תפארת יעקב/גיטין/נט/ב

תפארת יעקב גיטין נט ב

דף נ"ט ע"ב

בגמרא מה"מ כו'. יש לתמוה היאך ס"ד להקשות מה"מ מה דבמתניתין קתני להדיא מפני דרכי שלום ואטו כלהו דתנן במתניתין. שמעינן להו מקראי, תדע דבתר דמפיק לה מקרא וקדשתו פריך עלה מפני דרכי שלום דאורייתא הוא א"כ מעיקרא דלא ידע מאי קשיא לי' מה"מ, ונראה לי דעיקר הקושיא דלקמן אמרינן דאחריהם ג"כ יש סדר וחשוב חשוב קודם לקרות א"כ מאי איכפת לן אי הי' הכהן והלוי ג"כ בכלל כמו השאר והחשוב חשוב קודם וע"כ שיש לכהן ולוי שום קדימה במקום אחר עד שמפני זה יש לחוש לדרכי שלום אבל אי לא היה לכהן ולוי שום קדימה במקום אחר היה מהראוי שיהא נכלל בשאר ישראלים לקרות חשוב חשוב קודם ולא חיישינן בהו לדרכי שלום כלל דהא לא חשבינן להו במתניתין וע"כ דכהן ולוי יש להם מעלה במקום אחר עד שתקנו כאן לקרות אותם ראשונים מפני דרכי שלום, ואהא מייתי כמה קראי ובתר דמייתי מוקדשתו דמפורש בהדיא לברך ראשון פריך דאורייתא הוא ולמה קתני מפני דרכי שלום:

שם ואם בא לחלוק כבוד לרבו וכו' אבל בבהכנ"ס לא:

משמע דאפי' כהן קטן מוחל לת"ח גדול ממנו לא מהני מפני דרכי שלום והדבר תמוה דלמה לו לומר לכדמר ולאתויי ברייתא ומה דאמר מר עלה, הא משנה שלימה בהוריות דממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה הרי דמדינא דאורייתא דוקא בשוין אבל אם הישראל גדול מן הכהן אין לו מן הדין וקמש"ל מתני' מפני דרכי שלום יקרא הכהן אפי' קטן אבל מנין לנו לומר דאפי' כהן קטן מוחל לגדול ממנו לא מהני לכן נראה לי דכל היכי דמגיע לישראל מן הדין לית בזה משום דרכי שלום כלל וקורא הישראל תחלה לכך הוצרך לומר לענין מחילה, רק בבוצע דינו לפשוט ידו תחילה אפי' בגדול ממנו ושם אמרו דיכול לחלוק כבוד למחול לגדול, ועל זה אמר דכה"ג הכא בבהכנ"ס לא מהני אבל הא כדאיתא והא כדאיתא בסעודה בגדול ממנו ובקריאה דוקא בשוין דאז מגיע לכהן מן הדין לא מהני מחילה אבל בגדול דאין מגיע לו מן הדין אפי' מחילה אין צריך, ומזה ראי' לדברי הרמב"ם בפי' המשנה ע"ש, וכן נראה מדבריו בהלכות שלא זכר רק מנהג פשוט לקרות כהן אפי' קטן משמע דמדין המשנה אין לקרותו כשהוא קטן ואין בזה משום דרכי שלום רק בשווין אינו יכול למחול כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה דאפי':

שם איני והא ר"ה קרי בכהני בשבתות וימים טובים. לא ידעתי למה שאלו זה בתר מימרא דר' מתנה דמחלק בין שני וחמישי ליו"ט הא מעיקרא בלי ר' מתנה פשיטא דקשיא מר"ה:

ונראה לי דמהך דר' מתנה מוכח דאפי' כהן גופא מוחל שייך דרכי שלום דכל אחד יאמר למה לא מחלת לי והיינו דמחלק בין שני וחמישי דלא שכיחי רבים ליו"ט אבל בלי ר' מתנה הוי ס"ד דבסעודה נמי על בעל הסעודה קאי דאי רצה לחלוק כבוד לרבו הרשות בידו, וכמו כן בבהכנ"ס אי רצה חזן הכנסת לחלוק כבוד לגדול ממנו יש בו משום דרכי שלום והיינו דהכהן אתי לאנצויי' דלא קראוהו ראשון, ולא קשי' מר"ה דכהן גופא מחל לו אבל כיון דמחלק ר' מתנה כך ש"מ דלאו משום מחלוקת כהן הוא א"כ קשיא מר"ה ודוק:

