תוספות/גיטין/מא/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע חתם סופר רש"ש תפארת יעקב אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לא תוהו בראה לשבת יצרה. הא דלא נקט קרא דפרו ורבו משום דאי הוה יכול לקיים שבת כל דהו משום מצות פרו ורבו לא הוה כפינן ליה והכא כפינן ליה כדפירשנו אי נמי נקט האי קרא משום דמוכחא דמצוה רבה היא וכן בפ' בתרא דמגילה (דף כז.) מייתי לה גבי מוכר ספר תורה ללמוד תורה ולישא אשה דקאמר שאני תלמוד תורה דאמר מר גדול תלמוד תורה כו' אשה נמי לא תוהו בראה וה"ר יצחק ברבי מרדכי מפרש דנקט לשבת יצרה משום דשייך אף בצד עבדות אבל פרו ורבו לא שייך אלא בצד חירות וכן משמע קצת בירושל' דפרקין ודפ"ק דמ"ק דאמר תמן תנן אין נושאין נשים במועד שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אומר מפני ביטול פריה ורביה פירוש שלא ימתין מלישא עד המועד שהוא זמן שמחה ופנוי מכלום בעון קומי רבי אסי העבד מהו שישא במועד אמר להון נשמענה מן הדא יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה ואמר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן כל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד פירוש כל שהוא מצווה על פריה ורביה משום לשבת יצרה כגון עבד אבל אפרו ורבו ודאי לא מיחייב ולפי זה בשפחה נמי שייך בה שבת והא דלא כפינן בחציה שפחה וחציה בת חורין אלא היכא דנהגו בה מנהג הפקר[1] היינו משום כיון דלא מיפקדא אפרו ורבו שמא גם לאחר שתשתחרר לא תקיים:
כופין את רבו ועושה אותו בן חורין. וא"ת וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך דהכי אמר בפ"ק דשבת (דף ד.) גבי הדביק פת בתנור וי"ל דדוקא התם אמרינן הכי משום דפשע שהדביק סמוך לחשיכה אבל. הכא דלא פשע לא וכן בפ' בתרא דערובין (דף קג:) אמר כהן שעלתה לו יבלת חברו חותכה לו בשיניו דקעביד שבות כדי שיזכה חברו בעבודה וכן בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) אמר מחוסר כפרה בערבי פסחים שמביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים דעשה דפסח שיש בו כרת דחי עשה דהשלמה אלמא קא עברי כהני בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח וחציה שפחה וחציה בת חורין דכפו את רבה (לעיל לח:) משום דנהגו בה מנהג הפקר אע"ג דהם פושעים כיון שהיתה מחזרת אחריהם ומשדלתן לזנות חשיבי כאונסים ועוד דמצוה דרבים שאני:
דכ"ע גזירה שוה עדיפא. בריש איזהו מקומן (זבחים דף מח.) ובפ' דם שחיטה (כריתות דף כב:) פליגי ר"ע ורבנן בספק מעילות ומשמע דלכ"ע הקישא עדיפא הכא שאני משום דעיקר שטר מג"ש נפקא לן.:
מה לאשה כו'. אע"ג דג"ש מופנה היא דילפינן מינה מילי טובא מ"מ כיון דאיכא למיפרך שבקינן לה משום הקישא:
- ↑ עי' בגמרא (לח.:) באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין. ואמר רב נחמן בר יצחק בטעם כפיית הרב, שעשו כן לפי שנהגו בה מנהג הפקר. ועל זה הקשו כאן התוספות שבשלמא ליישובם שהכפייה היא מצד פרו ורבו אם כן אשה שאינה מחוייבת בפרו ורבו אין שייך לכפות את רבה לזה, אבל לפירוש הריב"ם שעיקר הכפייה היתה על איסור 'לשבת יצרה' אם כן מדוע לא נפרש כן גם את כפיית הרב שם לשחרר את שפחתו.
ועי' שו"ת כתב סופר (או"ח סימן סב) שכל קושיית התוספות היא לשיטתם ש'חטא כדי שיזכה חברך' אינו שייך לדין ערבות, אבל לדעת רש"י שכל דין 'חטא כדי שיזכה חברך' הוא מדין ערבות, אם כן סרה הקושיא מעיקרה, כי נשים אינם בכלל ערבות. ועל כרחך סוברים התוספות כן שאין נשים בכלל ערבות, שהרי התוספות (לעיל מ. ד"ה כשרבו) עוסקים בדין ברכה על מצות עשה שהזמן גרמא אם עבד הפטור ממצוה זו מותר לברך עליה, והוכיחו התוספות שאין בכך איסור ברכה לבטלה, שהרי "כמה מצות עשה שהנשים מברכות". ואם אכן לדעת התוספות נשים הם בכלל ערבות - אין כל דמיון בין אשה לעבד, כי אשה שייכת במצוות אלו בערבות ולכן אף יכולות לברך, אך עבד שאין בו דין ערבות שמא אף אסור לברך. אלא מוכח שהתוספות סוברים שנשים אינם בכלל ערבות, ואם כן קשה מה הקשו על דעת הריב"ם שנפרש את כפיית רבה של השפחה מכח דין 'לשבת יצרה', הלא אין בה כלל 'ערבות' ואינה שייכת בדין 'חטא כדי שיזכה חברך'. אכן התוספות הקשו כן לשיטתם שאין ערבות בגר ואעפ"כ אומרים 'חטא כדי שיזכה חברך' בחציו עבד וחציו בן חורין, ועל כרחך ש'חטא' אינו מדין 'ערבות', ולכן מקשים התוספות שאף לגבי שפחה נאמר כן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |