אילת השחר/גיטין/סג/א

אילת השחר גיטין סג א

דף ס"ג ע"א

א"נ לידה אדיבורא דידי' הוא דקא סמיך. ברעק"א הוכיח משיטת הרמב"ם דאע"ג דהיא רצתה שתתגרש עכשיו בקבלתו של השליח והבעל נתן בתור שתתגרש לאחר שיגיע גט לידה מ"מ מהני, וה"נ אם יתן לשלוחה שתתגרש לאחר ל'. ויש לעיין קצת באם יהי' אצל השליח לאחר ל' יום אם יועיל, דהא במגרש לאחר ל' צריך שיהי' השטר ביד האשה או בחצירה, וכאן כיון שעשאתו שליח קבלה אז אחרי שקיבל אין לו כבר שום שליחות, א"כ אח"כ הו"ל כאיש שאינו שליח, ולמה זה נקרא שנמצא לאחר ל' בחצירה, ואולי דמ"מ כונתה דכל זמן שלא יוחזר אליה הגט שיהי' שומר שלה, וזה סגי דאם לאחר ל' יום נמצא הגט ביד מי שהיא רוצה שישמור לה הגט, מקרי שפיר דנמצא בחצירה, או דאפשר כיון דרוצה שיהי' גירושין, כל שלא נגמר הגירושין הוי עדיין שלוחה, ולא נגמר שליחותו עד לאחר ל', אלא דלהרמב"ם לשיטתו מהני אפי' לא נמצא אצלה, ועי' בית שמואל סי' קמ"ו סק"א. (מהדו"ק)

אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה. יש לעי' לפי"ז איך ס"ל לר' אשי דהשליח עוקר שליחותו כשאומר אשתך אמרה התקבל לי גיטי, דא"כ למה לוקח הגט, דהא כל אדם יודע שא"א להיות שליח לקבלה מיד הבעל וע"כ דמסכים להיות ג"כ שליח להולכה, וצריך ע"כ לחלק דרק הבעל דרוצה לגרש אמרינן דכיון דיודע ע"כ מסכים גם להולכה, אבל השליח יכול לקחת אע"פ שיודע שלא יוכל להיות שליח לקבלה, וצע"ק.

ת"ש הבא לי גיטי וכו' מאי לאו קבלה אקבלה והולכה אהולכה. וקושיא זאת היא גם לרב אשי דהא חזינן דמגורשת ולא אמרינן דעקר לשליחותי' אף דהאשה אמרה הבא לי גיטי והשליח החליף ואמר שאמרה לו התקבל, הרי דכיון דנתן עיניו לגרשה מסכים להכל וגם השליח מסכים ולא עקר, וברש"י (ד"ה מאי לאו וכו') כתב וכ"ש היכא דאמר לו הולך כמו שאמרה דאיכא למימר לאו אדיבורי' סמך, היינו דכאן לאו אדיבורי' סמך כיון דלא אמר הילך כמו שאמרה כ"ש באופן דמיירי ר' נחמן, דלר' אשי ס"ל דלאו אדיבוריה סמיך ובודאי צריך להיות דשוויה שליח להולכה, והוא אינו עוקר עצמו מלהיות שליח כדחזינן הכא, וכשמתרץ הולכה אקבלה פריך א"כ תפשוט דאדיבורא דידי' פי' דיקשה עדיין לרב אשי.

והנה לשיטת הרמב"ם דשליח הובאה האשה עושה, וס"ל להר"ן דזה שליח לקבלה בתנאי כשיגיע לידה, מ"מ יש להוכיח דיכול לחזור, דהא קתני כאן בברייתא דיכול לחזור ומוקמינן אקבלה דהיינו דבאמת אמרה הבא והוא אמר בשמה שאמרה התקבל, הרי דבשליח להבאה הבעל יכול לחזור משום דאינה מגורשת למפרע אלא כשיגיע לידה.

הולך ותן לה וכו' רצה לחזור לא יחזור. משום דהולך כזכי. ונסתפק הרשב"א אם כבר מגורשת או דרק מהני שלא יוכל לחזור וכשנתקיים התנאי אפילו אחרי מיתת הבעל מגורשת מעכשיו, והיינו משום דלשון הולך או תן משמע דרוצה דוקא כשיגיע לידה. ויש לעי' דלקמן מחלקינן בין ממון דאזלינן לקולא ואמרינן כזכי דמי משא"כ ספק איסורא, ומבואר שם ברשב"א דכיון דחייב הלוה לשלם מקרי המלוה מוחזק בהיותו ביד השליח ולא הלוה, אע"ג דהלוה הוא המרא קמא של הכסף הזה, וצ"ל ע"כ דיש כבר זכות להמלוה בכסף של הלוה, ומסתבר דזה אפילו למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא, ובשלמא להצד דהולך כזכי זכה כבר המלוה שייך לומר דזה בחזקת המלוה לכן גם בספק אם זכה מקרי מוחזק, אבל אם אינו זוכה אלא לענין שלא יחזור אבל לא זכה עדיין בהממון, למה נימא שלא יוכל לחזור, דהא ממ"נ אינו עדיין של המלוה, ואם לא יקיים התנאי לא יזכה בזה, א"כ יתבענו הלוה שלא יקיים התנאי, ואדרבה עדיין זה בחזקת הלוה, דהא בתנאי אין שום חיוב לקיים התנאי אלא דאם יקויים יהי' גם המעשה אבל אין חיוב לקיים תנאי. ואפילו אם נימא דגם זה נקרא מוחזק כבר, צ"ע בהא דלעיל דף י"ד ע"ב דמבואר דלמ"ד הולך כזכי דמי אז בהולך מנה לפלוני ומת המקבל יתנו ליורשי המקבל, ולמה, הא לא נתקיים התנאי, ונצטרך לומר דכשיחזיר ליורשי המקבל יש בזה קיום התנאי כמ"ד לי ואפילו ליורשי לקמן דף ע"ד א', וכ"ז צ"ע.

עוד יש לעיין הא לא אמר בלשון תנאי, משמע דפשיטא להרשב"א דגילוי דעת כזה הוי כעשה תנאי עם כל דיניו. ועי' משנ"ת לעיל דף מ"ו ע"א בתוד"ה אי, דלכאורה רק בדבר כזה שיש לומר דכל סיבת עשייתו המעשה הוא משום זה יש לומר דבגילוי דעת סגי בלי משפטי התנאים, אבל כאן דבאמת הא אין מה שיגיע לידה טעם שעל כן ירצה שיחול הגט מכעת, ואם רוצה שיחול כעת והשליח הוא שליח לקבלה שיכול לגרשה מכעת כבר, למה לנו לומר שכונתו בתנאי שיגיע הגט לידה.

וכן יל"ע במש"כ הר"ן על שליח הובאה דזה שליח לקבלה אלא דהו"ל כאילו היא מתנה שלא תתגרש אלא א"כ יגיע לידה, ומשמע דתתגרש רק מן אז ולא למפרע, וכן כתבנו בדבור הקודם, ובזה יותר קשה איך מהני בלי משפטי התנאים, משמע שזה בהכרח בלשון המינוי שליחות כגון הכא דלשון הולך או תן משמע שיגיע לידה, וכן לשון הבאה משמע שיביא לה, אז בהכרח מתפרש כדין תנאי.

והי' אפשר לומר לפי מש"כ הר"ן (לקמן דף ע"ה) דבעשיית שליחות לא צריך משפטי התנאים, אלא דמסתבר דזה שייך דוקא דבלי שיעשה התנאי לא ממנה אותו להשליחות לעשות, דממנה אותו רק אחרי שיעשה דבר פלוני, אבל בהולך דאין אומר דאחרי התנאי יעשה שליחות וכן בהובאה, אלא דלהשליחות שעושה כעת מתנה באיזה דבר שיעשה אח"ז לכאורה יצטרכו לדיני תנאי כבכל מקום, ועי' מש"כ לעיל דף י"ח ע"ב ד"ה למ"ד.

וברעק"א לקמן דף ע"ב נתקשה כעין זה [ועי' מש"כ באילה"ש קידושין דף נ"ט].

תוד"ה רבי אומר. לעיל י"ד ע"ב רצינו לתרץ דשאני בהולך מנה לפלוני דלא סגי בלי שיכוין לזכות אותו היינו לעשות שליח לזכות בשביל המקבל דצריך שלוחו של בעל הממון, משא"כ בגט כשעשאתו האשה שלוחה דאז סגי במה שנותן הגט לידה דממילא מתגרשת בלי שיהי' שלוחו, כמו שביאר כעין זה בברכת שמואל קידושין סי' י"א, וע"כ משום דכשמסכים לתת תיכף אין לו נפק"מ ומכוין ג"כ לזכותו.

ויש לעיין מש"כ רש"י ד"ה מכי מטי גט לידיה דשליח תיגרש דהא תרווייהו שליח לקבלה שווייה, משמע קצת דגם כשנותן לשליח לקבלה הוא ג"כ שלוחו, דזה דאע"פ דהוא לבד פשוט אינו יכול לעשותו שליח לקבלה, וכן כתב רש"י לעיל ס"ב ע"ב ד"ה טעמא, מ"מ גם כשנותן לשליח לקבלה שהיא מינתה ג"כ הוא שלוחו לזכות עבורה, אלא דבזה אין החסרון מחמת דאין חבין לאדם שלא בפניו כיון שהוא שלוחה לקבלה, ואם זה באמת כן כונת רש"י ויהי' נפק"מ דאם אונס ירצה לגרש אשתו והיא מינתה שליח לקבלה, דמ"מ לא יועיל דכיון דצריך שיהי' שלוחה אין שליח לדבר עבירה והוא מוזהר מלא יוכל לשלחה כל ימיו, לפי"מ דמבואר בתשו' רעק"א (סי' קצ"ד) דגם בזה שייך אין שליח לדבר עבירה, ואין לומר דלא יצויר זה דכיון דהיא מינתה אותו שליח לקבלה הרי דמסכימה להתגרש ואז הא אין איסור לגרש, זה אינו דהא אפשר באופן דמגלה דעתה שאינה רוצה להתגרש בפני קרובים דלא הי' באופן שחל ביטול שליחותה, דאז השליחות שלה לא בטלה, אבל כיון דידענו דאינה רוצה הרי אסור לגרשה וכיון דאין שליח לדבר עבירה לא תתגרש בקבלתו.

ואם הדברים נכונים אז פשוט דלא יכולים לחלק בין הולך מנה לגט כשעשאתו שליח לקבלה, משום דגם בגט הוא צריך לזכות מכח הבעל.

ובתוס' קידושין דף כ"ג ע"ב ד"ה מהו שיעשה, מבארים האחרונים דבפירושם הראשון ס"ל דבעשה העבד שליח אין האדון מזכהו אלא דמשתחרר בקבלתו בלי שהאדון מזכהו, דלכן מספק"ל להש"ס דאולי לא יועיל כשהעבד עשאו שליח משום דאז האדון אינו מזכה להשליח עבור העבד.

והנה גם לפי משנ"ת דבאומר הולך דהוי כזכי, אם כונתו שתתגרש או תשתחרר תיכף, אז כיון שאין לו נפק"מ הרי בדעתו גם לזכותו עבור האשה או העבד, ג"כ צ"ע דמאי מספק"ל הא מכוין גם אז לזכות השליח למה יגרע מה דהעבד מינה אותו לשליח, אלא דאז יהי' נפק"מ באם האדון יאמר בפירוש דאינו מזכהו אלא נותן לו שישתחרר בלי זיכוי מיוחד, אבל אם נאמר דתמיד יש זיכוי וכבא בשליחותו של האדון או הבעל, א"כ מאי שייך שיגיע מה שמינה העבד אותו שליח.

ולכאורה יש להוכיח דגם שליח בשליח לקבלה צריך שהבעל מזכה את השליח לקבלה עבור האשה, דהא הר"ן ביאר בהא דמשנתינו א"א שתקבל אלא הולך דהיינו דאינו שתתגרש בקבלתו מדין שלוחה אלא דהוא מזכה בשבילה, וס"ד שלא יוכל לחזור כיון שזוכה להאשה הגירושין קמ"ל דיכול לחזור, ולכאורה מה שייך שיאמר איני רוצה שתהי' שלוחה, וכי הוא יכול לבטל שליחותה, וכיון דמסכים כעת לגרשה למה לא תיגרש, וע"כ דגם כשנותן עפי"מ שהיא עשתה שליח הוא מוכרח להיות שלוחו לזכות גירושין בשבילה, ולכן הוא אומר דאינו רוצה לזכות לה עפי"מ דהוא שליח שלה, אלא דהוא לבד ממנה אותו שיזכה בשבילה.

אמנם לפימש"כ הגרעק"א לפרש דברי הר"ן לפימש"כ הרי"ף דבזכי אין העבד משוחרר אלא דא"א לחזור, א"כ כונתו דאינו רוצה שתתגרש כעת בנתינתו אלא כשיגיע לידה, ואין ראי' דהי' שייך לומר דאינו רוצה שתתגרש בתור שליח לקבל אלא שתתגרש תיכף בתור שמזכהו, דכיון שרוצה שתתגרש תיכף אין בכחו למנוע כח שליחותו שיש לו מהאשה, אמנם גם לפימש"נ בדברינו בריש הפרק דהר"ן לא ס"ל כהרי"ף אלא כיון שיש חילוק בין גירושין שע"י שלוחה דאז תתגרש גם אם כשיודיעו לה אינה רוצה, משא"כ אם מצד שמזכה עבורה דאז צריך דוקא שתסכים כשתשמע שנתנו עבורה גט, א"כ שוב אין ראי' דכשנותן לשליח קבלה סתם צריך הבעל לזכות את השליח לקבלה עבורה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א