ודע שיש להקשות בהך קושיא מר"ה במה נפשך אי ס"ל דהך דרכי שלום אינו רק בשוין אבל בגדול לא, כדעת הרמב"ם בפי' המשנה, א"כ מאי קושיא מר"ה שמא הוא היה גדול מן הכהן ואי אפי' גדול ממנו לא מהני וכהן קורא ראשון למה לן לומר לענין מחילה לימא דאפי' גדול ממנו קורא כהן ומדאורייתא דוקא בשוין וצריך לומר דמשמע לי' דכיון דלעולם הוי קרי בכהני ואפי' בשבת ויו"ט דשכיחי רבים א"כ לא ימלט דלפעמים היה שם כהן כמותו או גדול ממנו והוא לא דיקדק אחר זה, ואהא משני כיון דר' אמי ורב אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוי כייפי לי' מסתמא לא היה שום כהן גדול ממנו, ועמ"ש בתו' בד"ה אפי':

שם משום פגמו של ראשון. לא נתבאר לי פי' דבר זה כיון דמדינא יש לכהן קדימה לישראל א"כ כשיש שני כהנים הגדול משניהם קורא ראשון ושני יש לו קדימה לישראל דהא וקדשתו כתיב, וצ"ל שלא אמרה תורה רק ליתן בכל דבר כבוד למעלת הכהונה לפתוח ראשון ולברך ראשון, אבל כל שנתנו כבוד לכהונה שוב אין צריך עוד לחלוק כבוד לכהן השני באותו דבר עצמו כי כבר נתנו כבוד למעלת הכהונה לראשון, אך את זה לא הבנתי כיון דיהא מותר לקרות כהן אחר כהן מאיזה צד יחשבו לפגום בכבוד הראשון ולומר שלא היה כהן כיון שכך הדין דמותר לקרות כהן אחר כהן ועמ"ש בתוס' בד"ה באותו כהן] ומאיזה צד יחשבו דיש שם לוי ומכל מקום קורא כהן השני:

שם אחריהם מי קורין. פירש"י כלומר תקנו שום סדר לישראל בשבתות מפני דרכי שלום, ואני תמה חדא מה ס"ד למיבעי כיון דלא ידע דיש סדר ומתניתין לא חשיב רק כהן ולוי מאיזה צד נימא דיש עוד סדר, ועוד לפי האמת דיש סדר למה לא קתני במתניתין דיש בזה מפני דרכי שלום שלא יוכל למחול כמו בכהן דלא ליתי לאנצויי דכל אחד יאמר למה לא ימחול לי:

לכן נראה לי דר"י נפחא לא ס"ל לפרש מתניתין לכדמר לענין מחילה רק דס"ל דמדינא דוקא בשווין ומפני דרכי שלום אפי' קטן קורא ראשון תדע דקאמר אחריהם קוראין ת"ח הממונים פרנסים על הציבור ובודאי אין הכהן גדול כמותו ומ"מ אחריהם הוא דקרי ומעיקרא לא ואביי דלעיל אפשר דסובר דבגדול לא אמרו כלל כדברי הרמב"ם בפי' המשנה. וע"כ לענין מחילה בשווין איתמר, אבל לר"י נפחא דגדול אינו קורא ראשון בלא"ה אתי שפיר ולא מוכח כלל לענין מחילה, והשתא שפיר קאמר אחריהם מי קוראין לאו מפני דרכי שלום רק מדינא כמו שיש סדר בכהן מדינא בשווין כך יש סדר בישראל מדינא ומתניתין לא חשיב רק מפני דרכי שלום ועלה קאמר דיש סדר, ובהא לא שייך לתקן מפני דרכי שלום אפילו קטן משל אחריו דעיקר הקדימה לפי שהוא גדול ובלא זה אין כאן קדימה, ודוקא בכהן שייך דרכי שלום אפי' הוא קטן דמ"מ יש לו מעלת כהונה אבל אחריהן אין מקום לדרכי שלום כי אם יש לו מעלת חשיבותו מדינא מגיע לו ואי אין לו מאיזה צד יקרא ראשון, וז"ב:

ולפיכך השמיט רבינו הגדול כל סוגית הש"ס דאין כהן יכול למחול רק הביא המשנה כצורתה ומה שאמרו עלה תנא דבי ר"י וקדשתו, וזה פלא דהא בש"ס פריך עלה דאוריי' הוא ומשני לכדמר, ולהנ"ל ניחא דזהו לאביי אבל לר"י נפחא לא איצטריך לענין מחילה רק ליתן לכהן כבוד אפי' קטן משל אחריו כנ"ל, אך לא ידעתי למה לא הביא הך דרשות דמעיקרא כהנים בני לוי דמהך דר"י לא מוכח רק כהנים ומאינך מוכח לוי ג"כ:

