אלשיך/קהלת/ח

אלשיך קהלת ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

יתכן להמשיך פסוקים הבאים עם פסוק הקודם זולת מה שכתבנו בו והוא דרוש גדול האיכות הלא הוא לסלקנו משגיאות דעות נפסדות אשר יפול לב אדם עליהם ולהעמידנו על אשר יתחמץ לבב אנוש בראות את מעשה האלהים אשר עשה בהשביעו אותנו על התורה ועל עבודה באמת באמור האם הורע חלילה כח מלך מלכי המלכים ממלך ב"ו כי הלא כל העובר על הפקודים והמצות אשר יצוה מלך הארץ על עבדיו הלא בן מות אשר ימרה את פיו מבלי יאסור איסור על נפשם בשבועה ומה גם עתה מלך מלכי המלכים היעלה על לב שמבלי ישביענו לא נתחייב על עבודתו ואל משאו ובן מות יהיה אשר לא יקים את כל היוצא מפיו ע"כ בגלל הדבר הזה היה מקום לאשר לא נגע אלהים בלבו ליפול אל פחת א' משתי סברות רעות וזרות א' לסלק חלילה השגחה בפרטית ושעל כן הוצרך הוא יתברך להשביע לכל א' בפני עצמו כי הוא יתברך לא ידע חלילה רק מתוך הכללות והניח הדבר אל הוברי השמים ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וגם את הטוב נקבל מהם. או סברא שנית והוא לומר כי משגיח הוא יתברך בפרטים אך היתה השבועה למה שהוא יתברך נמשך אחר רצונו ועושה בעולמו כל אשר יחפוץ בלי השקפה אל שכר ועונש לפרטים כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומה גם אם החפץ עצמו הוא הפועל כי בעלות הדבר על רצונו לא ישוב ממנה או אם לא יאמר שהחפץ הוא הפועל כ"א הדבור אשר יצא מפיו יתברך ע"י הדבור נעשה הדבר כמבואר אצלנו על פסוק בדבר ה' שמים נעשו כי הדבור עצמו היה הפועל והוא אומר בעשרה מאמרות נברא העולם כי המאמרות עצמן היו הבוראים ומהוים כל מאמר את עניינו והוא אומר וברוח פיו כל צבאם כי הבל פיו יתברך היה המהוה הכל וע"כ לקתה מדת שכר ועונש בזה העולם כ"א על פי רצונו יתברך אשר עלה על רצונו לעשות דבר ויעשה ע"י הרצון או הדבור לא ישוב מפני כל ולוקה לפעמים הצדיק וייטב לרשע בעה"ז ועל כן היה מקום לומר כי על כן היתה שבועתו יתברך לבלתי ימנע איש מעבוד את ה' על אשר יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו וידע כי השכר הוא לעתיד לבא והנה סברה זו הב' שקועה ומרגלא בפומא דהמון עם הארץ בראותם אשר לא יכשר בעיניהם כענין צדיק ור"ל כשכול ואלמון כי יאמרו הקב"ה עושה מה שחפץ בעולמו ומי יאמר לו מה תעשה מורים כי אין הענין רק עשות חפצו בלי השקפה אל משפט צדק חלילה והוא הדבר אשר כתבנו בחבצלת השרון שהיה בלב נ"נ ושב ממנו ויקרב אל פנת קדושת תורתינו המכרזת כי כל דרכיו משפט על כן אומר כי על זה פקח עיניו שלמה בחכמתו ואמר הן אמת כי אני מצד עצמי שחכמתי מכל האדם פי מלך שמור בלי השקפת שבועה אמנם אתה השומע את דברי ירא אני פן ועל דברת שבועת אלהים אל תבהל על מה שהוצרך להשביענו ויצא עתק מפיך לומר כי מפניו תלך כי לא לפניו הוא התהלכך ועסקך כי אם מפניו מסולק מהשגחתו יתברך שהוא ע"י מערכות השמים שהוא מפניו והלאה כי את הטוב ואת הרע ישפטו הם ואם לא תצא כ"כ כ"א עודך עומד בהודעת השגחה אל תהיה עמידתך בדבר רע דבק בה וזהו ואל תעמוד בדבר רע והוא לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה כלומר בלי השקפה אל צער הצדיקים והטבה לרשעים בפרט לפרטים בקרב הכלל ואם לא תרצה להאריך הדבר כ"כ תאמר כי באשר דבר מלך שלטון והוא מאמר ר"י במ"ח ובמ"ר אמר ר' יוחנן כל דבור ודבור שיוצ' מפי הקב"ה נבר' מלאך והוא נמשך ממה שכתבנו שהדבור עצמו הוא הפועל כי כח ואל לו וזה יאמר שלמה פה אל תאמר כי באשר דבר מלך הוא מלכו של עולה הדבור עצמו הוא מלאך הוא שלטון מי יאמר לו מה תעשה באופן שע"י כן אם דבר יצא להיטיב צדיק והרשיע לעשות לא ישוב ויטיב לו ואם יצא דבר מלכות להצר לרשע ושב מרשעו לא תשוב רעתו מעליו ונמצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו וע"כ תאמר כי זאת היתה סיבת ודברת שבועת אלהים פן בראות בני אדם הנהגה הפכיית אל היושר יפרשו מעבוד אלהים ע"כ אסרם יתברך בשבועה ויהיה השכר אמונה עד עה"ב כי דע איפה כי כל הסברות אלו שקר הנה כ"א הכל בהשגחה פרטית מאתו יתברך והראיה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע והוא כי ימצא איש נגזר עליו מיתה משונה ויעשה מצוה שלא במתכוין ותנצל נפשו וכעובדא דבת ר' עקיבא שאמרו לו האצטגנינים כי בליל חפתה תמות ומצאה בבוקר מחט תכשיטיה תחובה בראש נחש בריח ואמרה לה אביה מה עשית וסיפרה לו כי בא עני ושאל פת לחם ולא היה שום א' משגיח עליו קמה היא מחוכתה ותתן לו יצא ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות וכו' וכן בעובדא דשמואל ואבלט על ההוא חוטב עצים שיצא שמואל ודרש וצדקה תציל וכו' ואין השגחה גדולה מזו נגד הוברי שמים ובזה יפלו בנופלים כל אותן הסברות וז"א שומר מצוה לא ידע דבר רע וש"ת עדיין אין ראיה מזה רק נגד הסברא הראשונה כי לא מסר הוא יתברך ההנהגה למזלות כ"א בהשגחה שהרי ע"י מצוה שודד המזל אך אולי לא על חטא נגזרה מיתה על האיש ההוא כ"א על פי עת לידתו נמשך שבעת פלוני ישכנו נחש וכיוצא המאורעות רעות ונתבטלה ע"י המצוה וא"כ איפה הלא נקשה אם לא בעון היה נלכד אם לא היה עושה מצוה והיה מת על גרמת מזלו הנה היה נספה בלא משפט ולמה ימות מה עשה הנה כי עדין נחזור לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה כי רצה ילד איש בזמן יגזר עליו מות בעת ידועה ע"פ מזלו ובלי עון ימות בלא עתו כי הנה כל אשר יחפוץ יעשה ומי יאמר לו מה תעשה ע"כ אמר אם נעלם ממך בעת שע"פ המזל יגרום לו רעה היה ג"כ מחויב על עון והיה נספה במשפט הנה אשר הוא חכם יודע כי נוסדו יחד עת ומשפט עת המזל ומשפט עונו וזהו ועת ומשפט שהוא היות עת ומשפט יחד ידע לב חכם וש"ת הלא העון המחייב את האיש תלוי בבחירה והעת תלוי בתנועת הגלגל ואיך יפגעו יחד רגע א' לז"א לכל חפץ הוא לכל בחירת האדם להתחייב יש עת ומשפט יחד כי בעת שהמזל מחייבו הוא צודק עם המשפט וש"ת אם זה חטא ימים או עשור קודם לעת גזירת המזל איך יבואו יחד בעת ההיא לז"א דע כי האדם נידון על פי הרוב אם רבו עונות על הזכיות וגם שאפשר שהעון אשר מת בו היה קודם לא נגזר עליו עד שהגיע עת שהכריע כף העונות והיה בעת ההיא וז"א כי רעת האדם רבה עליו כי לכל יש עת ומשפט והוא כאשר רעתו רבה עליו והיא כי הוא יתברך מאז כונן שמים הבין את כל מעשיהם ויכונם באופן יצדקו גזירותם עם המשפט כמפורש אצלנו בשער המזלות באר היטב וזה אפשר גם כן לפרש באומרו ועת ומשפט ידע לב חכם שחוזר אליו ית' כי הוא ידע ליחד עת עם משפט ופירש כי לכל חפץ וכו' כמדובר וש"ת הלא על זה יש ב' קושיות א' אם עת ומשפט על עון גזרו עליו מיתה משונה ובעשותו מצוה היה בה כח נגד העון אשר חייבו ולא בלבד להסיר להיות מיתתו משינה וימות כמות כל האדם כי על כן שיבח רבי עקיבא את הקב"ה כי לא ממיתה משונה מצלת כי גם ממיתה עצמה א"כ לא ימותו אנשים לעולם כי בעת ומשפט שיקרבו ימיו למות יעשה צדקה וינצל ממות ועוד שנית כי אשר סידור הוא ית' דרך יתאחדו עת ומשפט ע"פ ידיעתו עת כל אשר יעשה האדם למה סידר גזירת עת המזל אחרי שידע כי זה יעשה מצוה ויבטל הגזירה וטוב טוב היה כי מאז לא יסדר דרך יבא לידי שפיטת המזל הרע ההוא לז"א על הראשון כי איננו יודע מה שיהיה לומר כי גדול כח מצוה זו לבטל העת ומשפט למה שאינו כמי שיודע שהוא מת ועושה צדקה שלא ימות כי אין זה רק ע"פ שעושה מצוה שלא במתכוין על דבר פתאומי אשר לא ידע שיהיה וזהו אומר כי אינו יודע מה שיהיה כי הם ב' דברים א' שהוא פתאומי ולא כמות הטבעית הידוע ב' כי יותר זכות הוא העושה מצוה מעצמו על מה שלא ידע שהוא מאהבה למכוין לזו מן חייו שהיא מיראת המות ועל השנית אמר כי כאשר יהיה מי יגיד לו כ"א לא היתה העת גוזרת הרע ההוא לא היה ניכר הנס כי כאשר יהיה מי יגיד לו אך עתה בהבטל הגזירה ידע הדבר ויכיר הנס וגודל זכות המצוה כאשר ידע ר' עקיבא הגזירה לפי העת וראה המעשה ויצא ודרש ויהלל את ה' בקהל רב:

ח

אחר אומרו כי אין המזל מעלה ומוריד כי אם המשפט אלהי לפי מעשה בני האדם אמר עתה ד' הכרחיות לבטל שליטת המזלות הלא המה א' כי הנה אין טענת האומר כי העולם מתנהג אחר משפטי המזלות כי אם שעולה על רוחם שרם ה' מהיות על הארץ כבודו שאלו נודה כי אמנם ישב כבוד אלקים על הארץ לא היו מחליטים ההנהגה אל המזלות ועוד ב' טענות כתבם בעל העיקרים לשלול החלט ההנהגה אל הוברי השמים מד' פנות העולם היא המה הא' כי אם המזל הוא המושל למה כאשר יש דבר בעיר ימותו אנשים אין מספר והיתכן כי איש לא נעדר מכל המתים במגפה כקטון כגדול אשר לא תם לחות שרשו ומדת ימיו לפי מזלו ולמה ימותו ולשמא תאמר אולי מזל הרוב הכריח את המיעוט למות גם הם כאחיו על כן הביא עוד ראיה שנית מהמלחמה כי אם יחייב מזל המלך שהיא איש א' ליפול למה יפלו עמו מחילו ועמו אלפים ורבבות אשר עדין לא הגיע זמנם ליאסף ולמה יתבטל שפיטת המזלות של מרובים בעד מזל של א' אך אין ספק שהכל בידי שמים עוד טענה רביעית כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' משמונה פרקיו של מסכת אבות הלא היא כ"א הכל תלוי במזל בהחלט חלילה א"כ תבטל התורה והמשפט כי יצא משפט מעוקל כי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה כי הלא יפטור את עצמו מן הדין באמור אם איש הרגתי לפשעי לא פשעי ולא חטאתי כי המזל הכריחני כי נולדתי במזל אשיד דמא והאיש המוכה נולד במזל ימות בחרב והדין עמו כי אנוס רחמנא פטריה והנה אחשוב כי הטענו' האלה ארבעתן אמרם שלמה במקראות האלה על הראשונה להכריח היות מלא כל הארץ כבודו אמר אין אדם שליט ברוח וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב וז"ל הנשמה שבאדם בכל שעה היא עולה ויורדת והיא מבקשת לצאת אלא שרואה את הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו וחוזרות לאחורי' ע"כ. והנה במקומו ביארנו המאמר הלז אמנם תוקף הכונה היא כי למה שכל דבר שואף ומשתוקק לידבק בשרשו ויסודו יחוייב בל תתעכב נפש אדם אשר מתחת כסא הכבוד תוך גוף חומר עכור ואיך לא תעלה לה השמימה אלא שרואה את הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו וחוזרת לאחוריה והוא כי למה שגם כבודו יתברך מלא כל הארץ נמצא כי גם בהיותה פה לא רחוקה היא משרשה כי גם כבודו יתברך היתה בזה שאל"כ לא היתה יכולה להשאר הנפש כה שלא במקום כבוד אלקים שממנו חוצבה וזה יהיה מאמר שלמה לומר ראה כי לא עזב ה' את הארץ כי אם מלא כל הארץ כבודו שאל"כ אין אדם שהוא אדם מן האדמה שליט ברוח שבקרבו לכלא את הרוח מלשוב אל מקורה אך אין ספק כי מלא כל הארץ כבודו ואם כן איך יאמרו שרם ה' ועל השמים כבודו כי הוברי השמים הם שליטים על הארץ אם טוב ואם רע ישפטו הם ועל ב' הטענות שכתבנו בשם בעל העיקרי' אחד מהמתים במגפ' והב' ממתי מלחמה על האחד אמר ואין שלטון ביום המות לומר כי ביום הידוע למות הוא יום מגפה יום מות כולל אין שלטון היא מזל של איזה מהם להציל ממות נפש אחד מהנמצאים שם אם חייו ארוכים על פי מזלם אך אין זה כי אם גבוה מעל גבוה גוזר ומקיים ומי יעמוד לפניו מכוכבי השמים וכסילהם להציל נפשות אשר לא תמותינה בזמן ההוא על פי מזלם ועל הטענה הב' אמר ואין משלחת במלחמה כי אין פיטור ומשלחת במלחמה בכח מזלם לשום אחד כי אם יפלו עם רב ואם חיי הכל תלוים במזל למה לא ישתלחו חפשים אשר חלקם בחיים עדין לפי מזלם אך אין זה כ"א שהכל מאתו ובידו יתברך הנה הכריח על ג' טעמים הנזכר' ועל הד' והוא טעם הרמב"ם ז"ל שאם הכל בידי המזל יפטור עצמו כל הורג נפש וימלט ברשעו לכן אמר ולא ימלט רשע את בעליו שאם היה המזל מחייב בהמית ראובן את שמעון היה ראוי שהרשע בעצמו ימלט את בעליו באמור לולא נולדתי במזל אשיד דמא לא הרגתיו ולמה צותה תורה להמית את הרוצח אך אין זה כי אם שאין המזל מחייב רק בחירת האדם להרע או להיטיב והנה כהתימו לדבר את כל הראיו' האל' אמר את כל זה ראיתי ועכ"ז מה שינתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש שאינו ממשפטי הככבי' הוא על ראיה אחרת והיא עת אשר שלט האדם באדם לרע לו והוא עת אשר לפי העת נגזר ישלוט האד' באדם וראיני שהיה לרע לשולט שעי"כ היה איבודו ד"מ ענין המן שנשאו' המלך וישם את כסאו מעל כל השרים ועי"כ ערב לבו להשמיד את כל היהודים והיה לרע לו שעי"כ תלו אותו ואת בניו על העץ והלא לא מן המזל היה לי כי אין המזל מרים את האדם מעלה מעלה ומורידו כמו רגע כי המזל משפיל או מרומם לאט לאט על פי תנועתי ולא מרום רקיעא עד תהומא דארעא בתכיפות ומה גם שהרוממות עצמו היתה סיבת מפלתו ואין זה מן המזל שמה שמרוממו הוא להפילו כי אין המזל עושה בערמה אך אין זה כי אם שהכל מאתו יתברך ומרומם את הרשע להפילו מגבוה כפי רשעתו:

י

אחר אומרו את כל זה ראיתי וכו' שהוא במראת רוח הקדש אמר ובכן במראה ההיא ראיתי עוד רשעים וכו' והוא כי הנה עד כה דבר למצ' תיקון אל האדם להשיג שלמותיו וגזר אומר כי אין כחכמה והלא היה מקום לומר כי הנה יש תיקון זולת זה הכרחי אל כל אדם והוא הגלגל אשר אמרו רז"ל שלא יבצר מכל איש להתגלגל פעמים שלש והוא יתברך יבינהו בכל פעם לתקן את אשר עוות בראשונה לז"א כי ראה מראה אשר בם הכי' כי גם זה הבל כי לא יהיה התיקון בטוח כי הנה ראיתי רשעים שאחר שהיו קבורים שבו ובאו בגלגול אל העה"ז ובמקום שהיה להם לתקן אדרבא קולקלו כי הנה ידוע כי כאשר יחטא איש מתחיל לפרוש ממקור הקדושה וכל מה שהוא הולך וחוטא הוא הולך ומתפרד יותר שורש נפשו מהקדושה וע"כ הוא הגלגול לחזור להתקרב אל הקדושה בשובו פה לתקן את אשר עותו ואמר שראה רשעים שאחר שמתו והיו קבורים ובאו בגלגול אל העה"ז ובמקום שהיה לתקן ולהתקרב אל הקדושה אדרבא יוסיפו לחטא וממקום הקדוש יהלכו ויפרשו ממנו ומי גרם להם רעה זו הוא כי אלו בבואם שנית היו זוכרים מעשיהם הרעים שעליהם שבו לתקנם היו מתקנים אך הנה וישתכחו בעיר הוא בבואם אל עיר קטנה הוא הגוף אשר כן עשו בראשונה כמעשיהם שעושים עתה א"כ גם זה הבל שאינו תיקון בטוח לכל:

יא

אשר וכו' אחרי בקשו עד כה דרכים לתקן האדם אם לכת אל בית אבל או שמוע גערת חכם או הדבק בחכמה ראה והנה נוכל לומר הלא אתה אמרת כי אין פחד מהיצ"הר כי טוב ילד מסכן וחכם הוא היצ"הט ממלך וכו' ושקרוב לשמוע את היצר הטוב מאת היצר הרע וכי יש עמו הכנות להיות מעיר לעזור ליצר הטוב וגם שדבריו דברי חכמה הפך היצר הרע שכל דבריו פתיות ובל ידע מה ואם כן למה תירא ממנו שתחתור היבשה להמלט ממנו לז"א הנה יש לו עזר כנגדו הלא הוא כי אשר אין נעשה פתגם וגזרת מעשה הרע מהרה שמניחים ענשו לאחר מות מלא לב בני האדם בהם כלומר משני הלבבות הלב אשר היא בהם מתחלתם מעצמם הוא היצר הרע הוא מלא לעשות רע כי בא מחמת טענה נגד היצר טוב וש"ת אין טענתו טענה כי מה שמאריכין לו הוא אולי ישוב כי הבחירה חפשית הלא נגד זה יש טענה כי אלוהיה עובר עבירה אחת פעם ושתים הלא יש תקוה ישוב ממנה אך אשר עושה רע מאת פעמי' שזוהו סמיכות התיו לסמוך אל תיבה שבע"פ כד"א אשת יפת תואר שהוא אשת איש וכן שנת לעיני שהוא שנת קבע ודומה להם אשר החוטא ושונה עד סך זה לא ישוב עוד מהרע הוא כי נעשה לו היתר גמור ועכ"ז מארי' לו על כן יתפקרו לעשות הרע ושמא תאמר הלא גם לזה יש תירוץ והוא כ"א היה היא יתברך פורע לאלתר היו כל העם רואים ויראים מהעינש ההוא נמצא' עבודתם את ה' מחמת העונש ולא מלפניו יתברך למה שהוא אלהי אמת על כן לא יעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן אמר מה שאמרתי שעל שלא נעשה פתגם הרעה מהרה שמלא וכו' לא נעלם ממני תשובה זו שהוא יתברך חפץ יעבדוהו לשמה למה שהוא ה' יתברך לעד ולא מפני היראה כי הלא גם יודע אני תשובה זו שטוב ליראי האלהים שלא יראו מחמת העונש כי אם מלפניו למה שהוא אלהי אמת אך לא חששתי לזה והוא כי הלא אם תספיק טענה זו יהיה לבל ילקה ביסורין בהעותו אך לפחות גם חוב לא יקבנו גם ברוך לא יברכנו וזהו וטוב יהיה לרשע לפחות לא יהיה לו רעה וגם לא יהיה לו טוב ולא יאריך ימים כיון שאינו ירא אפילו ממדת העונש וזהו אשר איננו ירא מלפני אלהים ושמא תאמרו הנה יש תשובה אחרת אל טובות הרשעים בעולם הזה והוא למען האכילם שכר מצותיהם וילכו נקיים מהן וכמאמר הכתוב בפרוח וכו' להשמדם וכו' והוא דבר תורה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו הפך יסורי הצדיקים שהוא למרק אשמותם ויצאו נקיים מעונותם אך גם זה איננו שוה אל תירוץ זה כי הלא אלו כל הצדיקים היו בעלי יסורין וכל הרשעים ישבעון טוב החרשתי כי אומר אין זה כי אם חפץ ה' להאכיל לרשעים זכיותיהם בעולם הזה ולמרק אשמות הצדיקים ועל כן לצדיק רע לו פה וייטב לרשעים אך מה שאני דואג הוא כי בכל כת יש ב' הדברים כי יש צדיקים שמגיע אליהם רעה כמעשה הרשעים ולא כלם כי אם יש שהוא מקצתם וכן יש רשעים שמגיע עליהם טובה כמעשה הצדיקים אך לא כלם כאמור יש ולפי הדרך הזה היה ראוי טוב לכל איש רשע ויסורין לכל צדיק ע"כ אמרתי כי גם זה הבל כי גם תשובתם זו איננה מעלה את הקושיא אשר הקשיתי:

טו

הלא אמרתי אשר יהיה נבוך השם לבו אל אשר יראה צדיקים שמגיע אליה' כמעשה הרשעים ורשעים שמגיע אליהם וכו' אמר הנה שבחתי אני את הבלתי שם לבו אל חקירות ודרישות אלו כי יתעצב אל לבו על ראותו הפכים אלו וזולת צרת הרהורו גם לא יעבוד את ה' בשמחה מרוב עצבונו כי טוב לגבר השמחה מבלי משים אל לבו כי אם לאכול ולשמוח והוא ילינו כלומר והוא אך בזאת שילונו האד' הנזכר את העונג וטוב הנזכר ויחברנו בעמלו המיוחד לו הוא עמל עסק התורה דשמעתא בעיא צילותא ושמחה והיא עמלו סתם המיוחד לו כמאמר התנא אם עסקת בתורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ואל תאמר החנם ניתן לאדם שכל ולב לדעת אם לא לחקור עד מקום שיד שכלו מגעת לעמוד על בוריין של דברים אל תטעה כי תלאה כי נבול תבול ולא תמצא וממני תראה ותשא קל וחומר כי הנה כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה שחכמתי מכל האדם וגם נתתי את לבי לראות והסתכל אל הענין אשר נעשה על הארץ מצדיק ורע לו רשע וטוב לו עד גדר כי גם ביום ובלילה לבי הנזכר שינה בעיניו הם עיני העיון אינני רואה כי היו תמיד עיני ולבי פקוחות כבלתי ישן יום ולילה לא ישבות וראיתי אחר היגיעה הגדולה בחכמתו את כל מעשה האלקים והנפקותא שהעלתי היא כי לא יוכל האדם במה שהוא אדם מן האדמה למצא את מעשה אשר נעשה תחת השמש סיבה אל צרת הצדיק וטובת הרשע והיות גם כן צדיק וטוב לו בקצתם וקצת רשעים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים והם ד' חלוקות שארז"ל שאל מרע"ה להקב"ה וכו' ולא אמרתי שאין טעם בדבר בצדק משפטו יתברך חלילה רק בשל אשר יעמל האדם לא ימצא כי למה שהוא אדם בבחינה שאשר יעמול להשיג הדברים ולא יוכל למצא הוא מה שאמרתי שטוב לו לבלתי יתעצב אל לבו בחקירות ושבחתי את השמחה וכו' אך לפניו יתברך טעם נכון באמת ומשפט על כל דבר ודבר ושמא תאמרו הלא לאלקי' פתרונים ויוכל האדם לדעת טוב טעם על ידי סברא נכונה וכמ"ז בגמרא שהשיב הקב"ה למשה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק רשע ור"ל רשע בן רשע צדיק ור"ל צדיק בן רשע רשע וט"ל רשע בן צדיק שאחשוב שהכוונה היה שאל הגלגול הראשון קורא אב לנמשך ממנו ובא בפעם שנית וזהו צדיק וט"ל צדיק בן צדיק כי נפשו בפעם הראשונה לא חטאה ובא להשלים איזה דבר צדיק בן רשע שהיה רשע בפעם הראשונה ועתה ממרק חלאת נפשו אשר הוטמאה בראשונה והן הן תנחומי אליהוא לאיוב באמור אליו אל יתמה אם צדיק ורע לו כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ועתה אפשר ממרקין חלאת טומאתו שבראשונה וכן ע"ד זה רשע ור"ל שהוא על מה שחטא בראשונה שאל"כ היו מאריכין לו עד ישוב בתשובה רשע וטוב לו רשע בן צדיק שהיה אשר נפשו בו בראשונה איש צדיק ועוד אמרו בגמרא דרך אחרת שאמר לו הוא יתברך צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור רשע וטוב לו שאינו גמור הנה כי יש טעמים ודרכים להשיב על הדבר ולמה תחלט הגזירה לומר שיעמול האדם לבקש טעם ולא ימצא לז"א הן אמת כי יש טעם ודעת אך הוא בחינת ידיעה שיאמר איש חכם אחד מהטעמי' הנאמרים באמת למשה אך אם נאמר לחכם ההוא לפי הדרך האחד על צדיק וטוב לו שהוא כי האיש אשר היתה נפשו בו בראשונה היה צדיק האם ימצא החכם בפירוש שהי' צדיק הראשון כ"א שיסמוך על ה' לומר שמן הסתם כך הי' וכן בצדיק ורע לו מי זה יוכל למצא שהיה רשע בגלגולי הראשון וההיקש בשני החלוקות האחרות וכן בדרך השני שצדיק וטוב לו צדיק גמור האם ימצא החכם כי זה צדיק גמור הלא האדם יראה לעינים וכן צדיק ורע לו שהוא צדיק שאינו גמור ורשע ורע לו שהוא רשע גמור ורשע וטוב לו רשע שאינו גמור מי חכם ויבן לבות וכליות שידע כי כן הוא נמצא שעדין צריך להניח הדבר אליו יתברך א"כ גם מעתה טוב להניח הדבר אליו בלי חקירות ודרישות וזה מאמר שלמה הן ידעתי כי יש טעם אך אמנם גם כי יאמר החכם לדעת טעם שהוא הטעם הנזכר אין זה רק לדעת שהוא מציאות ידיעת טעם אך לא יוכל למצא ממש שכך הוא כי ימצא הדבר בעצם איך נתחייב הטוב והרע לצדיק או לרשע כמדובר לכן טוב טוב הוא להניח הדבר לאדון הכל יתברך מבלי חקור דבר כי הנה את כל זה שהוא גם למצא בעצם איך נמשך הטוב לזה ורע לזה אני שחכמתי מכל האדם את כל זה נתתי אל לבי כלומ' ועכ"ז הוצאתי המסקנא לבלתי חקור ולבור וללבן את כל זה אומר לך סברא אמיתית שיתברר לך הדבר והוא כי כל הצדיקים בעלי מעשה והחכמים עוסקים בתורה ומעשיה' הם עובדיהם הן מעשים טובים הן רעים ביד האלהי' לפניו בעצם ולא בפני זולתו יתברך והם הסניגורים הנעשים במעשים הטובים והקטיגורים הנעשי' במעשים הרעים כלם לפניו ועל כן להיות הכל לפניו על פיהם יתנהג להרע או להטיב מש"כ אנו בני אדם כי לא נדע את מעש' הצדיק והרשע להשכיל הראוי לכל האדם ודון ורא' מכל אשר לפניך כי הנה גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם כ"א ישבו אנשי' יחדו האם יכיר מי הוא שבלבו אהבה על חברו או מי אשר לו שנאה לא יודע כי אפשר זה יכסה שנאה וזה לא יגלה האהבה וזהו גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם עם היות שהכל לפניהם כאוהב כשונא לפני בני אדם ועכ"ז אין אדם יודע מה שבלב האיש אשר לפניו בין הנאהב בין השנאוי בין העומדים אצלם לא ידעו אם ראובן או שמעו שונאו עם שהכל לפניהם ומה גם עתה שיוכל איש לדעת זכיות או עונות אשר אינם לפניהם כ"א לפני ה' ולדעת מעשיו בגלגול הראשון שאינו לפניהם כלל באופן שטוב טוב הוא להניח הדבר אל אלהי עולם ה':

יז

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.