תורה תמימה/קהלת/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ קהלת י

א

זבובי מות וגו'. אמר רב, יצר הרע דומה לזבוב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. (ברכות ס"א א')

זבובי מות וגו'. דרש בן עזאי, זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח [וסמיך ליה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, לומר לך] אלו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש ומביע שמן רוקח, וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו. (ירושלמי קדושין פ"א ה"ט)

זבובי מות וגו'. דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בעדת קרח מדבר, אתמול מבאישין כנגד משה ואומרים לא משה נביא אמת ולא אהרן כהן גדול, והיום מביעין דברים לפני משה ואומרים משה נביא אמת ואהרן כה"ג ותורה מן השמים. (מ"ר)

זבובי מות וגו'. דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בדואג ואחיתופל מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגד דוד ואומרים פסול משפחה הוא והיום מביעין דברים ומתביישין. (שם)

זבובי מות וגו'. דבר אחר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח – בדורו של אליהו מדבר, אתמול מבאישין דברים כנגדו ואומרים (מלכים א י״ח:כ״ו) הבעל עננו, והיום מביעין דברים ואומרים ה׳ הוא האלהים. (שם)

יקר מחכמה וגו'. יקר מחכמה ומכבוד – זו נבואתו של משה, סכלות מעט – זו גזירתו של משה שאמר ואם בריאה יברא ה׳. (מ"ר)

יקר מחכמה וגו'. דבר אחר יקר מחכמה מכבוד – זו נבואתו של דוד, סכלות מעט – שאמר (תהילים נ״ה:כ״ד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. (שם)

יקר מחכמה וגו'. דבר אחר יקר מחכמה מכבוד – מחכמה זו תורה, מכבוד – זו נבואתו של אליהו, סכלות מעט – דכתיב (מלכים א י״ח:מ׳) ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם. (שם)

ב

לב חכם לימינו. ובאברהם הוא אומר (פ׳ לך) אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה [והא כתיב לב חכם לימינו], אמר ר' חנינא בר יצחק ואשמאלה אין כתיב כאן אלא ואשמאילה – ואשמאילה לך, כל עיקר אני להיימין. (שם)

לב חכם לימינו וגו'. לב חכם לימינו זה יעקב שנאמר (פ׳ ויצא) ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו, ולב כסיל לשמאלו – זה עשו הרשע, שנאמר (ס"פ וישלח) ויקח עשו את נשיו ואת בניו. (שם)

לב חכם לימינו וגו'. ת"ר, שתי כליות יש באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת לרעה, ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. (ברכות ס"א א׳)

לב חכם לימינו. אלו הם הצדיקים שהם נותנין לבם לתורה שנאמר מימינו אש דת למו ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהם נותנין לבם להעשיר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד [במדב"ר סוף פ׳ כ"ב].

ג

ואמר לכל סכל הוא. הטפש סבר דכל עמא טפשין הן, והיא לא ידע דהיא טפשא וכל עמא חכימין. (מ"ר)

ד

אם רוח המושל וגו׳. מהו אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, אם באה לך ממשלה אל תנח מדת ענותנותך, ללמדך שכל המניח ענותנותו גורם מיתה לעצמו וחוטא לדורו, וכן אתה למד מזכריה דכתיב ביה (ד"ה ב׳ כ"ד) ורוח אלהים לבשה את זכריה ויעמד מעל לעם, וכי מעל ראשי העם היה הולך, אלא שראה עצמו גדול מכל העם, חתן המלך וכהן גדול ונביא ודיין התחיל מדבר גדולות (שם) למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו וגו׳, מיד ויקשרו עליו וירגמו אותו אבן במצות המלך. (שם)

אם רוח המושל וגו׳. דבר אחר אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, בנח, ביהושע, בדוד ובמרדכי הכתוב מדבר, נח נכנס אל התיבה ברשות ויצא ברשות, יהושע עבר עם ישראל את הירדן ברשות ועלה ממנו ברשות, בדוד עד שלא מלך כתיב (שמואל א י״ז:י״ד) ודוד הוא הקטן, וכשמלך כתיב (ד"ה א׳ כ"ח) ויקם דוד המלך על רגליו וגו׳. במרדכי עד שלא באת לו גדולה כתיב ומרדכי יושב בשער המלך, וכשבאת לו כתיב וישב מרדכי אל שער המלך. (מ"ר)

ה

כשגגה וגו'. כשגגה שיוצא מלפני השליט – זה יעקב אבינו שאמר ללבן עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, וכן הוי, דמתה רחל, דבר אחר – זה עלי הכהן שאמר לשמואל, כשם שאין בני יורשין מקומי כך אין בניך יורשין מקומך, וכך הוי ליה [שם],

ו

נתן הסכל וגו׳. ניתן הסכל במרומים רבים – אלו הכשרים, דכתיב (ירמיהו ל״ט:ג׳) ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך – מקום שמחתכין בו את ההלכות, ועשירים בשפל ישבו – אלו סנהדרין, שנאמר (איכה ב׳:י׳) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון. (שם)

ז

ראיתי עבדים וגו'. ראיתי עבדים על סוסים אלו ישמעאלים, ושרים הולכים בעבדים – זה יוסף. (שם)

ראיתי עבדים וגו׳. דבר אחר ראיתי עבדים על סוסים – זה אחאב, ושרים הולכים כעבדים על הארץ – זה אליהו, שנאמר בו (מלכים א י״ח:מ״ו) וישנס מתניו וירץ לפני אחאב וגו׳. (שם)

ח

חפר גומץ וגו'. חופר גומץ בו יפול, זה פרעה שאמר כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, בו יפול – שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף. (מ"ר)

חפר גומץ וגו'. דבר אחר חופר גומץ בו יפול, זה המן שאמר להשמיד להרג ולאבד, וכתיב ישוב מחשבתו הרעה על ראשו. (שם)

ופרץ גדר וגו'. מכאן לעובר על דברי חכמים שחייב מיתה. (ע"ז כ"ז ב׳)

ופרץ גדר וגו'. ופורץ גדר ישכנו נחש, זו דינה, כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה היא לראות בבנות הארץ וגרמה לעצמה שבא אליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש ונשך אותה. (מ"ר)

ט

מסיע אבנים וגו'. אמר רבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים אלו בעלי משנה, בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא. (ב"ב קמ"ה ב׳)

מסיע אבנים וגו'. מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער, שמבקש דבר ואינו מוצא, ובוקע עצים יסכן בם – כל מאן דעמל בו לסוף נהנה בו, כמש"נ ותהי לו סוכנת (מ"א א׳). (מ"ר)

מסיע אבנים וגו׳. דבר אחר מסיע אבנים יעצב בהם – מסיע אבנים ממקום למקום יעצב בהם, ובוקע עצים יסכן בם, א"ר מיאשה, בשכר שתי בקיעות עצים שבקע אברהם אבינו להר המוריה זכה שיקרע הים לבניו י"ב קרעים. (שם)

י

אם קהה הברזל וגו׳. א"ר אמי, מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו׳, אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר, בשביל מעשה הדור שהם מקולקלין, שנאמר והוא לא פנים קלקל [ואין הקב"ה מסביר פנים בשביל קלקול מעשים], מה תקנתן – יתגברו ברחמים שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה – כש"כ אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא. (תענית ז' ב׳)

אם קהה הברזל וגו׳. אמר רבא, מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו׳, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו בברזל – בשביל רבו שאיני מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה – ירבה עליו רעים לפייסו, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה – כש"כ אם משנתו סדורה לו מעיקרא. (שם ח׳ א׳)

אם קהה הברזל וגו׳. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וגו׳, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל – בשביל משנתו שאינה סדורה עליו, שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה, ירבה בישיבה, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה – כש"כ אם משנתו סדורה לו מעיקרא. (שם שם)

אם קהה הברזל וגו׳. אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל, והוא לא פנים – שאין הרב מסביר פנים לתלמיד, קלקל – קלקול מעשים יש בתלמיד, וחילים יגבר – מה יעשה, יביא עשרה בני אדם והם מפייסין את הרב, ויתרון הכשיר חכמה – סוף שהוא מותר הכשיר חכמה. (מ"ר)

אם קהה הברזל וגו׳. דבר אחר אם קהה הברזל – אם נתקהה התלמיד על הרב, שנאמר (משלי כ״ז:י״ז) ברזל ברזל יחד, ואין הרב מסביר לתלמיד, קלקל – קלקול מעשים יש בתלמיד, וחילים יגבר – ילך ויביא עשרה בני אדם ויפייסו את רבו, ויתרון הכשיר חכמה – סוף הוא מותר לו כעסו ויכשיר לו את תלמודו. (מ"ר)

אם קהה הברזל וגו'. דבר אחר אם קהה הברזל, אם נקהה תלמודך עליך כברזל, והוא לא פנים – אינו בא לידך להסבירו בפניך קלקל וחילים יגבר, קלקל עליך בחילך וחילים יגבר. (שם)

אם קהה הברזל וגו׳. א"ר ברכיה, אם נקהתה אומה שהיה כחה קשה כברזל, דכתיב (פ׳ עקב) ואתכם לקח ה׳ ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, והוא לא פנים – ואין הקב"ה מסביר פנים לדור, קלקל – קלקול מעשים רעים יש בדור, מה יעשו – וחילים יגבר – יגזרו תענית והקב"ה יותר להם לעולם. (שם)

יא

אם ישך הנחש וגו׳. א"ר אמי, מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אם ראית דור שהשמים משתכין כנחושת מלהוריד טל ומטר – בשביל לוחשי לחישות שאין בדור, מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש, דכתיב (איוב ל״ו:ל״ג) יגיד עליו רעו, ואין יתרון לבעל הלשון, ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו. (תענית ח׳ א')

אם ישך הנחש וגו'. אמר ר' שמואל בר נחמני, אומרים לנחש, ארי טורף ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם, אם ישך הנחש בלא לחש, אלמלא נאמר לי מן השמים נשוך – לא הייתי נושך, ומפני מה אתה נושך אבר אחד וכל האברים מרגישים, אמר להם, ולי אתם שואלים, אמרו לבעל הלשון שהוא אומר כאן והורג ברומי, אומר ברומי והורג בסוריא. (ירושלמי פאה פ"א ה"א)

אם ישך הנחש וגו׳. א"ר אבא בר כהנא, מאי דכתיב אם ישך הנחש בלא לחש – לעולם אין הנחש נושך אלא א"כ נלחש לו מלמעלה, ואין הארי טורף אלא א"כ נלחש לו מלמעלה, ואין המלכות מתגרה בבני אדם אלא א"כ נלחש לה מלמעלה. (מ"ר)

יב

דברי פי חכם חן. זה כורש מלך פרס שאמר (עזרא א׳:ג׳) מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, ושפתות כסיל תבלענו – שבילע דבריו וחזר בם, תחלת דברי פיהו סכלות שאמר הוא האלהים אשר בירושלים, ואחרית פיהו הוללות רעה – שחזר ובטל גזירותיו ואמר מאן דעבר פרת עבר ומאן דלא עבר לא יעבור. (שם)

יג

תחלת דברי פיהו וגו'. דבר אחר תחלת דברי פיהו סכלות – זה אחשורוש שנאמר (עזרא ד׳:ו׳) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים ואחרית פיהו הוללות רעה – שעלה ובטל מלאכת בית המקדש. (שם)

טו

עמל הכסילים תיגענו וגו'. עמל הכסילים תיגענו זה תלמיד שעומד במשנתו, אשר לא ידע ללכת אל עיר – אשר לא ידע ללכת אל עיר שרבו שם שיחזיר לו תלמודו. (מ"ר)

עמל הכסילים וגו'. דבר אחד עמל הכסילים תיגענו – זה יפתח, אשר לא ידע ללכת אל עיר – וכי לא היה לו לילך אצל פנחס ויפר לו נדרו. (שם)

טז

אי לך ארץ וגו'. תניא, עד מתי יושבין בדין, א"ר ששת, עד זמן סעודה, א"ר חמא, מאי קרא, דכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי – בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. (שבת י׳ א')

אי לך ארץ וגו׳. א"ר אלעאי, בשעה שאמר שלמה קחו לי חרב גזרו את הילד החי, התחיל בית דינו אומרים אי לך ארץ שמלכך נער, לא די האחד שמת אלא שמצוה לגזר לשני, כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו ויצתה בת קול ואמרה היא אמו, התחילו אומרים אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו – בעתו של עוה"ב, בגבורה ולא בשתי – בגבורתא ולא בתשישא. (מ"ר)

אי לך ארץ וגו׳. דבר אחר אי לך ארץ שמלכך נער – אלו מלכי ישראל, אשריך ארץ שמלכך בן חורים – אלו מלכי יהודה, ושריך בבקר יאכלו – אלו מלכי ישראל, ושריך בעת יאכלו – אלו מלכי יהודה. (שם)

יז

אשריך ארץ וגו'. הובא בדרשות פסוק הקודם.

יח

בעצלתים וגו׳. אמר רב קטינא, אין הגשמים נעצרין אלא בשביל בטול תורה, שנאמר בעצלתים ימך המקרה – בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך, ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך, ואין מקרה אלא הקב"ה, שנאמר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו. (תענית ז׳ ב׳)

בעצלתים וגו'. ההוא דהוה קאמר ואזיל, האשה היא ניימא ודיקולא שפל, אמר ליה שמואל לרב יהודה, קרא כתיב בעצלתים ימך המקרה וגו'. (סנהדרין ז' א')

בעצלתים וגו'. בעצלתים ימך המקרה – על ידי שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת בהר סיני ימך המקרה, דכתיב (תהילים י״ח:י׳) ויט שמים וירד, ובשפלות ידים ידלף הבית – עד שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת על הר סיני ידלף הבית (שופטים ה׳:ד׳) גם עבים נטפו מים. (מ"ר)

בעצלתים וגו'. דבר אחר בעצלתים ימך המקרה – על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיהו, ימך המקרה (ישעיה כ"ב) ויגל את מסך יהודה, ובשפלות ידים ידלף הבית – על ידי שנשתפלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיהו כתיב (עמוס ו') כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים. (שם)

בעצלתים וגו'. רבי כהן פתר קרא באשה, בעצלתים ימך המקרה [על שם את מקורה הערה] על ידי שהאשה מתעצלת לבדוק עצמה בעונתה נעשית דוה, כמש"נ והדוה בנדתה, ובשפלות ידים ידלף הבית, על ידי שמשתפלת מלבדוק עצמה נעשית זבה, כמש"נ ואשה כי יזוב זוב דמה וגו׳. (שם)

יט

לשחוק עושים וגו'. לשחוק עושים לחם – לשחוק של עבודת כוכבים עושים לחם, ויין ישמח חיים – זו התורה, שנאמר (תהלים י"ט) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב. (שם)

והכסף יענה וגו'. רבי לוי אומר, הכסף פעמים נענה ופעמים מענה, פעמים נענה כשעושים בו צדקה, פעמים מענה כשאין עושין בו צדקה הוא מקטרגו. (מ"ר)

כ

גם במדעך וגו׳. א"ר יהודה ב"ר סימון, אומר הקב"ה לאדם, בשביל שנתתי לך מדע יותר מן הבהמה אתה מחרף ומגדף לפני. (שם)

גם במדעך וגו׳. דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל, מלך אשר בדורך אל תקלל, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשיר שבדורך אל תקלל, דבר אחר מלך – מלכו של עולם, ועשיר – עשירו של עולם. דבר אחר מלך שלפניך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר – גדול שבמקומך. (שם)

גם במדעך וגו'. דבר אחר גם במדעך מלך אל תקלל – זה משה, שנאמר ויהי בישרון מלך, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר – זה משה, דתניא, מפסולתן של לוחות נתעשר משה. (שם)

כי עוף השמים וגו׳. כי עוף השמים יוליך את הקול – זה העורב ובעל כנפים יגיד דבר – משום אזנים לכותל [שם)

כי עוף השמים וגו׳. כמו שאמר הקב"ה לדוד, לא כך היית אומר, יבשו ויבהלו מאד כל אויבי, מי היו אויביך – וכי לא שאול, הוי כי עוף השמים יוליך את הקול. (שם)

יוליך את הקול. רבי לוי אמר, יש קול לטובה ויש קול לרעה, לטובה דכתיב (פ׳ ואתחנן) משמע ה׳ את קול דבריכם ויאמר היטיבו כל אשר דברו, ולרעה – דכתיב (פ' דברים) וישמע ה׳ את קול דבריכם ויקצף וגו'. (מ"ר)

ובעל כנפים וגו׳. א"ר בון, בשעה שהאדם ישן, הגוף אומר לנשמה ונשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך לכרוב והכרוב לבעל כנפים, והוא השרף, והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם, הדא הוא דכתיב ובעל כנפים יגיד דבר. (שם)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---