בתוס' בד"ה וליטול מנה יפה ראשון כגון במעשר עני או בצדקה וכו' אינו רואה סימן ברכה לעולם. ובאמת אין זו קושיא דהתם מיירי דנותן עינו בחלק יפה שהוא חלק יפה לכל העולם וכאן מיירי שחולקין בשוה ממש והוא בורר לו מן השווין מה שנראה לו וכה"ג לא מיקרי חלק יפה דהא בשוה נתחלק קודם ברירתו וכן דיקדק רש"י בהדיא, גם עיקר פירושם במעשר עני וצדקה אינו נראה כלל דלא הוי לי' לומר וליטול מנה יפה ראשון כי הוא אינו נוטל רק מה שנותנין לו והוי לי' לומר ליתן לו מנה יפה ראשון דבע"ה נותן לו המעשר והצדקה ומדקאמר וליטול היינו מה ההיתבם שהוא בורר ונוטל וז"ב:

בד"ה אבל בשני וחמישי ה"מ לדידהו וכו' ולפי מה שכתבתי לעיל לשיטת הרי"ף דלפי המסקנא דחשיב אחריהם ג"כ לא הוי הכוונה במתניתין משום דרכי שלום לענין מחילה רק בגדול ממנו דמדינא שייך לישראל ומפני דרכי שלום לכהן א"כ ממילא אין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי כיון דחיישינן לאנצויי דכהן גופא רק בס"ד דמתניתין דכהן מוחל שפיר שייך לחלק בין שבת לשני וחמישי, כנ"ל ועמ"ש בסמוך:

בד"ה דאפי' ר"א ור"א כהני חשיבי משמע דאי לא"ה אסור אפי' גדול מכל בני עירו וכו' וע"כ לאו שוין ממש וכו'. יש לדקדק אי אפי' בגדול שייך דרכי שלום א"כ למה לי לכדמר וברוצה לחלוק כבוד הוי לי' לומר בפשיטות דמתני' קתני אפי' בגדול ומדאורייתא דוקא בשוין כדקתני בהוריות בהדיא, ויש לי לומר דס"ל לתוס' מה שאמרו בהוריות בד"א בשווין לאו שווין ממש דהא קתני סיפא אבל ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה, משמע דוקא לע"ה הוא דקדים אבל כל שהכהן ג"כ ת"ח אף דהישראל גדול ממנו כהן קודם מדינא ולכך הוצרך לומר לכדמר דהיינו אם הכהן מוחל, ובע"ה ליכא לאוקמא דבהא נענש הקורא אחריו, ובהכי ניחא דברי התוס' שכתבו וע"כ שווין לאו דוקא וכו' ודבריהם אינם מובנים לכאורה, ולהנ"ל ניחא דשיעור דבריהם כך דהא ודאי דשווין דהתם לאו דוקא דאפי' תימא דליכא עשה רק בשווין ממש לא בגדול, עכ"פ כיון דר' פרידא שיבח עצמו שלא קרא לפני כהן ע"כ במקום שהי' יכול לקרות לפני כהן הן מן הדין הן מפני דרכי שלום ואי שווין ממש מאי רבותי' אי לא מחל הכהן איכא עשה ואי מחל איכא מפני דרכי שלום, רק אי נימא כדמשמע כאן דאפי' בגדול איכא עשה ובמוחל מפני דרכי שלום צריך לומר נמי דהיו כפופים לר' פרידא כר' הונא דהכא דאז ליכא מפני דרכי שלום אבל בלי כפופים אפי' מוקמת לה באינן שוין ג"כ אין רבותא, ולכאורה הוי דחיקא להו לומר דאפי' בגדול אסור דמתוך כך נצטרך לאוקמא דר' פרידא בכפופין דוקא והתם מוקי בשווין ועל זה כתבו דע"כ שווין לאו דוקא רק בגדול א"כ יש לומר נמי בכפופין אף דמוקי בשווין לאו דוקא רק שאינו ע"ה אבל כפוף לר' פרידא:

אמנם דברי התו' במגילה שם בד"ה כי קאמר לא נתבררו לי כלל דהקשו מאי רבותי' הא כתיב וקידשתו ותירצו דלאו שווין ממש וכתבו אח"כ דצריך לומר דהיו כפופין משמע דמעיקרא מדאורייתא קשיא להו ויש להבין הא במוחל ליכא עשה כלל רק דרכי שלום א"כ קושיא ראשונה נמי מפני דרכי שלום הוא ואי דלא מיירי התו' התם כלל ממחילה א"כ קושיא השני' ג"כ דאורייתא היא דהא ס"ל ע"כ בגדול נמי איכא עשה כמו שכתבתי מקודם מדמוקי לה לענין מחילה דוקא:

ולכאורה היה נראה לי דס"ל לתוס' שם דהיכא דאיכא עשה דוקידשתו לא מהני מחילה כלל דדוקא ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול כיון דתורה דילי' היא אבל כהן דכהונה לאו דילי' היא אין בידו למחול על כבודו ולכך לא מצי לאוקמא הכא בשווין דבהא לא מהני מחילה רק באינן שווין דבהא ליכא עשה ומפני דרכי שלום כהן קורא ראשון אפי' מוחל דכיון דחיישינן לאנצויי חיישינן דאחרים אתו לאנצויי עם הכהן שלא מחל להם, והשתא שפיר הקשו התם דמאי רבותא הא איכא עשה דוקידשתו ולא מהני מחילה, ותירצו דשווין לאו דוקא רק אינו ע"ה ובהא ליכא עשה כלל, ואהא כתבו דע"כ דהיו כפופים דאל"כ אכתי איכא מפני דרכי שלום כר"ה דהכא דלולא דהיו כפופים לא היה קורא, ועל דרך זה ג"כ יש לפרש דברי התוס' דהכא דמשמע מכאן דאפי' גדול אסור מפני דרכי שלום וע"כ משום דבשווין לא מהני מחילה מן הדין, וע"כ בגדול דמדינא מותר רק מפני דרכי שלום אפילו מחילה לא מהני, ואהא כתבו דר' פרידא דלא בירך לפני כהן ומוקי לה בשווין וע"כ שוין לאו דוקא דבין אי נימא דמדינא אסור בין אי נימא מפני דרכי שלום מאי רבותא וע"כ בגדול, רק אי נימא דבשוין מדינא יכול למחול היה מקום לומר בגדול אפי' מחילה אין צריך ולית בזה מפני דרכי שלום כלל, רק לפי מה שהקדימו דאפי' גדול אסור מפני דרכי שלום צריך לומר דהיו כפופים ג"כ הכל כנ"ל:

אך לפי שדבר קשה בעיני לחדש דבר דאין כהן יכול למחול מן הדין וזהו היפך המבואר ברמב"ם בפי' המשנה, גם נצטרך לומר מה שאמרו בשני וחמישי יכול למחול דוקא בגדול ממנו לא בשווין:

לכן נראה לי דכוונת התוס' במגילה דבשווין כיון דאיכא עשה אפי' לא הוי תיקנו מפני דרכי שלום כלל אין רבותא מר' פרידא שלא בירך לפני כהן דטצדקי למיפטר נפשי' מעשה כדאמר לי' מלאכה לר' קטינא במנחות וכן אמרו לעיל המשחרר עבדו עובר בעשה, ואף דאחר השיחרור ליכא עשה רק שמפקיע עצמו מעשה שהי' יכול לקיים עשה והוא מפקיע עצמו, ואף זה כיון שאי לא הי' מקבל מחילתו ולא היה מוחל והכהן יקרא ראשון יקיים עשה וע"י מחילה מפקיע עצמו מעשה אין זה רבותא וע"כ דשוין לאו דוקא ואתי שפיר ג"כ דברי התוס' דהכא על דרך הנ"ל כנ"ל:

בד"ה נתפרדה החבילה וכו' דקים לי' דלא קרא במקום הראוי דגדול היה משלפניו או קטן משלאחריו. דבריהם צ"ע דלתירוץ ראשון קשה למה קאמר שקרא לוי אפי' לא ידע שהוא לוי כיון דהי' גדול משלפניו ע"כ ראשון כהן, גם לתירוץ השני קשה שהי' לו לישאל כמו ששאל על הכהן לכן נראה לי דהך או קטן משל אחריו אינו תירוץ אחר רק כך היה המעשה דקים לי' שלא קרא במקום הראוי ולא ידע אי מצד שהי' גדול משלפניו או קטן משלאחריו הלכך בכהן שאל שפיר כי ע"כ יודע דבר ברור דאל"כ מנין ידע שקרא כהן, אבל כשאומר לו שקרא אחריו לוי יכול להיות שאינו יודע אי גדול או קטן רק שלא קרא במקום הראוי לו א"כ מצד שהוא לוי קרא א"כ ע"כ הראשון כהן, כנ"ל:

בד"ה כי קאמרינן באותו כהן ואפי' לפי מה דתנן וכו' צריך לומר שהולך ויושב וכו'. ולדעתי אין צריך לזה, דהך דינא שלא יקרא כהן אחר כהן לא שייך רק לפי התקנה שכל אחד יברך לפני' ולאחרי', אבל מעיקרא דלא הי' מברך רק ראשון לפני' ואחרון לאחריה היה יכול לקרות כהן אחר כהן דליכא למיחש ליוצאין שלא ימתינו ויצאו דהא מה בכך אי ראשון לאו כהן הוי והשני היה הפותח היה לו לברך תחילה לפניה וכיון דלא בירך לפניה הכל יודעין דהראשון הי' הפותח ומכלל הז' קרואים ואפי' לא ימתינו ידעו זה, וז"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף