תעלומות חכמה/קהלת/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תעלומות חכמה קהלת ח

א

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. מוסב על מ"ש למעלה אל תתחכם יותר ואל תהי סכל ולזה אמר מי כהחכם. ומי שיודע לפשר דבר שיתנהג עצמו כך דהיינו שחכמת אדם תאיר פניו שיהי' חכם בחכמה העיונות כעין שאמר דע את אלהי אביך. ומ"מ עז פניו ישנא שישנה כח שכלו הנקרא עוז פניו מפני הקבלה הכתוב בתורה שאף ששכלו יטהו לאיזה דבר שלא כמאמר התורה ישנה חכמתו ויאמר:

אני פי מלך שמור וכל מה שצוה המלך מחויב אני לשמור אף שהוא נגד השכל:

ועל דברת שבועת אלקים. היות שנשבעת לו על קיום דבריו:

ג

אל תבהל מפניו תלך. אמר היות שיש אפקורסי' הסומכי' על שכלם נגד התורה. ובראותם רוע הסידור צדיק ורע לו מסלקי' ההשגחה ואומרים ארץ נתנה ביד רשע כמאמר איוב. או שכופרי' ואומרי' שאין בחירה לאדם והכל נגזר מן השמים וכל עשיית האדם הן טוב הן רע הכל הוא מרצון הבורא ודברים אלו גורמי' הריסת הדת בכלל וזהו מה שאמר כאן אל תבהל. אמר שאל תהי' נחפז מפניו תלך לומר שאינך מושגח ממנו יתברך שמו שנסתלק מהאדם והשגחת הש"י:

אל תעמוד בדבר רע. וגם אם תחזוק בסברא רעה לומר כי כל איש אשר יחפוץ יעשה כלומר שתכפור בהבחירה ותאמר שכל אשר יעשה האדם הוא ע"פ חפצו ורצונו של הב"ה:

ד

ובאשר דבר מלך שלטון. לומר שכל עשייותיו של אדם הכל הוא בגזירותיו של הקב"ה כדבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה כי כל הרוצה לכפור בהשגחת הבורא ורוצה לייחס עול להק"בה אומר (כמאמר איוב פ' הן יחטיף מי יאמר אליו מה תעשה) כלומר מי יכול לשאול אותו על מה עושה כך ועל מה עושה כך ועכ"פ רואה הוא בשכלו שכך וכך הוא כאשר עולה על שכלו המשובש. או סילוק השגחה או סילוק הבחירה מהאדם ולזה אמר שאל תחשוב ח"ו סילוק השגחה כי:

ה

שומר מצוה. אמר זאת תדע לך שהכל בהשגחה ושומר מצוה לא ידע דבר רע ומה שאתה רואה צדיק ורע לו. ע"ז אמר שאין לך לתמוה. כי ועת ומשפט ידע לב חכם עת נקרא המזל. ומשפט נקרא מה שהשגחה מחייבת על איזה חטא הקודם והיינו שלפעמים סבת הצדיק ורע לו הוא מחמת שמזלו הוא לרע כמו ר"א בן פדת. ואין הקב"ה רוצה לשנות המזל בשביל מעשיו הטובי' שלא ינוכה משכרו לעוה"ב וכמו שאמרו חז"ל ברבה ור"ח וגם לפעמי' הוא מצד המשפט לנכות לו חטאיו אשר לא נודע לאדם בעה"ז וזה יודע לב חכם:

ו

כי לכל חפץ יש עת ומשפט ע"כ דבר יש שפיטות המזל ושפיטות המשפט מהבורא ית"ש כי רעת האדם רבה (כי משמש בלשון אלא) כלומר רק דבר זה מביא האדם לכפור בהשגחה. משום דרעת האדם רבה כי רעת האדם רבה עליו היינו שדומה לו שהרעות הנשלח עליו הוא רבה ואינו מגיע לו עונש ההוא לפי דעתו כמו שחשיב איוב:

ז

איננו יודע מה שיהי'. וגם מחמת שא"י הטובה שעתידה וא"י חליפין כי כאשר יהיה מי יגיד לו כי כאשר נותן לאחד שכר ועונש רוחני אין מגיד לו ולכך אין הדבר ידוע:

ח

אין אדם. רימז למה שאמר דוד (שמואל א כ״ו:י׳) או ה' יגפנו או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה ולזה אמר שמחמת אלו הג' מביא את האדם לכפור בהשגחה מחמת שראה שמאלו הג' אין שום צדיק ניצול ממנו. שאין אדם שליט ברוח להחזיקו כשיבא יומו. וגם אין שלטון ביום המות היינו אף שאין זמנו רק מחמת שהוא יום המות של עולם כגון שיש דבר בעולם. וכן אין משלחת ופיטור במלחמ' אף שלא הגיע זמנו למות. ולכך ולא ימלט רשע את בעליו (מלט מלשון המליטה זכר) עי"ז שרואה שאין הצדיק יכול להציל עצמו לא ממיתה טבעית ולא ממקרה רעה לכך אין הרשע נמלט ויצא מהרשע ומחזיק ברשעו:

ט

את כל זה ראיתי וכו' שלט האדם באדם דהיינו שרשע בולע צדיק לא יקשה עליו ואמר שנתן לבו לדעת את אשר רשע בולע צדיק כי זה הוא לכאורה קשה להשיג הטעם. ואמר שהשיג כי ראה במראה הנבואה כי הוא רק לרע לו להרשע מה שהוא שולט בצדיק (וע' בס' הגלגולים פ"ב) שלפי פירושו הפי' הוא כך שיש כחות הטומאה הנקרא אדם בליעל: וכתות הקדושה נקרא אדם הקדושה. וזהו שאמר שלפעמים שולט האדם הטומאה באדם הקדושה. ונבלעין נצוצות הקדושה ברשעים שהן מקור הטומאה וכדי שהניצוץ הקדוש ממשיך אליו עוד ניצוצות קדושות שהיה בלוען בהכחות הטומאה מקודם שלא ישאר בכחות הטומאה שום ניצוץ קדושה. ובזה יפסק ויכלה הטומאה כשלא יהיה לו יניקה משום ניצוץ קדושה. כמו נפש דוד שהיה מובלע במואב להמשיך כל הניצוצות קדושות ולבסוף כילה אותם וימדדם בחבלים. נמצא ששלט האדם הטומאה באדם הקדושה במה שהמשיך לו נפש דוד והי' לרע לו היינו לאדם הטומאה שמחמת זה נפסד וכלה ע"ש בס' הגלגולים:

ובכן ראיתי רשעים קבורים. אמר שכמו שראה שנבלע קדושה בטומאה. כמו כן ראיתי רשעים קבורים וכו' כי בספר הגלגולים שם כתב הסבה שיוצאין לפעמים רשעים גדולים מצדיקים גמורים משום שלפעמים נבלעים ניצוצות רעות בקדושה ולזאת נפלטים מצדיקים רשעים גמורים כ"כ עד שכל חשקם להחטיא את ישראל שהן טורחים להכניס קדושה בתוכם. וזהו כוונת הכתוב:

ובכן ראיתי. כלומר שראה רשעים קבורים היינו הניצוצות הרעות שהן קבורים וטמונים:

וממקום קדוש יהלכו. דהיינו שנפלטים הניצוצות הרעות ממקום קדושה. והיינו כמ"ש בספר הגלגולים הנ"ל שראה שנפלטו ויצאו מצדיקים גמורים. והנה הרשע שיוצא מצדיק נפרש ממנו כל הניצוצות הקדושות ונשארו בנפש הצדיק אשר באו ממנו כמו ישמעאל ועשו ששאבו כל הזוהמא מהאבות. וזהו שאמר:

וישתכחו בעיר אשר כן עשו. (כי עיר היא הגוף כמ"ש עיר קטנה ואנשים בה מעט) וכחות הנפשות הן אנשי העיר. ולזה אמר וישתכחו בעיר. היינו גוף הצדיק:

אשר כן עשו. כן הוא מלשון נכון וישר כמו ועברתו לא כן (ישעיה וכמ"ש האב"ע כאן ע"ש) והיינו שנשתכחו בנפש הצדיקים אשר הלכו בדרך נכון וישר ואשר טוב עשו. ולזה אמר עתה ראה שגם זה הבל כלומר שלפי סכלות האנשים שמלאו לבם לעשות רע. מחמת שלא נעשה פתגם הרעה מהרה הם אינם מבינים:

כי מה אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו. כי יש בו ניצוצות קדושות אשר עתיד לצאת:

אשר יהיה טוב לירא אלהי'. שסבות המלטם מרעה הוא כדי שיהיה טוב לירא אלהים אשר עתיד לצאת ממנו (וזהו ע"פ סוד) ולפי פשוטו יש לפרש. ובכן ראיתי רשעים קבורים (הוא מלשון קיבוץ כמבואר בגיטין דף נו שאמרו שם אל תקרא קבורים אלא קבוצים וכן הוא בלשון הש"ס כמו קבורי דאהינא והוא ג"כ מלשון קיבוץ) ראיתי במראה הנבואה רשעים קבוצים שנתקבצו מחורבן בהמ"ק ובאו. וממקום קדוש יהלכו וישתכחו. כלומר שנמצא שליטתם ורעתם אף בעיר אשר כן עשו. כלומר אף באותן אנשים שהן צדיקים והלכו בדרך נכונה (כי מלת כן פירושו כמו כן בנות צלפחד וכמו שפי' האב"ע) ודבר זה מראה רוע הסידור. ולכאורה הקב"ה כביכול הוא הגורם ח"ו להאנשים להרשיע. וגם דבר זה הנזכר בכתוב שאחר זה גורם להאנשים להרשיע. והוא אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה וכו'. ואשר חוטא עושה רעה מאת והקב"ה מאריך לו. וכשרואין הרשעים כ"ז מילא לבם לעשות רע. ולפי שכל המשולח טוב טוב היה שהעושה רע יקבל ענשו תיכף למען ירחק מלעשות רע. ולזה אמר בפסוק הבא אחריו כי יודע אני סבת דבר זה מה שבאמת צדיק ורע לו. וגם מה שלא נעשה פתגם רעה מהרה. הוא כ"א היה נפרע מהרשעים תיכף והטוב ינתן לצדיק תיכף. לא היה יראי אלהים מקבלין שכר טוב. כי היה ירא אלהים מוכרח במעשיו כיון שהי' רואה שכל העוש' רע נענש תיכף ועושה טוב טוב לו. לכן מאריך אף ברשע ומצליחו כדי שיהיה אצל הירא אלהים תלוי בבחירה:

אשר יהיה טוב לירא אלהים. ומחמת זה יהיה ממילא טוב לירא אלקים כיום שכולו טוב וכולו ארוך. כיון שצדקתו תלוי בבחירה:

יג

וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים. היינו ביום שכולו טוב וכולו ארוך. כי אפי' נמצא בו איזה מע"ט. לא יהיה לו שום שכר בעוה"ב כי מנכין לו שכר מצותיו בעוה"ז בכדי שלא יהיה לו טובת ואריכות ימים ביום שכולו טוב וארוך. כצל אשר אינינו ירא. כלומר כל טובות הרשע איננו רק כצל בסיבות אשר אינו ירא וגו':

יד

יש הבל אשר נעשה יש צדיקים. מתחיל לחקור חקירה אחרת ואמר כי מחמת זה שאדם שליט באדם. וכפי שנתבאר בספר הגלגולי'. שאדם הטומאה שולט לפעמים באדם הקדושה. לכך נזדמן לפעמים לצדיקים כמעשה הרשעים היינו שמזדמן להם חטא כרשעים כמו השבטים במכירת יוסף. ויהודה בתמר. ודוד בבת שבע. ויש רשעים שעושין מעשה הצדיקים. כמו כורש שבנה בהמ"ק. ועשו שכיבד את אביו. ונ"נ שרץ בשביל כבוד השם. ובלעם שבירך את ישראל שהוא קשה להשיג בשכל. שלמה יזדמן כן שיוכשל הצדיק בחטא ולמה לא ישמור את רגלי חסידיו ולמה יתן דרך זכות לעוברי רצונו:

אמרתי שגם זה הבל. להקשות זה:

טו

ושבחתי אני את השמחה. מחמת שכל אדם לואה מהשיג עומק החקירות באלו. לכך הקדים מקודם כי אפי' לא יהיה לו משיג האדם תיכף. לזה ראוי לך שלא יקשה על הקב"ה כי הדברים העיונים העמוקים האלה טוב מאד להניח אצל הקבלה ולא יטריד שכלו להעציבו בהקושיות שרואה:

ולזה אמר ושבחתי אני את השמחה. כי האיש הבלתי שם אל לבו אל החקירות והדרישות לבו שמח. כי הנותן לבו לזה ואינו משיג הוא מתעצב בראותו ההפכיים האלה. ע"כ אני משבח למי אשר איננו נותן לבו לעיין בשכלו דברים שאינן מושגים לו. כי אם לאכול ולשתות ולשמוח בדברים המוכנים לפניו. כי אכילה ושתייה הושאל ג"כ לעסק התורה כמ"ש הכתוב (משלי ט) לכו לחמו בלחמי ושתו יין מסכתי. שבהן יש שמחה שדברים המושגים והמקובלים משמחין את הלב:

והוא ילונו בעמלו. היינו כי התורה במצות מעשיות שהוא עוסק בו מלוה עמו כל ימי חייו לשמרו בשביל עמלו שעמל (ובי"ת של בעמלו משמשת בלשון בעבור):

טז

כאשר נתתי את לבי. הטעם שאני משבח את הבלתי מעמיק. היות כי אני הוא אשר נתן לי הקב"ה חכמה ונתתי אל לבי:

כי גם ביום ובלילה שינה בעיניו אינו רואה. שכ"כ נתן אל לבו לעיין עד שלא ראה הלב שינה בעיניו:

יז

וראיתי את כל מעשה אלקים כי לא יוכל. בשל אשר יעמול האדם לבקש למד מק"ו מדברים הטבעים המושגים במופתים חושיים ונמצא ע"י חיפוש. ומ"מ יש כמה דברים אשר לא ימצא האדם כח להשיגו כמו משיכת המגניטו"ס להברזל אשר כל החכמים נלאו למצוא. ומן הטבעיים כשיעמול האדם לבקש ולא ימצא. ממילא נלמד מק"ו הכתוב הבא אחריו. וגם אם יאמר החכם. כלומר מק"ו בדברים הגבוהים שהן למעלה משכל האנושי בודאי שאפי' אם יהיה האומר החכם שבחכמים מ"מ לא יוכל למצוא ולבררו כי עמקו מחשבת הש"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.