה והולך אינו כאומר זכי אבל מאן שמעת לי' דהולך כאומר שלא יזכה הלכך הכא שהיא עשתה שליח קבלה ואם הי' נותן סתם ולא אמר כלל הוי מהני הלכך ס"ל לרבי דלא אמרינן הולך כאומר שלא יזכה רק שאינו כאומר זכי ולא גרע משתיקה דמהני:

איברא בין לדברי התוס' בין להנ"ל יש לתמוה בהא דאמר אבל אי אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך ותן לה וקשה כיון שביטל שליחות דידה הרי הולך לאו כזכי והוי לי' לומר אפי' אמר התקבל וזכי מ"מ כיון שביטל שליחות דידה לא מהני שליחות לקבלה דידי' כמ"ש הר"ן במשנה:

לכן נראה לפע"ד דבר חדש דאף דאמרינן דהתקבל דידי' הולך הוא והוי גט כשיגיע לידה עכ"פ היינו דוקא בהתקבל דידי' בלבד בלי הקדמת התקבל דידה אבל אי הקדימה היא התקבל והוא השיב שאין רצונו בשלה רק בהתקבל דידי' הך התקבל ודאי לקבלה הוא דבשלמא בהתקבל גרידא משכחת לה שתתגרש לקבלה כגון אי עשתה שליח קבלה קודם או אח"כ כפי דעת הב"ש סי' ק"מ, ושפיר יש לומר דקאמר התקבל ומ"מ מכח אדם יודע וכו' אמרינן דנתכוין שאי לא יהא לקבלה יהא להולכה אבל כשאמר אי אפשי שתקבל לה דתפס לשון קבלה דידה קבלה ממש והיאך נימא דקבלה שלו הולכה הוא וע"כ דבאמת טעה וחשב דהוא יכול לעשות שליח קבלה מפתו ואינו לא שליח קבלה ולא הולכה, והשתא ברייתא דקתני באי אפשי דיכול לחזור אבל גיטא מיהו הוי היינו דוקא בהולך דכיון דאמר אי אפשי לאו כזכי הוא כדברי התוס' הנ"ל או כמו שכתבתי, וכיון דלאו כזכי הוא הוי שליח הולכה, אבל אי יאמר אי אפשי שתקבל רק התקבל או זכי בודאי לשליח קבלה שלו נתכוון כנ"ל ולא הוי שליח כלל, והיינו דקאמר אי אפשי אתי לאשמועינן דבהא לת"ק דהולך דעלמא כזכי הוי לשון קבלה ממש א"כ אינו שליח כלל כנ"ל ולרבי דרק מכח התקבל דידה הוי כזכי כל שאמר אי אפשי לישנא דהולכה הוא ויכול לחזור אבל גיטא מיהו הוי ובזה אתי שפיר טפי הך איבעית אימא דקמש"ל רבי היינו ת"ק ולא נתבאר מקמ"ל רק הכוונה דמודה ת"ק דהולך לאו כזכי מצד עצמו רק מכח התקבל דאשה ובאי אפשי ממילא הוי גט רק יכול לחזור בו:

וכל זה הוא לכאורה דלא כהר"ן במשנה דפי' הך לפיכך היינו אף שחידש לקבלה מצידו כיון שביטל שלה לא מהני, ובמתניתין קתני דיכול לחזור ש"מ דגיטא מיהו הוי אפי' אמר בלסון קבלה, אבל באמת אין צורך לזה כלל ואדרבא לפי דבריו הוי להו להקשות בש"ס למידק מינה דהולך כזכי כיון דהא אתי לאשמועינן דלא מהני שליחות קבלה דידי' ולמה להו למידק מדיוקא, ולהנ"ל ניחא דודאי טעמא דמתניתין דבאי אפשי הולך או הילך דידי' לאו כזכי הוא כלל והיינו דדייק דבלי אי אפשי הוי הולך כזכי ודחי בהילך ובהא מחלקינן בין אמר אי אפשי ללא אמר אבל הולך בלי אי אפשי לא הוי כזכי כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף