תורה תמימה/שיר השירים/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ שיר השירים ו

א

אנה הלך דודך. אומרים אומות העולם לישראל אנה הלך דודך ממצרים לים לסיני, משיבה כנסת ישראל, מה לכם לשאול עליו ואין לכם חלק בו, אנכי, מאחר שנדבקתי בו והוא בי [כמש"נ אני לדודי ודודי לי], יכולה אני לפרוש ממנו, וכל היכי דהוא – לגבאי אתא. (מ"ר).

ב

דודי ירד לגנו וגו'. והלא היה צ"ל דודי ירד לגנו [ומהו] לרעות בגנים, אלא דודי זה הקב"ה, ירד לגנו זה העולם, לערוגת הבושם אלו ישראל, לרעות בגנים אלו אוה"ע, וללקוט בשושנים אלו הצדיקים שמסלקן מביניהם. (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח).

ג

אני לדודי וגו'. הובא לעיל פרשה ב' פסוק ט"ו בלשון דודי לי ואני לו.

ד

יפה את וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא בקרבנות, יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בהם כמש"נ ונרצה לו לכפר עליו, נאוה כירושלים אלו הקדשים שבירושלים, כמש"נ (יחזקאל ל״ו:ל״ז-ל״ח) כצאן קדשים כצאן ירושלים. (מ"ר).

יפה את וגו'. דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה אלו נשי דור המדבר שלא נהנו מנזמיהן למעשה העגל. נאוה כירושלים – שכל מי שהיה רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה בירושלים, הדא הוא דכתיב (ישעיהו י׳:י׳) ופסיליהם מירושלים ומשומרון. (שם).

יפה את וגו'. דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה – כשאת רוצה, כד את בעי אי את בעי למילף מכלום, מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן, אם לא מהן עצמן, כמש"נ ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב. (שם).

ה

הסבי עיניך וגו'. א"ר סימון, משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין לחוץ, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, לכשעבר המלך, אמר העבירוה, שאיני יכול לסבול, כך בשעה שב"ד גוזרים תעניות ויחידים מתענים, אומר הקב"ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי, ובשעה שגוזרין ותינוקות מתענים אומר הקב"ה, איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ובשעה שגורין וזקנים מתענין אומר הקב"ה איני יכול לסבול, שהם הרהיבוני, הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (שם).

שערך כעדר העזים. מה עז זו בזויה כך היו ישראל בזויין בשטים, כמש"נ וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וגו'. (מ"ר).

ו

שניך כעדר הרחלים. מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין. (שם).

שכולם מתאימות. לשון זה נדרש לעיל בפרשה ד' פסוק ב'.

כפלח הרמון רקתך. פסוק זה נדרש לעיל בפרשה ד' פסוק א' וג'.

ח

ששים המה וגו'. רבי חייא צפוראה פתר קראה באוה"ע, ששים המה מלכות ושמונים פלגשים, ששים ושמונים הרי ק"מ, ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב וארבעים מהם אין להם לשון ויש להם כתב, ועלמות אין מספר, השאר מהם, שאין להם לא כתב ולא לשון, יכול אף ישראל כן, ת"ל (אסתר ט') ואל היהודים ככתבם וכלשונם. (שם).

ששים המה וגו'. ר' לוי פתר קרא באוה"ע, ששים המה מלכות ושמונים פלגשים, ששים ושמונים היי ק"מ, שבעים מהם מכירים אבותיהם ואין מכירים אמותיהם, ושבעים מהם מכירין אמותיהם ואין מכירים אבותיהם, ועלמות אין מספר – שאין מכירין אבותיהם ואמותיהם, יכול אף ישראל כן, ת"ל ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. (שם).

ששים המה וגו'. רבי יצחק פתר קראי בפרשיותיה של תורה, ששים המה מלכות – אלו ששים מסכתות של הלכות, ושמונים פלגשים – אלו פ' פרשיות שבתירת כהנים, ועלמות אין מספר – אין קץ לתוספתות, יכול שהן חולקין אלו עם אלו, ת"ל יונתי תמתי אחת היא, כולן דורשין מטעם אחד, מהלכה אתת מגזרה שוה אחת, מק"ו אחד. (מ"ר).

ששים המה וגו'. רבי יודן ב"ר אלעאי פתר קרא בעץ חיים ובגן עדן, ששים המה מלכות אלו ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתירה, ושמונים פלגשים אלו שמונים הבורות בינוניות שעוסקות בתורה חוץ לעץ החיים, ועלמות אין מספר, אין קץ לתלמידים, יכול מפני שהן חלוקין זה עם זה, ת"ל אחת היא יונתי תמתי, כולן דורשין מטעם אחד מהלכה אחת מגז"ש אחת מק"ו אחד. (שם).

ששים המת וגו'. רבנן פתרי קראי ביוצאי מצרים, ששים המה מלכות, אלו ששים רבוא שיצאו מבן עשרים ולמעלה, ושמונים פלגשים אלו שמונים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים ולמטה, ועלמות אין מספר – אין קץ ואין סכום לגרים. (שם).

ט

אחת היא וגו'. אחת היא יונתי תמתי – זו כנסת ישראל, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, אחת היא לאמה, שנאמר (ישעיהו נ״א:ד׳) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו, לאמי כתיב, ברה היא ליולדתה – בר מינה לית ליולדתה, ראוה בנות ויאשרוה – כמש"נ (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגוים, מלכות ופלגשים ויהללוה – כמש"נ (ישעיהו מ״ט:כ״ג) והיו מלכים אומניך. (שם).

יארח היא וגו'. אחת היא יונתי תמתי – זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם, אחת היא לאמה – זה יצחק שהיה יחיד לאמו, ברה היא ליולדתה – זה יעקב שהיה ברור ליולדתו לצדיק גמור. (שם).

ראוה בנות ויאשרוה. אלו השבטים, שנאמר והקול נשמע בית פרעה, דבר אחר, ראוה בנות ויאשרוה זו לאה, שנאמר באשרי כי אשרוני בנות. (שם).

מלכות ופלגשים ויהללוה. זה יוסף, שנאמר ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה. (מ"ר).

י

כמו שחר. כך תהיה גאולתן של ישראל מבצבצת, בתחלה היא באה קימעא קימעא, אח"כ מנצנצת ובאה, אח"כ פרה ורבה ואח"כ מרטבת והולכת ודכותה בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך, אח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו', אח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה. (שם).

יפה כלבנה. יכול מדכתיב כמו שחר, מה שחר שאין לו צל אף ישראל כן, ת"ל יפה כלבנה שיש לה גם צל. (שם).

יפה בלבנה. יכול מדכתיב ברה כחמה מה חמה קופחת והיא משמשת ביום ולא בלילה אף ישראל כן, ת"ל יפה כלבנה, מה לבנה כתיב בה ולמשול ביום ובלילה כך ישראל הן הן בעוה"ז הן הן לעוה"ב. (שם).

ברה כחמה. יכול מדכתיב יפה כלבנה מה לבנה אין אורה ברור והיא לפעמים חסרה ולפעמים יתירה אף ישראל כן ת"ל ברה כחמה. (שם).

איומה כנדגלות. יכול מדכתיב יפה כלבנה ברה כחמה מה חמה ולבנה אין להם אימה אף ישראל כן, ת"ל איומה כנדגלות, כנדגלין של מעלה, מיכאל ודגלו, גבריאל ודגלו, דכתיב בהו (יחזקאל א׳:י״ח) וגבה להם ויראה להם. (שם).

יא

אל גינת אגוז. דרש רבא, מאי דכתיב אל גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל, למה נמשלו ת"ח לאגוז, לומר לך, מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת. (חגיגה ט"ו ב').

אל גינת אגוז. מה אגוז זה [הקשה כאבן], האבן שוברו, כך תורה קרויה אבן כדכתיב ואתנה לך את לוחות האבן ויצה"ר קרוי אבן כדכתיב (יחזקאל ל״ו:כ״ו) והסרתי את לב האבן מבשרכם, אמר הקב"ה, תהא תורה [שקרויה אבן] משברת יצה"ר [שקרוי] אבן. (מ"ר).

אל גינת אגוז. א"ר אלעשה, והלא לא היה צריך לומר אלא אל גינת ירק ואמר אל גינת אגוז, מלמד שנתן להם [לישראל] כחן של נטיעות וזיון של ירק. (שם).

אל גינת אגוז. א"ר יהושע בן לוי, נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה לטובתו הוא נגזז ונחלף כך כל מה שישראל נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעוה"ז, לטובתן היא, שמרבין להם עושר בעוה"ז ושכר טוב לעוה"ב. (שם).

אל גינת אגוז. א"ר לוי, נמשלו ישראל לאגוז, לפי שכל הנטיעות אם את מכסה שרשיהם בשעת נטיעתן הן מצליחות, אבל האגוז הזה אם אתה מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח, וכך ישראל כתיב בהו (משלי כ״ח:י״ג) מכסה פשעיו לא יצליח. (שם).

אל גינת אגוז. א"ר עזריה, נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה עצו משמר פריו כך עמי הארץ שבישראל מחזיקין בדברי תורה. (שם).

אל גינת אגוז. נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אתה נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יוהכ"פ ומכפר עליהם. (שם).

אל גינת אגוז. אמר ר"י בר סימון, נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה יש לו שתי קליפות כך ישראל יש להם שתי מצות [בגופן] מילה ופריעה. (שם).

אל גינת אגוז. אמר ר"ל, נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה חלק וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הצבור בישראל ואינו נותן דעתו היך הוא מנהיג את ישראל סופו שהוא נופל, הדא הוא דכתיב (ירמיהו ב׳:ג׳) קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו. (מ"ר).

אל גינת אגוז. נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים כך הן ישראל בעוה"ז, ע"י עונות נעשים שחוק, דכתיב (איכה ב') הייתי שחוק לכל עמי, אבל לעתיד לבא והיו מלכים אומניך. (שם).

אל גינת אגוז. נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה יש בו אגוזי פרך, אגוזים בינונים ואגוזים קנטרנין כך ישראל יש מהן עושין צדקה מאליהן ויש שאם אתה תובען הם נותנין ויש שאתה תובען ואין נותנין. (שם).

אל גינת אגוז. נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה אי אפשר לגונבי המכס לגנוב ממנו מפני שהוא נשמע וניכר, כך ישראל כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שהוא אינו יהודי, לפי שהוא ניכר, כדכתיב (ישעיהו ס״א:ט׳) כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה'. (שם).

אל גינת אגוז. נמשלו ישראל לאגוז. מה אגוז זה שק מלא אגוזים בידך אתה נותן בו כמה שומשמים כמה חרדלים והם מחזיקין כך כמה גרים באו ונתוספו לישראל, הדא הוא דכתיב מי מנה עפר יעקב. (שם).

אל גינת אגוז. נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה אתה נוטל אחד מן הכרי וכולן יורדין ומתגלגלין זה אחר זה, כך ישראל לקה אחד מהן כולן מרגישין, הדא הוא דכתיב האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. (שם).

אל גינת אגוז. א"ר ברכיה, נמשלו ישראל לאגוז, מה אגוז זה עשוי ד' מגורות והסירה באמצע כך היו ישראל שרויים במדבר, ד' דגלים ד' מחנות ואהל מועד באמצע. (שם).

אל גינת אגוז וגו'. דבר אחר, אל גינת אגוז ירדתי – זה העולם לראות באבי הנחל – אלו ישראל לראות הפרחה הגפן אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, הנצו הרמונים – אלו התנוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבין שורות שורות כגרעיני רמונים. (שם).

יב

לא ידעתי נפשי. בצאת ישראל ממצרים הכתוב מדבר, אתמול מלוכלכין בטיט ולבנים ומאוסים ובזויים בעיני המצרים והיום נעשו בני חורין וסגנים על כל העולם, וקראו על עצמן לא ידעתי נפשי שמתני. (מ"ר).

לא ידעתי נפשי. דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני, ביוסף הצדיק הכתוב מדבר, אתמול ענו בכבל רנלו ברזל באה נפשו (תהילים ק״ה:י״ח) והיום ויוסף הוא השליט על הארץ וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי שמתני. (שם).

לא ידעתי נפשי. דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני, בדוד המלך הכתוב מדבר, אתמול דדה בורח מפני שאול והיום (ש"ב ח') וימלוך דוד על כל ישראל וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי שמתני. (שם).

לא ידעתי נפשי. דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני, במרדכי הכתוב מדבר, אתמול וילבש שק ואפר והיום ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו', וקרא על נפשו לא ידעתי נפשי שמתני. (שם).

לא ידעתי נפשי. דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני, בכנסת ישראל הכתוב מדבר, אומרת כנס"י לאוה"ע, אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי (מיכה ז') שבשעה שהייתי יושבת בחושך הקב"ה הוציאני לאור, שנאמר (שם) כי אשב בחושך ה' אור לי, וקראה על עצמה לא ידעתי נפשי שמתני. (שם).

מרכבות עמי נדיב. [אל תקרא עַמי אלא עִמי, אמרה כנס"י] עמי מהלך נדיב חי העולמים. (שם).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---