תפארת יעקב/גיטין/מא/ב

תפארת יעקב גיטין מא ב

דף מ"א ע"ב

בתוס' בד"ה לא תהו בראה הא דלא נקט פר"ו וכו'. כבר כתבתי לעיל דפרו ורבו לא שייך כלל הכא כיון שמעולם לא הי' עליו חיוב ואי אפשר שיתחיל החיוב על חצי גוף רק שבת שהי' מקודם במה נסתלק:

בא"ד וכן משמע קצת בירושלמי כוונתם דהיאך הביאו ראי' בירושלמי ממתניתין דלמא לצד חירות קאמר וע"כ דקשיא לי' לירושלמי דנקט שבת ולא פרו ורבו וע"כ דהכוונה צד עבדות ג"כ ושבת איכא ולא פרו ורבו, אבל אי הי' כוונת הירושלמי להוכיח פר"ו ממש לא מוכח כלל ממתניתין ודברי מהר"ם בכוונת התוס' תמוהין דכתבו דכן משמע קצת ולדבריו מבואר כן להדיא:

אמנם דברי התוס' בחגיגה צ"ע לכאורה דשם הביאו להיפוך מן הירושלמי ע"ש, אך המעיין היטב התם יראה דהנך יש מפרשים התם לא נחתי כלל לפי' ריב"ם כאן רק דס"ל להו דבעבד ליכא שום חיוב לא פרו ורבו ולא שבת רק שבת מוטל על כ"ע דקרא דלא תהו בראה לא ליחיד נאמר רק על הכלל מוטל שלא יהא תהו ועל זה דחו התוס' דבירושלמי מוכח דיש חיוב על העבד גופא, אבל לא נחתי התם איזה חיוב או שבת או פרו ורבו וכאן הוכיחו כריב"ם דרק שבת ולא פרו ורבו, תדע דכתבו שם ועוד דלישנא וכו' ואי ס"ד דכוונתם על פרו ורבו דוקא אדרבא ממתניתין להיפוך מוכח דהא לא נקט רק שבת ולא פרו ורבו וע"כ דלא נתכוונו רק לומר דבעבד ג"כ יש חיוב וזה ברור:

בד"ה כופין וא"ת אף דכבר כתבו לעיל גבי ההיא אמתא דשאני הכא דהוי מצוה רבה מ"מ קשיא להו הכא דכדי שיעשה חבירו מצוה רבה לא אמרינן חטא דהא בהך דשבת ג"כ הוי מצוה רבה איסור סקילה אמנם תירוצם דחוק מאוד וכבר כתבתי לעיל ליישב בשם הרשב"א וכן משמע במתניתין תקנתם את רבו, גם נראה לי דהך שבת הוא מצוה המוטלת על הכל כמו שכתבתי לעיל והוי כדי שיזכה עצמו, ועוד כתבתי לעיל ליישב קושא זו ע"ש:

בגמרא מחלוקת בשטר יש לדקדק האי שטר ה"ד אי ע"י עצמו הא לא מהני בעלמא רק משום גיטו וידו באין כאחד וכאן דלא נשתחרר רק חצי' לא שייך זה דמ"מ אין לו יד לקבל מכח צד עבדות המעורב בה ואי ע"י אחרים הא כיון דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי', והנה בקידושין דכ"ג בעי רבה לרשב"א עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון דגמר לה לה מאשה כאשה או דלמא אשה דמקבלת גיטה משוי שליח עבד דלרשב"א לא מקבל גיטו שליח נמי לא משוי ומסיק דגמר לה לה ומשוי שליח, והשתא לפי פשטות הסוגי' דדוקא התם לרשב"א משוי שליח מכח לה לה כמו אשה אבל לדידן דעבד דעלמא מקבל גיטו בעצמו דגיטו וידו באין כאחד א"כ פשיטא דיכול לעשות שליח א"כ בחציו עבד שפיר יש לומר דלא משוי שליח ולא איכפת לן לה לה דהא גבי אשה כה"ג ליכא כלל ועוד כיון דשפיר משוי שליח בכולו עבד כמו אשה לא שייך לומר שיעשה באופן שאינו יכול לעשות בעצמו, ודוקא לרשב"א אי לא יוכל לעשות שליח לעולם לא יעשה:

אמנם מפירש"י התם בד"ה או דלמא משמע דהיכי דזוכין לו אחרים לא בעינן שליחות כלל, אבל לפי' השני בתוס' שם שם צ"ע לכאורה:

שם דכ"ע גזירה שוה עדיפא ומשום דאיכא למיפרך כו' לא מצינו כה"ג לדחות בפירכא רק ק"ו וכה"ג אבל גז"ש לא שייך לדחות בפירכא כלל ונראה לי דהכוונה הכא כיון דע"כ תברא לגז"ש דלאו לכל מילי הוא שהרי אשה אינה יוצאה בכסף כעבד ממילא יש לנו לקיים ההיקש ולא לדחותו לגמרי מכח הגז"ש כיון דבלא"ה לאו לכל מילי איתמר נימא דלהא נמי לא איתמר ואפשר לפרש עוד דהכוונה דהא בהא תליא דאשה אין ענינה שהיא זוכית עצמה רק הבעל מגרשה בע"כ והכל מיני' הוא ומהאי טעמא אינה יוצאת בכסף שתתן לו כסף ותזכה בעצמה שאין זה דרך יציאת האשה אבל יציאת העבד שהוא זוכה בעצמו שהרי נותן כסף וזוכה בעצמו הלכך יכול לזכות בחצי', אבל אשה דמיני' הוא הכל אינו יכול לגרש חצי:

ודע שאני מסתפק במה שאמרו ריש פרק חרש נשתטית לא יוציא עולמית ומפרש טעמא דבעינן שתהא משלחה ואינה חוזרת, אי עבד שוטה משתחרר אי נימא דאינו משתחרר כמו אשה א"כ במשחרר חציו אין לך משלחו וחוזר כזה דהא צד חירות ג"כ אינו משולח ממנו כלל דצד עבדות מעכב עליו ואי נימא דלא בעינן הא בעבד א"כ ממילא הוי לי' לומר בפשיטות דאשה אינה מתגרשת לחצאין דכה"ג משלחה וחוזרת היא משא"כ עבד דלא בעינן גבי' שיהא אינו חוזר דוקא וצ"ע והנה לפי מה שאמרו לקמן בעבד של שני שותפין ודברי הכל הוי מצי למימר בפשיטות דמה לעבד שכן יוצא לחצאין בעבד של שני שותפין לכ"ע משא"כ אשה דלא חזי' לתרי דאינה יוצאה לחצאין כלל:

בתוס' בד"ה מה לאשה וכו' מופנית הוא וכו'. לא ידעתי דאדרבא כיון דילפינן מינה כמה מילי לאו מופנית היא כלל דאיצטריך לשאר מילי ולא הוי קרא יתירא רק דמ"ד דילפינן ולא משגחינן בפירכא הוא משום דאין אדם דן גז"ש רק בקיבלה מרבו אין להשיב עלי' כמו שפירש רש"י בד"ה דכ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף