תפארת יעקב/גיטין/ו/א

תפארת יעקב גיטין ו א

דף ו' ע"א

בפירש"י בד"ה אפילו שמע תיקון הקולמס והקלף וכו' ולי נראה וכו', ולכאורה יש לתמוה אי הפי' קול הקולמס שהוא כותב אם כן מאי פריך יוצא ונכנס מבעי הא ברישא יש לומר ששומע קול הקולמס של כל הגט וקמ"ל אפי' יוצא ונכנס ולפי' ראשון יש לומר דרק תיקון הקולמס שומע בעלי' ולא הכתב כלל הילכך כיון דתיקון הקולמס מהני כ"ש יוצא ונכנס שרואה כותב לשמה, אך בהא גם כן קשה למה לי שיהא בעלי' ילך למקום אחר לגמרי, ומיהו בהא יש לומר דבהא הכוונה שיהא בעלי' בעת שמתחיל לכתוב כדי שישמע קול תיקון הקולמס עכ"פ, והשתא מיושב קושית התוס' לימא ביוצא ונכנס בבית לא בבית הסופר דמה נפקא מינה שם יוצא ונכנס הא אינו שומע כלום ותיקון הקולמס כבר שמע מעיקרא קודם כתיבה וע"כ דבבית הסופר קאמר ומ"מ יש ליישב פי' שני של רש"י ג"כ דדייק דע"כ הך יוצא ונכנס לבית הסופר קאמר דאי בבית ועלי' לא שייך למיתני תרתי בית ועלי' ואפי' יוצא ונכנס דהא היינו הך ועדיפא וכך הוי לי' למיתני אפי' יוצא ונכנס בבית וסופר בעלי' וכן להיפוך ולא למפלגינהו בתרתי וע"כ דיוצא ונכנס לבית הסופר קאמר והיינו דמקשה כיון דסגי בעלי' בקול קולמס א"כ בהא נמי פשיטא דסגי ביוצא ונכנס דמ"ש ולמה נקט יוצא ונכנס בבית הסופר הא כ"ש מבית ועלי' דשליח והוי לי' למיתני יוצא ונכנס בבית או בעלי':

והנה בעיקר פי' השני של רש"י דשמע קול קולמס שכותב יש לדקדק דהא וודאי מילתא דפשיטא הוא שאין צריך הסופר שיזכיר בפיו בכל עת וכל רגע שכותב שכתבו לשמה ומה שאמרו לעיל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות הכוונה דס"ד דצריך שיהא שם אצל הסופר בכל הכתיבה לידע שלא בא אחר בנתיים וציוה לו שיכתוב עבורו או שנמלך הראשון והוא כתבו מעצמו וגמרו ואהא אמרינן דלא צריך רק שיטה ראשונה אבל פשיטא דאפי' שיטה ראשונה אין צריך שיזכיר בעת הכתיבה לשמה רק שיאמר לו מתחילה שיכתוב לו גט והוא רואה כותב בציווי זו שלא בא אחר באמצע. והשתא לפירש"י קול קולמס שכותב היאך נפרש הך לשמה כיון שאין הסופר מזכיר לשמה כלל בעת כתיבה רק בהתחלת הכתיבה למ"ד שצריך שיאמר בפיו ולמ"ד שאין צריך שיזכיר בפיו סגי באמירת הבעל שיכתוב לשמו והוא כותב ופשיטא שאין הבעל צריך לומר בעת כתיבה וכ"ש לפי מה שכתבתי בחידושי לא"ה דדוקא בבעל הכותב צריך שיזכיר בפה אבל בסופר הכותב מפי הבעל כיון דהוא שליח הבעל באמירת הבעל סגי, וצריך לומר דכוונת רש"י דוודאי קודם כתיבה אומר לו הבעל שיכתוב לו גט לשמו וזה שומע השליח ותיכף יושב לכתוב ושומע קול הקולמס שכותב וממילא לשמה הוא אבל אי לא ישמע קול הקולמס שכותב גט על פי ציווי הבעל אף שרואה הגט כתוב אח"כ שמא זה נכתב על פי ציווי של אחר לכך צריך שישמע כתיבתו תיכף על פי ציווי הבעל על ידי קול קולמס וקול היריעה אבל הא וודאי אי אפשר לומר דבעינן שיאמר לו הבעל בכל רגע בעת כתיבה וזה ברור:

בתוס' בד"ה אפילו קן קולמס וכו' לא דמי לסומא וכו'. מלשון התוס' משמע דיש להם איזה סברא לחלק בין סומא לפתוח בענין שמיעת קול קולמס מצד עצמותו. ולפי זה מוכח לכאורה דס"ל דגם בחתימה מהני קול קולמס בפתוח דאי ס"ד דבחתימה לא מהני כלל קול קולמס אפילו בפתוח אין צורך לחלק בין סומא לפתוח כלל רק דשאני התם דלא מהני מחמת חתימה וכאן צריך שיראה באמת החתימה וע"כ דס"ל דגם בחתימה מהני קול קולמס והוצרכו לחלק בין סומא לפתוח ונראה דכוונתם כפי פי' ראשון של הרא"ש דלכך בסומא לא מהני לפי שאין מכיר הגט אח"כ בט"ע אבל בפתוח מלבד קול קולמס צריך שיכיר אח"כ הגט בט"ע:

והנה הרא"ש הביא בשם התוס' לתרץ דשאני סומא דנראה שקרן ולא משמע כלל שיהא זה כוונת התוס' כאן ולכאורה לפי פי' זה ג"כ יש להוכיח דבחתימה מהני קול קולמס דאל"כ בלא"ה לק"מ ועוד שהרי דקדק הרא"ש דנראה שקרן באמרו בפני נחתם מבואר דפתוח יכול לומר בפני נחתם בקול קולמס ג"כ:

אבל באמת נראה לפע"ד דכוונת הרא"ש דיש הפרש בין בפני נכתב לבפני נחתם שלשון נכתב נופל על כתב בעלמא אף שלא ראה מה הי' אותו הכתב ואיזה אותיות לכך באמרו בפני נכתב אינו נראה שקרן אפילו לא שמע רק קול קולמס דזהו בראיית כתב ואפילו סומא הי' יכול לומר כן משא"כ נחתם מורה על חתימה וכל שלא ראה שהיא חתימה נראה שקרן דאומר שראה חתימות והוא לא ראה רק קול כתב ולא ראה איזה אותיות אם של חתימות או אחרות ואי הי' אומר בפני נכתב גט ג"כ הי' נראה שקרן רק לפי שאינו אומר רק בפני נכתב מהני משא"כ בפני נחתם דדייק ומפרש איזה כתב ראה וזה שדקדק הרא"ש דנראה שקרן באמרו בפני נחתם ולכאורה הוא תמוה דלמה נקט בפני נחתם ולא בפני נכתב, ולפי הנ' ניחא. והנה לפי מה שכתבתי לעיל בפירש"י דעיקר לשמה הוא שיראה מעיקרא שאומר לסופר כתוב לי גט והוא יושב לכתוב גט ושומע קול קולמס שהוא כותב, אבל לא שייך שיזכיר הסופר בעת כתיבה בכל פעם שכותב לשם זה, א"כ פשיטא דלא שייך בסומא כלל, דס"ס לא ראה אם שמע הסופר מפי הבעל שיכתוב גט ואם אותו האיש שמסר לו הגט הוא אותו שאמר לסופר כתוב, ואפי' יבררו לו ע"י אחרים אין זה כאומר בפני נכתב רק ידעתי שנכתב לשמה, כי הוא לא ראה, משא"כ פתוח ראה בעצמו שאמר המשלח הזה לסופר כתוב והסופר ישב לכתוב ושמע קול קולמס. וכבר כתבתי מה תועלת יש בקול קולמס שלא ניחוש דכתב גט לאחר אח"כ אבל בשומע קול קולמס שכותב ע"פ ציוויו של זה הוי כמי שראה שנכתב לשמה, וזה ברור בכוונת התוס'. ועמ"ש בחידושי לא"ה סי' קמ"ב:

בד"ה השתא הוא בבית, לא בעי למימר אפילו נכנס ויוצא בבית וכו'. כבר כתבתי לעיל בפירש"י בד"ה אפילו שמע, דבכה"ג לא שייך אפי' כיון דהיינו הך ועדיפא מינה, ולא שייך למיתני רק אפילו יוצא ונכנס בבית ולא למיתני בתרתי. ועוד כתבתי שם לפי' ראשון של רש"י ע"ש:

בד"ה בבל ממדינה למדינה בבבל פליגי דבאותה מדינה וכו' אין כוונת התוס' להורות דלא נימא דרק באותה מדינה פליגי אבל ממדינה למדינה לכ"ע צריך, דא"כ לא הוי מקשה ר"י כלל ממתניתין דהא אפילו בח"ל דעלמא באותה מדינה אין צריך, רק דס"ד דתוס' דפליגי בתרתי, למר בבל עדיף מח"ל דעלמא דאפילו ממדינה למדינה אין צריך, ולמר גרע מח"ל דעלמא דאפילו באותה מדינה צריך, ועל זה כתבו דרק בממדינה למדינה בלבד פליגי אבל באותה מדינה לכ"ע אין צריך:

בא"ד ומבבל לא"י נמי לא איירי וכו'. ואף דמהך קושיא דר"י דמקשה ממתניתין דמיירי מבבל לא"י משמע דאינהו נמי בהא פליגי, מ"מ כיון דקתני מעיקרא ממדינה למדינה במה"י משמע לי' דאהא נמי קאי מעכו לצפון ועכו כצפון, ואדרבא להנך דפליגי אי צריך מבבל לא"י לא קשיא כלל דאיכא למימר רק אממדינה למדינה במה"י קאי דבהא בבל כח"ל אבל לא"י דשכיחי דסלקי ונחתי לא, ולכך לא מקשה רק לרב דהכא דס"ל אפי' בממדינה למדינה אין צריך בבבל, והא דקאמר אבל בבל דמרחקא משמע דרחוקה מא"י ולענין המביא לא"י, היינו משום דבקרובה יש לומר שדנו בה דין א"י דאפילו ממדינה למדינה אין צריך, אבל השתא דעכו לא דנו בה דין א"י כ"ש בבל דמרחקא ואפילו לר"מ רק עכו וכו':

בד"ה מכי אתא רב לבבל וקשה וכו'. וכבר כתבתי בריש פרקין דע"כ אי הוי בבל נכלל בכלל מדה"י דמתניתין לא היה באפשר לבטל התקנה לפי שנתרבו ישיבות, דהא חזינן אפילו בסמוכות ומובלעות צריך שלא תחלוק במדה"י וע"כ לא פליג ת"ק רק בסמוכות ומובלעות אבל במדה"י ממש מודה דכל מדה"י צריך שלא תחלוק במדה"י ואפילו שכיחי וגמירי כדמוכח להדי' לקמן בפלוגתא דברייתות דמביא גט בספינה, ואהא משני לבר מבבל דלא נכלל בכלל מדה"י כלל שאין זה מדה"י כמו שפירש"י במשנה רק תלוי כפי הנראה לחכמים בכל עת אי שכיחי וגמירי:

בא"ד ולא גריס אמר רב הונא אמר רב. לפירש"י ניחא להו לגרוס כך דרב עצמו אמר להם דמכי אתא הוא אין צריך לומר, כך גילה להם טעמו של דבר וכן אמר רב הונא משמו שכך אמר רב דמעת ביאתו אין צריך אבל אי הכוונה שהורה להם היתר לא שייך שיאמר להם שהוא מותר מעת ביאתו:

בד"ה ומבי ארדשיר וי"ל דלמסקנא וכו' כוונתם דודאי הא אין להקשות היאך ס"ד משום לשמה לגזור מוליך אטו מביא, דטפי קשה הא רבה אית לי' דרבא ומוליך אטו מביא איכא ת"ק דלא גזר, רק שיש להקשות דהוי לי' למקשה להקשות נמי הך כמו דמקשה לעיל ועוד גזירה שמא יחזור כך הוי לי' להקשות ועוד לגזור מוליך אטו מביא ואהא תירצו כדמקשה רבה אית לי' דרבא שוב לא גזרינן, מוליך אטו מביא:

בא"ד והשתא פריך שפיר מעיקרא לא הביאו זה ג"כ להוכחה מדפריך והא רבה אית לי' דרבא ואי אקטיספון וארדשיר בבבל מה בכך דאית לי' דרבא משום קיום לא בעינן דשכיחי מתיבתא ומשום לשמה בעי והני גמירי. דיש לומר דהקושיא במה נפשך אי נימא דאקטיספון חלוק מבבל דהתם לא גמירי כלל, א"כ ע"כ דשם לא שכיחי מתיבתא דאי שכיחי פשיטא דגמירי ג"כ, רק לפי שהוכיחו מקודם בלא"ה, כתבו דהשתא אתי שפיר:

בד"ה הני ידעי וא"ת וכו'. לא ידעתי מאי קשיא להו דהכא כל בני העיר הולכין לשוק וחותמין שם וממילא כל גט הבא משם שנחתם שם מכירין אלו חתימתם אבל התם מה בכך דבני העיר מכירין חתימת בני הישיבה מ"מ גט הבא משם אף בני הישיבה בעצמם אין מכירין חתימת בני עירם דבגירסייהו טרידי ואינן מכירין בחתימת בני עירם וכשבאין לכאן ללמוד וגט בא מעירם אינן מכירין וא"כ מה יועיל מה שבני העיר של הישיבה מכירין חתימת בני הישיבה אם לא דאותו גט חתום מעדים שכבר היו פעם אחת כאן ללמוד ונודע חתימתם לאנשי העיר, ובאמת הא ליתא דלא כך הכוונה דשכיחי מתיבתא רק דבני המתיבתא מעיר הזאת יכירו חתימת בני עירם שבאו משם, ומאן דפליג סובר דאינן יודעין כלל חתימת בני עירם שבאו משם דטרידי בגירסייהו, וזה ברור ולק"מ, וכן מבואר בפירש"י לעיל ע"ש:

בד"ה והא רבא קשה דמשמע וכו' ולולי דבריהם נראה לי דאין זה יסוד מוסד דבבבל בקיאי לשמה, רק בא"י ובבבל לא היתה התקנה ולא אמרינן בהו שלא תחלוק במדינות כמו דאמרינן במה"י דאפי' שכיחי וגמירי צריך משום שלא תחלוק במדינות הים, אבל בבבל וא"י לא אמרינן כן רק תליא אי שכיחי וגמירי אצ"ל, ואי לא שכיחי וגמירי צ"ל, וכבר הוכחתי זה מהך פלוגתא דספינה דלקמן ושפיר הוצרך להקשות דרבא ס"ל שאין מצויין לקיימו, והא דלא מוקי דידע רבא דאין בקיאין לשמה ומודה, דא"כ למה לא מצריך שיאמר לשמה דאיהו לא חייש דגייז, וכמו כן לרבה ור"ש לא קשיא דבשכונה עצמה הוי ידעי מבית לבית אי בקיאי רק מרחוק לא היו יודעין הני בהני, ולפי זה אינו מוכרח ג"כ מה שהכריחו לעיל בד"ה מבי ארדשיר דאקטיספון לאו מבבל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף